שפה סודית

הקדמה

מאת ד"ר קובי אסף

בוקר אחד, באמצע החיים, קמתי, ולא תאמינו — התווספה למשפחתנו ילדה בת עשרים ותשע.

הודות לידע שצברתי במרוצת השנים, בנוגע ליכולת לזהות את הנסתר דרך שפת הגוף, הצלחתי לגלות את בתי. את סיפורנו האישי תפגשו ממש כאן, בין דפי הספר שלפניכם.

את דרכי בעולם שפת הגוף התחלתי כשחקן, מורה לתיאטרון ופנטומימאי, ולימים הקמתי את בית הספר "המיניברסיטה ללימודי שפת גוף", שבו העברתי במשך שנים סדנאות והרצאות. ליוויתי בכירים רבים במשק, בפוליטיקה ובתקשורת. במהלך שלושה עשורים של מחקר הוצאתי שלושה ספרים בנושא שפת הגוף: "נתקשר" (2000), "פשר השדר" (2003) ו"הגשר לקשר" (2009). ספרים אלה חשפו שיטה ייחודית שפיתחתי לקריאת שפת הגוף, שמאפשרת לאנשים להבין בצורה שיטתית וברורה את מאוויֵי האדם, דרך תקשורת והיבטים לא מילוליים.

אבל לא פעם שאלתי את עצמי: מה יהיה עם כל התגליות והתובנות שצברתי? קיוויתי שהן ימשיכו להדהד גם אחרי.

והנה, ארבע־עשרה שנה לאחר שבתי ורד נכנסה במפתיע לחיי, מתברר שהגֶן המשותף הוא כה עמוק עד שכעת היא זו שממשיכה את דרכי.

אז אם אומרים שהרווחתי שתי ציפורים במכה אחת — לי זה מרגיש כאילו מדובר בלהקה שלמה של ציפורים שממלאת את השמים.

אין תחושה נעלה יותר מאשר להעביר את הלפיד מדור לדור.

ד"ר קובי אסף, 2025

פתח דבר

ברוכים הבאים לעולם שפת הגוף

אני מודה שכששואלים אותי, למי הספר הזה מיועד? אני מופתעת בכל פעם מחדש. "לכל מי שיש לו או לה גוף", אני עונה לרוב ומחייכת.

אז אם מצאתם את עצמכם פה, סימן שלא רק שיש לכם גוף אלא שאתם גם סקרנים ללמוד על יכולותיו ועל סודותיו, אצל אנשים בכלל ואצלכם בפרט. אולי אתם חולמים לפרוץ גבולות בחייכם, לשפר את מיומנויות התקשורת ואת מערכות היחסים שלכם, להתקדם בקריירה או אפילו לשנות מקצוע. אולי אתם רוצים להיות ההורים שתמיד חלמתם להיות, או מבקשים לשפר את חיי הזוגיות שלכם. בקיצור, אפשר להניח שאם אתם קוראים את הספר הזה, אתם רוצים לחיות יותר בשלום עם הגרסה שאתם מציגים לעולם.

שפת הגוף היא השפה שמשפיעה על המוח שלנו יותר מכל שפה אחרת. אנחנו שומעים מילים אבל מאמינים יותר לשפת הגוף, כי יותר מ־90 אחוז מהמסרים שאנחנו מעבירים וקולטים הם מסרים לא מילוליים. ולכן לשפת הגוף שלנו יש השפעה רבה על כל הישג או פספוס בחיינו.

עם השאלה הזאת — מה זו בעצם שפת גוף? — אני פותחת רבות מהסדנאות שאני מעבירה. התשובות שאני מקבלת מהקהל חוזרות על עצמן לרוב: שפת גוף היא "שילוב של תנועות ידיים והבעות הפנים" או, "אופן הישיבה שלנו" או, "העמידה שלנו" וכו'. בקיצור, רוב התשובות מצביעות על כך ששפת הגוף כוללת בתוכה את כל המחוות הפיזיות שלנו.

