המבחנה ה-12
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
המבחנה ה-12

המבחנה ה-12

5 כוכבים (2 דירוגים)

עוד על הספר

  • הוצאה: מנדלי, מעריב
  • תאריך הוצאה: 2012
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 352 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 52 דק'

מוטי שריר

תל-אביבי כמעט כל חיי, למעט 7 שנים בלואיוויל, קנטאקי, ארה"ב ולאחרונה בראשל"צ

אני רופא עיניים שכאשר איני בודק חולים אני כותב ספרים ותסריטים. עברתי ילדות חמימה בתל-אביב, כתבתי במעריב לנוער, אחר כך למדתי רפואה בעתודה ולמשך שלושה עשורים זנחתי את הכתיבה הספרותית לטובת כתיבה מקצועית [שני ספרים, עשרות מאמרים, מחקר גדול ויש לי מרפאה שלי במקצוע שאני עד היום מאוהב בו]. בשנים האחרונות חזרתי לאהבתי הישנה – כתיבת מותחנים. אני מקווה להחיות את סוגת המותחן הרפואי ולהוסיף ספרים טובים למדף הישראלי, בעזרתכם, קוראיי.

הוצאתי בעבר שני ספרים בהוצאת "אסטרולוג" [היום משכל/ידיעות] אך שניהם אינם מותחנים רפואיים. הראשון – "ארמדיל הכתמים". הספר השני "עינו החדשה של ריולאן" הוא שתי נובלות קצרות. כמו כן, יצאו לאור ספריי, "גשם צהוב", "כבי את הנר", "המבחנה ה- 12" וכן "רצח בארבע עיניים". 

תקציר

פרופסור ניצה עפרון, מדענית באוניברסיטת תל אביב, עומדת בפני פריצת דרך מדעית שתהפוך את ניתוחי העיניים להסרת קטרקט למיותרים. היא מזליפה את הטיפות שפיתחה על עיניים טריות שנלקחו מישישים שזה עתה הלכו לעולמם. לצורך השלמת הניסוי היא זקוקה בדחיפות לעוד עיניים. כדי להשיגן נדרשות גופות. בבית אבות תל אביבי יוקרתי שיעור התמותה של דיירי המקום מזנק לפתע.
שני תאגידי ענק בתעשיית התרופות נאבקים על הפיתוח של פרופסור עפרון. העומדים בראשם, בֶּרְנִי קוּפֶּרְסְטִין ופִּטֶר לַמְבֶּרְט, היו פעם שותפים לדרך, חברי ילדות שהקימו אימפריות ועתה הם נעוצים זה בגרונו של האחר. אין דבר שיעמוד בדרכם כדי להניח את ידם על התגלית של עפרון.
לַבְנִין, סטודנט לרפואה ועוזר המחקר של עפרון, מתחיל לרחרח כשאנשים סביבו מתים מיתות משונות והוא הופך לחשוד העיקרי ברצח. רשימת הזקנים שנותרו בחיים בניסוי העיניים של עפרון הולכת ומתקצרת.
הבאה בתור היא הסבתא שלו.
המבחנה ה-12 הוא רומן בלשי מטלטל, מטריד וסוחף שלוקח את הקוראים למסע בטריטוריה לא מוכרת של ריגול תעשייתי. על הכף – צלילות ראייתם של מיליוני בני אדם ומיליארדי דולרים שיזרמו לכיסם של אחד מהשניים: קופרסטין או למברט.
***
מוטי שריר הוא רופא עיניים, מדען וחוקר יליד תל-אביב. עולם חברות התרופות אינו זר לו והוא משמש יועץ לכמה מהגדולות שבהן. המבחנה ה-12 הוא ספרו השלישי שיוצא לאור. קדמו לו ארמדיל הכתמים, עינו החדשה של ריולאן.

פרק ראשון

~ 1 ~
 
תל-אביב
 
הפגישה הראשונה שלי עם פרופסור ניצה עפרון הייתה על-רצפת משרדה שבקומה השביעית. כנראה שהיא חוקרת חשובה מאוד בתחומה, אחרת אוניברסיטת תל-אביב לא הייתה נותנת לה חדר משלה, ומעל לכל, חדר עם חלון.
 
לא הייתי מגיע אל הדלת האחרונה במסדרון אלמלא הֵקִיץ סגן הדיקן שלנו בוקר אחד משנתו עם 'התגלות' (יש הגורסים שמדובר באירוע מוחי בלבד), לפיה ניתנת לסטודנטים לרפואה בשנה הרביעית 'הזדמנות אחרונה' להיחשף לנפלאות המחקר הבסיסי בטרם הם שוקעים בעולם הקליני של בתי חולים, חדרי ניתוח ותורנויות לילה.
 
כולם מכירים את העוינות השוררת בין הרופאים לבין אנשי המחקר. הראשונים ממריאים גבוה אל החיים הטובים של מנעמי השר"פּ, בעוד האחרונים, מוחות מבריקים לא פחות, נותרים כל חייהם סמוכים אל שולחן קרנות המחקר הממשלתיות. ואלה הולכות ונשדפות.
 
סגן הדיקן, פרופסור מנחם וֶרְסָנוֹ, כינס אותנו באודיטוריום ע"ש לוֹלָה והנחית עלינו את הגזרה החדשה: חצי שנת רוטציה. כן, ששה חודשים מאחורי בקבוקים עם צוואר ברבור, מבחנות עם פקקי גומי, מערבלים מגנטים ופתילות מדיפות צחנת אמוניה.
 
