פרק 51
זה מסוכן יותר ממה שאתה מדמיין
אסטריד מצמידה את אוזנה אל הדלת ומקשיבה. הכלב המת מוטל ברפיון על כתפה.
״אתם שומעים?״ היא לוחשת.
מאגנר, ויגו ודאמיר כורים אוזן. מאגנר נושא את גופו הדומם של אלריק בזרועותיו. ויגו נצמד אל מאגנר ואוחז בדש חולצתו של אלריק.
״אלריק,״ הוא לוחש. ״אלריק.״
אבל ראשו של אלריק שמוט, כאילו היה בובת סמרטוטים. פניו בוהקות בלובן מתחת לכתמי הדם. שפתיו כחולות. הוא ננשך על ידי כלב השטן הקטלני.
״יש מישהו בבית,״ קובעת אסטריד חרישית. ״ששש!״
״אנחנו מוכרחים להיכנס בכל מקרה,״ לוחש דאמיר. ״רק כישוף יכול להציל את אלריק. ייתכן שכבר איחרנו את המועד. אילו צמחי מרפא יש לך, מאגנר?״
״יש לי תלתן אוֹדין, שורשי עכביש ודבק אֶלפים,״ אומר מאגנר. ״אבל הכול נמצא בספרייה.״
ויגו תולה מבט מפציר בדאמיר. האם יש בכוחו להציל את אלריק? בהנחה שזה בכלל דאמיר. כי למען האמת, דאמיר שאלריק וּויגו הכירו היה שעיר וגבוה וחזק. אבל מהרגע שרצועת גלֵייפּנֶר נכרכה סביב צווארו, צורתו השתנתה. כעת ראשו כמעט קירח. גבותיו כל כך בהירות שבקושי ניתן להבחין בתוויהן. הוא נראה חלש.
מאגנר מצמיד שתי אצבעות אל צווארו של אלריק.
״יש לו דופק, אבל חלש מאוד.״
״אולי תהיו כבר בשקט?״ מסננת אסטריד ומניחה בעדינות את גופתו הרפויה של הכלב על מדרגות הכניסה. היא מהדקת את לפיתתה במקל ומורידה באיטיות את הידית. הדלת נפתחת בחריקה.
״מה לכל הרוחות...?״ היא אומרת.
תוהו ובוהו מוחלט שורר בבית. דלתות הארון במבואה פתוחות לרווחה. בגדים ונעליים מוטלים בערבוביה על הרצפה. אסטריד פוסעת פנימה בהיסוס. האחרים מתלווים אליה. על רצפת המטבח מתגוללים בערבוביה שברי זכוכית וחרסינה מנופצת, חלב שניגר ומיץ שנשפך. הכיסאות הפוכים. ביצים מנופצות זולגות במורד הקירות. אבל הבית דומם. דממה מצמררת.
״שְׁפְּלָט!״ עולה קול תחת כף רגלה של אסטריד. היא דרכה על אחת מדובשניות התפוחים של מאגנר ומחית התפוחים ניתזת מהמאפה. שנייה לאחר מכן מפלחת את המטבח צווחה חדה.
״מוֹוֹוֹוֹת תמותי!״
שני שדונים יושבים על אחד הארונות. אחד מהם חובש לראשו כובע בצורת ראש של חתול. הם נצמדים בגבם אל הקיר ודוחפים עם הרגליים בניסיון להפיל את הארון.
״זהירות!״ צועק ויגו.
ברגע האחרון מאגנר חומק מהארון, וזה מתמוטט בקול חבטה. הוא מהדק אליו את גופו של אלריק. השדונים כבר ניתרו אל מדף הצלחות שמעל השיש.
״שטוח!״ צווח השדון עם כובע החתול ומצביע על מאגנר. ״אתה פנקייק! תהפוך להיות!״
״החוצה!״ פוקדת אסטריד על מאגנר. ״תגן על אלריק!״
מאגנר דוהר בחזרה למבואה. השדון משליך אחריו קערית מרק אבל אסטריד בולמת אותה במעופה באמצעות המקל, והקערית מתנפצת לאלפי רסיסים.
