לרכוב על סוס ההצלחה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לרכוב על סוס ההצלחה

לרכוב על סוס ההצלחה

עוד על הספר

תקציר

"סוּס חָזָק, אֵיתָן וַאֲצִילִי, סוּס בַּעַל לֵב זָהָב שֶׁחַי מַמָּשׁ אֶצְלִי. אֶצְלִי בַּלֵּב וְאֶצְלִי בַּנֶּפֶשׁ… הוּא שׁוֹמֵר, מַקְשִׁיב, מְחַמֵּם וּמַעֲצִים. הוּא נוֹתֵן לִי בִּטָּחוֹן וְגוֹרֵם לִי לְהַאֲמִין! לְהַאֲמִין בִּי, בַּיְּכוֹלוֹת שֶׁלִּי, בַּחָזְקוֹת וּבַחֻלְשׁוֹת, עוֹזֵר לִי לְהִתְגַּבֵּר וְלַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹת…"
 
הסוס בספרה של לילך הוא דימוי, אבל כמי שעוסקת ברכיבה טיפולית היא מכירה בכוחו הממשי והנפלא של הסוס לסייע לילדים בהתמודדות עם קשיים.
לכל אדם סוס משלו המעניק לו אוכף של חוסן ועוצמה. כל אדם זכאי להגשמה.
 
מי מאתנו לא חושש מהיום הראשון בבית הספר? יום ראשון בעבודה או מקום חדש אחר?
הספר לִרְכֹּב עַל סוּס הַהַצְלָחָה חושף את הקוראים למסר החשוב כל כך שעלינו לחפש את הכוח בתוכנו.
 
לילך היא בעלת תואר בתחום החינוך ובהוראה מתקנת, מטפלת באמצעות רכיבה טיפולית בילדים הלוקים בקשיי למידה שונים.
"מי שלא מאמין בעצמו לעולם לא יהיה פנוי ללמידה," היא מסבירה, "ולסוס יש יכולת להתחבר לעולמו הפנימי של הילד ולחזק אותו".

פרק ראשון

"אֲנִי רוֹצֶה לְהַצְלִיחַ," אָמַר אַלּוֹן בְּקוֹל קָטָן וּמִסְכֵּן, "אֲבָל אֲנִי לֹא טוֹב כְּמוֹ כֻּלָּם..."
הָיָה זֶה הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן לַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל.
מִמָּחָר יִהְיֶה אַלּוֹן בְּכִתָּה ב', כְּבָר לֹא הֲכִי קָטָן... כְּבָר לֹא כָּל כָּךְ חַשְׁשָׁן, אֲבָל...
"אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לְהֵרָדֵם," בָּכָה אַלּוֹן כְּשֶׁשָּׁכַב בַּמִּטָּה.
 
אִמָּא לִטְּפָה אֶת מִצְחוֹ, הִרְגִּיעָה וְאָמְרָה: "אַלּוֹנִי שֶׁלִּי... סַפֵּר לִי מָה מֵצִיק לְךָ? מִמָּה  חוֹשֵׁשׁ לִבְּךָ?"
עֵינָיו שֶׁל אַלּוֹן הִתְמַלְּאוּ דְּמָעוֹת, וְלִבּוֹ הָיָה עָמוּס בִּדְאָגָה.
הוּא סִפֵּר לְאִמָּא חֲוָיוֹת שֶׁזָּכַר מֵהַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה.

עוד על הספר

לרכוב על סוס ההצלחה לילך דריקס ענטבי
"אֲנִי רוֹצֶה לְהַצְלִיחַ," אָמַר אַלּוֹן בְּקוֹל קָטָן וּמִסְכֵּן, "אֲבָל אֲנִי לֹא טוֹב כְּמוֹ כֻּלָּם..."
הָיָה זֶה הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן לַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל.
מִמָּחָר יִהְיֶה אַלּוֹן בְּכִתָּה ב', כְּבָר לֹא הֲכִי קָטָן... כְּבָר לֹא כָּל כָּךְ חַשְׁשָׁן, אֲבָל...
"אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לְהֵרָדֵם," בָּכָה אַלּוֹן כְּשֶׁשָּׁכַב בַּמִּטָּה.
 
אִמָּא לִטְּפָה אֶת מִצְחוֹ, הִרְגִּיעָה וְאָמְרָה: "אַלּוֹנִי שֶׁלִּי... סַפֵּר לִי מָה מֵצִיק לְךָ? מִמָּה  חוֹשֵׁשׁ לִבְּךָ?"
עֵינָיו שֶׁל אַלּוֹן הִתְמַלְּאוּ דְּמָעוֹת, וְלִבּוֹ הָיָה עָמוּס בִּדְאָגָה.
הוּא סִפֵּר לְאִמָּא חֲוָיוֹת שֶׁזָּכַר מֵהַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה.