הקדמת העורך
בשנות העשרה לחיי, לאחר שהתחלתי להימשך לתורת החסידות - הייתי הולך עם אבא לתפילות שחרית, והיו תפילותי מתארכות ומתארכות בשיגעוני החסידי. אבא - שגם תפילתו הוא לא היתה מהקצרות ביותר, ומלבד זאת היה תמיד מאחר לאיזה מקום - היה ממתין בנחת שאסיים את תפילתי. בזמן שהמתין היה יושב, קורא וכותב הארות בשולי ספר התהלים הקטן שלו, אותו היה נושא לכל מקום. אחר כך היה מזמין אותי להצטרף אליו ללימוד - שואל ומשיב, לעתים שואל לדעתי, מתפלל ומלמד - מקבל מהמזמורים אור חדש, ומאיר מאור חייו ואישיותו על פרקי התהלים שאותם אהב.
אבא היה אומר פעמים רבות שפרקי תהלים צריך לא רק להגיד, ללמוד, או להתפלל - את פרקי התהלים צריך לחיות. כך גם בשאר הלימודים והעיסוקים: "צריך לפעמים לחיות דברים",1 אך אל מזמורי תהלים היה החיבור חזק במיוחד. ניתן היה לחוש זאת מכך שכמעט על כל מזמור שאותו למד, היה אומר שהוא "מהנפלאים והנוראים שבמזמורי התהלים" ועוד ביטויים על זו הדרך.2
מי ששמע את אבא, מבין מה הכוונה ב"לחיות" דברים: להיות בהם כולך - "כי הם חיינו"...
להמחשת העניין אביא סיפור חסידי:
כששמע הרב דב בער (המגיד ממזריטש), שהיה חריף ובקי גדול בכל הש"ס והפוסקים וגם בחכמת הקבלה, משמו ופירסומו של הבעל שם טוב [הבעש"ט] החליט לנסוע אליו ולנסותו, לראות האם באמת כה גדולה מעלתו....
"שמעתי שאתה יודע ללמוד", אמר הבעש"ט אל הרב המגיד, "אכן כן", נענה.
"וגם בקבלה אתה מבין"? שאלו הבעש"ט, והמגיד ענה גם על זאת בחיוב.
"אם כן", אמר הבעש"ט, "אמור לי פירוש על מאמר אחד".
הוא לקח את הספר "עץ חיים" והצביע על קטע מסוים. לקח המגיד את הספר, עיין בו כל צרכו ואחר כך ביאר את הדברים.
"אינך יודע כלום", אמר לו הבעש"ט.
חזר הרב המגיד ועיין ואחר כך אמר: "הפשט הוא כמו שאמרתי ואם כבודו יודע פשט אחר - יאמר לי".
אמר לו הבעש"ט: "עמוד על רגליך", ועמד.
אז החל הבעש"ט לבאר דברי ה"עץ חיים" ומיד התמלא הבית כולו אור גדול, ואש היתה מלהטת סביבותיו וכל המלאכים ששמותיהם הוזכרו במאמר הנ"ל התגלו לעיניהם.
אז אמר הבעש"ט למגיד: "אמת, שהפשט היה כמו שאמרת, אבל לימודך היה בלי נשמה".
מיד שלח הרב המגיד את משמשו לביתו ונשאר אצל הבעש"ט, לקבל נשמה בלימודו.3
כזה היה לימודו של אבא. והמלאכים - המלאכים היו מלאכי אהבה ודבקות - אהבת ה', אהבת אדם, אהבת תורה, אהבת ארץ ואדמה.
על הספר וחלקיו
ספר זה מגיע לעולם יותר מחמש שנים אחר מותו של אבא, אם כי תוכנו (ברובו המכריע) ראה אור בשנים תש"ע־תשע"ג (2013-2009) בעלוני "מעט מן האור" בהוצאת תנועת "אורות", שחולקו מדי שבת בשבתו בבתי הכנסת. המאמרים פורסמו בעלון תחת הכותרת "נקודת אור במזמור".
