ללא גלימה

הקדמה 

שחר ליפשיץ1 ואריאל בנדור2

 

1. פרופ' שחר ליפשיץ הוא דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.

2. פרופ' אריאל בנדור מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן הוא דיקן בית-הספר ללימודים מתקדמים של האוניברסיטה.

 

הספר הזה, שיזמו, כתבו וערכו שמונה סטודנטיות וסטודנטים בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר-אילן, חושף לראשונה בפני הציבור הרחב, באופן מקיף ומרתק, את סיפור חייהם, תפיסת עולמם והשקפותיהם בנושאים אקטואליים של 13 שופטים שכיהנו בבית המשפט העליון ואת ״אחורי הקלעים״ של השפיטה.

הרשות השופטת, ובראשה בית המשפט העליון, היא כידוע, לצד הכנסת והממשלה, אחת משלוש רשויות השלטון המרכזיות בישראל. זה שנים אין כמעט נושא ציבורי שאינו מגיע לביקורתו של בית המשפט העליון, ובמקרים רבים גם להכרעתו. בין שבית המשפט העליון ״מתערב״ בחוק של הכנסת או בהחלטה של הממשלה או של שר, ובין שהוא מגיע למסקנה שהשלטון פעל באופן חוקי, סביר ומידתי, עיני הציבור כולו, וכמובן עיני הכנסת והממשלה, נשואות להחלטותיו.

כך, למשל, רק בשנה האחרונה פסל בית המשפט העליון את סעיף היציבות במתווה הגז, הורה על הריסת היישוב עמונה, החליט על התליית מעצרים מנהליים של עצירים שובתי רעב, ציווה על מתן אפשרות להשתמש במקוואות ציבוריים לצורך טקסי גיור רפורמיים וקונסרבטיביים, וחייב מינוי דיינים לבית הדין הרבני לערעורים; אך גם אישר את מדיניות ההריסה של בתי מחבלים ב״אינתיפאדת היחידים״, את הריסת היישוב הבדואי אום אל חוראן, את מינויו החוזר של אריה דרעי כשר הפנים, את החוק שהביא להפחתה משמעותית בשכרם של בכירים בבנקים ובחברות ביטוח, את ״מונופול״ הכשרות של הרבנות הראשית (עניין העומד כיום לדיון נוסף), ואת מינויו של ד״ר אביחי מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בתחום הפלילי, בית המשפט העליון הרשיע את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ואת רומן זדורוב.

במובנים רבים הרשות השופטת מתנהלת בשקיפות ראויה לציון. כך, חוץ מאשר במקרים נדירים דיוני בתי המשפט הם פומביים, בשונה למשל מישיבות הממשלה, וכל החלטות השופטים מנומקות בכתב ובפירוט רב. אבל בפועל, בית המשפט, למרות מעורבותו הרבה בעניינים שבמוקד סדר היום הציבורי, חשוף לציבור הרבה פחות מהכנסת והממשלה. שופטים מכהנים אינם מתראיינים לכלי התקשורת, ולהוציא הופעות נדירות למדיי בכנסים מקצועיים או אקדמיים אף אינם מרצים בפני הציבור. בית המשפט, ככלל, אינו מאפשר הקלטה או צילום של הדיונים. פסקי הדין, אף כי הם מנומקים בהרחבה, הם מסמכים מקצועיים שתוכנם וניסוחם אינם שווים לכל נפש. מטבעם פסקי דין מתמקדים בעובדות הקונקרטיות של המקרה ובכללים המשפטיים המסוימים הנדרשים להכרעה. ההשקפות המשפטיות הרחבות של השופטים העומדות בשורש פסיקותיהם אינן מתוארות בפסקי הדין באופן רחב וסדור, ולכל היותר הן יכולות להשתמע מהם, ואף זאת באופן חלקי ומקוטע. פסקי הדין הכתובים גם אינם מתארים בדרך כלל את הלך המחשבה וההתלבטות שעמדו ביסוד ההכרעות או את הדיונים בין השופטים. כמובן, אין בפסקי דין, מסמכים משפטיים מקצועיים, היבטים אישיים או ביוגרפיים. השופטים אינם מתארים בהם את הרקע האישי או הביוגרפי שלהם. אישים כה מרכזיים בציבוריות הישראלית נותרים עלומים לציבור.

