מנהרת הזמן 62 - מזימת הרצח של המלך הורדוס
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מנהרת הזמן 62 - מזימת הרצח של המלך הורדוס

מנהרת הזמן 62 - מזימת הרצח של המלך הורדוס

4 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: מודן
  • תאריך הוצאה: 2014
  • קטגוריה: ילדים ונוער
  • מספר עמודים: 108 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 48 דק'

גלילה רון־פדר עמית

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

כְּשֶׁטִּיַּלְנוּ בָּרֹבַע הַהֶרוֹדְיָאנִי בִּירוּשָׁלַיִם, אָחִי עֵרָן הָיָה חַיָּב לְהַשְׁוִיץ לִפְנֵי כֻּלָּם וּלְהַרְאוֹת שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל. אָז רָצִיתִי לְהַרְאוֹת לוֹ שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ יוֹתֵר.
יָדַעְתִּי שֶׁמִּנְהֶרֶת־הַזְּמַן תַּעֲזֹר לִי. וּבֶאֱמֶת, הִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים עִם מַחְשֵׁב, וְטֶלֶפוֹן נַיָּד וְהַכֹּל, שׁוּב הָיִינוּ בִּתְקוּפָה אַחֶרֶת...
 
 
רָאִיתִי אֶת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ! 
וְזֶה הָיָה מַדְהִים... אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁצָּרִיךְ לְסַפֵּר אֶת הַפְּרָטִים 
מֵהַתְחָלָה וּלְפִי הַסֵּדֶר, אֲבָל אֲנִי לֹא מִתְאַפֵּק וּכְבָר מְגַלֶּה לָכֶם - רָאִיתִי אֶת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, וְהוּא מַרְשִׁים יוֹתֵר מִכָּל מָה שֶׁחָשַׁבְתִּי. הִתְרַגַּשְׁתִּי מְאוֹד.
אַחַר כָּךְ רָאִיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ הוֹרְדוֹס, אֶת אִשְׁתּוֹ הַיָּפָה וְאֶת אָחִיהָ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. לְאַט לְאַט נֶחְשַׂפְתִּי לַתְּכָכִים שֶׁל כֻּלָּם נֶגֶד כֻּלָּם. לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁאֲנִי מַמָּשׁ יוֹדֵעַ מִי נֶגֶד מִי? אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל, אֲבָל עֲדַיִן מִתְבַּלְבֵּל לִפְעָמִים. דָּבָר אֶחָד בָּטוּחַ, הַמֶּלֶךְ הוֹרְדוֹס בֶּאֱמֶת שָׁלַט בָּעִנְיָנִים, וְכָל מִי שֶׁלֹּא הִסְכִּים אִתּוֹ – הוּא כְּבָר דָּאַג לְחַסֵּל אוֹתוֹ. וַאֲנִי רָאִיתִי אוֹתוֹ בִּפְעֻלָּה.

פרק ראשון

פֶּרֶק א
שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ מַגִּיעִים לָרֹבַע הַהֶרוֹדְיָאנִי
 