כמובן שזה נכון, אך זו אינה כל האמת. אמנם שפת הגוף שלנו כוללת את כל המחוות של הגוף עצמו — תנועות הידיים, צורת הישיבה, הבעות הפנים ועוד ועוד — אבל היא לא מתחילה ונגמרת רק בגוף. שפת גוף היא מכלול המסרים הלא מילוליים שאנחנו מעבירים כל הזמן, אם במודע ואם שלא במודע. כלומר, היא כל השדרים שלנו — חוץ מהשדרים המילוליים. לכן לא מדובר רק בתנועות גוף, בהבעות פנים, בשימוש בקול ובכיווני המבט, אלא גם בצבעים המועדפים עלינו, בבגדים שאנו לובשים ובריחות הבשמים שאנו אוהבים; באופן עיצוב הבית, ביחס שלנו למרחב אישי, בבחירת הצד שלנו במיטה; ובעוד אינספור היבטים אחרים שמשפיעים על השדרים שלנו, ועל כן נכללים גם הם בעולם הרחב, המעניין והאינסופי הזה שנקרא שפת גוף או תקשורת לא מילולית.

בספר שלפניכם נצא יחד למסע אל המחוזות המוכרים יותר של התנועות וההבעות הגופניות שלנו, וגם אל כמה מחוזות מודעים פחות שמשפיעים על חיינו ומעצבים אותם. 

* 

יש לא מעט חוקרי שפת גוף בעולם, וכל אחד ואחד מהם נמשך לעסוק בתחום זה מסיבות שונות ומשונות. יש כאלה שהגיעו מעולם הפסיכולוגיה, ואחרים ממרתפי השב"כ... אני הגעתי מעולם המשחק. את הקריירה שלי כשחקנית התחלתי לפני שמונה־עשרה שנה, ומאז שיחקתי על במות התיאטרון הלאומי הבימה, על מסכי הקולנוע ובסדרות טלוויזיה רבות (בהן "האלופה", "מתים לרגע", "אזהרת מסע", "מסודרים", "אולי הפעם", "לא לפני הילדים", "השוטר הטוב", "שקשוקה" ו"החממה"). במהלך עבודתי לוהקתי לדמויות מגוונות מאוד, ויישמתי לא פעם על בשרי את הכלים שתלמדו בספר זה, ולא רק בבניית הדמויות שגילמתי, אלא גם בחיי הפרטיים.

ספר זה ילמד אתכם את יסודותיה של שיטה פשוטה להבנה ולניתוח שפת הגוף, דרך מסע אישי שאני עברתי. לפני יותר מעשור, בעקבות תפנית דרמטית שהתרחשה בחיי, התעוררה בי סקרנות גדולה לחקור לעומק את עולם שפת הגוף. אך סקרנות זו הולידה תסכול רב: התוודעתי למחקרים רבים ונחשפתי לאסכולות שונות ומעניינות בתחום, אבל אף אחת מהן לא אִפשרה לי להבין את ההיגיון שעומד מאחורי שפה זו. נוצרה אצלי תחושה שהפרשנויות של החוקרות והחוקרים השונים הן אינטואיטיביות ולא מגובות בבסיס איתן עליו אפשר להסתמך.

ואז הכתה בי ההבנה שהקושי שלי למצוא "נוסחאות" לניתוח שפת גוף נובע מכך שאין באמת נוסחאות כאלה כשעוסקים בבני אדם ובתקשורת ביניהם. אמנם רבים ממומחי שפת הגוף בעולם חולקים פרשנויות דומות, אך הם לא חושפים את הדרך שהובילה אותם לפרשנות זו. וזה בדיוק מה שעורר בי רצון עז להוציא את הספר הזה לאור: כדי לאפשר לכל קורא או קוראת סקרנים להבין מה מסתתר מאחורי הפרשנויות והניתוחים של שפת הגוף, ומה מסתתר מאחורי הנפש של כולנו, כאשר הגוף שלנו מבטא מחוות שונות.

