סודות של תשוקה

דבר הסופרת

הספר השני החדש שלי, "סודות של תשוקה", נכתב הרבה לפני שהמדינה שלנו עברה טלטלה קשה, הרבה לפני השבעה באוקטובר, כשעוד יכולנו לשקוע ביומיום ובשגרה, ולהתלונן על מגפה. הוא הגיע מתוך סיפורים ששמעתי מאנשים שהתנסו בחלק מהדברים שמופיעים בספר. השאר כמובן מהדמיון הפורה שלי. להבין איך גבר מפענח מצבים, לעומת דרכה של אישה לפענח הוא נושא שתמיד מעניין. המין הנשי נחשב לעיתים בעיני גברים למסובך ביותר ולרוב יישאר כנראה תעלומה. ניסיתי, ומקווה שהצלחתי, להביא ולו במעט הבנה חדשה על המין הנשי, ואני מקווה שגם גברים יפיקו הבנה חדשה, וממנה יזכו לקבל את דרך התנהגותן של הנשים.

לגביכן נשים יקרות, רציתי מאוד להעביר את העוצמה השקטה שיש בכן, המין החזק, זה שלוקח את המושכות לידיים ולא מפחד לעשות את הדברים ממקום אמיץ מאוד. הרבה פעמים אני פוגשת נשים שמזניחות ומקטינות את עצמן ואת המיניות שלהן, וזה גורם לי לתהות מדוע כך הדבר? האם אלו ילדות שהפכו לנשים שכל חייהן לימדו אותן שמין הוא נושא שלא מדברים עליו, כזה שמטרתו רק כדי להתרבות ולא להנאה פיזית ותו לא? האם אלו נשים שמרגע שנישאו מרשות לעצמן להזניח את החיצוניות שלהן ולקחת את עצמן כמובן מאליו?

בבואכם לקרוא את הספר "סודות של תשוקה" אני מקווה שבאמת תהנו מהספר, ותיקחו אך ורק מה שמתאים לכם ולאישיות שלכם, ויחד עם זאת הלוואי שתשחררו את עצמכם ליהנות מהגוף שלכם, בכל דרך, ריקוד וגם בפן המיני, כמובן מבלי לפגוע באף אחד ואחת בדרך. מקווה שתרוו נחת מקריאתו. הספר באמת מיועד לאנשים שלוקחים את החיים ממקום של התחברות לעצמם ולמיניות שלהם, בלי להרגיש אשמה ותחושת ניכור לגופם. אז פשוט תיהנו!!!

תודותיי לבעלי היקר רונן, שלא מפסיק להאמין בי ולתמוך ברעיונותיי המטורפים ביותר. לילדיי, סתווי המדהימה וברי המקסים, שצועדים לצידי ודוחפים אותי קדימה, להצליח. להוצאה לאור "אופיר ביכורים", על הליווי החם, וכמובן לעורכת הספר, טל שחר, שהפרתה אותי לאורך כל העבודה המשותפת ודאגה לכל פרט, קטן כגדול, והצליחה להוציא ממני עוד. זכיתי. לערן שניצח על הגרפיקה הנהדרת, והוציא תחת ידו עטיפה לספר שגורמת לך לרצות להושיט את היד ולשלוף את הספר מהמדף.

אני רוצה להודות לבורא עולם על המתנה הנהדרת, לשבת ולכתוב כל מה שעולה בדעתי, על חופש היצירה. לעצמי, על האומץ להקשיב לרחשי ליבי ולעשות רק מה שעושה לי טוב, ולכתוב כרצוני, בלי להקשיב לקולות הרקע שנשמעים לעיתים. לכל מי שנתנו לי השראה ורעיונות, ומן הסתם, יישארו בעילום שם מפאת כבודם.

ולכם קוראיי הנהדרים... אם אהבתם את הספר שלי, את ענבל ויריב, פרגנו, תנו לי לדעת על כך במייל שלי Seagalas1973@gmail.com, ואם תרצו עוד מהטוב הזה, אתם מוזמנים לקרוא את הספר הראשון והבכור שלי, "תמצית של ורדים", ולהכיר את ורדה, שתמלא את ליבכם בנחת ובשקט.

