מותה של האמת

לפני שמתחילים

הספר הזה נולד לפני 30 שנים ב"פינת הנואמים", שבקצה הצפון־מזרחי של ההייד פארק בלונדון. זה המקום שאף פעם לא הרשיתי לעצמי להחמיץ בביקורַי בעיר. שוב ושוב הוקסמתי מהסצנה של אלה שמגיעים לשם עם ארגז קטן, עולים עליו, ומתחילים לספר לעולם את אשר על לבם. חלקם אידיאליסטים מתַקני עולם, אחרים נרקומנים של תשומת לב, אבל בשבילי דווקא הקהל היה העיקר: ההוא שמוחא כפיים ומריע בהתלהבות לדברי ההבל של הנואם; זו שכל כמה דקות מסיטה את הראש לכיוון הגברת שמאחוריה ומסבירה לה את הנאמר למרות שהן בכלל לא מכירות; הבחור שלא נותן לנואם לסיים משפט וקוטע אותו עם קריאות ביניים מוגזמות; ושני הפרובוקטורים שמשחררים הערות עוקצניות ומחליקים ביניהם כאפות בכל פעם שהצליחו להוציא את הנואם משיווי משקל.

באותו ביקור, לפני שלושה עשורים, שמתי לב למשהו שלא הבחנתי בו קודם: הנואמים שסביבם התגודדו הכי הרבה אנשים היו אלה שהפיצו שקרים. הבדיות שלהם עוררו הכי הרבה עניין, סחטו הכי הרבה תגובות, יצרו הכי הרבה אקשן.

עומד לו אדם, שנראה ממש כמו השכן שלך, וטוען בלהט ובאנגלית משובחת שבמו עיניו ראה כיצד בכיכר טרפלגר נוחתת בחצות הלילה חללית, וממנה יוצאים חייזרים. והוא עכשיו כאן, עומד על ארגז פלסטיק ירוק בפארק, כי חשוב לחשוף את המזימה של המודיעין הבריטי. כן, הוא יודע שהם מחזיקים במתקנים הסודיים שלהם חוצנים ומסתירים את זה מהציבור הרחב. תסמכו עליו. בדוק.

וממש כמה מטרים ממנו עומדת בחורה וסביבה עשרות אנשים שכל תשומת לבם נתונה למונולוג מריר, שבו היא נשבעת שהיא בתה היחידה של המלכה אליזבת. אתם חייבים להאמין לה, זהו הסוד הנוראי של הכתר הבריטי, והיא כאן כדי לחשוף אותו סוף־סוף לעולם. משפחת המלוכה הבריטית מסרבת להכיר בה ומרמה את כולם. חכו, חכו, יש לה המון הוכחות, היא כבר תראה להם מה זה להסתיר נסיכה.

וככל שדבריהם של השניים האלה היו הזויים יותר, ככה זה עבד להם שם בפינת הנואמים שבהייד פארק. ככל שהאמת התרחקה מהם, כך הקהל התקרב אליהם. השקרים פשוט מִגנטו אותו.

קצת יותר מעשר שנים אחרי כן תאגידי דיגיטל ענקיים ילמדו לעשות מזה ביזנס מטורף. ההוא שהריע לנואם בפארק יהפוך ל"לייק"; ההיא שהתעקשה לעדכן את שכנתה במה שנאמר תהיה לכפתור "השיתוף" ("share"); הצווחן שנהנה כל כך להפריע הוא טרול; והפרובוקטורים - מכורי תשומת לב - יהפכו לטוקבקיסטים. הרשתות החברתיות המקוונות יבינו מהר מאוד את כוחו של השקר למשוך תשומת לב, לייצר עניין ולעבור במהירות הבזק מפה לאוזן, או כמו שניסח את זה מארק טוויין: "השקר מספיק להקיף את חצי כדור הארץ עוד לפני שהאמת מסיימת לשרוך את נעליה".

היום כבר אין לאיש בעולם ספק שאלגוריתמים, צאצאיהם של מוליכי השולל מהייד פארק, הצליחו לטשטש לחלוטין את הגבול בין עובדות לבין שקרים. האינטרנט הוליד חברות שהמודל העסקי שלהן מעודד מניפולציה על התודעה שלנו באמצעות כזבים, חצאי אמיתות, או מה שזכה לכינוי, שכבר מזמן גלש מעבר לעולם החדשות אל כל מחוזות השקר - "פייק ניוז". תשאלו את אלה שקראו עשרות מחקרים שמוכיחים לחלוטין עד כמה חיסונים נועדו להרעיל אותנו. דברו עם אלה שמוכנים להישבע שכדור הארץ הוא שטוח, ואם קשה לכם להאמין להם אז תוציאו, לכל הרוחות, את הראש מהחלון ותביטו קדימה. מה לא ברור?! אתם רואים משהו עגול?! באמת נראה לכם הגיוני שכאשר אתם עומדים עכשיו עם הרגליים על הקרקע, מישהו בצד השני של כוכב הלכת שלנו עומד עם הראש למטה?!

