פֶּרֶק שֵׁנִי:
הָרַעְיוֹן שֶׁל אִמָּא
"אַתָּה זוֹכֵר", שָׁאֲלָה אִמָּא, "שֶׁרַק לִפְנֵי חֹדֶשׁ הִיא קִבְּלָה מַתָּנָה לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת - אֶת שְׁעוֹן הַיָּד הַמְּצֻיָּר שֶׁקָּנִינוּ לָהּ? וְהִנֵּה, כְּבָר צָץ בְּרֹאשָׁהּ רַעְיוֹן לְמַתָּנָה חֲדָשָׁה..."
"יֵשׁ לִי רַעְיוֹן!" אָמְרָה לְפֶתַע. "לָמָּה שֶׁלֹּא נְלַמֵּד אֶת סִיוָן לַעֲבֹד עִם תַּקְצִיב, כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים? הֲרֵי אֲנַחְנוּ מְנַהֲלִים תַּקְצִיב וְקוֹנִים לְעַצְמֵנוּ דְּבָרִים עַל פִּי תִּכְנוּן, כִּמְעַט בְּלִי לַחֲרֹג מֵהַמִּסְגֶּרֶת", דִּבְּרָה בְּשָׂפָה שֶׁל גְּדוֹלִים. "וְגַם, אַתָּה יוֹדֵעַ", הוֹסִיפָה, "לֹא חִנּוּכִי לִקְנוֹת לִילָדִים כָּל מָה שֶׁהֵם רוֹצִים, בְּלִי הַגְבָּלָה. גַּם הֵם צְרִיכִים לְגַלּוֹת אַחְרָיוּת, וַאֲנַחְנוּ, הַהוֹרִים, צְרִיכִים לְלַמֵּד אוֹתָם כְּבָר מִגִּיל צָעִיר מַהִי אַחְרָיוּת כַּלְכָּלִית".
"אַחְרָיוּת כַּלְכָּלִית...", "לַחֲרֹג מֵהַמִּסְגֶּרֶת..." עַל מָה הֵם מְדַבְּרִים בֵּינֵיהֶם? אוּף, עוֹד פַּעַם הָרַעֲיוֹנוֹת שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי. לָמָּה הִיא לֹא יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת אֶת הַדְּבָרִים פְּשׁוּטִים יוֹתֵר? הִיא תָּמִיד מְסַבֶּכֶת אֶת הָעִנְיָנִים... טוֹב, תָּבִינוּ, אַבָּא וְאִמָּא שֶׁלִּי עוֹבְדִים קָשֶׁה, וּבְסוֹף כָּל חֹדֶשׁ הֵם יוֹשְׁבִים סְבִיב הַשֻּׁלְחָן בַּסָּלוֹן עִם קְלָסֶר הַחֶשְׁבּוֹנוֹת, עוֹשִׂים סִכּוּם חָדְשִׁי וּמְתַכְנְנִים אֶת הַחֹדֶשׁ הַבָּא. מֵהַצַּד נִרְאֶה לִי שֶׁהֵם דַּוְקָא נֶהֱנִים מֵהַמַּעֲמָד".
בְּעוֹדִי מְהַרְהֶרֶת בָּאֵרוּעַ הֶחָבִיב עֲלֵיהֶם, הוֹסִיף אַבָּא: "זֶה רַעְיוֹן מְצֻיָּן!"