אימוץ אל תוך ליבי ונשמתי

לפעמים מעשים טובים עושים חסד עם שני הצדדים. כן, ככה אני חושב. בסופו של דבר זה מה שקרה כשנכנסה לחיי ולליבי – ענבל. היא הייתה יתומה משני הורים. אימי חשבה שזה יכול להיות טוב גם מהבחינה הכלכלית, מאחר שגידלה אותי לבדה כאם חד־הורית, וגם לקיים מצווה כלפי הילדה הנהדרת הזו. היא הייתה רק בת עשר ואני בן שלוש־עשרה ובדיוק חגגתי את בר המצווה שלי בבית הכנסת, במסיבה צנועה ופשוטה מטעמי חיסכון.

היא הגיעה כמה ימים לאחר ההתרגשות, בידיה דובון חום, מכוער לטעמי, מעט מרוט, עם סרט ורוד לצווארו ואוזן חצי תלויה המגלה צמר גפן מעופש, והיא נצמדה אליו כאילו חייה תלויים בו ובו בלבד.

ניגשתי אליה ועיניה הביטו בי, מצועפות וחולמניות כאילו נתקעה במקום אחר ורק גופה הגיע לביתנו. את זוג העיניים האלה אזכור ואנצור לעולם. הן היו ירקרקות עם מעט כחול, כמו של במבי מתוק שמשווע שיאספו אותו לחיבוק חם, מבטיח ואוהב. היה לה שיער בלונדיני שהגיע עד ישבנה, מלא ברק. היה בה משהו פגיע, ואני גמרתי אומר בליבי שאדאג לכל מחסורה עד סוף ימיי, מעין הבטחה שקטה ביני לבין עצמי.

בתחילה היא דיברה מעט, וכשפצתה את פיה זה היה אך ורק לדברים הכרחיים שהיו נחוצים לה. קולה נשמע כפעמונים באוזניי, אך ביישנותה הייתה עצומה. השקט והשלווה שהקרינה סביבה גרם לך לרצות להניח את הראש בחיקה ולדעת שהגעת אל המקום הבטוח, אל הבית. היא הייתה אחרת משאר הבנות שהכרתי בבית הספר. הן היו קשקשניות, ומגיל צעיר פלרטטניות ופתוחות מדי למגע של אחר, אבל בה היה משהו שמרני, מתוק ומרוחק.

אני כבר עליתי לחטיבה, והיא למדה בבית הספר היסודי שבו למדתי קודם. בכל בוקר ליוויתי אותה במבטי עד הגיעה לפתח בית הספר, ורק אז הייתי עולה להסעה שלקחה אותי לחטיבה. הילוכה היה ביישני והססני והיא נלכדה חזק חזק בליבי.

אימא חיבבה אותה מייד והקדישה לה את כל זמנה. היא לימדה אותה לבשל, לנקות ולתפור בגדים, ולאט לאט היא נפתחה אלינו, כמו פרח שבכל יום מקבל את ההזנה והטיפוח שלו ומרים את ראשו אל על.

לאחר שהושלמו כל טופסי האימוץ היא הייתה רשמית “אחותי”.

ידעתי שאצטרך לגשת אליה תמיד בעדינות מאחר שנראתה שברירית. להפתעתי, מצאתי עצמי מבלה איתה יותר מאשר עם חבריי, שהתלוננו על כך בפניי לא פעם ולא פעמיים, אך היא סקרנה אותי. היה בה משהו מסתורי וקסום והייתי נחוש לפצח את זה.

היא הייתה שקדנית וחרוצה, ושיעורי הבית שלה היו תמיד מוכנים בזמן, כאילו חייה תלויים בהצטיינות ורק כך תוכל לשרוד בעולם שלנו. היא הקפידה להתחבר פחות עם חברות מהכיתה, מהשכונה ומבית הספר, והייתה מגיעה ישירות הביתה, עוזרת לאימא בכל עבודות הבית, וכשהייתי מגיע היינו יושבים שלושתנו לארוחת צוהריים. כך נוצרה לה שגרה נינוחה, שלווה ונעימה.

