דברי פתיחה
וגם שנים עשר הנביאים
תהי עצמותם פורחות מתחתם
אשר החלימו את יעקב
ויושיעוהו באמונת תקוה
(מתוך ספר ״בן סירא״, מאה שנייה לפנה״ס)
בכל עולם הלימוד, כמו בעולם המעשה, תופסים ה״גדולים״ את מרבית המרחב. הדמויות הגדולות בהיסטוריה ובחיים כמוהן כהרים גבוהים ונישאים המסתירים כמעט בהכרח את הנוף של הגבעות הפזורות מסביבותיהם. גם בספרי התנ״ך הדמויות הגדולות מסתירות את אלה המקומיות. משה ואהרן מסתירים מעט את מרים, יהושע הכובש הגדול מסתיר מעט את כלב בן יפונה, דוד את יהונתן וכיוצא בזה.
בעולמם של הנביאים גבהו ובלטו למרחקים שלושת הנביאים הגדולים: ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל. גודלם (הספרותי) של שלושה ספרים אלה הותיר קובץ של שנים עשר נביאים קטנים כגבעות בשולי ההרים.
שנים עשר הנביאים המאוגדים ביחד כספר אחד מספרים ביחד את סיפורה של ממלכת ישראל ויהודה על פני כשלוש מאות שנה, מימי עליית ממלכת אשור בסוף המאה התשיעית לפנה״ס ועד לימי שיבת ציון ובניין הבית השני (מאה שישית לפנה״ס). הקובץ נאגד יחד מסיבה פשוטה וטכנית לגמרי: כדי שלא ילכו לאיבוד מחמת קוטנם, או בלשונו של התלמוד הבבלי (בבא בתרא יד ע״ב): ״איידי דזוטר מרכס״ (מתוך שקצר - יאבד).
הקובץ, כפי שהוא בידינו, אינו מסודר באופן כרונולוגי. לדוגמה: עמוס קודם כרונולוגית להושע אך מופיע אחריו, ויונה קודם לשניהם אך מופיע אחריהם. המסורת המקובלת בידינו שונה מעט מהסדר המופיע בתרגום השבעים וכנראה שבעת ״אריזת הקובץ״ לשימורו הקפידו פחות על סידור הספרים.1
1. בחפירות שבמערכת קומראן נמצאה מגילת תרי עשר הדומה בחלוקתה למסורת שבידינו.
בשנים האחרונות מצאתי עצמי יותר ויותר עוסק בהוראת תנ״ך, בעיקר בזכות מיזם 929 שבראשו אני עומד. לפני כמה שנים התבקשתי על ידי חברי קהילת ״נאוה תהילה״ בגבעת שמואל להעביר סדרת מפגשים על ״תרי עשר״ וכך מצאתי עצמי מתבונן מחדש בסיפורם של כל אחד מהנביאים הזוטרים הללו. בסופה של סדרה דרבנו אותי המשתתפים לכתוב את הדברים ולאגדם בספר. לאחר עוד כמה סיבובי שיעורים במקומות שונים בארץ החלטתי להיכנס למשימת הכתיבה הזו. לאור היקף הספר החלטתי לחלק את הקובץ ולהתמקד בספר זה בשמונה נביאים שפעלו בימי הבית הראשון ועד לחורבן.
המשנה בפרקי אבות (א, ד) מצווה על התלמידים לשתות בצמא את דברי מוריהם. רבים מלומדי התורה בעולם הישיבות מכירים את הדרשה של הרב חיים מוולוז'ין המחייבת את התלמידים לתקוף את המורים בשאלות ולא לקבל את דבריהם בצייתנות כבושה:
ואסור לו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם. ולפעמים האמת עם התלמיד וכמו שעץ קטן מגדיל את הגדול. וזהו שאמר ״יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק״, מלשון ״ויאבק איש עימו״ שהוא ענין התאבקות מלחמה. כי מלחמת מצוה היא.
הפִּסקה הזו מוכרת היטב ללומדי התורה, אך מעטים התלמידים המסוגלים לקיימה ומעטים עוד יותר המורים המוכנים להיכנס עם תלמידיהם למלחמה זו. התברכתי במורה וחבר, מענקי הוראת התנ״ך בעולם, הרב יואל בן־נון. הלה קִיים בעצמו את ההוראה הזו כתלמיד לפני רבותיו, אך כעת, בהיותו מורה למורים, הוא מקיים זאת שבעתיים. במשך חורף שלם, בכל שבוע, הוא הקדיש לי מזמנו להעמקה ולחידוד ההבנה בספרים. ההבדלים בינינו כלומדי תורה גדולים. הוויכוחים היו רבים והלהט בלימוד היה נפלא. חלקים גדולים מהקובץ שלפניכם נוצרו במהלך הלימוד הזה. אני תקווה שהרב יואל ימצא את הזמן ואת כוחות הנפש לפרסם את אותם חלקים שבהם הניצוח הותיר חלקים מתורתו מחוץ לקובץ זה.
חברים נוספים סייעו לי בסיקול הדברים ובניכושם. תודתי לרבנית ד״ר טובה גנזל ולהלל מאלי על הערותיהם הטובות והמאירות. למלאכת העריכה נרתמה, כמו בכל שאר ספרַי, חברתי חנה עמית, אישה אשר רוח בה. אביעד יחיאלי העמיס על שכמו את עריכת לשון הספר, בלוחות זמנים צפופים. עמיחי ברהולץ ניצח על מלאכת העריכה. קותי טפר עם קרן חמו־סיטבון שקדו על סידורו והפקתו. והנה עוד ספר נולד.
מאז חנוכה תשע״ה (דצמבר 2014) אני נטוע בעומקי המיזם 929. בבסיסו של המיזם עומדת הכמיהה לייצר תנועה חיה של המוני בית ישראל אל ועם התנ״ך. האמונה הפועמת בי, שדרך קריאה בתנ״ך נוכל להגביה את קומתה הרוחנית של החברה הישראלית, היא זו הנותנת לי כוח לחרוש ולזרוע בכל רחבי הארץ את שיטת הלימוד של הפרק היומי. הבית של המיזם הוא המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט״ח) בהנהגתה של גילה בן הר. היא וצוות המיזם שותפים לחלום ולמימושו. אני מלא הכרת הטוב להם על החברות, על השותפות ועל הכישרון להפוך רעיונות מופשטים למציאות חיה.
אודה לה' על הבית שמשמש מקור של חוסן ואמונה. מאז הסתלקותו של אבי, נפתלי ז״ל, לגנזי מרומים, התחזקה המשפחה והתגבשה. נוכחותו של אבא בכל צעד ובכל רגע מלמדת אותי עד כמה נטוע הוא בתוכי. אמי האהובה מאירה לנו את ימינו בשכנות נפלאה. ילדינו ונכדינו הולכים וגדלים, סוללים את דרכם וממשיכים לשמש לנועה רעייתי ולי מקור של גאווה ושמחה. את הספר הזה אני מקדיש לנגה ולאיתן, שנישאו בראשית השנה. יהי רצון שנזכה לראות אותם, עם שאר חלקי המשפחה, נטועים על אדמתם ומשלחים את ענפיהם אל גובהי מרומים.
בנימין לאו
ירושלים התשע״ו