חלקו הראשון של הספר כולל את מאמריו של אבא לפרקים א־סג בתהלים, אותם הספיק לכתוב ולפרסם בחייו. אט אט גברה מחלתו, עד שלא היה יכול עוד להמשיך במאמריו.
בדברי הרקע שכתב אבא כפתיחה למדור "נקודת אור במזמור", הבהיר את כוונת המאמרים:
אין כוונת המאמרים לנתח את הפרקים באופן שיטתי ולחשוף את תכניהם לעומקם - לכך תקצר היריעה - אך מגמתם להעלות בכל מזמור מספר נקודות אור במגמה לעורר את המתבונן להוסיף ולהעמיק בדרכו שלו במזמור... "ואידך פירושא הוא זיל גמור".
החלק השני, על שאר פרקי התהלים שבהם רשם אבא מהארותיו, נכתב בידי יהודה עציון לאחר מותו של אבא, על פי ההארות הכתובות צפופות בכתב יד בשולי ספר התהלים שלו:
במסירות שלא פחתה אחרי המוות - עמלה מיכל אזרחי (רוזיליו) מזכירתו של אבא, על הקלדה ופענוח של כתב היד. ב"חסד של אמת" לקח על עצמו יהודה עציון לשמש את אבא אחר מותו: להגיש את הארותיו (שבדרך כלל היו מתומצתות ומרוכזות ביותר), וכשיש צורך - להקדים, להרחיב ולפרש.
לא על כל פרקי התהלים הספיק אבא לרשום את הארותיו, לכן ישנם כחמישה עשר מזמורים שעליהם אין פירוש בחלק זה (לדוגמא: סד, צב, קנ).
כפתיחה לספר בחרנו להביא את דבריו היפים של יהודה עציון, שפורסמו עם חיתום הגשת "נקודות האור". לדברים אלה קראנו - על פי תוכנם - בשם "לחיות תהלים", כשם הספר.
ולחיתום הספר הבאנו כנספחים (תחת הכותרת "חי תהלים"), כמה מאמרים וסיפורים, שבכוונתנו להמחיש דרכם מעט מהמושג "לחיות תהלים" בחייו של אבא.
את הנספחים כתבו: אחותי אפרת (כחודשיים לאחר מותו של אבא), אחי אמיתי (באזכרה החמישית), הרב אלחנן סמט (בהכנסת ספר תורה לזכרו של אבא בכפר עציון), ועוד הבאנו - דברים שאמר אבא לכבוד הוריו במלאת שישים שנה לנישואיהם.
על עבודת העריכה
עיקר עבודת העריכה היתה לקיחתו של החומר הכתוב, כפי שהופיע בעלוני "מעט מן האור" - וניסיון לגבש אותו לספר, עם רצון להשאיר את הדברים כהווייתם עד כמה שניתן, ולשנות כמה שפחות.
נוסף על המאמרים - הבאנו את פרקי התהלים בשלמותם, כדי לאפשר לראות תוך כדי הקריאה גם את ההקשר הרחב של הדברים בתוך הפרק, וכדי לאפשר ל"תהלים זאגער" (אומר תהלים) כמוני - להגיד תהלים, ותוך כדי זה - להסתכל וללמוד מדבריו של אבא.
בהארות השוליים - השתדלנו להביא מקור לכל ציטוט, ולהפנות למאמרים נוספים בספריו האחרים של אבא המתעסקים בנושאים דומים.
כאשר היה צורך - הבהרנו את הקשר הזמן של פרסום הדברים, הארנו והוספנו על הדברים כשראינו לנכון. בחלק מהארות השוליים הארוכות יותר - ניתן למצוא עוד דוגמאות והמחשות לביטוי "לחיות תהלים" בחיי אבא.
