פגישה בחוף הים

אי שם, במרחק כמה דורות מכאן, נדדה המשפחה מספרד לכיוון איטליה, ושם בכפר החלה המשפחה לנטוע את שורשיה.

לימים הם עלו לארץ, השתקעו במושב בדרום ושם נוצר חלק מחיי, ושם מתחיל הסיפור.

בחלוף הזמן גדל הילד והפך לחייל צעיר וכשסיים את השירות, החל לעבוד מחוץ לבית, מחוץ למושב שבו גדל. לאחר מס' שנים חזר והחל לעבוד עם אביו ברפת שאותה הכיר מגיל 10, ולחיות את חייו במשק יחד עם הוריו ובני משפחתו.

הימים עברו, והשנים חלפו על פניו ללא שום 'הפרעות' ושינויים גדולים למיניהם, הוא חי עם עצמו כזאב בודד, ללא מחוייבות ארוכת טווח וללא משפחה וזוגיות משלו, ולא נראה היה באופק דבר שאמור היה להפר את שגרת חייו, שלכאורה נראתה שהתנהלה על מי מנוחות עד לטרגדיה שלא איחרה להגיע.

במהלך חייו, מאז שגדל והפך לגבר, ניתן היה לראות כי הוא חי על תקן של "צופה" (observer), היה שקט ומופנם, ניכר היה כי הוא אינטליגנט ומשכיל אבל היה מאוד שקט, אולי אפילו מעט נוח להשפעה, כאילו כל חייו התנהלו בחיק המשפחה והעבודה, אבל ללא התערבות מצידו.

היה דואג לכל צורכי המשפחה ועוזר לכל מי שביקש, גם לחברים ואז חוזר לכור מחצבתו, ממש כאילו חי חיי חברה בהיותו זאב בודד, חוזר לאחר ה"מטלות" ל"מאורה" שלו.

הכל היה מושלם באורח החיים שלו, לא היה צורך בשינוי ממשי - עבודה... משפחה... עבודה... מעט בילויים... וחוזר חלילה. אלא שהטרגדיה שעברה עליו ועל משפחתו הביאה לטלטלה עזה בנפשו של אישי האהוב, אותה טרגדיה גרמה לו לחשוב על החיים ולראות אותם בפרספקטיבה אחרת, לא עוד לתת לחיים לחלוף על פניו, לחשוב על אפשרויות למצות את החיים בצורה אחרת, יותר טובה, לרצות שיהיה לו משהו משלו, ליצור משהו בעל משמעות, ולא משנה באיזו דרך.

הוא החל לחשוב על יצירת חיים משלו, ולאו דווקא בחלומות וברצונות על משפחה בדרך המקובלת אלא על ילד משלו.

משהו שיהווה את המשכיות החיים, שייתן משמעות לחיים, משמעות שונה ומספקת יותר.

והנה ערב אחד, מבלי משים,

נקרתה לפני ההזדמנות לשינוי בחייו...