הַסִּפּוּר הַזֶּה מַתְחִיל בַּכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי בְּטֶקֶס בַּר־הַמִּצְוָה שֶׁל עֹמְרִי. עֹמְרִי הוּא הַנֶּכֶד שֶׁל הַסּוֹפֶרֶת שֶׁכּוֹתֶבֶת אֶת הַסִּפּוּרִים שֶׁלָּנוּ, וְשָׁרוֹן וַאֲנִי וּבְנֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁלָּנוּ הֻזְמַנּוּ לָאֵרוּעַ.
בַּהַתְחָלָה הַכֹּל הִתְנַהֵל לְפִי הַסֵּדֶר הַמְּקֻבָּל: עֹמְרִי הִנִּיחַ תְּפִלִּין, בֵּרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת, צָעַד עִם כָּל הַגְּבָרִים אֶל אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, קִבֵּל סֵפֶר תּוֹרָה וְקָרָא. הַנָּשִׁים עָמְדוּ לְמַעְלָה וְזָרְקוּ סֻכָּרִיּוֹת, וְהַגְּבָרִים עָמְדוּ מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן שֶׁעָלָיו הֻנַּח סֵפֶר הַתּוֹרָה. שָׁרוֹן, שֶׁהָיְתָה עִם הַנָּשִׁים, נוֹפְפָה לִי בְּיָדָהּ וַאֲנִי נוֹפַפְתִּי לָהּ חֲזָרָה.
אַחֲרֵי שֶׁנֶּהֱנֵינוּ מֵהַכִּבּוּד, הָלַכְנוּ כֻּלָּנוּ, נָשִׁים וּגְבָרִים, יְלָדוֹת וִילָדִים, אֶל הָרֹבַע הַהֶרוֹדְיָאנִי שֶׁנֶּחְשַׂף בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת, וַחֲתַן בַּר־הַמִּצְוָה הִסְבִּיר לְכֻלָּנוּ אֵיפֹה אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים וּמָה אֲנַחְנוּ רוֹאִים.
עַכְשָׁיו אַתֶּם בְּוַדַּאי רוֹצִים לְהָבִין מַהוּ הָרֹבַע הַהֶרוֹדְיָאנִי, וְאִם אַתֶּם מַכִּירִים אוֹתִי, אַתֶּם יְכוֹלִים לְצַפּוֹת שֶׁלֹּא אֲדַלֵּג עַל שׁוּם הֶסְבֵּר:
הָרֹבַע הַהֶרוֹדְיָאנִי הִתְגַּלָּה בְּמוֹרָד שֶׁל גִּבְעָה שֶׁצּוֹפָה לְעֵבֶר הַר־הַבַּיִת. הַר־הַבַּיִת הוּא הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ עָמַד פַּעַם בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ.
הָאַרְכֵיאוֹלוֹגִים, שֶׁחָפְרוּ בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הִתְגַּלָּה הָרֹבַע הַהֶרוֹדְיָאנִי, גִּלּוּ שְׂרִידִים עַתִּיקִים שֶׁל מִבְנִים. הַמִּבְנִים הָאֵלֶּה הָיוּ בַּמָּקוֹר בְּנֵי שְׁתֵּי קוֹמוֹת, וַאֲנַחְנוּ שֶׁנִּכְנַסְנוּ מִתַּחַת לָאֲדָמָה, הָיִינוּ לְמַעֲשֶׂה בַּקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלָּהֶם. זֶה הָיָה בְּהֶחְלֵט קֶטַע מְרַגֵּשׁ לְבַקֵּר בְּבָתִּים שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁחָיוּ בָּהֶם לִפְנֵי יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם שָׁנָה.
עֹמְרִי הִסְבִּיר לַקָּהָל שֶׁהָלַךְ בְּעִקְבוֹתָיו בְּתוֹךְ הָאֲתָר הַמּוּאָר, שֶׁלְּפִי כָּל הַסִּימָנִים גָּרוּ בַּמָּקוֹם אֲנָשִׁים עֲשִׁירִים. מִי הָיוּ הָאֲנָשִׁים הָעֲשִׁירִים בִּתְקוּפַת הוֹרְדוֹס? הֵם הָיוּ אֲצִילִים וְכוֹהֲנִים, כְּלוֹמַר אֵלֶּה שֶׁשֵּׁרְתוּ בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ. הַבָּתִּים הָיוּ בְּנוּיִים בְּדֵרוּג זֶה מֵעַל זֶה, כָּכָה שֶׁהַגַּג שֶׁל בַּיִת אֶחָד הָיָה הַמַּרְתֵּף שֶׁל הַבַּיִת הָאַחֵר.
״מִישֶׁהוּ יָכוֹל לְנַחֵשׁ אֵיךְ אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁגָּרוּ כָּאן אֲנָשִׁים עֲשִׁירִים?״ עֹמְרִי שָׁאַל אֶת הַנּוֹכְחִים.
״לְפִי הַפְּסֵיפָס,״ עֵרָן אָחִי הֵשִׁיב מִיָּד. ״רַק עֲשִׁירִים יָכְלוּ לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמָם לְקַשֵּׁט אֶת הַבָּתִּים שֶׁלָּהֶם בִּפְסֵיפָס צִבְעוֹנִי.״
