נקי

"מֵאַיִן בָּאתָ? מִטִּפָּה סְרוּחָה;
וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה." 
_{מסכת אבות, פרק ג', משנה א'}

תהיינה פה גם טיפות סרוחות וגם רימות ותולעות, אני מבטיח. אבל לפני זה, קצת עליי: הרבה דברים מפריעים לי. יש לי רשימה מסודרת של כל מה שמייסר אותי אבל אני לא רוצה להלאות. רק אציין את אלה שבראש הרשימה, שהן הקשורות ביותר למה שעתיד היה להתרחש. ובכן, מפריעה לי הבדידות, מפריעה לי המלחמה ומפריעה לי הזיעה.

למרות זאת, הסיפור מתחיל דווקא ברגע יפה, שבו כל אלה לא הטרידו אותי. תחילה, את הזיעה סיבנתי ושטפתי מעליי. אחרי מקלחת טובה הגוף חלק, והאוויר חולף על פניו ללא חיכוך. לאחר מכן ירדתי לרחוב להתהלך. הקפדתי ללבוש מכנס מבד נושם, דרכו יכולתי להרגיש את הרוחות הקרירות של נובמבר על אחוריי הרחוצים. חלף חודש מאז החלה המלחמה והבהלה של יום הפתיחה כבר נדמתה לחלום רחוק. הצלחתי לשכוח, כי הייתה לי שיטה. בכל פעם שאני רוצה להתעדכן בחדשות, אני מתקלח ויורד לסיבוב לנקות את הראש. השיטה הזאת התבררה כיעילה מאוד. במהלך אחד פתרתי גם את בעיית הזיעה וגם את בעיית המלחמה.

לגביי הפיתרון לבעיית הבדידות, הייתה יסמין. פגשתי אותה באחת מהליכותיי המאווררות. היא טיילה עם הכלב שלה והתפלאה שיש אנשים בלי כלבים שפשוט הולכים ברחוב. כשסיפרתי לה על השיטה שלי להתמודד עם המצב היא חייכה ואמרה באגביות "מה שעושה לך טוב". היא חשבה שאני צוחק וזה היה נראה לה מתוק. באופן כללי, היה בה משהו מאוד נעים. המבט שלה היה מלא תבונה. אך ניכר שהיא לא התישה את עצמה בצורך לייצר תובנות. הוקל לי כשהיא לא אמרה דבר על כך שלא התייחסתי לכלב שלה. בפעם הבאה שקבענו לטייל יחד היא הגיעה לבדה, ואחרי שהסתובבנו קצת היא תפסה לי את היד ונישקה אותי. מאז, נפגשנו כמה פעמים והעניינים התחממו מספיק כדי שנחליט שבפעם הבאה נפגש בערב אצלי בבית.