יש מוצא

הקדמה

 

לפניכם, אוסף בדיחות, חידות, אמרות, פתגמים, הגדות וסיפורים. לחלקם, אפשר לחגוג יום הולדת 40 שנה, חלקם חדשים במעט יותר ואילו השאר שייכים לזמננו. רובם סופרו לי על-ידי אנשים שונים, מיעוטם - פרי דמיוני. למזלי, כושר זכרוני רב, ולכן הצלחתי להעלות הכל על הכתב בקלות יחסית.

אם היה זה ספר מדבר, היה עולה בידי בקלות רבה יותר להעביר את הנימה שבה שזורות הבדיחות. קורא הבדיחה לא נהנה מהקולות והחיקויים השונים שבהם משתמש המספר על-מנת לספר את הבדיחה באופן מושלם. אך, אחרי הכול בדיחה היא בדיחה, ואין לי ספק שהספר יעלה בסופו של דבר צחוק על הפנים. גם אם בטרם תסיים לקרוא בדיחה כלשהי תגיד לעצמך: "אה... אני... מכיר," יש סיכוי סביר שאת הבדיחה הבאה כבר לא תכיר. יש בדיחה שפלוני יכיר היטב ואלמוני לא יכיר אותה, וזאת אני יודע מניסיוני כמספר בדיחות במשך מספר שנים לא מבוטל. מניסיוני, אוכל גם להעיד, שיש בדיחות שכל השומע אותם יתגלגל מצחוק ויש בדיחות שהתגובות להן מנוגדות: הראשון מחזיק את בטנו, מתגלגל מצחוק, ואילו השני מסתכל עליו כאילו נפל מכוכב אחר...

יש מי ששומעים בדיחה ולאחר מספר דקות שוכחים מה ששמעו, כאילו לא שמעו מאומה. ויש מי ששומעים בדיחה ויודעים לספר אותה בפירוט רב, אולם כאשר הם שומעים בדיחה אחרת הם שוכחים את קודמתה. לא רק שאותו מלאי בדיחות נמצא שמור בזכרוני, אני גם זוכר מי עומד מאחורי אותה בדיחה. בדרך-כלל, אלה אותם אנשים ששכחו שסיפרו לי אותה. הדובדבן שבקצפת הוא שכשאני נפגש עמם לאחר כמה חודשים ומספר להם את אותה הבדיחה ששמעתי מפיהם, הם צוחקים כאילו שמעו את הבדיחה לראשונה מפי.

אז לאחר ההקדמה לספר הבדיחות שלי, ולפני שאתם מתרווחים במקומכם ומתפנים לרגע של הומור, בקשה לי אליכם: כל הנכתב בספר זה מועבר באופן הכי הומוריסטי שניתן, והכול על מנת לגרום לכם לצחוק, זאת מבלי לפגוע בשום גזע, מין, לאום, מקצוע, וכן הלאה. ועכשיו, אני מאחל לכם קריאה מהנה ומשעשעת.

אבי מוצא