▪▪▪

כולנו כבר מודעים היטב לעובדה שכבר שנים אנחנו חיים בתוך מה שזכה לכינוי "בועת הפילטר", המבטא את התהליך שבמסגרתו עידן הרשתות החברתיות כלא כל אחת ואחד מאיתנו בתוך בועה משלו. מה שאנחנו יודעים על העולם הוא כבר מזמן פרי החלטה של מכונות שאספו עלינו מידע אין־סופי ותוכנתו להתאים לנו את מה שעונה על ההעדפות שלנו. הן מזרימות אלינו את האמיתות והשקרים הרלוונטיים ובונות לנו מציאות מושגית אישית וספציפית. הטכנולוגיה כלאה אותנו בתיבת תהודה שאינה מאפשרת לנו להיחשף לדעות מנוגדות לאלה שמתאימות לאישיות שלנו, מהדהדת את מה שאנחנו אוהבים לשמוע, ולמעשה גוזרת עלינו בידוד אינטלקטואלי. העובדה שאנו מודעים לכך לא משחררת אותנו מחוסר האונים.

ישויות, שלהן הענקנו את השם היומרני "בינה מלאכותית יוצרת" (Generative AI), למדו להנגיש לנו את המידע באופן שלא יאפשר לנו לדעת מתי אנחנו מתַקשרים עם מכונה ומתי זהו בן אנוש.

זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של האנושות שמחשבים יודעים על האדם יותר מאשר הוא יודע עליהם. מכוני המחקר המובילים בעולם מזהירים שזו הסכנה הגדולה ביותר לשלום האנושות. את דרכנו במעלה המאה ה־21 אנחנו עושים כעיוורים חסרי כל יכולת להבחין בין מציאות לבין בדיה, בין אמת לבין שקר, בין ניוז לבין פייק ניוז.

אז מי באמת התחיל?

היום אנחנו משוכנעים שכל זה קרה לנו בעידן טכנולוגיית המידע. שהעולם הדיגיטלי הוא זה שאִפשר לגופים מסחריים ולפוליטיקאים, שיודעים למנף את התקשורת החדשה, להשליט על מוחנו את הפייק ניוז. ב־2016 הכריז מילון אוקספורד ש"פוסט אמת" (Post Truth) היא מילת השנה שלו. הוא מצא שהחיפוש אחרי "פוסט אמת" עלה באינטרנט בשיעור של 200 אחוז. ב־2017 הכריז מילון קולינס על "פייק ניוז" (Fake News) כעל מילת השנה שלו. זו היתה השנה שבה כולם דיברו על השלכות המידע הכוזב ששוטף אותנו. ואחר כך באו ה-Big Data והבינה המלאכותית והעניקו מכפיל כוח ליצרני הכזבים הדיגיטליים.

אבל אין טעות גדולה מזו. האמירה שהכול התחיל בגלל הטכנולוגיה המודרנית היא בעצמה "פייק ניוז". האמת היא שכזבים תמיד, אבל ממש תמיד, הניעו את בעלי הכוח והשררה. בעולם העתיק התכלית היתה למנוע מרידות. השלטון עבר מאב לבן בשושלת אין־סופית, באמצעות פטנט שנקרא הורשה. שליטים היו צריכים את תחמושת הכזבים והספינים כדי למנוע מאחרים למרוד ולאיים על עתיד השושלת. הפייק ניוז הופעלו כדי לאפשר להם להישאר על כיסאם.

בעידן המודרני משמשים הכזבים כלי כדי להתיישב על הכיסא הזה. בתקופה שלנו מנהיגים מעצבים את התודעה שלנו קודם כול כדי להיבחר לשלטון, ורק אחר כך כדי להישאר בו. כך או אחרת, הרעיון הוא אותו רעיון: להכניס אותנו לעולם של בדיה.

זה התחיל בימים שבהם המכשף - השמאן של השבט - הפיץ פייק ניוז כדי לשכנע את חבריו שעל ההר הסמוך גר אריה מפלצתי עם רעמת שיער אדומה שיורק אש. השמאן הסביר שאם רק יבנו לו מקדש ויממנו את צורכי מחייתו, הוא ישתמש בכוחותיו האלוהיים, יעשה נס - והאריה הזה לעולם לא יֵרד מההר. כן, הוא יכול לעשות ניסים, עובדה - המפלצת הנוראית מעולם לא הגיעה לכפר.

