פתח דבר
נשים מהלכות על חבל דק.
שמרנית.
מופקרת.
כלבה.
סמרטוט.
הַגדרת מי שאת בעיני העולם החיצוני דורשת שמירה תמידית על איזון. זה מתיש. אבל יש נשים שמדי פעם מוצאות מוצָא. תירוץ שמאפשר להן לומר מה הן חושבות באמת, מתיר להן לסלוח גם אם הן יודעות שלא כדאי להן, ודוחף אותן להתמכר לכל הפנטזיות הקטנות והמפוקפקות הללו — ללא התוצאות המחפירות.
אלכוהול.
הוא מסוגל להעניק את האומץ לומר גסויות ואת הרשות ללכת הביתה עם הברמן.
הוא האליבי. סיפור הכיסוי.
זאת לא היית את באמת — הרוּם והוודקה השתלטו עלייך.
למרבה הצער, יש לי עמידות גבוהה מאוד לאלכוהול.
נורא להיות אני.
בכל שנותינו יחד ביל אף פעם לא הצליח לנצח אותי בשתייה. אפילו לא פעם אחת. אולי מפני שהתחלתי לשתות בגיל צעיר. אולי נולדתי ככה.
מכל מקום, דרוש הרבה כדי לטשטש אותי ועוד יותר כדי לשכר אותי.
ולכן באותם ימים העדפתי חשיש.
הרבה יותר יעיל.
כן, שמעתם נכון. קייט ברוקס — סטלנית יוצאת מגדר הרגיל. אני וה"גרֵייטפול דֵד"? יכולנו להיות החברים הכי טובים. התעוזה של הגראס — היא שנתנה לי את האומץ לעשות את הקעקוע.
אבל, למרבה הצער, הימים ההם עברו. כשנכנסתי לבית הספר למנהל עסקים, הבנתי שאם תופסים אותך עם חומר אסור, המחיר פשוט גבוה מדי.
אז עכשיו אני מסתפקת רק בחומרים מותרים חוקית. בעיקר יין.
דרוּ ואני שותים יין כל ערב, רק כדי להשתחרר. ופעם בשבוע יש לנו מעין דייט לילי — ערב מיוחד. אנחנו מבשלים יחד. דרו חובב מושבע של פהיטות. אנחנו שותים ומדברים ושותים עוד קצת.
הערב שתינו קצת יותר מהרגיל. לכן, אף על פי שאני לא מסטולה במובן המילולי, האיברים שלי רפויים. נינוחים. בדיוק כמו העכבות שלי.
התעוררתם? מצוין.
פתחו חלון, גבירותי ורבותי — עוד מעט יהיה כאן קצת חם.
אנחנו במיטה.
אני על הגב. ודרו בין הרגליים שלי.
בעצם, הפרצוף שלו.
"אני אוהב את הכוס שלך."
אני גונחת, והוא מחזק את המילים שלו במעשים. הוא גדול במעשים.
מעשים רטובים, ראויים להערכה.
"יכולתי ממש לחיות שם למטה."
הוא מגביר את הקצב, ולא תספיקו לומר, "תצליף בי עם השוט," ואני כבר מושכת לו בשיער וצועקת את שמו.
כמה רגעים אחר כך דרו מחייך בגאווה ועולה בזחילה על הגוף שלי. האיברים שלי עצלים מרוב יין — ומהאורגזמה, כמובן. אני מעורפלת לגמרי, קהת חושים, והכול נראה חלומי.
ואז אנחנו מתנשקים. וחום מתפשט בגופי כמו זרם חשמלי ומחזיר אותי למציאות.
גורם לי להרגיש כמה זה ממשי.
אני עוקרת את פי מפיו ולוחשת, האלכוהול נותן לי אומץ, "דרו... דרו, אני רוצה לנסות משהו."
זה מושך את תשומת הלב שלו. "מה את רוצה לנסות?" הלשון שלו מחליקה על הפטמה שלי.
אני מחייכת ונושכת את השפה. "משהו חדש."
הוא מרים את הראש. העפעפיים שלו כבדים באופן חינני. "אני אוהב דברים חדשים."
אני מצחקקת ודוחפת אותו מעלי, אחר כך קמה וניגשת אל השידה — בדרך אני נתקלת בשידה.
"סליחה."
אני פותחת את המגירה העליונה ושולפת שני זוגות אזיקים. דלורס הכינה אותם למסיבת הרווקות שלה, אבל כבר היה לה זוג אחד.
אל תשאלו.
