1
17 בנובמבר, 07:45, זמן פסיפיק
בסיס חיל האוויר לוס־אנג'לס
אל סגוּנדו, קליפורניה
הבהלה כבר התחילה להתפשט.
פֵּיינטר קרואו, שעמד על סיפון התצפית מעל חדר הבקרה, קלט את המצוקה בהפוגה הפתאומית של השיחה הבטלה בין הטכנאים בחדר. מבטים עצבניים התפשטו במעלה שרשרת הפיקוד ועל פני האולם של המרכז למערכות חלל וטילים. רק הדרגים הבכירים ביותר של הבסיס היו נוכחים בשעה מוקדמת זו, ביחד עם כמה ראשים של מחלקות המחקר של משרד ההגנה.
הקומה שמתחתם נראתה כמו גרסה מוקטנת של חדר בקרת טיסה בנאס״א. שורות של מסופי מחשב ושולחנות של בקרת לוויינים נמתחו כלפי חוץ מתוך שלושה מסכי אל־סי־די ענקיים קבועים בקיר האחורי. המסך האמצעי הראה את מפת העולם, מעוטרת בקווים זוהרים שעקבו אחרי המסלולים של צמד לוויינים צבאיים ואחרי הנתיב של כוכב השביט הסמוך.
שני המסכים האגפיים הראו שידורים חיים ממצלמות הלוויינים. משמאל, עקומה של כדור הארץ מסתובב באיטיות על רקע החלל. מימין, הלהבה הזוהרת של זנב השביט מילאה את המסך, וכיסתה בצעיף את הכוכבים שמעבר לה.
״משהו התפקשש,״ לחש פיינטר.
״למה אתה מתכוון?״ הבוס שלו עמד לצידו על סיפון התצפית.
הגנרל גרגורי מטקלף היה ראש דארפא, הסוכנות למחקר ופיתוח במשרד ההגנה. מטקלף, במדים מלאים, היה בשנות החמישים לחייו, אפריקאי־אמריקאי, בוגר וֶסט פוינט.
בניגוד לו, פיינטר לבש חליפה שחורה חסרת יומרה, וזוג מגפי בוקרים שעשו אותה עוד פחות רשמית. הוא קיבל אותם במתנה מליסה, שהיתה במסע מחקר בניו־מקסיקו. בהיותו אינדיאני למחצה הוא כנראה היה צריך לסרב לנעול אותם, אבל הם מצאו חן בעיניו, בייחוד משום שהזכירו לו את ארוסתו, שנעדרה כבר חודש שלם.
״משהו הבהיל את קצין התמיכה המבצעית,״ הסביר פיינטר והצביע על האיש בשורה השנייה של המסופים למטה.
ראש צוות המשימה ניגש אל עמיתו בעמדת העבודה ההיא.
מטקלף הגיב בתנועת ביטול. ״הם יטפלו בזה. זה התפקיד שלהם. הם יודעים מה הם עושים.״
הגנרל חזר מייד לשיחתו עם מפקד טייסת 50 מקולורדו ספרינגס.
פיינטר, עדיין מודאג, המשיך לעקוב אחרי החרדה הגוברת למטה. הוא הוזמן לכאן כדי לצפות במשימת חירום צבאית לא רק משום שעמד בראש כוח סיגמה, שפעל בחסות דארפא, אלא גם משום שהוא עצמו תיכנן חלק מהציוד שהיה על אחד משני הלוויינים הצבאיים.
צמד הלוויינים - IoG-1 ו-IoG-2 - שוגרו לחלל לפני ארבעה חודשים. ראשי התיבות IoG ציינו ״אינטרפולציה של האפקט הגיאודֶזי״, שם שטבע במקור הפיזיקאי הצבאי שתיכנן את הפרויקט הזה של חקר כוח הכבידה. הוא התעתד לבצע אנליזה שלמה של עקומת המרחב־זמן מסביב לכדור הארץ כדי לסייע בתכנון מסלול לוויינים וטילים.
ואם המשימה הזאת לא היתה שאפתנית מספיק, הרי גילויו של השביט על ידי שני אסטרונומים חובבים לפני שנתיים הסיט במהירות את המיקוד של הפרויקט - בייחוד לאחר שנראו שם סימנים לאנרגיה חריגה.
פיינטר העיף מבט הצידה אל שכנו משמאל, והבחין בדמותה הגמישה של החוקרת ממצפה הכוכבים האסטרופיזי הסמיתסוני.
