עבר
אל תחשבו שהקיץ יגיע בלי שמישהו יחיש את בואו
וידאג שיהיה קצת קיצי מסביב, ואז יפרחו הפרחים לכבודו.
אני מפיחה חיים בפרחים, אני צובעת את האחו בירוק
והנה בא הקיץ, כי כבר סילקתי את השלג, הוא רחוק.2
2 הבית הראשון של ״שיר הקיץ של אידָה״, שיר ילדים ידוע מאת אַסְטְריד לינְדגְרֶן. [הערת המחברים.]
חוץ מהם ומהשחפים, חוף הים שומם.
היא התרגלה לרחש הגלים ולצווחות הציפורים, אבל רשרוש מגן הרוח העשוי פלסטיק כחול דק עצבן את מַדְלֶן; הפריע לה להירדם.
היא שכבה על הבטן והשמש טיגנה את גופה. היא קיפלה את מגבת הרחצה הגדולה, וזו הסתירה עכשיו את הראש, אבל מדלן פתחה בה חרך צר וצפתה במתרחש בראש מוטה הצדה.
עשר בובות לגו.
והבת הקטנה של קארל ואנט, ששׂיחקה בלי דאגות על שפת המים.
כולם היו עירומים חוץ ממגַדל החזירים, שאמר שיש לו פריחה בעור ושאסור לו להיחשף לשמש. הוא נשאר על שפת המים ושמר על הילדה. גם הכלב שלו היה שם, רוטוויילר גדול שהיא מעולם לא הצליחה לסמוך עליו. אפילו הכלבים האחרים לא סמכו עליו. אלה היו קשורים לעמוד עץ שבצבץ מהחול במרחק־מה.
היא מצצה את השן. נדמה שהשן הזאת לעולם לא תפסיק לדמם, ובכל זאת היא לא נושרת.
הכי קרוב אליה, כרגיל, ישב האבא המאמץ שלה. שזוף, וכל גופו מכוסה פלומה בהירה ובוהקת. מפעם לפעם הוא החליק בידו על גבה או מרח אותה בשמן שיזוף. פעמיים הוא ביקש ממנה להסתובב ולשכב על הגב, אבל היא העמידה פנים שהיא ישנה ולא שומעת.
לידו ישבה האישה שקוראים לה רֵגינָה ולא הפסיקה לדבר על הילד שבועט לה בבטן ורק רוצה לצאת. ולא, זאת לא תהיה בת, הבטן שלה הרי ענקית ושאר הגוף לא עבה מדי, סימן מובהק לבֵן, היא אמרה.
שמו יהיה יונתן, ופירוש השם הזה בעברית הוא ״מתנה מאלוהים״.
הם דיברו בשקט, כמעט בלחש, ובגלל הרשרוש של מגן הרוח קשה היה לשמוע מה הם אומרים. אבל הוא ליטף את הבטן של האישה וחייך והיא השיבה לו חיוך, ואז היא שמעה את האישה אומרת שזה נעים לה. שכפות הידיים שלו רכות.
היא היתה יפה, עם שיער ארוך כהה ופנים של דוגמנית. כל אחת היתה רוצה להיראות כך.
אבל הבטן שלה היתה מגעילה. הטבור נלחץ החוצה ונראה כמו גולה קטנה, אדומה ונפוחה. וחוץ מזה נמתח פס של שיער בצבע שחור פחם מהטבור שלה עד הערווה. כמות כזאת של שיער היא ראתה עד אז רק על גוף גברים, והיא לא רצתה להסתכל על זה יותר.
מתחת למגבת היא הפנתה את הראש והסתכלה בכיוון השני. החוף שם היה שומם לגמרי, רק חול וחול עד לגשר ולמגדלור האדום־לבן שנראה מרחוק. אבל היו הרבה שחפים, אולי מפני שאחד המתרחצים בחוף לא ניקה אחריו את השטח כמו שצריך.
״טוב, התעוררת, אני רואה?״
קולו היה רך. ״תסתובבי על הגב. את תישרפי.״
היא צייתה בשתיקה ועצמה עיניים, ושמעה אותו מנער את הבקבוק. הוא הקפיד לנקות את החול מעליה לפני שמרח אותה בשמן שיזוף, התחשבות שהיתה משונה בעיניה, והיא קיפלה שוב את המגבת על הפנים בלי שהוא ימחה על כך.
כפות ידיו היו חמות והיא לא ידעה מה היא אמורה להרגיש. זה היה נעים ודוחה בעת ובעונה אחת, בדיוק כמו השן. השן גירדה לה מין גירוד מוזר, וכשהיא נגעה בלשון בחלקה העליון, החספוס העביר בה צמרמורת, דומה לזו שחשה כשהוא נגע בה בכפות ידיו.
״את חמודה,״ הוא אמר.