אני מסובבת אחד מהם סביב האצבע. העיכוס הסקסי שלי עד המיטה כמעט נהרס כשאני מועדת על עקבים של עשרה סנטימטרים, ואני מצחקקת.
דרו מתרומם על הברכיים שלו. הוא נראה רעב, כמו אריה שלא אכל שבוע שנועץ מבט בסטייק עסיסי שנמצא מחוץ להישג ידו.
הוא מנסה לקחת ממני את האזיקים, אבל אני הודפת אותו מעלי.
"על הגב, ביג בוי."
אני יודעת מה הוא חושב. נכון שכמעט אפשר לשמוע אותו?
"מממ... קייט רוצה לנהל את ההצגה? מעניין."
הוא נסוג ומרים את מפרקי ידיו אל העמודים של מראשות המיטה. אני אוזקת אותו ונועלת את חצאי הסהר.
קליק.
קליק.
הוא מושך כל אחד מהם, בודק אותם, ואני משתופפת על העקבים לצדו ומעבירה מבט על פני העירום המושלם והשרירי הנקרא דרו אוונס.
יפהפה.
"את מתכוונת לעשות משהו, או רק לבהות בי כל הלילה?"
אני מרימה אליו את המבט. עיניו להוטות, מאתגרות אותי.
אוהו, אני יכולה לעשות את זה. שלרגע לא יהיה לכם ספק בכך.
אני זוקפת בגאווה את הסנטר ומכניסה את הידיים אל בין הירכיים שלו. משפשפת ומעסה לאט את הביצים שלו. אני מחליקה את הידיים לאורך הזין שלו, שכבר התקשה, אוחזת בו חזק — כמו שאני יודעת שהוא אוהב — ואז מוצצת לו.
החזה של דרו מתחיל להתרומם מהר יותר.
ממש מעניין.
ולפני שאתם שואלים, לא, לא תמיד הייתי כזאת. כל כך הרפתקנית.
נועזת.
כל מערכת היחסים המיניים שלי עם בילי התרחשה בשתי רמות: ביישנית ובנאלית. מהוססת ושגרתית. ושם בדיוק היא נעצרה. רק אחרי דרו תפסתי עד כמה בילי ואני עיכבנו זה את זה.
בסקס — ובחיים.
בעיניו של כל אחד מאיתנו, לעולם נהיה קייטי ובילי. בוסריים. תלותיים. צעירים תמיד — כמו הסרט על מעיין הנצח.
ואז נכנס דרו אוונס לחיי, והאישה הבוטה, התובענית, וכן, החרמנית, שגדלה בתוכי במשך עשור יצאה לחופשי. לפחות במיטה.
במיטה שלו.
אני גוחנת אליו, הישבן שלי באוויר, ומכניסה את כולו, למלוא אורכו, לפי. עם המגע הוא פולט. האלכוהול ודאי הקהה את רפלקס ההקאה שלי, כי אני מסוגלת לבלוע הכול.
וזה מה שאני עושה.
ארבע, חמש, שש פעמים. ואז אני מחזירה את המבט לעיניו. באמצע מציצה? בחורים אוהבים קשר עין. אל תשאלו אותי למה — אין לי שמץ של מושג.
"נעים לך כשאני מוצצת לך את הזין, דרו?"
הוא אוהב גם גסויות. למעשה, אין הרבה דברים שדרו לא אוהב.
העיניים שלו מתגלגלות. "ברצינות, איזו שאלה."
אני חוזרת למלאכתי ומכניסה את הלשון לפעולה.
קולו מתנשם, מתנשף. "אלוהים, בייבי — את מלכת המוצצות. את יכולה להעביר קורס בזה."
חה — כמה מצחיק! ציון 101 בליקוק זין.
אחרי כמעט שנתיים יחד אני מומחית בקריאת שפת הגוף של דרו. לכן כשהאגן שלו מתחיל להתרומם והאגרופים שלו נקפצים באוויר, אני יודעת שהוא קרוב. הגניחות והאנחות מלאות ההערכה שלו כמעט גורמות לי לזנוח את התוכנית שלי.
אבל לא.
בשנייה האחרונה, ממש לפני שהוא גומר, אני מתנתקת. ויושבת זקופה. העיניים של דרו עצומות בכוח, ממתינות להתפוצצות שלא קורית.
הוא פוקח את העיניים, והן מביעות בלבול.
אני מחייכת ומרגישה מלאת עוצמה.
ושובבה.
אני מפהקת פיהוק דרמטי. "אתה יודע, היין הזה ממש עייף אותי. אני כאילו... עייפה."