השיטה המקצועית שאני חושפת בספר לניתוח שפת גוף מבוססת על מחקריו הרבים של אבי, ד"ר קובי אסף. בספר זה ריכזתי ופישטתי את תורתו יחד עם מידע רב ממקורות שונים, במטרה להנגיש שיטה אחת ברורה. שיטה זו אמנם לא מספקת "נוסחה" כלשהי — כי כאמור, כשמדובר באנשים ובתקשורת בינאישית אין נוסחה אחת קבועה — אבל היא כן מאפשרת לכל מי שיקרא ספר זה לא רק לסמוך על האינטואיציה שלו אלא גם להבין טוב יותר את עצמו ואת הסובבים אותו, ולמזער בכך קונפליקטים ואי־הבנות. במילים אחרות: באמצעות קריאה בספר תוכלו לדעת איך לקרוא אנשים ולהבין טוב יותר את עצמכם.

אני גם מאמינה בכל לבי שהספר יסייע לכם לקבל החלטות נכונות ולעשות בחירות נבונות בחיים. ואולי, בפעם הבאה שתחושו שלפניכם אדם אמין, או כשדווקא יעלו בכם חשדות וספקות לגבי אמינותו של אדם כזה או אחר, תוכלו להשתמש בידע שרכשתם בספר זה כדי לאשש את תחושותיכם.

נדמה לנו שלדעת לקרוא אנשים זה כוח־על. כולנו היינו רוצים לדעת לקרוא את הסביבה טוב יותר ולהיות במצב של שליטה מקסימלית. אבל כפי שאני רואה את זה — הכוח הכי חזק שלנו הוא המודעות למה שאנחנו מביאים איתנו לעולם, למה שאנחנו משדרים עוד לפני שפתחנו את הפה (וגם בזמן שפתחנו אותו). עלינו להיות בקשר עם הגוף שלנו, כדי להבין מה הוא מבקש ומה הוא משדר בכל אחת מהמחוות שאנחנו מזהים. כשאנחנו מבינים תנועה כלשהי, מה המקור שלה, על מה היא מעידה ולאיזו פרשנות היא ככל הנראה מובילה, אנחנו משדרגים את השליטה על חיינו ועל האופן שבו אנחנו מתנהלים, גם בדיאלוגים ובקונפליקטים, וכל זה עתיד להשפיע על התוצאות שנשיג בשטח.

לכן אני מציעה לכם להשתמש בגופכם כ"סטאדי קייס", כמקרה בוחן. לפני שאתם רצים להבין איך כל השיטה הזאת באה לידי ביטוי אצל ההורים שלכם, בני הזוג שלכם, הבוס או הלקוח שלכם, נסו לבחון אותה על הכלי הכי קרוב, הכי נגיש והכי אמין שיש לכם — הגוף שלכם. אני מבטיחה שברגע שתתחילו להבין על בשרכם את השיטה, תבחינו אט־אט כיצד היכולת שלכם לנתח אנשים וסיטואציות גדלה וכן גם בכוח שלכם להשפיע על כל תקשורת בינאישית שתנהלו. 

*** 

לאורך הספר תמצאו משימות ותרגולים מעשיים. נסו לבצע אותם, כדי ליישם את המילים הכתובות ולהופכן לחוויה פיזית. היופי הוא שאתם אפילו לא צריכים לפנות זמן ביומן או לייצר סביבת תרגול אופטימלית לשם כך. מאחר שאנחנו מתעסקים עם אנשים ותקשורת — כל אינטראקציה, למעשה, היא הזדמנות לתרגל, החל מאמירת "בוקר טוב" לשכן במעלית, שיחה עם הקופאי בסופר, או שיחת טלפון שאתם מנהלים; דרך מפגש משפחתי, דייט או ראיון עבודה; וכלה בפטפוט עם בן הזוג או בילוי עם הילדים. כל אינטראקציה שאנו יוצרים היא אפשרות לתרגול, וכל הזדמנות כזאת מספקת קרקע להתפתחות.