אין ספק שהיא הכניסה המון אור לבית שלנו. היא התפתחה והפכה לנערה אצילית, התעגלה ויפתה מיום ליום. שדיה צמחו והפכו מלאים ועגולים ובלטו היטב מהחולצות שלבשה. ניסיתי להבין מתי זה קרה, הפלא הזה, מילדונת לנערה מושכת ושובת לב כל כך.

פעמים רבות היא התלוותה אליי לסרט או להצגה. אלו היו ימים מיוחדים מאוד. כשהסרט היה מרגש מדי היא הייתה מזילה דמעה ונראתה במלוא מתיקותה, וכשהסרט היה מפחיד, הייתה קופצת על ברכיי ומטריפה את חושיי והאדון היה נעמד, ואז היא הייתה מנתרת נבוכה ממני. כן, הבלבול שלי... הרצון שלי לעטוף אותה ולהתכנס בתוכה ולא לצאת ממנה לעולם היה גדול, הדחף שלי לאהוב אותה כמו גבר שאוהב אישה היה עצום. פעם נהגתי כמו אח מגונן ופעם כגבר שרוצה לכבוש אותה, אך לא העזתי לעבור את הגבול.

ביום הגיוס שלי היא נישקה אותי על הלחי, דבר שהטריף אותי. היו לה שפתיים מלאות, עדינות וורדרדות שהיו משוחות בשפתון ורדרד. שדיה נצמדו אליי, וחזייתה הציצה מבין הכפתורים. הטייץ שלבשה הבליט את הישבן החטוב שלה, שהיה חצוף בעיניי. הרבה פעמים הייתה מסתובבת בבית עם בגדים מינימליים, מה שהטריף אותי וגרם לי להתקשות. זה יצר מבוכה בינינו. תמיד עברה מחשבה בליבי, איזה מין אח אני יכול להיות עבורה, כזה שרוצה לחמוד את היופי והגוף המשגע הזה או כזה שיגונן עליה?

הייתי יצרי מאוד וזה ניכר במשיכה העזה שלי אליה, אך עם זאת, הקפדתי בשלב הזה לבלות יותר בחוץ כדי לא להתפתות לדבר היפה הזה ולעשות משהו שאולי אצטער עליו בעתיד. רציתי אותה קרוב אליי, אך עם זאת, רחוק ממני כדי לא להתפתות אליה, קונפליקט אכזרי עבורי.

נפרדתי מאימא בלב כבד ועליתי לאוטובוס שיוביל אותי לבקו”ם להתחייל. ראיתי אותה מבעד לחלון, שולחת לי נשיקות באוויר. חמש שנים היו זמן מספיק ארוך להסתגל ולהיפתח והיא אכן התרגלה אליי. פעמים רבות ישבנו בחדר והיא הייתה מספרת שפגשה נער מקסים בן כיתתה, ושהיא רוצה להתנסות מינית, להיות כמו בנות כיתתה שהתנסו, ולי רק נותר להשתגע מכך. מצאה עם מי להתייעץ... לא רציתי שאף אחד ייגע בה. היה שם הרבה מעבר למיניות. הייתה לנו משיכה אינטלקטואלית, לפעמים ידענו ללא מילים מה כל אחד רוצה לומר. האינטואיציה הייתה מדהימה.

ימים אחדים לפני הגיוס, חזרתי הביתה בשעת ערב אחרי שהייתי אצל אחד מחבריי, וראיתי אותה נשענת על קיר הבניין, כשאת גופה מכסה נער, כפי הנראה בן גילה, בגופו המפותח, והוא מכונס בין רגליה היפות ומנשק אותה, מחכך את ידיו בשדיה המלאים. דמי בער בעורקיי. היא הייתה בסך הכול בת חמש עשרה! זה גרם לי לרצות למחוק אותו, להדביק אותו אל הקיר ולהבהיר לו למי היא שייכת, לעזאזל!