"מ... מה?" הוא מתנשף.
"אני חושבת שאני צריכה הפסקה. לא אכפת לך, נכון?"
דרו נוהם. "קייט..."
אני מעבירה רגל מעליו ומחליקה את הזקפה המרשימה מאוד שלו אל בין הרגליים שלי. אני יושבת עליה, אבל לא מאפשרת לה להחליק פנימה.
"אני כאילו גם צמאה. הולכת לקחת לי כוס מים. רוצה גם?"
"זה בכלל לא מצחיק, קייט."
אווו, הוא רותח.
מפחיד.
אני מחליקה אצבע במורד החזה שלו. "מי צוחק?"
הוא מושך באזיקים — הפעם יותר בכוח. משהסוגרים שלהם לא מגיבים, אני מצחקקת. מי היה יכול לתאר לעצמו כמה כיף לדקור אריה במקל?
"תירגע, דרו. תחכה כמו ילד טוב, ואני אחזור..." אני מושכת בכתפיים. "עוד מעט."
אני מנשקת לו את האף במהירות, מקפצת מעל המיטה ובורחת מהחדר בזמן שהוא קורא בשמי.
אל תסתכלו עלי ככה; אני רק מתגרה בו קצת. אתם יודעים שזה מגיע לו. זה לא מזיק, נכון?
אני מדלגת במסדרון אל המטבח, גאה בעצמי. כשאני דורכת על אריחי הרצפה הקרים, רגלי וזרועותי מצטמררות. אני באמת צמאה, אז אני לוקחת כוס מהארון ומוזגת לתוכה מים קרים.
אני עומדת ליד הכיור, לוגמת לגימה ארוכה וטובה, עוצמת עיניים, והנוזל הקר מרגיע את גרוני הניחר. טיפה מתגלגלת במורד הסנטר שלי, על עצם הבריח, ויורדת אל השד שלי.
ללא כל אזהרה, חזה קשוח נלחץ אל הגב שלי ומבהיל אותי. אני פולטת צווחה, והכוס נופלת ומתנפצת בכיור.
אני לא יודעת איך הוא השתחרר, אבל האזיקים תלויים על מפרקי ידיו. ידיים מחוספסות מושכות אותי לאחור, לוכדות אותי.
אני מצטמררת, בעוד הבל פה חם ומפתה עובר על פני האוזן שלי.
"זה לא היה נחמד, קייט. גם אני יכול להיות לא נחמד."
הקול שלו נמוך — לא כועס, אבל נחוש. מגרה להפליא.
יד אחת תופסת לי את השיער בעורף ומושכת, גורמת לי לקער את הגב ולהצמיד את האגן אל שפת הכיור. הוא מטיח את ראשי הצידה ואחר כך מנשק אותי — תוחב את הלשון שלו לתוך פי בעוד אני מתאמצת לעמוד בקצב.
נשיקה רכושנית.
שתלטנית.
רגע אחרי כן הוא חודר בקלות לתוכי ומתחיל להלום בקצב, הבטן התחתונה שלו חובטת בישבן שלי עם כל דחיפה.
מסחרר.
אני שומעת את עצמי נאנקת. הדלפק מכאיב לי בבטן, אבל לא אכפת לי. כל מה שאני מסוגלת להרגיש הוא דרו.
שמשתלט עלי. שמטריף אותי. שלוקח בעלות עלי.
ידו הפנויה תופסת לי את היד ומעבירה אותה קדימה אל הדגדגן שלי. היא לוחצת את האצבעות שלי כלפי מטה ומכריחה אותי לענג את עצמי.
לגברים יש יחס מיוחד לאוננות. במשך הזמן תפסתי שמדובר בגירוי עצום — כמו לזרוק גפרור לתוך חבית דלק.
הוא משחרר לי את היד, אבל האצבעות שלי ממשיכות לנוע כמו שהוא רוצה שינועו. כאילו אני בובה על חבל ודרו הוא הבובנאי המומחה. ואז הוא נשען לאחור ומרחיק את להט החזה שלו.
קצב ההדיפות שלו מאט. ואני מרגישה איך היד שלו מחליקה מטה לאורך עמוד השדרה שלי. בינינו.
אל הישבן שלי.
ידו לשה ומשפשפת, ואז אצבעותיו מחליקות סביב תלוליות הבשר. הלוך ושוב מעל החור הרגיש כל כך שביניהן.
ואני נדרכת.
זאת טריטוריה חדשה מבחינתנו. טוב — מבחינתי. אין לי ספק שדרו, בזמן זה או אחר, ביקר בתוך כל פתח זמין של הגוף הנשי.