״יָפֶה!״ עֹמְרִי הֶחְמִיא לוֹ וְהֶרְאָה לָנוּ כַּמָּה פְּסֵיפָסִים שֶׁשָּׂרְדוּ, ״וְאֵיךְ אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁגָּרוּ כָּאן דַּוְקָא יְהוּדִים וְלֹא בְּנֵי דָּתוֹת אֲחֵרוֹת?״
״לְפִי זֶה שֶׁלֹּא מוֹפִיעוֹת דְּמֻיּוֹת אָדָם בְּקִשּׁוּטֵי הַפְּסֵיפָס,״ עֵרָן עָנָה. ״הֲרֵי לַיְּהוּדִים הָיָה אָסוּר לַעֲשׂוֹת לְעַצְמָם פֶּסֶל וְכָל תְּמוּנָה.״
״גָּדוֹל, אָחִי!״ עֹמְרִי קָרָא, ״וּלְפִי מָה אֲנַחְנוּ קוֹבְעִים שֶׁחָיוּ כָּאן דַּוְקָא כּוֹהֲנִים?״ הוּא חִיֵּךְ, כַּנִּרְאֶה הָיָה בָּטוּחַ שֶׁעַל הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת לֹא תִּהְיֶה לְעֵרָן תְּשׁוּבָה.
״לְפִי הַמִּקְוָאוֹת,״ עֵרָן הִצְבִּיעַ עַל כַּמָּה שׁוּחוֹת שֶׁנִּרְאוּ כְּמוֹ אַמְבַּטְיוֹת קְטַנּוֹת. ״הַכּוֹהֲנִים הָיוּ חַיָּבִים לְטַהֵר אֶת עַצְמָם לִפְנֵי שֶׁהֵם נִכְנְסוּ לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ, וְכָאן אֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד מִקְוֶה פְּרָטֵי לְטִהוּר. לְפִי הַפְּאֵר שֶׁל הַבַּיִת, זֶה כַּנִּרְאֶה הַבַּיִת שֶׁל הַכּוֹהֵן הַגָּדוֹל,״ הוּא הוֹסִיף בְּחִיּוּךְ וְכָל הַפָּנִים שֶׁלּוֹ זָהֲרוּ מִגַּאֲוָה.
מֵאֲחוֹרַי שָׁמַעְתִּי אִשָּׁה אַחַת שׁוֹאֶלֶת אֶת חֲבֶרְתָּהּ:
״מִי זֶה הַגָּאוֹן הַזֶּה שֶׁיּוֹדֵעַ הַכֹּל?״ הִיא הִתְכַּוְנָה כַּמּוּבָן לְעֵרָן.
״אֲנִי לֹא מַכִּירָה אוֹתוֹ,״ הֵשִׁיבָה חֲבֶרְתָּהּ, ״אֲבָל הַיֶּדַע שֶׁלּוֹ בֶּאֱמֶת מַרְשִׁים.״
לֹא הָיִיתִי הַיָּחִיד שֶׁשָּׁמַע אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, גַּם עֵרָן שָׁמַע. הוּא חִיֵּךְ בְּסִפּוּק. כְּשֶׁהוּא הִבְחִין שֶׁאֲנִי מַבִּיט בּוֹ, הוּא קָרַץ לִי.
״אַתָּה רוֹאֶה?״ הוּא אָמַר, ״יֵשׁ לְךָ עוֹד הַרְבֵּה מָה לִלְמוֹד.״
שָׁרוֹן הִתְקָרְבָה אֵלַי.
״אֵיזֶה שְׁוִיצֶר...״ הִיא לָחֲשָׁה לִי לְתוֹךְ הָאֹזֶן.
״אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהַרְאוֹת לוֹ שֶׁהוּא לֹא הֲכִי חָכָם בָּעוֹלָם,״ עָנִיתִי לָהּ.
״הוּא בִּכְלָל לֹא חָכָם,״ שָׁרוֹן אָמְרָה, ״הוּא פָּשׁוּט קָרָא קֹדֶם.״
״מָה הוּא קָרָא קֹדֶם?״ לֹא הֵבַנְתִּי.
״אֶת הַהֶסְבֵּרִים עַל הַלּוּחוֹת,״ שָׁרוֹן עָנְתָה.
״אֵיזֶה לוּחוֹת?״
״אֵלֶּה—״ הִיא הִצְבִּיעָה לְאָחוֹר עַל אַחַד הַלּוּחוֹת הַמּוּאָרִים, שֶׁעֲלֵיהֶם הוֹפִיעוּ הַהֶסְבֵּרִים עַל הָאֲתָר.
מוּבָן שֶׁיָּכֹלְתִּי לַעֲקוֹף אֶת כֻּלָּם וּלְמַהֵר אֶל הַהֶסְבֵּר הַבָּא, וְכָךְ לְהַקְדִּים אֶת עֵרָן וְלַעֲנוֹת עַל הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁל עֹמְרִי, וּלְהַפְגִּין כְּמוֹ עֵרָן יֶדַע מַרְשִׁים. אִם לֹא מִהַרְתִּי לִפְעוֹל כָּכָה, זֶה הָיָה רַק מִפְּנֵי שֶׁכְּמוֹ שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לְנַחֵשׁ, רַעֲיוֹן אַחֵר עָלָה בְּמֹחִי. תָּפַסְתִּי בְּיָדָהּ שֶׁל שָׁרוֹן, מָשַׁכְתִּי אוֹתָהּ הַצִּדָּה וְלָחַשְׁתִּי:
״בּוֹאִי נוֹכִיחַ לְעֵרָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ רַק מָה שֶׁהוּא קָרָא כָּאן.״
״אֵיךְ?״ שָׁרוֹן לֹא הֵבִינָה, ״אַתָּה רוֹצֶה לַעֲמוֹד כָּאן מוּל הַקָּהָל, וּלְהַגִּיד לְכֻלָּם שֶׁעֵרָן קָרָא אֶת הַהֶסְבֵּרִים עַל הַלּוּחוֹת?״
״הִגְזַמְתְּ.״
״אָז מָה?״
״בּוֹאִי נְנַסֶּה לַחְזוֹר לְשָׁם.״
״לְאָן?״ שָׁרוֹן עֲדַיִן לֹא הֵבִינָה.
״לַתְּקוּפָה שֶׁעֹמְרִי מְדַבֵּר עָלֶיהָ.״
 