וכאמור, כדי לרכוש מיומנות בניתוח שפת הגוף עלינו לעבור מסע אישי־פנימי ולהבין לעומק כיצד הידע שאנו צוברים זוכה לביטוי בשפת הגוף שלנו ומסייע לנו ליצור שינוי. ברגע שנביט על "התמונה המלאה" — על מה שאנחנו בוחרים לשדר ועל השדרים שאנו משדרים בעל כורחנו — רק אז נוכל למקד באמת את האנרגיות שלנו בשדרים שמתפספסים לנו לעתים קרובות, ולמצוא דרך כיצד לאזן אותם או להימנע מאי־הבנות. היכולת שלנו להבין את חוכמת שפת הגוף דרך מחקר על עצמנו תשדרג פלאים את היכולות שלנו לקרוא אנשים ולהכיר את עצמנו טוב יותר.

ורד פלדמן, 2025

פרק 1

מה זו בעצם שפת גוף?

מגיל צעיר מאוד ליוותה אותי תחושת בטן לפיה משהו לא מסתדר בסיפור החיים שלי. לא ידעתי מהו בדיוק אותו נעלם ש"חסר" בחיי, ולא היתה לי שום ראיה מוצקה שתסייע לי לאושש את התחושה האינטואיטיבית הזאת, אבל עמוק בתוכי זה מה שהרגשתי: שיש בסיפור החיים שלי איזה חוט משמעותי פרום. רק כשהגעתי לסוף העשור השלישי לחיי הבנתי עד כמה התחושה הזאת היתה נכונה. אבל בחלומות הכי פרועים שלי לא דמיינתי שמאחורי אותה תחושת בטן מסתתר סוד גדול ושחיי עומדים להשתנות. 

◆

כמו לכל שפה, גם לשפת הגוף יש חוקים משלה: אותם חוקי "דקדוק" וכללי "תחביר" שצריך ללמוד בשביל לפענח את המשמעויות השונות שהשפה מעבירה.

כמו בכל שפה, גם שפת הגוף מורכבת מ"אותיות" שמתחברות ל"מילים" שמתחברות ל"משפטים" שמתחברים ל"סיפור". ומאחר שכל אדם הוא סיפור שונה ומורכב, עלינו להתמצא בחוקי הדקדוק אשר בסופו של דבר "כותבים" ויוצרים את אותו סיפור אישי מורכב של כל אחד ואחת מאיתנו.

לצורך הפשטה, אם הגוף שלנו מחולק לאיברים (נקרא להם "מחלקות") — כל מחלקה משתווה ל"אות" בשפת המלל: כפי שכל אות אחראית על צליל מסוים, כך גם כל מחלקה אחראית על שדר מסוים. לכל מחלקה כזאת יש צירי תנועה המאפיינים אותה, קצב משלה, תכונות משלה וכו'. לכן, כדי לערוך ניתוח מעמיק ולקבל תמונה ברורה ומלאה על האדם העומד מולנו, יש להכיר את תפקודן של כל המחלקות בגוף, לנתח כל מחלקה בנפרד ורק לבסוף נוכל לחבר את כל ה"נתונים" שאספנו מכל המחלקות ולהרכיב מהם תמונה מדויקת וברורה של שפת הגוף.

למה הדבר דומה? דמיינו שהייתם חיים בארץ בלי לדעת עברית, למעט עשרה משפטים שקלטתם פה ושם. האם הייתם מצליחים לשרוד? להסתדר? האמת היא שכן. הייתם מצליחים להשיג צרכים בסיסיים, רק שהייתם שוברים את השיניים ובעיקר חשים מתוסכלים מהעובדה שאתם לא מצליחים לבטא את עצמכם כפי שהייתם רוצים ויכולים אילו רק הייתם דוברים את השפה במלואה. (נסו, למשל, לתקשר עם עולה חדש שנמצא בסביבתכם ולהסביר לו משהו. אני בטוחה שדי מהר תרגישו על בשרכם את התסכול והקושי שהוא חווה.)