השדון השני מטיל ספר מתכונים על הכיריים ומצית להבה. הספר מתלקח באש הכחולה. השדונים מתקיפים את אסטריד, דאמיר וּויגו בצנצנות תבלינים, בבקבוקים ובסכיני מטבח.
אסטריד מנסה להשיב מלחמה, אבל השדונים זריזים מדי. הם מדלגים בין הארונות, נתלים על מנורת המטבח, מטפסים על מוט הווילון ומשליכים חפצים. בחלל החדר עפים קנקני תה, מערוכים ופמוטים. דאמיר וּויגו מתגוננים עם שני מגשים ומנסים לחצות את המטבח. אסטריד מצליחה סוף־סוף לפגוע! בּלאפּ! השדון בלי הכובע מוטח לתוך החרסינה שמעל הכיריים. הוא נוחת, חסר חיים, ומחליק אל הרצפה.
״אלריק!״ קורא מאגנר מהמבואה. ״אלריק... הוא לא נושם.״
כשוויגו שומע את צעקתו של מאגנר הוא פונה למבואה אבל דאמיר תופס בזרועו.
״אנחנו חייבים להגיע לספרייה,״ אומר דאמיר. ״זו הדרך היחידה להציל את אחיך.״
אבל כשהם פונים אל המדרגות המובילות למרתף, עף לעברם רסיס זכוכית גדול מלמטה. ואז הם שומעים בליל קולות נרגשים של שדונים. הרבה קולות.
״להרוג! אנחנו!״
״אנחנו! רבים!״
מטח של זכוכיות עף לעבר ויגו ודאמיר.
״כל המרתף מלא בשדונים!״ צועקת אסטריד. ״הם בטח ניפצו את כל צנצנות הריבה! תיזהרו! שברי הזכוכית האלו קטלניים!״
אסטריד נשארת במטבח ובולמת סירים שהשדון עם כובע החתול משליך לעברה. כעת נראה שהמקל מנהל חיים משלו בידיה. חסימות זריזות. הוא מסתובב ובולם. היא מתאמצת שלא יישמט מידיה.
ויגו ודאמיר מניפים את המגשים כדי להתגונן בפני שברי הזכוכית הנזרקים מהמרתף. ויגו חש שהפחד מכווץ את בטנו. אסור שאלריק ימות. פשוט אסור.
ספר המתכונים בוער על הכיריים. עשן שחור וסמיך ממלא את המטבח.
״אתה יכול להרוג את השדונים, דאמיר!״ אומר ויגו. ״נכון? ברגע שתסיר את רצועת גלייפנר.״
״אבל אז שוב אהפוך לשליש זאב!״ עונה דאמיר. ״ובכל פעם שאני הופך לזאב יש לי אישיות זאבית חדשה. נדרשו לי שבע שנים לביית את הזאב הקודם שבי. בשנים הראשונות האחים המכשפים נאלצו לנעול אותי בכלוב בלילות.״
״אבל אתה חייב!״ צועק ויגו.
״זה מסוכן יותר ממה שאתה מדמיין,״ מזהיר דאמיר, ״גם אתם תהיו בסכנה.״
״אני מדמיין ועוד איך,״ פוטר אותו ויגו. ״שכחת איך רדפת אחרי בספרייה?״
ויגו תופס בקצה רצועת גלייפנר הכרוכה כסמרטוט סביב צווארו של דאמיר.
״תעשה את זה בכל זאת,״ הוא פוסק בהחלטיות. ״אני מבטיח שאמצא דרך להלביש לך חזרה את הרצועה אחר כך.״
דאמיר מהנהן. עיניו גדולות ומפוחדות.
״אני סופר עד שלוש,״ אומר ויגו. ״רק תדמיין איזה כיף יהיה לך לנשוך למוות כמה שדונים! אחת... שתיים... שלוש!״
בתנועה אחת הוא תולש ומסיר את רצועת גלייפנר מצווארו של דאמיר.