״לַתְּקוּפָה הַהֶרוֹדְיָאנִית?״ הִיא רָצְתָה לִהְיוֹת בְּטוּחָה שֶׁהִיא מְבִינָה נָכוֹן אֶת הַכַּוָנָה שֶׁלִּי.
״בְּדִיּוּק,״ הִנְהַנְתִּי.
״אַתָּה יוֹדֵעַ מָתַי הָיְתָה הַתְּקוּפָה הַזֹּאת?״
״לֹא,״ הֵנַדְתִּי בָּרֹאשׁ, ״אֲבָל מָה זֶה מְשַׁנֶּה?״
״זֶה מְשַׁנֶּה וְעוֹד אֵיךְ,״ שָׁרוֹן הֵשִׁיבָה. ״קֹדֶם כֹּל, אֲנַחְנוּ לֹא נִמְצָאִים לְיַד הַמְּעָרָה. וְדָבָר שֵׁנִי, כְּשֶׁאַתָּה רוֹצֶה לַחְזוֹר לִתְקוּפָה מְסֻיֶּמֶת, אַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת מָתַי הִיא הָיְתָה.״
״נִדְמֶה לָךְ.״
״אָז אֵיךְ תִּפְנֶה אֶל הַמִּנְהָרָה וּתְבַקֵּשׁ לַחְזוֹר?״
״אֲנִי לֹא אֶפְנֶה לַמִּנְהָרָה,״ אָמַרְתִּי.
״אָז מָה תַּעֲשֶׂה?״
״אֲנִי אֲנַסֶּה לִפְעוֹל מִכָּאן,״ הִצְבַּעְתִּי עַל אַחַד הַמִּבְנִים.
״אֵיךְ?״ שָׁרוֹן נִרְאֲתָה מְבֹהֶלֶת, ״תִּכְתֹּב פֶּתֶק וְתִדְחַף אוֹתוֹ בַּחֲרִיצִים בֵּין הָאֲבָנִים, כְּמוֹ בַּכֹּתֶל?״
״מַמָּשׁ לֹא,״ צָחַקְתִּי.
״אָז אֵיךְ?״ הִיא לֹא הִרְפְּתָה.
אֵיךְ? אֲנִי חַיָּב לְהוֹדוֹת שֶׁלֹּא הָיָה לִי רַעֲיוֹן, אֲבָל הַצֹּרֶךְ לָדַעַת דְּבָרִים שֶׁאַף אֶחָד מֵהַנּוֹכְחִים לֹא יָכוֹל לִקְרוֹא עַל הַלּוּחוֹת הַמּוּאָרִים, הָיָה כָּל כָּךְ חָזָק, עַד שֶׁבְּשׁוּם אֹפֶן לֹא הָיִיתִי מוּכָן לְוַתֵּר עָלָיו.
אָז מָה בְּדִיּוּק אֲנִי אָמוּר לַעֲשׂוֹת?
בֵּינְתַיִם עֹמְרִי סִיֵּם אֶת הֶסְבֵּרָיו עַל הַבַּיִת שֶׁבּוֹ הָיִינוּ, וּבִקֵּשׁ מֵהַקָּהָל לְהַמְשִׁיךְ אַחֲרָיו אֶל הַבַּיִת הַבָּא. מִזָּוִית הָעַיִן הִבְחַנְתִּי בְּעֵרָן, שֶׁהִקְדִּים אֶת כֻּלָּם. שָׁרוֹן צָדְקָה, הוּא עָשָׂה מָה שֶׁהִיא נִחֲשָׁה שֶׁהוּא יַעֲשֶׂה. הוּא מִהֵר אֶל הַלּוּחַ הַמּוּאָר וְקָרָא מָה כָּתוּב בּוֹ. שָׁרוֹן הִצְבִּיעָה לַכִּווּן שֶׁלּוֹ וְלָחֲשָׁה לִי:
״תִּרְאֶה אוֹתוֹ.״
״רָאִיתִי,״ אָמַרְתִּי.
״שְׁוִיצֶר!״ שָׁרוֹן אָמְרָה שׁוּב.
הִבַּטְתִּי בְּקִיר הָאֶבֶן שֶׁלְּיָדוֹ עָמַדְנוּ וּפִתְאוֹם, כְּמוֹ בְּמַכַּת בָּרָק, הִבְזִיק בְּמֹחִי רַעֲיוֹן.
״אֲנִי יוֹדֵעַ מָה נַעֲשֶׂה,״ אָמַרְתִּי לְשָׁרוֹן.
״מָה?״ הִיא שָׁאֲלָה.
״תֵּכֶף תִּרְאִי,״ אָמַרְתִּי, וּבְלִי לַחְשׁוֹב פַּעֲמַיִם עָזַבְתִּי אֶת הַשְּׁבִיל הַמְּרֻצָּף שֶׁבּוֹ צָעַדְנוּ, דִּלַּגְתִּי עַל פְּנֵי הַחֶבֶל שֶׁמָּנַע מֵהַמְּבַקְּרִים לַעֲשׂוֹת אֶת מָה שֶׁאֲנִי עָשִׂיתִי, הִתְקָרַבְתִּי אֶל הַקִּיר, אִגְרַפְתִּי אֶת כַּף יָדִי וְשָׁלַחְתִּי אוֹתָהּ קָדִימָה.