אבל לגבַּי זה בבחינת לא נודע. וקצת מפחיד.
האצבעות שלו מרפרפות עלי בעדינות עד שאני נרגעת. עד שהמתח מתנקז מהכתפיים שלי, ואני שוב שבויה בעונג העז הנובע מקצב האגן שלו.
ואז הוא מחליק אצבע אחת פנימה.
אין כאב. אין אי־נוחות. חדירה כפולה דומה לצניחה חופשית. כדי ליהנות ממנה צריך לחוות אותה. מילים לא עושות צדק איתה.
אבל אני מוכנה לנסות: מענג.
באיזשהו אופן אסור, רע.
דרו מוליך את האצבע שלו פנימה והחוצה בתיאום עם קצב הזין שלו.
ואני נאנקת בקול נמוך ועמוק וחסר מעצורים, ואצבעותי משפשפות מהר יותר — חזק יותר — מלפנים. ואז הנשימה שלי נעתקת כשהוא מרחיב אותי יותר, יוצר מקום לאצבע השנייה שזה עתה החליק פנימה.
התנועות שלו לא מהירות. הן מפותלות ומתגרות.
ואני פותחת את פי ומתחננת לעוד.
לעוד חיכוך, לעוד להט.
מהר יותר. עוד. בבקשה.
דרו מטֶה אותי קדימה בעדינות. הוא מכופף אותי, כך שהשיער שלי מכסה את קרקעית הכיור. ואז הוא נעלם — יוצא מגופי.
ואני כואבת את האובדן.
עד שאני מרגישה את ראש הזין שלו, הרטוב מהנוזלים שלי, מלטף הלוך וחזור את הפתח שאצבעותיו היו בו זה עתה.
"דרו..."
זו גניחה מקוננת, חֶצייה עונג, חצייה כאב.
כולה תחנונים.
"תגידי כן, קייט. אלוהים אדירים... תגידי כן בבקשה."
קולו צרוד. גס.
מרוב צורך.
בי.
ופתאום אני מרגישה עוצמתית.
די מוזר בהתחשב במצבנו הנוכחי, ובכל זאת — אני זאת שבשליטה. באותה מידה היה יכול להתחנן לרגלי.
לחכות ולייחל לפקודתי.
אני לא חושבת. אני לא שוקלת את האפשרויות או מחשבת את התוצאות. אני רק מרגישה.
מוצפת תחושה משכרת.
אני מרפה.
ואני נותנת אמון.
"כן..."
באטיות גדולה דרו מפלס את דרכו לתוכי. יש רגע של כאב — מתיחה צורבת — ואני שואפת אוויר בחדות. הוא נעצר.כשאני משחררת את הנשימה, הוא ממשיך הלאה, בעדינות, עד שהאיבר האינטימי ביותר שלו שוכן כולו בתוך שלי. ואז הוא משתהה שם בלי לזוז. מאפשר לגוף שלי להסתגל לחדירה.
אני מרגישה בידו מחליקה על המותן שלי ובמורד הירך, מקיפה אותה ובאה אל החזית. ידו נכנסת אל מתחת ליד שלי, ואצבעותיו מעסות בתנועה מעגלית, באופן החושני הנהדר הזה, לפני שהן טובלות בתוכי פנימה. שוב ושוב ושוב.
תמיד חשבתי על סקס אנאלי כעל שיא הפגנת השליטה, ככפייה, אולי כהשפלה.
אבל לא זאת ההרגשה.
היא ראשונית... לא מוכרת... אבל גם רבת־יופי. קדושה.
כאילו זה עתה הענקתי לו את הבתולים שלי. ובמובן מסוים, זה מה שעשיתי כנראה.
אני זזה ראשונה, דוחפת את האגן לעומתו.
מאפשרת לדרו — מתוך רצון לדעת, לחוות את התחושות החדשות האלה. מתוך צורך לחצות את קו הגמר. איתו.
זה יותר מאשר ארוטי. מעבר לאינטימי.
שפתיו של דרו צמודות לגב שלי. הוא מנשק ומקלל ולוחש את שמי. ואז הוא זה שנע. מחזיר לעצמו את השליטה. מחליק פנימה והחוצה — עדין, אבל יציב.
זה אלוהי.
היד שלי לופתת את היד שלו מעל הדגדגן. רגלי רועדות, ואני יודעת שאני מתקרבת. כל כך קרובה. כאילו אני מטפסת על הר ותופסת שהפסגה במרחק כמה צעדים בלבד.
