הקדמה
זו היצירה האתנית החשובה ביותר של העם הבשקירי — הסיפור על אוראל הבאתר.
הבשקירים חיו במשך מאות שנים באזור אוראל. מקור העם הבשקירי בעמים העתיקים, הַסַרְמָטִים והסְקִיתִים — עמים בעלי רוח אמיצה וגבורה צבאית. בדומה להם, גם הבשקירים ידועים כחיילים אמיצים ומיומנים. הבשקירים אוהבים חיים שלווים ושקטים. חלק בלתי נפרד מחייהם הם הסוסים והדבורים. עוד בימי קדם גידלו הבשקירים סוסים. הקשר החזק והמיוחד בין הבשקירים לסוסים בא לידי ביטוי באִמרה: "לפני שהבשקירים לומדים ללכת — הם לומדים לרכוב על סוסים". לבשקירים ידע רב בגידול דבורים וברדיית דבש. הדבש הבשקירי ידוע כדבש בריא ובעל טעם משובח.
השפה הבשקירית היא אחת מהשפות האלטאיות ובהן הקזחית, הטטרית והטורקית.
עובדה מעניינת על שם העם "בַּשְׁקִיר": השם מורכב משתי מילים: "בָּש" שמשמעו "ראש", מנהיג ו"קוֹרְתְּ" שמשמעו "זאב" ו"דבורה". יש הטוענים שמשמעות השם היא "מנהיג הזאבים" ויש הטוענים שהמשמעות היא "מנהיג הדבורים".
זהו סיפור על שבט עתיק שחי בהרי אוראל, בגבול אסיה ואירופה. מיתוס המספר על הגיבור אוראל הבָּאתֵר שנלחם נגד הרשע. מיתוס זה נותן לקורא מבט על העם הבשקירי כפי שהיה בעבר, ועל העולם הסובב אותו. זהו עם שאנשיו עוסקים בעבודות כפיים ובעבודות אדמה, ומייחסים חשיבות רבה לכבוד עצמי, לצניעות ולהבדל בין טוב ורע.