ד״ר גֵ'יידה שוֹ היתה בת עשרים ושלוש בלבד, גבוהה, ובעלת מבנה גוף דק ואתלטי. עורה היה בצבע מוקה כהה ללא רבב, ושערה הכהה הקצר הדגיש את הקימור הארוך של צווארה. היא עמדה בחלוק מעבדה לבן ובג'ינס, בזרועות שלובות, לועסת בעצבנות את קצה אגודלה.
האסטרופיזיקאית הצעירה הובאה מהרווארד לפני שבעה־עשר חודשים כדי לקחת חלק במשימת החירום הזאת. ניכר עליה שהיא עדיין מרגישה מחוץ למשחק, אם כי היא עשתה כמיטב יכולתה להסתיר זאת.
זה היה חוסר מזל. לא היתה לה סיבה להיות מתוחה כל כך. היא כבר זכתה להכרה בינלאומית על עבודתה. באמצעות משוואות קוונטיות - חישובים שהיו הרבה מעבר לרמתו האינטלקטואלית של פיינטר - היא יצרה תיאוריה בלתי רגילה שנוגעת לאנרגיה אפלה, הכוח המסתורי שמרכיב שלושה רבעים מהיקום ואחראי להתפשטות הקוסמית הגדלה והולכת.
היא המשיכה להוכיח את יכולתה והיתה הפיזיקאית היחידה שהבחינה בחריגות הקטנות בהתקרבותו של האורח השמיימי הזה, הזוהר בשמי הלילה - כוכב שביט שקיבל את השם אַייקון.
לפני שנה וחצי ניצלה ד״ר שו את השידור הדיגיטלי של מצלמת האנרגיה האפלה החדשה, מערכת של 570 מגה־פיקסל שתוכננה במעבדת פרמילאב כאן, בארצות־הברית, והותקנה במצפה כוכבים בראש הר בצ'ילה. באמצעות המצלמה עקבה ד״ר שו אחרי מסעו של השביט. כך היא גילתה את החריגות שעשויות לדעתה להוכיח שהשביט השיר או פיזר אנרגיה אפלה בשובלו.
עבודתה כוסתה מייד במעטה של ביטחון לאומי. למקור אנרגיה חדש כמו זה היה פוטנציאל נרחב ובלתי מנוצל - מבחינה כלכלית וצבאית כאחת.
מהרגע ההוא ואילך, פרויקט IoG האולטרה־סודי הוסב למטרה חדשה אחת בלבד: לחקור את האנרגיה האפלה הפוטנציאלית של השביט. התוכנית היתה להטיס את IoG-2 לרוחב הזנב הרושף של השביט, ושם הוא ינסה לקלוט את האנרגיה החריגה הזאת שגילתה ד״ר שו ולהעביר אותה בחזרה ללוויין התאום המקיף את כדור הארץ.
למרבה המזל, כדי להשיג את המטרה הזאת, המהנדסים היו צריכים לשנות אך במעט את משימתו הקודמת של הלוויין. חלק מהתכנון המקורי שלו כלל כדור מושלם של קוורץ קבור בתוך ליבו. התוכנית היתה לשגר את הכדור לסחרור ברגע שהלוויין ייכנס למסלולו, כך שייווצר אפקט גירוסקופי שיוכל לשמש למיפוי עקומת המרחב־זמן מסביב למסה של כדור הארץ. אם הניסוי יצליח, קרן האנרגיה האפלה מלוויין אחד למשנהו תגרום להפרעה זעירה בעקומת המרחב־זמן הזאת.
זה היה ניסוי נועז. אפילו ראשי התיבות IoG קיבלו עכשיו פרשנות היתולית: Eye of God, עין האלוהים. הכינוי החדש מצא חן בעיני פיינטר, והוא דימה לראות את הכדור המסתחרר המושלם הזה כשהוא ממתין להציץ אל תוך מסתרי היקום.
המומחה הראשי קרא בקול. ״הלוויין עומד להיכנס לזנב בעוד עשר!״
הספירה לאחור החלה, ועיניה של ד״ר שו נשארו מרותקות לזרם הנתונים על המסך הענק.
״אני מקווה שטעית קודם, המנהל קרואו,״ היא אמרה. ״כשאמרת שמשהו התפקשש כאן. עכשיו זה לא הזמן לטעויות, לא כשאנחנו יוצרים קשר עם אנרגיה שנוגעת להולדת היקום שלנו.״
כך או כך, חשב פיינטר, אין דרך חזרה עכשיו.