״הִשְׁתַּגַּעְתָּ?״ שָׁרוֹן קָרְאָה, ״מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?״
״דּוֹפֵק עַל הַדֶּלֶת,״ עָנִיתִי.
״אֵיזֶה דֶּלֶת בָּרֹאשׁ שֶׁלְּךָ?״ שָׁרוֹן הִבִּיטָה בִּי כְּאִלּוּ הִתְחַרְפַנְתִּי. ״אַתָּה לֹא רוֹאֶה שֶׁאֵין פֹּה שׁוּם דֶּלֶת?״
״אֵין פֹּה, אֲבָל הָיְתָה,״ אָמַרְתִּי לָהּ. ״הָיְתָה כָּאן דֶּלֶת שֶׁל הַבַּיִת שֶׁל הַכּוֹהֵן,״ הִבַּטְתִּי לְכִווּן הַשּׁוּחָה שֶׁהָיְתָה כַּנִּרְאֶה מִקְוֶה.
״תַּפְסִיק,״ שָׁרוֹן נִשְׁמְעָה מֻדְאֶגֶת, ״כֻּלָּם מִסְתַּכְּלִים עָלֶיךָ!״
הִסְתּוֹבַבְתִּי לְאָחוֹר. כַּמָּה אֲנָשִׁים בֶּאֱמֶת הִסְתַּכְּלוּ עָלַי. חִיַּכְתִּי אֲלֵיהֶם, אֲבָל לֹא הִפְסַקְתִּי לִדְפּוֹק עַל הַקִּיר. יָדַעְתִּי שֶׁהַקִּיר אֵינוֹ דֶּלֶת. אֲנִי לֹא מְטֻמְטָם. אֲבָל הֲרֵי לֹא יָכֹלְתִּי לְנַחֵשׁ אֵיפֹה הָיְתָה הַדֶּלֶת, וְגַם אִם הָיִיתִי מְנַחֵשׁ, לֹא הָיִיתִי יָכוֹל לִדְפּוֹק עָלֶיהָ כִּי הִיא לֹא הָיְתָה שָׁם, וְאַתָּה לֹא יָכוֹל לִדְפּוֹק עַל אֲוִיר.
״סְ'תַכְּלוּ עַל דָּן...״ זֶה הָיָה קוֹלוֹ הַמְּלַגְלֵג שֶׁל עֵרָן.
״מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?״ אִשָּׁה אַחַת שָׁאֲלָה.
״דּוֹפֵק עַל קִיר הַבַּיִת,״ הַפַּעַם תִּקַּנְתִּי אֶת עַצְמִי וְלֹא אָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי דּוֹפֵק עַל הַדֶּלֶת, ״אֲנִי רוֹצֶה לְבַקֵּר אֶת הַכּוֹהֵן שֶׁגָּר כָּאן.״
״פְּחְחְחְח....״ עֵרָן אָמַר.
״יֵשׁ לוֹ חוּשׁ הוּמוֹר, לַיֶּלֶד הַזֶּה,״ אָמְרָה הָאִשָּׁה שֶׁקֹּדֶם קָבְעָה שֶׁעֵרָן הוּא גָּאוֹן.
״דָּן, בּוֹא הֵנָּה!״ אַבָּא יָצָא מִתּוֹךְ הַקָּהָל וְסִמֵּן לִי בְּיָדָיו לָבוֹא אֵלָיו.
״דָּן!״ שָׁרוֹן נִסְּתָה לִמְשׁוֹךְ אוֹתִי לְאָחוֹר, ״תַּפְסִיק לְהִתְפַדֵּחַ. אִם אַתָּה רוֹצֶה לִדְפּוֹק עַל קִירוֹת, בּוֹא נֶאֱסֹף קֹדֶם אֶת כָּל הַפְּרָטִים עַל הַתְּקוּפָה, כְּדֵי שֶׁאִם נַצְלִיחַ, לְפָחוֹת נֵדַע לְאָן אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהַגִּיעַ וּמָה עוֹמֵד לִקְרוֹת.״
בְּכֹחַ רַב נִעַרְתִּי אֶת שָׁרוֹן מִמֶּנִּי.
״לְכִי אַתְּ לְאָן שֶׁאַתְּ רוֹצָה,״ אָמַרְתִּי לָהּ, ״אֲנִי נִשְׁאָר כָּאן.״ וּבְלִי לְהִתְיַחֵס אֶל הָאֲנָשִׁים שֶׁהִמְשִׁיכוּ לִנְעוֹץ בִּי עֵינַיִם, הִמְשַׁכְתִּי לִדְפּוֹק עַל הַקִּיר.