כחכחתי בגרוני והוא שחרר אותה באי־רצון, כששניהם מביטים בי מעט במבוכה. בקול מאיים פניתי אליה, מתעלם ממנו. “אין לך איזו עבודה בהיסטוריה לסיים?” שאגתי עליה בגסות. בקול עדין ושקט שאפשר רק למות ממנו היא אמרה: “יריב, תאמר שלום לבני, הוא בן כיתתי וקבענו לסיים את העבודה יחד”. קרבתי אל שניהם ובעיניים בורקות אמרתי בשקט: “אני רואה פה שיעור בחינוך מיני, לא היסטוריה ולא נעליים, אתה לא חושב כמוני, אה בני?” ואת שמו הטעמתי בלעג. היא הסמיקה ומשכה אותו בידה בהפגנתיות אל חדר המדרגות כשהיא מעכסת בישבנה היפה אל מול עיניי בהתרסה. חצופה! שניהם התעלמו ממני והוא הלך אחריה ועוד תוך כדי שהוא מלטף את ישבנה. דמי שצף בעורקיי והזין שלי כמובן נעמד. לכאורה, סיטואציה מצחיקה, אך אני ממש לא רציתי לצחוק. רציתי לפרק אותו בשתי ידיי ואותה לגרור למיטה ולהעניש קשות, אך לא העזתי.

זה היה הרגע שבו הכתה בי ההבנה שלא כאחות אני רואה אותה, אלא הרבה, אבל הרבה, מעבר לכך.

הם נכנסו לחדר והיא טרקה את הדלת בפניי. התיישבתי על מיטתי וקירבתי אליי את הקרם השומני שהיה חבר טוב שלי בזמן האחרון, הפשלתי את התחתונים ושפשפתי את עצמי עד שכבר לא יכולתי יותר והתזתי על הכרית שספגה אליה את תאוותי יחד עם האנחה שיצאה מגרוני.

כן, היא הטריפה אותי, במיוחד כשידעתי שיש סיכוי שהם מתחרמנים שם, בחדר, אך הדלת נפתחה והוא יצא לאחר חמש דקות בערך. שמעתי את טריקת הדלת והחלטתי לבדוק מה קורה שם. ניגבתי את עצמי, החלפתי תחתונים למרות שלא הייתי אף פעם בעדם, ולבשתי מכנס ספורט קצר.

עכשיו, כשהייתי רגוע ופחות נסער, נקשתי קלות על דלת חדרה שהיה מעוטר בלבבות רומנטיים מצחיקים כאלו, ושלט שמספר למי בדיוק החדר הזה שייך. מצאתי אותה ישובה על המיטה ופניה קבורות ברצפה, כששערה המקסים מכסה על פניה ושאלתי: “הכול בסדר, ענבל? מה קרה? הוא עצבן אותך, החלאה הזה?” היא הרימה את ראשה ועכשיו כבר הבחנתי בדמעות בעיניה. חולצת הבטן שלבשה עלתה בכל פעם שחזה עלה, עם כל נשימה, וגילה עוד קצת מהשדיים היפים שלה. התיישבתי לידה, משכתי אותה אליי וחיבקתי אותה חזק.

היא עטפה את גבי בידיה העדינות והביטה בי. “למה אתם תמיד רוצים רק דבר אחד?” שאלה. הסמקתי. “למה את מתכוונת, ענבל?” שאלתי, למרות שידעתי בדיוק למה היא מתכוונת. היא משכה באפה ונזלת צצה על שפתה העליונה. הייתי מוכן לשאוב אותה יחד איתה אך ניסיתי להתרכז במה שאמרה. “בני, האידיוט הזה, רצה שאשכב איתו, שאתן לו את הבתולים שלי. הוא אמר שגם הוא בתול ושביחד נוכל להיפתח לחוויות מיניות נוספות ונלמד זה את זה, מה עושה לנו טוב ומה גורם לנו לכיף.”

היה ברור לי לגמרי מה רצה הזבל הקטן. עכשיו ממש התחשק לי לסרס אותו על שפגע בה. היא ייבבה כמו חתול קטן שנעזב על ידי אימו. חוויות מיניות? אני אראה לו מה זה, לכלב הקטן הזה!