לפיכך התכנסנו, אנו, הסטודנטים של השנה הרביעית, לישיבת חירום בקפיטריה שבקומת הקרקע. המטרה הייתה לצלוח את המעבדה עם מינימום נפגעים לשני הצדדים. לכן, רוב תלמידי הכיתה בחרו בגנטיקה, רק מתוך תקווה שבבוא העת לעבודה מעשית לא יעזו לאפשר להם 'להרטיב את הידיים' עקב יוקר החומרים. חמישה עשר הלכו לביוכימיה ("לא נורא, רק מבחנות"), מספר שווה לפיזיולוגיה ("מקסימום אק"ג לצפרדעים"), עשרים להיסטולוגיה ("מיקרוסקופ ושקפים, עבודה נקייה").
 
ואני, אחד מתריסר שבחרו בפַרְמָקו­ֹלוֹגְיָה, מדע התרופות, מצאתי עצמי עם פרופסור ניצה עפרון, חוקרת ידועת-שם של מחלות עיניים.

מוטי שריר

תל-אביבי כמעט כל חיי, למעט 7 שנים בלואיוויל, קנטאקי, ארה"ב ולאחרונה בראשל"צ

אני רופא עיניים שכאשר איני בודק חולים אני כותב ספרים ותסריטים. עברתי ילדות חמימה בתל-אביב, כתבתי במעריב לנוער, אחר כך למדתי רפואה בעתודה ולמשך שלושה עשורים זנחתי את הכתיבה הספרותית לטובת כתיבה מקצועית [שני ספרים, עשרות מאמרים, מחקר גדול ויש לי מרפאה שלי במקצוע שאני עד היום מאוהב בו]. בשנים האחרונות חזרתי לאהבתי הישנה – כתיבת מותחנים. אני מקווה להחיות את סוגת המותחן הרפואי ולהוסיף ספרים טובים למדף הישראלי, בעזרתכם, קוראיי.

הוצאתי בעבר שני ספרים בהוצאת "אסטרולוג" [היום משכל/ידיעות] אך שניהם אינם מותחנים רפואיים. הראשון – "ארמדיל הכתמים". הספר השני "עינו החדשה של ריולאן" הוא שתי נובלות קצרות. כמו כן, יצאו לאור ספריי, "גשם צהוב", "כבי את הנר", "המבחנה ה- 12" וכן "רצח בארבע עיניים". 

עוד על הספר

  • הוצאה: מנדלי, מעריב
  • תאריך הוצאה: 2012
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 352 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 52 דק'
המבחנה ה-12 מוטי שריר
~ 1 ~
 
תל-אביב
 
הפגישה הראשונה שלי עם פרופסור ניצה עפרון הייתה על-רצפת משרדה שבקומה השביעית. כנראה שהיא חוקרת חשובה מאוד בתחומה, אחרת אוניברסיטת תל-אביב לא הייתה נותנת לה חדר משלה, ומעל לכל, חדר עם חלון.
 
לא הייתי מגיע אל הדלת האחרונה במסדרון אלמלא הֵקִיץ סגן הדיקן שלנו בוקר אחד משנתו עם 'התגלות' (יש הגורסים שמדובר באירוע מוחי בלבד), לפיה ניתנת לסטודנטים לרפואה בשנה הרביעית 'הזדמנות אחרונה' להיחשף לנפלאות המחקר הבסיסי בטרם הם שוקעים בעולם הקליני של בתי חולים, חדרי ניתוח ותורנויות לילה.
 
כולם מכירים את העוינות השוררת בין הרופאים לבין אנשי המחקר. הראשונים ממריאים גבוה אל החיים הטובים של מנעמי השר"פּ, בעוד האחרונים, מוחות מבריקים לא פחות, נותרים כל חייהם סמוכים אל שולחן קרנות המחקר הממשלתיות. ואלה הולכות ונשדפות.
 
סגן הדיקן, פרופסור מנחם וֶרְסָנוֹ, כינס אותנו באודיטוריום ע"ש לוֹלָה והנחית עלינו את הגזרה החדשה: חצי שנת רוטציה. כן, ששה חודשים מאחורי בקבוקים עם צוואר ברבור, מבחנות עם פקקי גומי, מערבלים מגנטים ופתילות מדיפות צחנת אמוניה.
 
לפיכך התכנסנו, אנו, הסטודנטים של השנה הרביעית, לישיבת חירום בקפיטריה שבקומת הקרקע. המטרה הייתה לצלוח את המעבדה עם מינימום נפגעים לשני הצדדים. לכן, רוב תלמידי הכיתה בחרו בגנטיקה, רק מתוך תקווה שבבוא העת לעבודה מעשית לא יעזו לאפשר להם 'להרטיב את הידיים' עקב יוקר החומרים. חמישה עשר הלכו לביוכימיה ("לא נורא, רק מבחנות"), מספר שווה לפיזיולוגיה ("מקסימום אק"ג לצפרדעים"), עשרים להיסטולוגיה ("מיקרוסקופ ושקפים, עבודה נקייה").
 
ואני, אחד מתריסר שבחרו בפַרְמָקו­ֹלוֹגְיָה, מדע התרופות, מצאתי עצמי עם פרופסור ניצה עפרון, חוקרת ידועת-שם של מחלות עיניים.