על רקע זה בולטות חשיבותו וחדשנותו של הספר ללא גלימה. השיחות של הסטודנטים עם השופטות והשופטים לשעבר של בית המשפט העליון, וביניהם שלושה נשיאים ושני משנים לנשיא, שחלקם פרשו משיפוט בשנים האחרונות ממש, חושפות בפני הקוראים, בסגנון קריא, שוטף ודיבורי, את הרקע האישי של השופטים, ילדותם ואבני הדרך המקצועיות שהביאו אותם לכהונה בבית המשפט העליון. השופטים מתארים בשיחות את השקפת עולמם (אפשר לומר: האג'נדה שלהם) ואת דעותיהם בנושאים ציבוריים עקרוניים. הם מספרים לסטודנטים על האופן שבו גיבשו את פסקי דין החשובים שלהם, מפרטים את גישותיהם בנושאים משפטיים אקטואליים, ומביעים את דעתם על מגמותיו של בית המשפט העליון.

הספר כולל עשרות רבות של ״סקופים״ - דברים שנאמרו לראשונה בפומבי על ידי שופטי בית המשפט העליון בתשובה לשאלותיהם הסקרניות של הסטודנטים. לאחדים מהשופטים זה הראיון הראשון שנתנו. רבים מהשופטים מדברים בגילוי לב מפתיע, ואינם נרתעים גם מהבעת ביקורת - לא רק על רשויות אחרות, אלא גם על גישות של עמיתיהם לכס המשפט. בשונה מהטענות הנשמעות לעתים בדבר חדגוניות של שופטי בית המשפט העליון בישראל, מהשיחות שבספר משתקף בית משפט מגוון מאוד - ברקע האישי של השופטים ובהשקפות עולמם.

הספר הוא יזמה של קבוצת סטודנטיות וסטודנטים לתואר ראשון בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר-אילן: אליחי שילה, שירה זילכה, שלומי שורץ, נפתלי פורת, יאיר טייטלבאום, אביחי יהוסף, יובל תמיר ושירי ליברמן-שלו. הם הגו את הרעיון, שוחחו עם השופטים, הוסיפו הערות ודברי הסבר מאלפים לתועלת הקוראים, הלהיבו אותנו בפרויקט שהפקולטה למשפטים נרתמה לתמוך בו, ואף פנו להוצאת ידיעות ספרים והלהיבו גם אותה. אליחי, שירה, שלומי, נפתלי, יאיר, אביחי, יובל ושירי יתרמו את כל ההכנסות משכר הסופרים לקרן לתמיכה בסטודנטים מעוטי יכולת.

הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן חרתה על דגלה שלושה עקרונות: מצוינות אקדמית ברמה עולמית, מחויבות עמוקה לחברה ולמשפט של ישראל ופלורליזם. כך, המרצים בפקולטה, המתייחדת בסגל צעיר ודינמי, הם מהחוקרים הבולטים בארץ ואף בעולם בתחומי עיסוקם. החינוך המשפטי שהפקולטה מעניקה הוא ברמה הגבוהה ביותר והסטודנטים והבוגרים שלנו לכל התארים מגיעים להישגים מרשימים. הפקולטה אינה מסתגרת במגדל השן האקדמי, הוקם בה מערך קליני מפואר שכל תלמידי התואר הראשון נוטלים בו חלק, וכל חבריה - המרצים והתלמידים גם יחד - נוטלים חלק פעיל בפיתוח המשפט הישראלי ובעיצוב דמותה של המדינה. הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר-אילן נושאת את דגל הפלורליזם כמציאות של קהילת מרצים וסטודנטים מגוונת, המכילה עושר של דעות והשקפות עולם.

כל אלה באים לידי ביטוי עז בספר: מצוינות, יזמות, חדשנות, פלורליזם, אכפתיות ומחויבות למשפט ולחברה הישראליים. אנו שמחים וגאים מאוד בסטודנטים שלנו ובספר החשוב והמרתק שיצרו.