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

עוד על הספר

  • הוצאה: מודן
  • תאריך הוצאה: 2014
  • קטגוריה: ילדים ונוער
  • מספר עמודים: 108 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 48 דק'

הספר מופיע כחלק מ -

מנהרת הזמן 62 - מזימת הרצח של המלך הורדוס גלילה רון־פדר עמית
פֶּרֶק א
שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ מַגִּיעִים לָרֹבַע הַהֶרוֹדְיָאנִי
 
הַסִּפּוּר הַזֶּה מַתְחִיל בַּכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי בְּטֶקֶס בַּר־הַמִּצְוָה שֶׁל עֹמְרִי. עֹמְרִי הוּא הַנֶּכֶד שֶׁל הַסּוֹפֶרֶת שֶׁכּוֹתֶבֶת אֶת הַסִּפּוּרִים שֶׁלָּנוּ, וְשָׁרוֹן וַאֲנִי וּבְנֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁלָּנוּ הֻזְמַנּוּ לָאֵרוּעַ.
בַּהַתְחָלָה הַכֹּל הִתְנַהֵל לְפִי הַסֵּדֶר הַמְּקֻבָּל: עֹמְרִי הִנִּיחַ תְּפִלִּין, בֵּרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת, צָעַד עִם כָּל הַגְּבָרִים אֶל אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, קִבֵּל סֵפֶר תּוֹרָה וְקָרָא. הַנָּשִׁים עָמְדוּ לְמַעְלָה וְזָרְקוּ סֻכָּרִיּוֹת, וְהַגְּבָרִים עָמְדוּ מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן שֶׁעָלָיו הֻנַּח סֵפֶר הַתּוֹרָה. שָׁרוֹן, שֶׁהָיְתָה עִם הַנָּשִׁים, נוֹפְפָה לִי בְּיָדָהּ וַאֲנִי נוֹפַפְתִּי לָהּ חֲזָרָה.
אַחֲרֵי שֶׁנֶּהֱנֵינוּ מֵהַכִּבּוּד, הָלַכְנוּ כֻּלָּנוּ, נָשִׁים וּגְבָרִים, יְלָדוֹת וִילָדִים, אֶל הָרֹבַע הַהֶרוֹדְיָאנִי שֶׁנֶּחְשַׂף בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת, וַחֲתַן בַּר־הַמִּצְוָה הִסְבִּיר לְכֻלָּנוּ אֵיפֹה אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים וּמָה אֲנַחְנוּ רוֹאִים.
עַכְשָׁיו אַתֶּם בְּוַדַּאי רוֹצִים לְהָבִין מַהוּ הָרֹבַע הַהֶרוֹדְיָאנִי, וְאִם אַתֶּם מַכִּירִים אוֹתִי, אַתֶּם יְכוֹלִים לְצַפּוֹת שֶׁלֹּא אֲדַלֵּג עַל שׁוּם הֶסְבֵּר:
הָרֹבַע הַהֶרוֹדְיָאנִי הִתְגַּלָּה בְּמוֹרָד שֶׁל גִּבְעָה שֶׁצּוֹפָה לְעֵבֶר הַר־הַבַּיִת. הַר־הַבַּיִת הוּא הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ עָמַד פַּעַם בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ.
הָאַרְכֵיאוֹלוֹגִים, שֶׁחָפְרוּ בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הִתְגַּלָּה הָרֹבַע הַהֶרוֹדְיָאנִי, גִּלּוּ שְׂרִידִים עַתִּיקִים שֶׁל מִבְנִים. הַמִּבְנִים הָאֵלֶּה הָיוּ בַּמָּקוֹר בְּנֵי שְׁתֵּי קוֹמוֹת, וַאֲנַחְנוּ שֶׁנִּכְנַסְנוּ מִתַּחַת לָאֲדָמָה, הָיִינוּ לְמַעֲשֶׂה בַּקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלָּהֶם. זֶה הָיָה בְּהֶחְלֵט קֶטַע מְרַגֵּשׁ לְבַקֵּר בְּבָתִּים שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁחָיוּ בָּהֶם לִפְנֵי יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם שָׁנָה.
עֹמְרִי הִסְבִּיר לַקָּהָל שֶׁהָלַךְ בְּעִקְבוֹתָיו בְּתוֹךְ הָאֲתָר הַמּוּאָר, שֶׁלְּפִי כָּל הַסִּימָנִים גָּרוּ בַּמָּקוֹם אֲנָשִׁים עֲשִׁירִים. מִי הָיוּ הָאֲנָשִׁים הָעֲשִׁירִים בִּתְקוּפַת הוֹרְדוֹס? הֵם הָיוּ אֲצִילִים וְכוֹהֲנִים, כְּלוֹמַר אֵלֶּה שֶׁשֵּׁרְתוּ בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ. הַבָּתִּים הָיוּ בְּנוּיִים בְּדֵרוּג זֶה מֵעַל זֶה, כָּכָה שֶׁהַגַּג שֶׁל בַּיִת אֶחָד הָיָה הַמַּרְתֵּף שֶׁל הַבַּיִת הָאַחֵר.
״מִישֶׁהוּ יָכוֹל לְנַחֵשׁ אֵיךְ אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁגָּרוּ כָּאן אֲנָשִׁים עֲשִׁירִים?״ עֹמְרִי שָׁאַל אֶת הַנּוֹכְחִים.
