פָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ בְּלֵיל קַיִץ חַם. הִיא הָיְתָה יָפָה כִּצְבָעָיו שֶׁל הַלַּיְלָה.
כְּשֶׁסַּקְרָנוּתִי הִתְגַּבְּרָה עַל הַפַּחַד, שָׁאַלְתִּי, בִּקַּשְׁתִּי לָדַעַת – מָה יֵשׁ לָהּ שָׁם בִּפְנִים?
הִיא הִבִּיטָה בִּי וְהִזְמִינָה אוֹתִי אֵלֶיהָ. הִתְיַשַּׁבְתִּי בְּתוֹכָהּ וְהִקְשַׁבְתִּי לִנְהִיַּת נִשְׁמָתָהּ.
"גַּעְגּוּעִים בִּי רַבִּים," הִיא פָּתְחָה וְאָמְרָה, "לַבַּיִת, לַמֶּרְחָבִים, לְחַיִּים מְלֵאִים בְּצֶבַע. הַאִם תַּסְכִּימִי לַעֲזֹר לִי לִבְקֹעַ אֶת תִּקְרַת הַזְּכוּכִית? אֲנִי רוֹצָה לְהִתְמַזֵּג אִתָּךְ. לְהִתְמוֹסֵס לִרְסִיסִים בְּאַלְפֵי הַכּוֹכָבִים שֶׁבְּלִבֵּךְ, לָעַד."
וְעוֹד אָמְרָה לִי נְסִיכַת הַצְּלָלִים, "עָלַיִךְ לְהָאִיר עָלַי בְּפָנָס כְּדֵי שֶׁתּוּכְלִי לִרְאוֹת עַד כַּמָּה אֲנִי יָפָה... הַאִם תָּעֵזִּי לְהָרִים אֶת הַמָּסָךְ? לְהָסִיט מִמֶּנִּי אֶת הַגְּלִימָה?"
זֹאת וְעוֹד סִפְּרָה לִי, כִּי מֻפְלָא הוּא הַהִפּוּךְ, כְּמוֹ קְלִידִים בַּפְּסַנְתֵּר בְּשָׁחֹר וּבְלָבָן, הַחַיִּים לָהֶם בְּהַרְמוֹנְיָה וְהָרֶוַח בֵּינֵיהֶם מֻדְגָּשׁ בְּמֵלוֹדְיָה עִלָּאִית שֶׁל אַלְפֵי שִׁירִים וְסִפּוּרִים; כְּמוֹ הֶחָלָל שֶׁבֵּין הַמְּאוֹרוֹת, הַמָּלֵא בִּצְלָלִים; כְּמוֹ שֶׁבָּאוֹר לֹא רוֹאִים כְּלָל כּוֹכָבִים.
