הכוכב האחרון - הגל החמישי ספר 3
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הכוכב האחרון - הגל החמישי ספר 3
מכר
מאות
עותקים
הכוכב האחרון - הגל החמישי ספר 3
מכר
מאות
עותקים

הכוכב האחרון - הגל החמישי ספר 3

4.7 כוכבים (6 דירוגים)
ספר דיגיטלי
39
ספר מודפס
62.4 מחיר מוטבע על הספר 78

עוד על הספר

  • תרגום: יעל אכמון
  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: ינואר 2017
  • קטגוריה: מד"ב ופנטזיה, נוער בוגר
  • מספר עמודים: 314 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 14 דק'

תקציר

האויב הוא האחר. האויב הוא אנחנו.
הם כאן למטה, הם שם למעלה, הם לא נמצאים בשום מקום.
הם רוצים לשלוט בכדור הארץ. הם רוצים שאנחנו נשלוט בכדור הארץ.
הם רוצים להכחיד אותנו. הם רוצים להציל אותנו.
 
קאסי כבר לא יודעת כלום, אבל דבר אחד ברור לה כשלג: בגדו בה,  באהוביה, בחבריה ובשבעה וחצי מיליארד האנשים שחיו כאן.
מי בגד? קודם האחרים בגדו, אחר כך כולם בגדו בעצמם.
 
עכשיו הם נותרו רק קומץ, והם יצטרכו לבחור: האם לשרוד בכל מחיר, או לשמור על אנושיותם. רק אחת משתי האופציות אפשרית.
 
החלק השלישי והאחרון בטרילוגיה. קדמו לו ׳הגל החמישי׳ ו׳הים האינסופי׳.
 
״סיום מטלטל ובלתי נשכח לטרילוגיית ׳הגל החמישי׳״
קירקוס ריוויו

פרק ראשון

הילדה שידעה לעוף
 
לפני שנים רבות, כשאבא שלה היה בן עשר, הוא נסע באוטובוס גדול וצהוב לפלנטריום.
התקרה שמעליו התפוצצה למיליון רסיסים מנצנצים של אור. פיו נפער. אצבעותיו הקטנות נאחזו בכוח בשפת ספסל העץ. מעל ראשו הסתחררו נקודות של אש לבנה, טהורות כמו ביום שבו התגבש כדור הארץ לסלע מושחר ומחוטט, כוכב לכת ממוצע החג סביב כוכב ממוצע בשולי גלקסיה ממוצעת ביקום חסר גבולות.
הדובה הגדולה. אוריון. אנדרומדה. קולו המונוטוני של האסטרונום. פני הילדים נישאו, בפיות פעורים, בעיניים שאינן ממצמצות. והילד הרגיש קטן לאין שיעור תחת כבירותם של אותם שמים מלאכותיים.
הוא לא ישכח את היום ההוא.
כעבור שנים, כשבתו היתה צעירה מאוד, היתה רצה אליו. רגלי הפעוטה השמנמנות שלה רטטו, זרועותיה הקטנות והמוצקות נישאו מעלה, בעיניה בערו שמחה וציפייה, והיא קראה אבא'לה, אבא'לה באצבעות קצרות פרושות, פשוטות אליו, פשוטות לשמים.
אז היתה מזנקת קפיצה חסרת פחד אל החלל הריק, משום שהוא לא היה רק אביה - הוא היה אבא'לה. הוא יתפוס אותה; הוא לא יניח לה ליפול.
והיא היתה קוראת: לעוף, אבא'לה, לעוף!
כך הושלכה מעלה־מעלה, כך ניתזה אל השמים הכבירים, חסרי הגבולות. זרועותיה נפרשו לחבק את האינסופי, ראשה נטה לאחור, היא שעטה אל המקום שבו נפגשו אימה והתפעמות וצווחותיה היו אושר מזוקק על כך שאת חסרת משקל וחופשייה, מוגנת בזרועותיו, חיה.
קסיופיאה.
מאז היום ההוא בפלנטריום, חמש־עשרה שנה לפני בואה לעולם, לא היה ספק מה השם שייתן לה.

עוד על הספר

  • תרגום: יעל אכמון
  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: ינואר 2017
  • קטגוריה: מד"ב ופנטזיה, נוער בוגר
  • מספר עמודים: 314 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 14 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
6 דירוגים
5 דירוגים
0 דירוגים
1 דירוגים
0 דירוגים
0 דירוגים
29/1/2024

ספר מדהים, כתיבה מושלמת, גאוני אין מילים !!! ממליץ בחום .

31/10/2023

ספר מעולה קראתי בארבעה ימים

12/4/2023

מעולה לסוגו. למרות שקראתי אותו לפני 7 שנים בערך, כשיצא בעברית, שמחתי לקרוא אותו שוב. מרתק, מעניין, סוחף, קשה לעזוב ומצער כשמסתיים. מומלץ מאוד

21/5/2022

כל הספר חייתי בפחד היתכן שזה יקרה לנו? אין לי תשובה ספר מבריק מטלטל גורם לך לחשוב מעבר משנה מחשבה. מקווה שלא יקרה וזה הכל בראש של הסופר, אמן.

8/7/2023

המשך מבולבל לעלילה מוצלחת

הכוכב האחרון - הגל החמישי ספר 3 ריק יאנסי
הילדה שידעה לעוף
 
לפני שנים רבות, כשאבא שלה היה בן עשר, הוא נסע באוטובוס גדול וצהוב לפלנטריום.
התקרה שמעליו התפוצצה למיליון רסיסים מנצנצים של אור. פיו נפער. אצבעותיו הקטנות נאחזו בכוח בשפת ספסל העץ. מעל ראשו הסתחררו נקודות של אש לבנה, טהורות כמו ביום שבו התגבש כדור הארץ לסלע מושחר ומחוטט, כוכב לכת ממוצע החג סביב כוכב ממוצע בשולי גלקסיה ממוצעת ביקום חסר גבולות.
הדובה הגדולה. אוריון. אנדרומדה. קולו המונוטוני של האסטרונום. פני הילדים נישאו, בפיות פעורים, בעיניים שאינן ממצמצות. והילד הרגיש קטן לאין שיעור תחת כבירותם של אותם שמים מלאכותיים.
הוא לא ישכח את היום ההוא.
כעבור שנים, כשבתו היתה צעירה מאוד, היתה רצה אליו. רגלי הפעוטה השמנמנות שלה רטטו, זרועותיה הקטנות והמוצקות נישאו מעלה, בעיניה בערו שמחה וציפייה, והיא קראה אבא'לה, אבא'לה באצבעות קצרות פרושות, פשוטות אליו, פשוטות לשמים.
אז היתה מזנקת קפיצה חסרת פחד אל החלל הריק, משום שהוא לא היה רק אביה - הוא היה אבא'לה. הוא יתפוס אותה; הוא לא יניח לה ליפול.
והיא היתה קוראת: לעוף, אבא'לה, לעוף!
כך הושלכה מעלה־מעלה, כך ניתזה אל השמים הכבירים, חסרי הגבולות. זרועותיה נפרשו לחבק את האינסופי, ראשה נטה לאחור, היא שעטה אל המקום שבו נפגשו אימה והתפעמות וצווחותיה היו אושר מזוקק על כך שאת חסרת משקל וחופשייה, מוגנת בזרועותיו, חיה.
קסיופיאה.
מאז היום ההוא בפלנטריום, חמש־עשרה שנה לפני בואה לעולם, לא היה ספק מה השם שייתן לה.

המלצות נוספות