היא ידעה שהגוף שלה מפותח יותר משל רוב הבנות בגילה. היא היתה גבוהה מהן, ואפילו התחילו לגדול לה שדיים. זה מה שהיא חשבה, בכל אופן, כי הרגישה שהם נפוחים ומגרדים, כאילו הם צומחים. בגלל זה גם גירד לה מאחורי השן, שבקרוב תנשור. במקום שן החלב הישנה תצמח שן חדשה, שן קבועה.
לפעמים נדמה לה שהיא תשתגע מרוב גירודים. גירד לה בשלד עצמו, כאילו הוא צומח כל כך מהר שהחוליות שורטות את הבשר סביבן.
הוא אמר שהגוף מזדקן במהירות, אבל שאין מה להתבייש בזה. בעוד כמה שנים הגוף שלה יתבלה מכל הצמיחה הזאת. יתמלא קרעים, פסים קטנים שיופיעו על הגוף שלה, כי ככל שתגדל, העור שלה יימתח, בערך כמו הבטן של האישה ההיא שבהיריון.
הוא אמר גם שחשוב שהיא תאהב את הגוף שלה, ושלמען הדימוי העצמי שלה עדיף שתשהה כמה שיותר בעירום בחברת אנשים אחרים. הוא קרא לזה עירום חברתי, ופירוש הדבר הוא שמתקרבים לאנשים אחרים ומכבדים אותם כמו שהם, עם כל הפגמים הגופניים. עירום מקנה ביטחון.
היא לא האמינה לו, ולמרות זאת הרגישה, גם אם לא רצתה להרגיש כך, שכפות הידיים שלו נעימות.
הוא הפסיק לגעת בה, מוקדם משחשבה.
קול נשי חרישי ביקש ממנו לשכב, והיא שמעה את מרפקיו מתחפרים בחול.
״תשכב...״ לחש הקול ברכּוּת.
היא הפנתה את הראש בזהירות. מבעד לחרך הצר במגבת היא ראתה את האישה השמנה, פְרֶדריקָה, מתיישבת בחיוך לידו.
היא לא יכלה להסיר את עיניה כשרכנה האישה אל גובה מותניו ופתחה את הפה.
מבעד לחרך שבמגבת נראה ראשה נע לאטו מעלה ומטה. היא זה עתה התרחצה בים, השיער שלה נדבק ללחיים והכול נראה רטוב. אדום ורטוב.
כמה מטרים מהם היא ראתה עוד פנים. השוטר המשופם קם וניגש אליהם. גוף שעיר וזקן, עם בטן גדולה כמעט כמו של האישה ההיא שבהיריון. גם הוא היה אדום, אבל מהשמש, ומתחת לבטן שלו הכול נראה מצומק.
הם היו בובות לגו, זה הכול. היא לא הבינה אותם, ובכל זאת לא יכלה להסיר את עיניה מהם.
היא חשבה על הנסיעה שלהם לסְקָגֶן, אז האבא המאמץ שלה הרביץ לה בפעם הראשונה. גם אז היא לא הבינה אותם.
חוף הים שם היה הומה אדם, לא שומם כמו החוף כאן, וכולם לבשו בגדי ים. עכשיו, במבט לאחור, היא לא יודעת למה, אבל היא ניגשה אל גבר שישב לבדו על שמיכה ושתה קפה ועישן. היא פשטה לפניו את בגד הים שלה, כי חשבה שהגבר ההוא רוצה לראות אותה עירומה.
הוא הסתכל עליה וחייך חיוך מעוקם, זה הכול, ונשף עשן, אבל כולם יצאו מדעתם ואבא פֵּאוּ משך לה בשערות וגרר אותה רחוק משם. ״לא כאן,״ הם אמרו.
עכשיו כולם סקרנים והצל שלהם מתחיל להסתיר את האור.
השן גירדה לה, והיא הרגישה איך האוויר מתקרר ברגע שנעלמה השמש.
הרוטוויילר של מגַדל החזירים ניגש אליהם. חול ניתז מכפות הרגליים שלו והוא כשכש בזנב בסקרנות. הלשון החלקה שלו השתרבבה מהפה והוא התנשף כאילו הוא מתלהב.
הם הסתכלו והיא הסתכלה. לא היה במה להתבייש.
אחת הנשים החדשות, הבלונדיניות, שלפה מצלמה. כזאת שמקפיאה את התמונות ופולטת אותן על המקום. מצלמת פּוֹלָרוֹאיד. גורמת למולקולות להתאבן.
מגן הרוח רשרש, והיא עצמה שוב את עיניה כשהמצלמה השמיעה קול נקישה.
ואז, פתאום, השן נפלה.
הבלח של קור מתוך החור בחניכיים, והיא נגעה בו בלשון והמשיכה להתבונן.
מגרד, וטעם של דם.