07:55
במשך שש דקות דרוכות נעלם נתיב הטיסה של IoG-2 עמוק יותר ויותר בתוך זרם מיוּנן של גז ואבק. המסך הימני - שהריץ שידור ממצלמת הלוויין - הפך לבן לגמרי. עכשיו הם היו בטיסה עיוורת, מסתמכים לגמרי על נתונים בסיסיים.
פיינטר ניסה לקלוט הכול בבת־אחת, סופג את ההתרגשות שבחדר, חש במשמעות ההיסטורית של הרגע הזה.
״אני רואה שנרשמה עלייה חדה באנרגיה ב-IoG-2!״ קרא טכנאי החשמל והתקשורת מתחנת העבודה שלו.
תרועות שמחה קטנות נשמעו, אבל לחץ הרגע היסה אותן במהירות. יכולה להיות טעות בפענוח.
כל העיניים הופנו אל מסוף אחר, אל מהנדס התעופה שפיקח על IoG-1. הוא נד בראשו מצד לצד. לא היתה כמדומה שום הוכחה לכך שהאנרגיה שקלט הלוויין הראשון הועברה אל תאומו החג סביב כדור הארץ - ואז קפץ פתאום הטכנאי על רגליו.
״יש לי כאן משהו!״ הוא צעק.
קצין הבקרה מיהר ונעמד לצידו.
בעוד כולם ממתינים לאישור, ד״ר שו הצביעה על מפת העולם, על פס הגלילה של נתוני הטֶלֶמֶטריה.
״עד כה זה נראה מבטיח.״
אם את אומרת...
שטף הנתונים הנכנסים היה בלתי נתפס עבורו. והזרם רק הלך והתגבר. אחרי דקה מתוחה, זרם הנתונים נהפך לעיסה מטושטשת.
טכנאי החשמל והתקשורת קפץ על רגליו. אזהרות והודעות שגיאה הבזיקו על הצגים שלו בעודו ממשיך לעקוב אחרי מסעו של IoG-2 דרך זנב השביט. ״אדוני, רמות האנרגיה כאן יצאו מהמפה עכשיו, עברו את הקווים האדומים! מה אתה רוצה שאני אעשה?״
״תכבה את זה!״ ציווה קצין הבקרה.
הטכנאי המשיך להקליד במהירות בעודו עומד. ״זה לא עובד! מערכת הניווט והבקרה של הלוויין לא מגיבה.״
מימין, המסך הענק הוחשך פתאום.
״איבדנו עכשיו גם את השידור מהמצלמה,״ הוסיף הטכנאי.
פיינטר ראה בדמיונו את IoG-2 מפליג מכאן אל תוך החלל, גוש קר ואפל של גרוטאת חלל.
״אדוני!״ המהנדס המפקח על IoG-1 אותת בהינף יד לקצין הבקרה לגשת לצידו. ״יש לי מידע חדש כאן. כדאי שתראה את זה.״
ד״ר שו התקרבה אל קצה סיפון התצפית, מתוך רצון להעיף מבט. פיינטר הצטרף אליה, עם רוב הבכירים שעמדו על הסיפון.
״האפקט הגיאודזי משתנה,״ הסביר המהנדס והצביע על הצג. ״סטייה של 0.2 אחוז.״
״זה לא ייתכן,״ מילמלה ד״ר שו לצידו של פיינטר. ״אלא אם כן המרחב־זמן מסביב לכדור הארץ מתחיל להסתלסל.״
״ותראו,״ המשיך המהנדס. ״התנופה הגירוסקופית של 'העין' נעשית חזקה יותר, חזקה בהרבה מההערכות לפני השיגור. אני אפילו מקבל סימן לדחיפה קדימה!״
ד״ר שו הידקה את אחיזתה במעקה ונראתה מוכנה לזנק למטה. ״זה לא יכול לקרות בלי מקור חיצוני שמפעיל את 'העין'.״
פיינטר ידע שהיא רוצה להכריז על זה כעל אנרגיה אפלה אבל התאפקה מלהסיק מסקנות חפוזות.
קול אחר נשמע - הפעם מתחנת הבקרה. ״אנחנו מאבדים את יציבות המסלול של IoG-1!״
פיינטר נפנה אל הלוח הגדול במרכז, זה שהראה את מפת העולם ואת נתיבי הטיסה של הלוויינים. גל הסינוס של מסלול הלוויין IoG-1 נעשה שטוח בבירור.