עם כל הדיפת אגן של דרו אנחנו פולטים התנשפויות עמוקות בפה פעור.
"כן... כן... כן..."
האורגזמות של הגברים הן תשעים אחוז גופניות. קל להם לגמור, לא משנה איפה נמצאות המחשבות שלהם. לנשים קשה יותר. האורגזמות שלנו תלויות בדרך כלל במצב המנטלי שלנו. ופירוש הדבר שאם אתם, בחורים, רוצים להביא אותנו לשם, אסור שנחשוב על ערמת הכביסה בחדר השני או על מגדל הניירת שמחכה על שולחן העבודה שלנו.
מה שמסביר למה לא היד או הזין של דרו הם שעושים לי את זה.
אלא הקול שלו.
בעוד המצח שלו מהודק אל השכמה שלי, הוא מהמהם, "הו, אלוהים, הו, אלוהים, הו, אלוהים..."
כל כך לא אופייני לו.
הוא נשמע פתוח. חשוף.
פגיע.
הגבר המעצבן הזה, שתמיד רוצה להיות בשליטה, לקבוע את הכללים. שלא עושה צעד בלי להסביר אותו מכל זווית, שהופך אותו על פניו במוחו המדהים — את היתרונות שלו, את התועלת שלו, את ההשלכות שלו.
הגבר הזה מתפרק מאחורי.
וכשהוא לוחש שרשרת של גסויות ותפילות — אני מאבדת שליטה.
ומגיעה לאקסטזה.
ראשי מוטל לאחור, ועיני נעצמות. כוכבים מתפוצצים מאחורי עפעפי כשאני נדרכת וצורחת, וגל אחרי גל של עונג מסחרר מטלטלים את גופי.
התנועות של דרו נעשות לא אחידות ומקוטעות, חזקות יותר ובלתי נשלטות.
ורגע אחרי כן הוא מושך אליו את האגן שלי, מחזיק אותי שם, ומבין שפתיו פורצת גניחה גרונית אחרונה.
אחרי כן אנחנו שואפים אוויר. אנחנו עדיין מחוברים ורועדים מגלי הדף מאוחרים. ידיו מחליקות על זרועותי כשהוא מחליק החוצה מתוכי.
הוא מסובב אותי אליו. ידיו מלטפות לי את הלחיים, ואז הוא מנשק אותי.
וזה כל כך מתוק. נדיב ואוהב. ניגוד חריף כל כך לתנועותינו הנואשות רגעים ספורים קודם לכן.
אני לא יודעת למה, אבל עיני מתמלאות דמעות.
מבטו של דרו נעשה מודאג מיד. "את בסדר? הכאבתי לך?"
אני מחייכת מבעד לדמעות מפני שהן מביעות שמחה. מפני שבאופן מוזר ובלתי ניתן להסבר, מעולם לא הרגשתי קרובה אליו יותר מאשר ברגע זה.
"לא. הכול נהדר. תרגיש חופשי להיות לא נחמד אלי בכל עת."
ואז גם הוא מחייך. רגוע ומרוצה.
"רשמתי לפני."
דרו מרים אותי ונושא אותי למקלחת. אנחנו עומדים מתחת לרסס החם ורוחצים זה את זה בהערצה. אחר כך דרו עוטף אותנו במגבות עבות מחוממות ונושא אותי למיטה.
הוא מושך את השמיכה מעלינו ומחבק אותי חזק אל לבו.
וזה גורם לי להרגיש יקרת ערך.
הוא גורם לי להרגיש ככה. תמיד.
מוערכת.
נערצת.
האם כאב לי למחרת? קצת. אבל לא יותר מדי.
יותר מדי מידע?
סליחה. בסך הכול ניסיתי לעזור.
בכל מקרה, הכאבים והמיחושים של הבוקר הבא היו בהחלט שווים את זה מבחינתי.
אבל מה המטרה של כל זה, תשאלו? למה אני משתפת אתכם בזה?
כי סקס טוב? סקס ממש־ממש טוב?
הוא לא זקוק לאלכוהול. ולא קשור להתאמה או לתרגולת או אפילו למאוהבוּת.
הוא קשור לאמון.
לוויתור על ההגנות. להפקדת עצמך בידיו של אדם אחר ולמתן האפשרות שיוביל אותך למקום שמעולם לא היית בו בעבר.
ואני בטחתי בדרו. במוחי, בלבי, בגופי. בטחתי בדרו בכול.
לפחות זה מה שעשיתי אז.