וזה ממשיך לאורך כל ההיסטוריה עד ימינו אלה, במסע כזבים שבמהלכו עברנו מהבדיה ההיא אל עידן המציאות המקוונת. ליקום הדיגיטלי יש שמאן משלו - קוראים לו Generative AI.

מדהים לגלות לאורך כל ההיסטוריה של המין האנושי איך כזבים עיצבו את עולמנו. מהרגע שבו ירדנו מהעצים הפכנו להולכי על שתיים, והתחלנו את מסע הקִדמה כדי לגלות את האמת על העולם, שקרים השפיעו על חיינו לא פחות ממנה.

זהו מסע לאורך ההיסטוריה, שכולו מלחמה בלתי נגמרת על התודעה שלנו, ורק כלי הנשק ישתנו במהלכה. היא תתחיל בעידן הוורבלי, שבו פייק ניוז יופצו באמצעות נאומים. אחר כך יגיע עידן הכתב, שיאפשר להציג לציבור טקסטים שקריים שנחרטו על גבי מונומנטים שהוצבו במקומות מרכזיים או נכתבו על גבי פפירוסים. בשלב הבא ילמדו פוליטיקאים להטביע את המסרים שלהם על מטבעות כסף שעברו מיד ליד, ולעצב באמצעותם את התודעה ביעילות עצומה. בהמשך תתרחש קפיצת המדרגה של מהפכת הדפוס ותזניק את היכולת להפיץ בדיות לפסגות חדשות.

השדרוג הבא יהיה המצאת הטלגרף, שיכניס את המאבק על התודעה לעידן האון־ליין, ואחריו תביא לנו האלקטרוניקה את טכנולוגיית הרדיו. בשלב הזה למדו השקרים לעשות את דרכם למוחנו, באופן פלאי, דרך האוויר.

מהר מאוד הם ילמדו לעשות את זה לא רק על גבי גלי קול, אלא כתמונות באמצעות הקולנוע ואחריו הטלוויזיה. משם תוביל הדרך לתחנה הנוכחית של עולם דיגיטלי. אולי, רק אולי, זהו השלב האחרון בתהליך ההתפתחות של אמצעי התקשורת, שבו בני אדם הם אלה שמשתמשים בהם כדי להפיץ פייק ניוז. מכאן והלאה המכונות כבר יעשו את זה לבדן.

הספר שבידיכם הוא סיפור מסעם האבולוציוני של הכזבים, או אם תרצו - קיצור תולדות הפייק ניוז. הוא מתאר איך השקר עיצב את עולמנו, ותאמינו או לא - כולו אמת.

זה לא שקר אם אתה מאמין בזה בעצמך

(ג'ורג' קוסטנזה, "סיינפלד")

1.

מי המציא את הפייק ניוז?

הראשונים שהבינו שאפשר להפיק תועלת מהפצת פייק ניוז עשו זאת עוד לפני שאנחנו הגענו לכוכב הלכת שלנו. ההורים האבולוציוניים שלנו התמכרו לכזבים כבר לפני מיליוני שנים. קופי אדם הם אומני הפייק וההונאה.

שימפנזים, למשל, הפכו את זה לשגרת חיים. פעמים רבות, כאשר אחד מחברי הלהקה מוצא אוכל בטרם גילו זאת חבריו, הוא פותח בקריאות אזהרה כוזבות מפני טורף קרוב. הפייק ניוז שלו יתפשטו במהירות בין חברי הלהקה ויניעו אותם להתרחק במהירות מהאזור כדי לצאת מטווח הסכנה. אז הוא יוכל לסעוד בנחת, בלי חשש שיצטרך לחלוק את הארוחה עם שותפיו לחבורה.

וממש כמו אצל בני אדם, גם במקרה של השימפנזים השקר הוא מפלטו של החלש. בתצפיות שבהן זוהתה בטבע התנהגות של שימפנזים אנוכיים ומוליכי שולל, היו אלה תמיד החלשים. המנהיג לעולם לא יזדקק להפיץ לחברי הלהקה שלו כזבים כשהוא הראשון למצוא אוכל. אף אחד לא יעז לקרוא תיגר על כוחו או מנהיגותו. אין לו שום צורך לרמות כדי להבטיח לעצמו ארוחה טובה.

עד כמה השימוש החייתי הזה בשקרים הוא תוצאה של התנהגות מודעת, אפשר ללמוד מסיפורה של קוקו, גורילה שנולדה בשבי והפכה לכוכבת מרכזית בניסוי שערכו בשנות ה־70 של המאה הקודמת חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה. המשימה היתה ללמד את קוקו את שפת בני האדם, ולבחון את יכולתה לקלוט מילים ולעשות בהן שימוש מושכל בחיי היום־יום. בגלל שמבנה תיבת הקול של גורילות לא מאפשר להן להפיק צלילים דומים לאלה של בני אדם, החליטו החוקרים ללמד את קוקו את שפת הסימנים.

