"היום בו נולדת הוא היום בו הקדוש ברוך הוא החליט שהעולם לא יוכל עוד להסתדר בלעדיך."
מדברי הבעל שם טוב (כפי ששמעתי מאחד ממוריי)
כל גר נושא עמו סיפור מרגש. מי שעבר את תהליך הגיור באזרחות, וגם מי שעבר אותו במסגרת הצבא, אלו וגם אלו מרגישים גאווה וקרבה מיוחדת לבורא עולם.
יהודים מצדם מרבים לשאול את אותה השאלה את כל הגרים - שאלת השאלות: 'למה?' מדוע בוחר אדם לעבור תהליך כה ארוך וכה מסובך? יש יהודים, שמרגישים שהכול בעולם הזה כבר נקבע מראש, ורואים למעשה, בתהליך הגיור התגרות בגורל שנקבע לנו, ה'גויים'.
ב'ברכות השחר' בתפילת שחרית, משובצת הברכה "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שלא עשני גוי". אולי יפתיע לא מעט יהודים לדעת שגם אנחנו, הלא יהודים, קוראים ברכה זו, ובנוסף עוד כמה וכמה ברכות, אף על פי שיש שבהן היגיון רק כשהן נאמרות על ידי יהודי - מלידה.
ההבחנה בין יהודים למי שאינם יהודים היא עתיקה מאוד. ההלכה היהודית הקפידה להציב גבול ברור בין יהודי למי שאינו יהודי, אך ידעה כבר לפני דורות רבים גם ליצור שער כניסה אל היהדות. שער היציאה נפרץ מעצמו על ידי יהודים רבים, בדורות האחרונים. עם זאת, ישנה אמונה יהודית שאומרת שאף אדם, יהודי או שאינו יהודי, לא נולד לעולם הזה במקרה אלא בורא עולם החליט לפני בריאתו של כל אדם באשר הוא, שהעולם לא יוכל יותר להסתדר בלעדיו.
יש המפרשים את תהליך הגיור כהתגשמות נבואת תחיית המתים, משום שלפי אמונה יהודית מסוימת לאחר הטבילה במקווה קמה לתחייה הנשמה היהודית ששכנה בגופו של הגר, בעוד נשמת ה'גוי' נשארת במים. יש הרואים בגרים צדיקים גדולים יותר מיהודים מלידה, משום שבחרו בדרך המצוות והדת ולא נולדו אליה.
יהודים, חילונים ודתיים כאחד, מתקשים לפעמים להבין את חשיבות מעמד קבלת עול מצוות במהלך הגיור. ילד יהודי ישראלי, מקבל כמובן מאליו את זה שהוא נולד בישראל, עובר ברית מילה, מגיע לגיל מצוות, מתחתן, ולבסוף מת ונקבר באמצעות החברה קדישא.
מה שלא מובן מאליו הוא אורח החיים של ה'גויים' בארץ. הרבנות הראשית בחסות המדינה לא מכירה בנישואיהם ליהודים, 'גוי' גם לא יקבר עם יהודים, אלא יהיה חייב להיקבר בחלקה נפרדת מחוץ לגדר. מניסיוני נסיבות חברתיות הן שמובילות בדרך כלל את ה'גויים' להתגייר אבל לעתים במהלך תהליך הגיור הנסיבות משתנות והחיבור עם הדת, עם המצוות ועם הקב"ה מקבל משמעות אמיתית.
