הדם של קורי
צ'ילה, 1835
קריאותיו המונוטוניות של הוולא-קיקי1 קצוץ הזנב, בישרו את בואה של הזריחה המכושפת המאפיינת את אזור יערות הגשם של מליפולי2, אשר בצ'ילה. קרני השמש המזהיבות כאילו ביקשו בעדינות נחושה לסלק את ממלכת הלילה הערפילית, ובכל מקום אשר בו נחו, עלה מן העשבים המתייבשים ריח משכר והכול נצבע בצבעים קסומים. "אין ספק, יש בורא עולם והוא אכן המופלא שביוצרים" (צ'רלס דרווין).
דוח יומן 23 בינואר 1835
צווחה מקפיאת דם אשר הגיע מגבול היער לא הותירה מקום לספק. אלו בוודאי הולכים להיות ימים לא קלים עבורי. ושוב - בפעם השנייה בהפרש של תשעה שבועות, מתרחש הדבר. כפר שלם מתעורר באחת ושועט אל מעבה היער תוך שאגות נרגשות בשפת המפודונג3 "הדם של קורי... הדם של קורי", או כפי שהבנתי במשך הזמן, הפירוש הוא, ככל הנראה, 'הדמעות של קורי'.
את ההתרגשות המהולה בבהלה ניתן היה לראות על פניהם של זקנים, נשים וטף. בעוד הגברים שעטו בצהלה וללא הכנה מוקדמת אל תוך סבך העצים, אספו הנשים במהרה את ילדי הכפר ואת הצאן, וריכזו אותם במכלאות על סוגר ובריח. ליתר ביטחון הציבו הנשים שמירה מזויינת באלות כבדות, כאשר בכל שעתיים מתחלפות זוג שומרות המוצבות על הפתחים.
'דמה של קורי': גושים זעירים, ג'לטיניים, בצבע ענבר מבריק, אשר נמצאים לעתים נדירות ביותר במעבה יער הגשם, ואין איש יודע כיצד הגיעו לשם ומדוע. די בבליעה של טיפה מזערית מהאפרודיזיאק המסתורי, כדי גרימת תשוקה מינית חריפה ובלתי נשלטת אצל הגברים למשך יממה שלמה. תמה אני אם יש ממש בהשפעת החומר, או שהטראנס המיני, המוכח לצערי, הוא תוצר של כוח השכנוע העצמי המפותח ממילא בקרב אנשי השבטים.
בכל מקרה יודע אני, כי כפר שלם ייכנס שוב לטראנס של הוללות מינית מופקרת ומטרידה... מטרידה בשל חינוכי הדתי והווייתי התרבותית. ומה שגרוע מכך, כאשר יתעייפו להן נשות הכפר מפעילותם המופרזת של זכרי הכפר, לא ייוותר לזכרים האומללים, אלא לכלות את שארית תשוקתם זה בזה ולהשחית לשווא את טיפת זרמתם האחרונה. ומה שיוותר למראה יהיה מזעזע. עשרות גופות חיות של גברים סרוחים, שרועות באי סדר על אדמת הכפר, מפרכסות ומשוועות באפסות מוחלטת, לעוד פורקן של חסד אחרון.