ההבחנה הזאת תקפה גם כשמדובר בשפת הגוף שלנו. נסו להיזכר כמה פעמים קרה לכם שיצאתם מישיבה חשובה במקום העבודה, בתחושה שמשהו התפספס לכם ואתם לא מבינים למה. רבים מאיתנו מסתובבים בעולם ומביאים לידי מיצוי רק כ־20-10 אחוז מהעושר האישיותי שלהם. וכשאנחנו לא ממצים את יכולות הביטוי שלנו נוצר תסכול רב שמשפיע, בטווח הארוך, על איכות חיינו. התסכול הזה נובע משני גורמים: מאי־מימוש הפוטנציאל הפיזי שלנו (דבר שבא לידי ביטוי כשהגוף לא מעביר את המסר כפי שהיינו רוצים שהוא יעביר ובעצם "מחבל לנו" בהופעה) ומתחושה שאנחנו לא סומכים מספיק על האינטואיציה שלנו בכל הנוגע להבנת הסביבה וקריאת אנשים.

הכול מתחיל באינטואיציה

כולנו רוצים לסמוך על האינטואיציה שלנו, אבל איך אפשר לסמוך על משהו שרבים מגדירים במילים כמו "תחושת בטן", "חוש שישי", "אנרגיה" או "קול פנימי"? זה הרי כל כך אמורפי.

מה זו, בעצם, אינטואיציה?

אם תחפשו בגוגל הגדרה למושג "אינטואיציה", תקבלו את הפירוש הבא:

בִּינַת הַלֵּב, הַשְׁרָאָה, יְדִיעָה בִּלְתִּי אֶמְצָעִית, חֲדִירָה לְנִשְׁמַת הַדְּבָרִים מִתּוֹךְ הֶאָרָה פְּנִימִית. הָעוֹלָם הַפְּנִימִי, הָאֱנוֹשִׁי, מֻכָּר בְּעִקָּרוֹ עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת פְּנִימִית, עַל יְדֵי אִינְטוּאִיצְיָה, מָה שֶׁהָעִבְרִי קוֹרֵא בְּשֵׁם "רוּחַ הַקֹּדֶשׁ". 

בעיני, אינטואיציה היא ידע קדום שמבוסס על החושים שמוטמעים בנו. חלק מִידע זה הוא מולד (תינוק יודע לזהות סכנה בלי שלמד איך) וחלקו מבוסס על ניסיון החיים שלנו שלימד אותנו דבר או שניים. רובו של ידע זה שוכן בתת־המודע, ולמרות זאת, על סמך אותו "ידע קדום", אנחנו נוטים לקבל החלטות, להסיק מסקנות, ולא פעם — להתנהל על פיו.

אנחנו נוטים לסמוך על ידע זה שיכוון אותנו ויאיר לנו את הדרך הנכונה והפחות נכונה; שיאותת לנו ממי עלינו להיזהר ועל מי נוכל לסמוך; שיבהיר לנו עם מי לעשות עסקים, ואפילו שיסייע לנו לבחור בן או בת זוג.

יש בינינו מי שסומכים יותר על "הידע הקדום" הזה ויש מי שפחות. אבל כולנו חשים חסך כזה או אחר של הוכחות הגיוניות לאינטואיציה. אילו הידע הזה היה יכול להיתרגם לפרקטיקה שמבוססת על הסברים הגיוניים, מוצקים וברורים, קל היה לנו יותר לסמוך על האינטואיציה שלנו ועל ההתנהלות שלנו בחיים.

המסע שאנחנו יוצאים אליו בספר זה יחזק את אמונכם באינטואיציה שלכם ויקנה לכם מעין אישוש לאינטואיציה באמצעות ערנות לסימנים הלא מילוליים שאתם קולטים בתת־מודע. סימנים אלה מובילים אתכם לתחושות אינטואיטיביות, אשר באמצעותן אתם מגיעים למסקנות כאלה ואחרות על אנשים.

