הוּא בָּא לָעוֹלָם בְּעֹמֶק הַיַּעַר, בְּאֶחָד מֵאוֹתָם מִסְתְּרֵי סְבַךְ שֶׁנִּרְאִים כְּאִלּוּ הֵם פְּתוּחִים לְכָל עֵבֶר אֲבָל בְּעֶצֶם הֵם מוּגַנִּים מִכָּל הַכִּוּוּנִים.
מְעַט מָקוֹם הָיָה בַּמִּסְתּוֹר, בְּקֹשִי דֵּי מָקוֹם בִּשְׁבִילוֹ וּבִשְׁבִיל אִמּוֹ.
וְעַכְשָׁו הוּא עָמַד מִתְנוֹדֵד, מְהֻסָּס, עַל רַגְלָיו הַדַּקִּיקוֹת, נָעַץ מַבָּט מְטֻפָּשׁ קָדִימָה בְּעֵינַיִם מְצֹעָפוֹת שֶׁעוֹד לֹא רָאוּ דָּבָר, רֹאשׁוֹ נָטָה וְהוּא רָעַד כֻּלּוֹ וְהָיָה מְטֻשְׁטָשׁ לְגַמְרֵי.
"אֵיזֶה יֶלֶד יָפֶה!" אָמְרָה צִפּוֹר הָעַקְעָק.
הִיא הִגִּיעָה לְשֵׁמַע אַנְחוֹת הַכְּאֵב שֶׁבָּקְעוּ מִגְּרוֹנָהּ שֶׁל הָאֵם. וְעַכְשָׁו יָשְׁבָה הַגְּבֶרֶת עַקְעָק עַל עָנָף סָמוּךְ. "אֵיזֶה יֶלֶד יָפֶה!" הִיא קָרְאָה שׁוּב. מִשֶּׁלֹּא קִבְּלָה תְּשׁוּבָה הִמְשִׁיכָה לְדַבֵּר בְּלַהַט. "מַדְהִים הַדָּבָר, שֶׁהוּא מִיָּד עוֹמֵד וְיָכוֹל לָלֶכֶת! כַּמָּה מְעַנְיֵן! מֵעוֹדִי לֹא רָאִיתִי דָּבָר כָּזֶה, בְּחַיַּי. טוֹב, אֲנִי צְעִירָה, בְּסַךְ הַכֹּל עָזַבְתִּי אֶת הַקֵּן לִפְנֵי שָׁנָה, כְּפִי שֶׁאַתֶּם אוּלַי יוֹדְעִים. אֲבָל אֲנִי רוֹאָה בְּזֶה מַמָּשׁ פֶּלֶא. יֶלֶד כָּזֶה... בָּא לָעוֹלָם מַמָּשׁ בִּשְׁנִיָּה זוֹ, וְהִנֵּה כְּבָר הוּא עוֹמֵד עַל הָרַגְלַיִם. זֶה מְכֻבָּד. בִּכְלָל, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁכָּל מָה שֶׁקָּשׁוּר בְּאַיָּלִים הוּא מְכֻבָּד. הַאִם הוּא יָכוֹל מִיָּד גַּם לָרוּץ...?"
"בְּוַדַּאי," הֵשִׁיבָה לָהּ הָאֵם חֲרִישִׁית. "אֲבָל עָלַיִךְ לִסְלֹחַ לִי אִם אֲנִי לֹא מְסֻגֶּלֶת לְנַהֵל שִׂיחָה כָּרֶגַע. יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לַעֲשׂוֹת וַאֲנִי מַרְגִּישָׁה קְצָת חַלָּשָׁה עֲדַיִן."
"אַל תִּתְּנִי לִי לְהַפְרִיעַ לָךְ," אָמְרָה הַגְּבֶרֶת עַקְעָק, "גַּם לִי אֵין הַרְבֵּה זְמַן. אֲבָל דָּבָר כָּזֶה לֹא רוֹאִים בְּכָל יוֹם. אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ, כַּמָה שֶׁהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מְסֻבָּכִים אֶצְלֵנוּ. הַיְּלָדִים שֶׁלָּנוּ לֹא יְכוֹלִים לָזוּז כְּשֶׁהֵם בּוֹקְעִים מֵהַבֵּיצָה, הֵם מֻטָּלִים חַסְרֵי אוֹנִים בַּקֵּן וּזְקוּקִים לְטִפּוּל, טִפּוּל כָּזֶה, שֶׁאַתְּ בִּכְלָל לֹא יְכוֹלָה לְדַמְיֵן לְעַצְמֵךְ. אֵיזוֹ עֲבוֹדָה עוֹבְדִים כְּדֵי לְהַאֲכִיל אוֹתָם, אֵיזֶה פְּחָדִים פּוֹחֲדִים, כִּי צָרִיךְ לְגוֹנֵן עֲלֵיהֶם. אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ, חִשְׁבִי בְּעַצְמֵךְ כַּמָה זֶה קָשֶׁה לְהָבִיא אֹכֶל לַיְּלָדִים וּבוֹ בַּזְּמַן לִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרֶה לָהֶם דָּבָר. הֵם הֲרֵי לֹא יְכוֹלִים לַעֲזֹר לְעַצְמָם אִם אַתְּ לֹא בַּסְּבִיבָה. אָז מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת? אֲנִי צוֹדֶקֶת אוֹ לֹא? וְכַמָּה צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד שֶׁהֵם מַתְחִילִים לָזוּז וְכַמָּה זְמַן זֶה לוֹקֵחַ עַד שֶׁהֵם מַעֲלִים כַּמָּה נוֹצוֹת עַל הָעוֹר שֶׁלָּהֶם וּמַתְחִילִים לְהֵרָאוֹת כְּמוֹ מַשֶּׁהוּ פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר מְסֻדָּר."
"סִלְחִי לִי," עָנְתָה הָאֵם הַטְּרִיָּה, "לֹא הִקְשַׁבְתִּי."
הַגְּבֶרֶת עַקְעָק עָפָה מִשָּׁם. "אֵיזוֹ אִישִׁיּוּת מְטֻפֶּשֶׁת," הִיא חָשְׁבָה לְעַצְמָהּ. "מְכֻבֶּדֶת, אֲבָל טִפְּשָׁה!"
הָאֵם הַטְּרִיָּה כִּמְעַט שֶׁלֹּא שָׂמָה לִבָּהּ לִגְבֶרֶת עַקְעָק. הִיא הִמְשִׁיכָה לִרְחֹץ אֶת הָרַךְ הַנּוֹלָד. הִיא רָחֲצָה אוֹתוֹ בִּלְשׁוֹנָהּ, וְזֶה כָּלַל הַכֹּל - רְחִיצָה, טִפּוּל, עִסּוּי־מְחַמֵּם וּנְשִׁיקוֹת אַהֲבָה.