אימצתי אותה אליי והיא נצמדה לגופי עוד יותר. בלעתי רוק וגם התחלתי להזיע. היא הרגישה, הביטה אליי, חייכה ואמרה: “אם אחליט לעשות את זה אי פעם, אני יודעת שזה יהיה רק איתך. אתה היחיד שתיכנס אליי ולא אף אחד אחר”. משכתי את עצמי ממנה אחורה בבת אחת והיא הביטה בי מבולבלת. “מה אמרת?” הסמקתי כולי. “אמרתי ש...” היא חזרה על דבריה בשקט. “כן, כן, שמעתי מה אמרת”. היא התקרבה אליי שוב ואני כבר נטפתי, מזיע כולי, לא מבין מאין זה הגיע וכמה זמן היא מלאה במחשבות כאלו.

“איך הגעת לזה בכלל”? קולי רעד ונשימותיי היו כבדות. “אני רוצה שאתה תהיה הראשון שלי. אני כל כך בוטחת בך ויודעת שלא תכאיב לי. אין בינינו שום קשר דם ואני לא יכולה לחשוב על מישהו אחר חוץ ממך לפעם הראשונה שלי. תחשוב על זה, יריב. לך יש ניסיון מיני רב. הבאת לכאן בחורה לפני שבועיים בערך ושמעתי את האנחות שלה. אני יכולה אפילו לגלות לך שהייתי סקרנית מאוד והצצתי מחור המנעול. ראיתי איך אתה נוגע בה בצורה כל כך עדינה ואיך היא מתענגת, זה שיגע אותי. באותו הרגע הבנתי שזה בדיוק מה שאני רוצה. גרמת לי לקנא מאוד וזה הטריף אותי לראות אותך נוגע במישהי אחרת, מפשק אותה וגורם לה להיאנח. זה היה קשה מדי עבורי. פתאום גם הבנתי כמה רגשות יש לי אליך”. היא השתתקה לרגע והמשיכה: “אבל אני לא רוצה שתרגיש מחויב אליי. קח את זה כמשהו שצריך להיעשות ורצוי שזה יהיה עם מישהו מנוסה מאוד”.

הבטתי בה המום. איפה לעזאזל היא הסתירה את כל הכמיהה הזו? או שהייתי פשוט עיוור למה שהתפתח מתחת לאפי... אני יודע מה אני מרגיש, שלהיות עם אחרות היה פיצוי עלוב עבורי, אבל אצלה, מאיפה כל זה צץ?

התרחקתי ממנה בבת אחת והיא הרכינה את ראשה. “כן, תיארתי לעצמי שכך תגיב, ידעתי שאתה לא נמשך אליי בכלל”, היא קבעה עובדה שגויה כל כך, קמה על רגליה ונעמדה כשידיה שלובות על חזה ומבליטות אותו בהתרסה מולי, מה שהעמיד לי אותו עוד יותר ואפילו כבר ממש הכאיב. “זה לא העניין, א... א... את קטינה, ענבל, את רק בת חמש־עשרה. מה עלה בדעתך לקיים יחסי מין בגיל צעיר כל כך?” התקרבתי אליה לאט וליטפתי את שפתה שרעדה.

היא הביטה בי בעיניים אדומות ויפות. “כל הבנות בכיתה שלי כבר חוו את זה, הן מספרות כמה כיף זה ואני מאוד סקרנית כבר לחקור את זה. אני נוגעת בעצמי לפעמים, אבל זה לא נראה לי אותו הדבר”. זה פרט מיותר לעדכן אותי, חשבתי לעצמי, גורם לי לדמיין אותה פורטת על הדבר היפה הזה שבין רגליה. היא ניסתה למשוך את החולצה הקצרה והוציאה את מכנסיה שנתחבו אל מפשעתה והטריפו אותי עוד יותר. זהו, לא יכולתי יותר. זזתי מעט לאחור, כחכחתי במבוכה ובלעתי את הרוק שהצטבר לי בפה. הייתי גמור מהווידוי שלה. “ובכל זאת, ענבל, לא כדאי שתחכי לאחד הזה שיבוא ויאהב אותך, והכול יקרה מאהבה ולא מתוך גחמה, אלא מהסיבות הנכונות עבורך?” הצעתי.