״לְפִי הַפְּסֵיפָס,״ עֵרָן אָחִי הֵשִׁיב מִיָּד. ״רַק עֲשִׁירִים יָכְלוּ לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמָם לְקַשֵּׁט אֶת הַבָּתִּים שֶׁלָּהֶם בִּפְסֵיפָס צִבְעוֹנִי.״
״יָפֶה!״ עֹמְרִי הֶחְמִיא לוֹ וְהֶרְאָה לָנוּ כַּמָּה פְּסֵיפָסִים שֶׁשָּׂרְדוּ, ״וְאֵיךְ אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁגָּרוּ כָּאן דַּוְקָא יְהוּדִים וְלֹא בְּנֵי דָּתוֹת אֲחֵרוֹת?״
״לְפִי זֶה שֶׁלֹּא מוֹפִיעוֹת דְּמֻיּוֹת אָדָם בְּקִשּׁוּטֵי הַפְּסֵיפָס,״ עֵרָן עָנָה. ״הֲרֵי לַיְּהוּדִים הָיָה אָסוּר לַעֲשׂוֹת לְעַצְמָם פֶּסֶל וְכָל תְּמוּנָה.״
״גָּדוֹל, אָחִי!״ עֹמְרִי קָרָא, ״וּלְפִי מָה אֲנַחְנוּ קוֹבְעִים שֶׁחָיוּ כָּאן דַּוְקָא כּוֹהֲנִים?״ הוּא חִיֵּךְ, כַּנִּרְאֶה הָיָה בָּטוּחַ שֶׁעַל הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת לֹא תִּהְיֶה לְעֵרָן תְּשׁוּבָה.
״לְפִי הַמִּקְוָאוֹת,״ עֵרָן הִצְבִּיעַ עַל כַּמָּה שׁוּחוֹת שֶׁנִּרְאוּ כְּמוֹ אַמְבַּטְיוֹת קְטַנּוֹת. ״הַכּוֹהֲנִים הָיוּ חַיָּבִים לְטַהֵר אֶת עַצְמָם לִפְנֵי שֶׁהֵם נִכְנְסוּ לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ, וְכָאן אֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד מִקְוֶה פְּרָטֵי לְטִהוּר. לְפִי הַפְּאֵר שֶׁל הַבַּיִת, זֶה כַּנִּרְאֶה הַבַּיִת שֶׁל הַכּוֹהֵן הַגָּדוֹל,״ הוּא הוֹסִיף בְּחִיּוּךְ וְכָל הַפָּנִים שֶׁלּוֹ זָהֲרוּ מִגַּאֲוָה.
מֵאֲחוֹרַי שָׁמַעְתִּי אִשָּׁה אַחַת שׁוֹאֶלֶת אֶת חֲבֶרְתָּהּ:
״מִי זֶה הַגָּאוֹן הַזֶּה שֶׁיּוֹדֵעַ הַכֹּל?״ הִיא הִתְכַּוְנָה כַּמּוּבָן לְעֵרָן.
״אֲנִי לֹא מַכִּירָה אוֹתוֹ,״ הֵשִׁיבָה חֲבֶרְתָּהּ, ״אֲבָל הַיֶּדַע שֶׁלּוֹ בֶּאֱמֶת מַרְשִׁים.״
לֹא הָיִיתִי הַיָּחִיד שֶׁשָּׁמַע אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, גַּם עֵרָן שָׁמַע. הוּא חִיֵּךְ בְּסִפּוּק. כְּשֶׁהוּא הִבְחִין שֶׁאֲנִי מַבִּיט בּוֹ, הוּא קָרַץ לִי.
״אַתָּה רוֹאֶה?״ הוּא אָמַר, ״יֵשׁ לְךָ עוֹד הַרְבֵּה מָה לִלְמוֹד.״
שָׁרוֹן הִתְקָרְבָה אֵלַי.
״אֵיזֶה שְׁוִיצֶר...״ הִיא לָחֲשָׁה לִי לְתוֹךְ הָאֹזֶן.
״אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהַרְאוֹת לוֹ שֶׁהוּא לֹא הֲכִי חָכָם בָּעוֹלָם,״ עָנִיתִי לָהּ.
״הוּא בִּכְלָל לֹא חָכָם,״ שָׁרוֹן אָמְרָה, ״הוּא פָּשׁוּט קָרָא קֹדֶם.״
״מָה הוּא קָרָא קֹדֶם?״ לֹא הֵבַנְתִּי.
״אֶת הַהֶסְבֵּרִים עַל הַלּוּחוֹת,״ שָׁרוֹן עָנְתָה.
״אֵיזֶה לוּחוֹת?״
״אֵלֶּה—״ הִיא הִצְבִּיעָה לְאָחוֹר עַל אַחַד הַלּוּחוֹת הַמּוּאָרִים, שֶׁעֲלֵיהֶם הוֹפִיעוּ הַהֶסְבֵּרִים עַל הָאֲתָר.
מוּבָן שֶׁיָּכֹלְתִּי לַעֲקוֹף אֶת כֻּלָּם וּלְמַהֵר אֶל הַהֶסְבֵּר הַבָּא, וְכָךְ לְהַקְדִּים אֶת עֵרָן וְלַעֲנוֹת עַל הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁל עֹמְרִי, וּלְהַפְגִּין כְּמוֹ עֵרָן יֶדַע מַרְשִׁים. אִם לֹא מִהַרְתִּי לִפְעוֹל כָּכָה, זֶה הָיָה רַק מִפְּנֵי שֶׁכְּמוֹ שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לְנַחֵשׁ, רַעֲיוֹן אַחֵר עָלָה בְּמֹחִי. תָּפַסְתִּי בְּיָדָהּ שֶׁל שָׁרוֹן, מָשַׁכְתִּי אוֹתָהּ הַצִּדָּה וְלָחַשְׁתִּי:
״בּוֹאִי נוֹכִיחַ לְעֵרָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ רַק מָה שֶׁהוּא קָרָא כָּאן.״
״אֵיךְ?״ שָׁרוֹן לֹא הֵבִינָה, ״אַתָּה רוֹצֶה לַעֲמוֹד כָּאן מוּל הַקָּהָל, וּלְהַגִּיד לְכֻלָּם שֶׁעֵרָן קָרָא אֶת הַהֶסְבֵּרִים עַל הַלּוּחוֹת?״
״הִגְזַמְתְּ.״
״אָז מָה?״
״בּוֹאִי נְנַסֶּה לַחְזוֹר לְשָׁם.״
״לְאָן?״ שָׁרוֹן עֲדַיִן לֹא הֵבִינָה.
״לַתְּקוּפָה שֶׁעֹמְרִי מְדַבֵּר עָלֶיהָ.״
 