המאמרים, שפרסומם היה לאורך זמן, הובאו בספר כהווייתם. לכן ישנם פה ושם רעיונות החוזרים על עצמם בפרקים שונים. לאחר מחשבה - השארנו את רוב החזרות, כך שכל מאמר יוכל לעמוד בפני עצמו, ולא יהיה צורך דווקא בקריאה לפי הסדר.
בין שני חלקי הספר ניכר שוני גדול, הן במבניהם והן בסגנונם (שעוצב על ידי שני אנשים שונים):
החלק הראשון בנוי ממאמרים שלמים (גם אם מחולקים "לנקודות אור") - אותם כתב ועיצב אבא בלשונו, לעומת זאת - החלק השני בנוי ברובו מהבזקים הבזקים של הארות נקודתיות, עליהם מוסיף ומבאר יהודה עציון בסגנונו המיוחד.
למרות השוני המובנה - ניסינו לאפשר מעבר חלק ככל הניתן בין שני חלקי הספר, ולהשוות במה שלא יפגע בתוכן הדברים ובסגנונם, בעיקר בכל הקשור לעקרונות העריכה.
בדקדוקה של מילה אחת השתדלנו ללכת בדרכו של אבא - להתמיד ולהפוך כל "הערה" ל"הארה" - להוסיף עוד אור למעט האור הדוחה את החושך. להאיר ולעשות את "כותנות העור" המפרידות בין אדם לחברו ולאלוקיו, ל"כותנות אור"4 של אהבה ואמונה. להתפלל למצב שיתעטפו נשמותינו, עורנו, אברינו וגידינו באור - עד שנזכה "לחיות תהלים" באמת, ונוכל לומר בכל לב:
כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה: ה' מִי כָמוֹךָ! (תהלים לה, י)
תודות
תודתנו נתונה לכל מי שסייע בהוצאת הספר לאור.
ראשית - ליהודה עציון - על ששימש את אבא אחר מותו, והצליח ברגישות, באהבה ובענווה להגיש, להנגיש ולהבהיר את דברי אבא המתומצתים. בלעדיו הספר לא היה נראה לעולם כפי שהוא היום, וחצי הספר - שלו הוא.
למיכל אזרחי (רוזיליו) - על העבודה המשותפת עם אבא לאורך כל השנים, ועל העזרה הרבה בהוצאת כתביו, בחייו ולאחר מותו - "הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן־הָרִאשׁוֹן".
לרב אלחנן סמט - על כתיבת הנספח "טוב איש חונן", שהיה ודאי מרגש את אבא מאוד.
לנחי אייל ותנועת אורות, ולמערכת "מעט מן האור" - שהיוו בית לפעילותו ולפרסום מאמריו של אבא לאורך השנים.
לעמיחי ברהולץ וידיעות ספרים, על נתינת המקום להוצאת הספר, על המקצועיות, הגמישות והתמיכה. לרונית מיכליס עורכת הלשון, לנחמה שפילמן על עיצוב העטיפה היפה ולשלומית מ"טפר" על מלאכת העימוד המורכבת.
למשפחה - לאמא, רחל פורת, על הליווי לאורך כל שלבי העבודה, על ההשקעה והדחיפה בהוצאת הכתבים, על קריאה ביקורתית והארות כשהיה צורך. לאחי אמיתי ואחותי אפרת - על כתיבת הנספחים היפים והמרגשים. ולשאר המשפחה - רק מקרה ונסיבות חיים הם שהביאו לכך שלא אחד מכם הוא שעשה את אותה העבודה - על שהנכם, על העצות ועל האור, שבחלקו הוא אורו של אבא, שנמצא בנו - כולנו יחד וכל אחד לחוד.
לאבא - מודים על השנים במחיצתך, על החיים ועל המוות, על התורה, העבודה, האהבה ואור החיים שהשפעת לעולם.
ולה' יתברך - "שממך הכל ומידך נתנו לך" ולאחרים, יהי רצון שיהא הכל נחת רוח לפניך...
יחיעם, בן אבי ומורי חנן, בן פורת יוסף,
בשם משפחת פורת.