שפת גוף היא שפה מולדת ואוניברסלית

ממש כמו עגל שמרגע לידתו יודע לפלס את דרכו אל עטיני אמו בשביל לינוק ולשרוד, כך גם אנחנו, בני האדם, באים לעולם עם יכולת מולדת לעשות שימוש בשפת הגוף שלנו כדי לשרוד. תינוק יודע כיצד לבטא את רצונותיו הבסיסיים ללא מילים כבר מימיו הראשונים עלי אדמות. הוא גם יכול לזהות בשלב מתקדם יותר — הרבה בטרם ידע לדבר — מתי הוריו עצובים, כועסים או מתרגשים.

לכן, אף ששפת גוף היא דבר מורכב הרבה יותר שכולל בתוכו השפעות דוריות, חברתיות, תרבותיות ומגדריות — בבסיסה זוהי שפה מולדת.

צ'ארלס דרווין, מגדולי החוקרים בעת המודרנית, טען כבר בשנת 1872 שביטויי רגש רבים הם לא רק מולדים ביולוגית, אלא גם אוניברסליים ומוכרים בכל התרבויות. למשל, כשאנו חשים גועל אנחנו מעקמים את האף ומרימים את השפה העליונה קלות. כשאנו מרגישים פליאה אנו זוקפים את גבותינו, פוערים לרווחה את העיניים ופותחים קלות את הפה.

ד"ר איימי קאדי, מרצה לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת הרווארד, טוענת שגם סימנים מורכבים יותר בשפת הגוף האנושית, של הבעת כוח או חולשה — הבאים לידי ביטוי בתנועות גוף וראש — הנם אוניברסליים. ואכן, יש תנועות גוף רבות שהן בעצם קוד אוניברסלי: למשל, המחווה שאנו עושים כדי לסמן "שלום" היא לנופף בידינו. עם זאת, אף אחד ואחת מאיתנו לא ינופף באותו האופן בדיוק, וזאת משום שמבנה האישיות של כל אחד מאיתנו הוא שונה. לכן יתווספו לנפנוף ניואנסים אישיים אשר ישפיעו על צורתו: אחד ירים וימתח את ידו; מישהי אחרת תנופף רק עם שתי אצבעות זקורות, כשידה צמודה לגופה; ואדם שלישי ירים את שתי ידיו בהתלהבות וינופף בהן, כשגופו מתנועע גם. לכולנו יש אפוא גרסה אישית או כמה גרסאות למחוות אוניברסליות — ועדיין כולנו נוכל לזהות בקלות את הסימן האוניברסלי, אף שאופן הביצוע שלו הוא אישי ומספר, כשלעצמו, על מבנה אישיות ייחודי.

הבחירה של הקצב, מידת המתח שהגוף מחזיק, עוצמת הקול, הנגיעות החוזרות בפנים, צירי התנועה השונים וכו' — כל אלה הם שיוצרים את הגרסה האישית של כל אחד ואחת מאיתנו לתנועות ולמחוות האוניברסליות הפשוטות ביותר, ובונים את הייחוד שלנו.

אם נכיר באופן כנה את הדפוסים שלנו, את המחוות הייחודיות לנו, את הנטיות שלנו — כלומר, אם נצליח להתבונן בשפת הגוף שלנו בעין אובייקטיבית ככל שניתן — נגיע להבנה בסיסית של הנפש שלנו, נפחית שיפוטיות עצמית ונגדיל את הסיכויים שלנו לשפר את האופן שבו הסביבה תופסת אותנו.

היכולת הזו תאפשר לנו גם להצליח להבין אחרים, לקרוא נכון יותר את הסובבים אותנו. זהו תנאי בסיסי להבנה ולהקניית הכלים לניתוח שפת גוף. אם לא נצליח להכיר בדפוסים של שפת הגוף שלנו, נהיה מוגבלים מאוד ביכולת לראות, להבין ולפרש את שפת הגוף של האחרים. ולכן, גם כשמגיעים אלי לסדנאות אנשים מעולם החקירות, למשל, ששואפים לקבל כלים לניתוח הסביבה בלבד, אני מיד מבהירה שהידע הזה עובר בשלב ראשון דרך הפילטר האישי שלנו.

המשך הפרק זמין בספר המלא