הסמל דויל הרים את הרגליים שלו והניח אותן על שרפרף. תחנת המשטרה בדרום־מזרח לונדון הייתה שקטה לגמרי, ואף אחד לא ציפה לצרות. בטלוויזיה שידרו משחק כדורגל חשוב, והנחת העבודה המשטרתית הייתה שכל החוליגנים בטח יושבים בבית או בפאב צמודים למקלטים ומרוקנים לגרונותיהם ליטרים של בירה. למשך 90 דקות הובטח שקט. מה יקרה לאחר מכן איש לא יכול היה לצפות. הכול היה תלוי בתוצאת הסיום של המשחק.
מוקדם יותר הסמל דויל לקח קרואסון מהקפיטריה, ומאז ציפה לרגע של שקט שבו יוכל לאכול אותו. הוא פתח את עיתון 'הסאן', התכוון לתת ביס ראשון מהקרואסון ואז הטלפון צלצל.
דויל לא ויתר על הביס המתוכנן - הוא ידע טוב מכולם שמי שמטלפן לתחנת המשטרה יתעקש עד שיקבל מענה - בלע אותו במהירות ורק אז הרים את השפופרת.
קול של גבר אמר לו, ״האם יורשה לי להציע שתקליט את השיחה הזאת?״.
״כל השיחות מוקלטות, זה עניין של נוהל״.
חתיכה של מאפה נתקעה בשן האחורית והרקובה של דויל, והוא השתמש באצבע המורה כדי להוציא אותה.
הגבר אמר, ״אני לא מרגיש כאילו אתה מקדיש לי את כל תשומת הלב שלך״.
דויל נאנח ואמר, ״אני מרותק לדבריך, תאמין לי״.
״תכף באמת תהיה״, הגבר אמר והשתהה עם המשך דבריו. הוא ציפה לתגובה למשפט שאמר ומשזו לא הגיעה הוסיף, ״פצצה עומדת להתפוצץ בעוד שלוש דקות. זאת לא באמת אזהרה, יותר כמו שעון מעורר. אתה יודע איפה נמצא קולנוע פרדייז?״.
״ברחוב ווטרלו. שם הפצצה?״.
במקום תשובה דויל שמע לפתע פיצוץ אדיר ובצורה אינסטינקטיבית הרחיק מאוזנו את השפופרת. כשהרעש נרגע קצת הוא שאל, ״מה זה היה?״.
הוא שמע כחכוח חלש בצד השני ואז, ״אופס, התזמון כנראה לא היה מאוד מוצלח, אבל אנחנו עובדים על זה״.
דויל צעק, ״עובדים על מה?״.
״להיות יותר מדויקים בפעם הבאה״. הגבר שוב המתין לתגובה וכשהיא שוב לא הגיעה הוסיף, ״אתה גם צריך לעבוד, ולמצוא לנו שלוש מאות אלף פאונד, כדי לוודא ששום פצצה לא תתפוצץ שוב. כאילו, זה לא המון כסף, נכון? אז כדאי שתתחיל, ואנחנו נשתדל לא לפוצץ כלום בינתיים. נרים טלפון מחר ונראה איך אתה מתקדם״.
דויל נותר המום מכדי להגיב והגבר המשיך, ״למקרה שתהית, הסרט שהקרינו עכשיו ב'פרדייז' היה איזה חרא עם טום קרוז, אז כמו שאני רואה את זה, בעצם עשינו שירות לציבור. תהיה ילד טוב״.
הסמל השאיר את השפופרת ליד האוזן שלו גם אחרי שהשיחה נותקה, והתכוון להתקשר למחלקות הרלוונטיות. המאפה שנדבק כבר התחיל להכאיב לשן שלו, והוא אמר בקול רם, ״פאק״.