ניסיתי לשכנע אותה במה שאני לא הייתי משוכנע בו בעצמי, ועם זאת, לא הייתי מוכן לפצצה שהטילה עליי: “אני אוהבת אותך, יריב. מהרגע שנכנסתי לבית הזה, ידעתי שזה רק אתה, ידעתי שאני רוצה לאהוב רק אותך. את בני הבאתי לכאן רק כדי להרגיז אותך ונראה לי שזה עבד לא רע, אתה לא חושב?” היא אמרה ועברה בבת אחת מבכי לצחקוק, מרימה את גבתה בהתרסה. הרכנתי את ראשי. ידעתי שהיא צודקת. זה בהחלט עבד, יותר ממה שהיא חושבת לעצמה.

ניסיתי תירוץ אחר: “אני עוד כמה ימים מתגייס, ענבל, ואני רוצה שכול כולך תהיי עסוקה בלימודים ופחות במחשבות עליי. בבקשה, תבטיחי לי. הכול יכול לחכות, גם הבתולים שלך. את בהחלט יכולה להמתין עם זה לאחד והיחיד שיגיע עבורך”, ומבלי לחכות לעוד תגובה ממנה, פתחתי את הדלת ויצאתי. רציתי רק להימלט מחדרה לפני שאעשה באמת מעשה לא חוקי שאצטער עליו.

בימים הספורים שנשארו לי עד הגיוס החלטתי לבלות מחוץ לבית, מנסה לראות אותה כמה שפחות. בגיל 15 היא נראתה כמו אישה בוגרת, יפה ובלתי מושגת. איך זה שנערות מתפתחות בקצב מהיר כל כך, ונהיות מפתות כל כך?

הגיוס הגיע, אם כן, ממש בזמן, אחרת אני באמת לא יודע איך זה היה מסתיים. יכול להיות שהייתי מתפתה לדבר המדהים הזה ושוכב איתה. אם אי פעם רציתי משהו, זה לתת לה את החוויה הראשונית שבה כבר התנסיתי בעצמי בגיל צעיר יחסית, אבל ידעתי שזה משהו שגדול עליי. הייתה כאן גם מעורבות רגשית וזה תמיד דבר שמסבך הכול.

אצלי הכיבושים המיניים התחילו בערך בגילה, עוד הרבה לפני שידעתי שאני מטורף עליה, אז רק ההורמונים אמרו את דברם ובקול גדול.

זה היה בערב סוכות, קצת לפני שחגגתי את גיל חמש־עשרה. ישבנו כל החברים בסוכת הבניין, שותים מבקבוק וודקה שהגנבנו כדי להתהולל קצת. השכונה שלנו הייתה שכונה משעממת ושקטה, ואנחנו רק חיפשנו ריגושים והרפתקאות. לחבורה הצטרפה אלינו בת השכנים עינת, שהייתה מבוגרת מאיתנו לפחות בשלוש שנים. היא הייתה לפני גיוס ואנחנו שישיסטים עצלים. גופה היה מפותח מאוד והיא תמיד לבשה בגדים שהבליטו את חמוקיה. היא הייתה עגלגלה במקומות הנכונים ותמיד משכה אליה מבטים מצידנו. היא הייתה בחורה שלא ממש אהבה ללמוד ובמקום זאת העדיפה לנקות חדרי מדרגות ובתים, כשהיא לבושה מכנסונים צמודים וקצרים. באותו ערב היא נצמדה אליי והרגשתי איך הירך שלה מתהדקת לשלי ומעמידה את שוקי שלי. כן, ככה קראתי לזין היקר שלי שאורכו היה מרשים ביותר.

בתחילה לא ייחסתי לזה משמעות, אך היא ליטפה אותי ביד שהייתה נסתרת מעיני האחרים, וירדה מעט אל ישבני המוצק. הבטתי בה כדי לבדוק מה היא זוממת, אך היא רק חייכה במסתוריות מוזרה והרימה גבה בערמומיות. החבר’ה התחילו להתפזר לאט אחרי שראשם הסתחרר מהאלכוהול ונותרנו רק שנינו.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*