״הכוחות הגירוסקופיים בתוך הלוויין כנראה דוחפים אותו אל מחוץ למסלול,״ הסבירה ד״ר שו, שנשמעה מבוהלת ונרגשת כאחת.
המסך השמאלי הראה את פרופיל כדור הארץ מתרחב וממלא את כל המסגרת, מסתיר את הריק האפל של החלל. הלוויין יצא מהמסלול והתחיל את קריסתו האיטית בחזרה לתוך באר הכבידה שממנה בא.
התמונה המשודרת איבדה במהירות את צלילותה כשהלוויין נכנס לאטמוספרה העליונה, והראתה טורים מטושטשים של נתונים וצללי רפאים, שהכפילו ושילשו את התמונה.
יַבּשות הבזיקו במהירות, מערבולות עננים, מרחבים כחולים של אוקיינוס.
כעבור רגע הוחשך המסך כמו קודמו.
שתיקה כבדה נפלה על החדר.
על מפת העולם, התפצל נתיב הלוויין לקצה פרום כאשר מחשב המשימה ניסה לאמוד את מסלולי ההתרסקות האפשריים, בעודו מביא בחשבון כמות עצומה של משתנים: עכירות האטמוספרה העליונה של כדור הארץ, זווית הכניסה וקצב ההתפרקות של הלוויין.
״נראה שהשברים יפגעו בגבול המזרחי של מונגוליה!״ אמר מומחה הטלמטריה. ״אולי אפילו ידלפו לתוך סין.״
מפקד טייסת 50 רטן חרש. ״תהיו בטוחים שממשלת סין תאסוף אותם.״
פיינטר הסכים. סין לא תפספס חתיכה בוערת אחת של אשפת חלל שתיזרק אליה.
גנרל מטקלף נעץ מבט בפיינטר. הוא הבין את משמעות הדבר. הטכנולוגיה הצבאית המתקדמת שהיתה על הלוויין היתה מסווגת. אסור לה ליפול לידיים זרות.
לשבריר שנייה, המסך השמאלי היבהב, ואז שבק חיים שוב - שיהוק אחרון של הלוויין הגווע.
״הציפור איננה!״ הכריז קצין הבקרה לבסוף. ״כל השידורים פסקו. עכשיו יש לנו סלע נופל.״
הנתונים הטלמטריים הואטו לזחילה על פני מפת העולם - ואז פסקו לגמרי.
ידה של ד״ר שו לפתה את זרועו של פיינטר. ״הם צריכים להעלות את התמונה האחרונה,״ היא אמרה. ״לפני שהלוויין מת.״
היא בוודאי הבחינה במשהו חריג בנתונים, משהו שללא ספק הפחיד אותה.
גם מטקלף שמע אותה.
פיינטר שלח מבט חד אל הבוס שלו. ״תעשה את זה. תן פקודה.״
הפקודה עברה לאורך שרשרת הפיקוד אל האולם. מהנדסים וטכנאים ביצעו את הקסם שלהם. כעבור כמה דקות ארוכות של דיגיטציה, חידוד וניקוי של ההבהוב הקצר ההוא, התמונה הסופית פרחה שוב על המסך הגדול.
נשימות עצורות נשמעו בחדר.
מטקלף רכן אל אוזנו של פיינטר. ״גם אם חתיכה קטנטנה מהלוויין הזה תשרוד, חייבים למצוא אותה. אסור שהיא תגיע לידיים של אויבינו.״
פיינטר הבין לגמרי ולא התווכח. ״כבר יש לי סוכני שטח באזור.״
מטקלף נתן בו מבט סקרני ושאל בשקט איך זה ייתכן.
סתם עניין של מזל.
בכל זאת, הוא ינצל את פיסת המזל הזאת כדי לנייד לשם מייד צוות חילוץ. אבל כרגע הוא היה מרותק למסך ולא היה מסוגל להינתק ממנו.
התמונה הראתה תצוגת לוויין של חוף הים המזרחי של ארצות־הברית, התמונה שצולמה כאשר הלוויין חרך שובל על פני השמיים. היא היתה מפורטת דיה להבחין בערי החוף הגדולות.
בוסטון, ניו־יורק, וושינגטון.
כל עיר היתה מוטלת בתוך חורבות מעשנות.