״לַתְּקוּפָה הַהֶרוֹדְיָאנִית?״ הִיא רָצְתָה לִהְיוֹת בְּטוּחָה שֶׁהִיא מְבִינָה נָכוֹן אֶת הַכַּוָנָה שֶׁלִּי.
״בְּדִיּוּק,״ הִנְהַנְתִּי.
״אַתָּה יוֹדֵעַ מָתַי הָיְתָה הַתְּקוּפָה הַזֹּאת?״
״לֹא,״ הֵנַדְתִּי בָּרֹאשׁ, ״אֲבָל מָה זֶה מְשַׁנֶּה?״
״זֶה מְשַׁנֶּה וְעוֹד אֵיךְ,״ שָׁרוֹן הֵשִׁיבָה. ״קֹדֶם כֹּל, אֲנַחְנוּ לֹא נִמְצָאִים לְיַד הַמְּעָרָה. וְדָבָר שֵׁנִי, כְּשֶׁאַתָּה רוֹצֶה לַחְזוֹר לִתְקוּפָה מְסֻיֶּמֶת, אַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת מָתַי הִיא הָיְתָה.״
״נִדְמֶה לָךְ.״
״אָז אֵיךְ תִּפְנֶה אֶל הַמִּנְהָרָה וּתְבַקֵּשׁ לַחְזוֹר?״
״אֲנִי לֹא אֶפְנֶה לַמִּנְהָרָה,״ אָמַרְתִּי.
״אָז מָה תַּעֲשֶׂה?״
״אֲנִי אֲנַסֶּה לִפְעוֹל מִכָּאן,״ הִצְבַּעְתִּי עַל אַחַד הַמִּבְנִים.
״אֵיךְ?״ שָׁרוֹן נִרְאֲתָה מְבֹהֶלֶת, ״תִּכְתֹּב פֶּתֶק וְתִדְחַף אוֹתוֹ בַּחֲרִיצִים בֵּין הָאֲבָנִים, כְּמוֹ בַּכֹּתֶל?״
״מַמָּשׁ לֹא,״ צָחַקְתִּי.
״אָז אֵיךְ?״ הִיא לֹא הִרְפְּתָה.
אֵיךְ? אֲנִי חַיָּב לְהוֹדוֹת שֶׁלֹּא הָיָה לִי רַעֲיוֹן, אֲבָל הַצֹּרֶךְ לָדַעַת דְּבָרִים שֶׁאַף אֶחָד מֵהַנּוֹכְחִים לֹא יָכוֹל לִקְרוֹא עַל הַלּוּחוֹת הַמּוּאָרִים, הָיָה כָּל כָּךְ חָזָק, עַד שֶׁבְּשׁוּם אֹפֶן לֹא הָיִיתִי מוּכָן לְוַתֵּר עָלָיו.
אָז מָה בְּדִיּוּק אֲנִי אָמוּר לַעֲשׂוֹת?
בֵּינְתַיִם עֹמְרִי סִיֵּם אֶת הֶסְבֵּרָיו עַל הַבַּיִת שֶׁבּוֹ הָיִינוּ, וּבִקֵּשׁ מֵהַקָּהָל לְהַמְשִׁיךְ אַחֲרָיו אֶל הַבַּיִת הַבָּא. מִזָּוִית הָעַיִן הִבְחַנְתִּי בְּעֵרָן, שֶׁהִקְדִּים אֶת כֻּלָּם. שָׁרוֹן צָדְקָה, הוּא עָשָׂה מָה שֶׁהִיא נִחֲשָׁה שֶׁהוּא יַעֲשֶׂה. הוּא מִהֵר אֶל הַלּוּחַ הַמּוּאָר וְקָרָא מָה כָּתוּב בּוֹ. שָׁרוֹן הִצְבִּיעָה לַכִּווּן שֶׁלּוֹ וְלָחֲשָׁה לִי:
״תִּרְאֶה אוֹתוֹ.״
״רָאִיתִי,״ אָמַרְתִּי.
״שְׁוִיצֶר!״ שָׁרוֹן אָמְרָה שׁוּב.
הִבַּטְתִּי בְּקִיר הָאֶבֶן שֶׁלְּיָדוֹ עָמַדְנוּ וּפִתְאוֹם, כְּמוֹ בְּמַכַּת בָּרָק, הִבְזִיק בְּמֹחִי רַעֲיוֹן.
״אֲנִי יוֹדֵעַ מָה נַעֲשֶׂה,״ אָמַרְתִּי לְשָׁרוֹן.
״מָה?״ הִיא שָׁאֲלָה.
״תֵּכֶף תִּרְאִי,״ אָמַרְתִּי, וּבְלִי לַחְשׁוֹב פַּעֲמַיִם עָזַבְתִּי אֶת הַשְּׁבִיל הַמְּרֻצָּף שֶׁבּוֹ צָעַדְנוּ, דִּלַּגְתִּי עַל פְּנֵי הַחֶבֶל שֶׁמָּנַע מֵהַמְּבַקְּרִים לַעֲשׂוֹת אֶת מָה שֶׁאֲנִי עָשִׂיתִי, הִתְקָרַבְתִּי אֶל הַקִּיר, אִגְרַפְתִּי אֶת כַּף יָדִי וְשָׁלַחְתִּי אוֹתָהּ קָדִימָה.
״הִשְׁתַּגַּעְתָּ?״ שָׁרוֹן קָרְאָה, ״מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?״
״דּוֹפֵק עַל הַדֶּלֶת,״ עָנִיתִי.
״אֵיזֶה דֶּלֶת בָּרֹאשׁ שֶׁלְּךָ?״ שָׁרוֹן הִבִּיטָה בִּי כְּאִלּוּ הִתְחַרְפַנְתִּי. ״אַתָּה לֹא רוֹאֶה שֶׁאֵין פֹּה שׁוּם דֶּלֶת?״
״אֵין פֹּה, אֲבָל הָיְתָה,״ אָמַרְתִּי לָהּ. ״הָיְתָה כָּאן דֶּלֶת שֶׁל הַבַּיִת שֶׁל הַכּוֹהֵן,״ הִבַּטְתִּי לְכִווּן הַשּׁוּחָה שֶׁהָיְתָה כַּנִּרְאֶה מִקְוֶה.
״תַּפְסִיק,״ שָׁרוֹן נִשְׁמְעָה מֻדְאֶגֶת, ״כֻּלָּם מִסְתַּכְּלִים עָלֶיךָ!״
הִסְתּוֹבַבְתִּי לְאָחוֹר. כַּמָּה אֲנָשִׁים בֶּאֱמֶת הִסְתַּכְּלוּ עָלַי. חִיַּכְתִּי אֲלֵיהֶם, אֲבָל לֹא הִפְסַקְתִּי לִדְפּוֹק עַל הַקִּיר. יָדַעְתִּי שֶׁהַקִּיר אֵינוֹ דֶּלֶת. אֲנִי לֹא מְטֻמְטָם. אֲבָל הֲרֵי לֹא יָכֹלְתִּי לְנַחֵשׁ אֵיפֹה הָיְתָה הַדֶּלֶת, וְגַם אִם הָיִיתִי מְנַחֵשׁ, לֹא הָיִיתִי יָכוֹל לִדְפּוֹק עָלֶיהָ כִּי הִיא לֹא הָיְתָה שָׁם, וְאַתָּה לֹא יָכוֹל לִדְפּוֹק עַל אֲוִיר.
״סְ'תַכְּלוּ עַל דָּן...״ זֶה הָיָה קוֹלוֹ הַמְּלַגְלֵג שֶׁל עֵרָן.
״מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?״ אִשָּׁה אַחַת שָׁאֲלָה.
״דּוֹפֵק עַל קִיר הַבַּיִת,״ הַפַּעַם תִּקַּנְתִּי אֶת עַצְמִי וְלֹא אָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי דּוֹפֵק עַל הַדֶּלֶת, ״אֲנִי רוֹצֶה לְבַקֵּר אֶת הַכּוֹהֵן שֶׁגָּר כָּאן.״
״פְּחְחְחְח....״ עֵרָן אָמַר.
״יֵשׁ לוֹ חוּשׁ הוּמוֹר, לַיֶּלֶד הַזֶּה,״ אָמְרָה הָאִשָּׁה שֶׁקֹּדֶם קָבְעָה שֶׁעֵרָן הוּא גָּאוֹן.
״דָּן, בּוֹא הֵנָּה!״ אַבָּא יָצָא מִתּוֹךְ הַקָּהָל וְסִמֵּן לִי בְּיָדָיו לָבוֹא אֵלָיו.
״דָּן!״ שָׁרוֹן נִסְּתָה לִמְשׁוֹךְ אוֹתִי לְאָחוֹר, ״תַּפְסִיק לְהִתְפַדֵּחַ. אִם אַתָּה רוֹצֶה לִדְפּוֹק עַל קִירוֹת, בּוֹא נֶאֱסֹף קֹדֶם אֶת כָּל הַפְּרָטִים עַל הַתְּקוּפָה, כְּדֵי שֶׁאִם נַצְלִיחַ, לְפָחוֹת נֵדַע לְאָן אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהַגִּיעַ וּמָה עוֹמֵד לִקְרוֹת.״
בְּכֹחַ רַב נִעַרְתִּי אֶת שָׁרוֹן מִמֶּנִּי.
״לְכִי אַתְּ לְאָן שֶׁאַתְּ רוֹצָה,״ אָמַרְתִּי לָהּ, ״אֲנִי נִשְׁאָר כָּאן.״ וּבְלִי לְהִתְיַחֵס אֶל הָאֲנָשִׁים שֶׁהִמְשִׁיכוּ לִנְעוֹץ בִּי עֵינַיִם, הִמְשַׁכְתִּי לִדְפּוֹק עַל הַקִּיר.