התוצאות היו מדהימות - היא נולדה ביולי 1971, ועוד לפני שמלאה לה שנה כבר הגיע אוצר המילים שלה לכמה עשרות. אבל מה שהתרחש בקיץ 1972 היה מרשים עוד יותר: קוקו שיחקה בכלוב שלה, נתלתה על כיור, ובגלל משקלה הכבד הוא נתלש מהתושבת שלו ונשבר. למחרת, כשהגיעו המאמנים שלה לשיעור היומי, היא ניצלה את יכולתה לתקשר איתם וסיפרה להם שהחתול הוא זה ששבר את הכיור. היא פשוט שיקרה כדי להפיל עליו את התיק.

באוניברסיטת קולומביה נערך ניסוי דומה על שימפנזה ממין זכר בשם נים, שאף הוא נולד בתנאי שבי. החוקרים הצליחו ללמד גם אותו עשרות מילים והוא אכן תיקשר באמצעותן. אחת ההפתעות הגדולות במהלך הניסוי התרחשה כאשר החוקרים קלטו את נים מנצל את השפה שלמד כדי לתחמן. מעת לעת, כשנמאס לו מהשיעורים, הוא השתמש במילה "מלוכלך" כדי לבקש ללכת לשירותים. החוקרים הבחינו שבפועל הוא לא עשה שם את צרכיו. כמו גימנזיסט מצוי, נים לימד את עצמו לשקר כדי לנוח קצת משיעורי השפה המתישים.

מכירים את שחקני הכדורגל שאחרי תיקול עם שחקן יריב מתפתלים מכאבים, מביימים צליעה קשה וזועקים לטיפול רפואי? מן הסתם חזיתם באין־ספור זייפני פציעות שהפסיקו לצלוע שנייה אחרי שהשופט קנה את הבלוף ושרק לטובתם. ובכן, האבולוציה סיפקה להם מורים טובים.

מדענים זיהו מקרים רבים שבהם התנהל מאבק פיזי בין שני קופים, ובמהלכו החליט זה שידו על התחתונה לזייף קריאות מצוקה שהתאימו את עצמן לנסיבות. כשחבריו ללהקה היו בסביבה וצפו בקרב, הוא נאנק מכאב וזעק בקולי קולות. זו היתה דרכו לשדל אותם להסתכן במכות, ובלבד שיתערבו בקטטה ויחלצו אותו מהצרה. כאשר המריבה נערכה ללא קהל, הוא בחר לוותר על ההצגה, בדיוק כמו אותו כדורגלן שמוותר על ההתחזות שלו כאשר השופט לא בסביבה.

המשותף לכל המקרים האלה היא יכולת קוגניטיבית ברמה גבוהה מאוד של הכזבן. יכולת שמביאה אותו לרמת מודעות כזו שמאפשרת לו לדעת שמולו ניצב יצור שמבין את הסיטואציה, וגם עומד להתנהג בהתאם.

הקוף השקרן לא היה עושה את זה אילולא היתה לו היכולת להאמין שקורבנות התרמית שלו הם בעלי יכולת שכלית מפותחת דיה כדי להבין את הסיטואציה - שחבריו ללהקה אכן יברחו ויאפשרו לו ליהנות מהאוכל לבדו; שצוות המאלפים לא יראה בו אשם בשבירת הכיור; שהצופים בקטטה יחלצו אותו ברגע הנכון. במילים אחרות, מחולל הפייק צריך להיות בעל כישורים שכליים כאלה שיאפשרו לו להבין שתצמח לו תועלת מהשקר.

הכול תלוי ברמת המודעות

את הכזב כדרך חיים תמצאו אצל כולם - יונקים, עופות, זוחלים, חרקים וצמחים. הפייק ניוז הם חלק כל כך אינטגרלי מהטבע, עד שבלעדיהם לא היתה האבולוציה מתפתחת באופן שבו היא עושה את זה. העולם שלנו היה עולם אחר. מה שעושה את ההבדל בין כל מוליכי השולל היא רמת המודעות. אותה יכולת קוגניטיבית מופלאה שמאפשרת לא רק לקלוט מהסביבה רשמים באמצעות מערכת החושים, אלא גם לחוש את החוויה. להבין את הקשר בין השקר שבדו לבין התוצאות שלו.

כמעט בלתי אפשרי לסמן את הגבול בין בעל חיים שקרן שמודע למעשיו, לבין זה שמתמרן אחרים באמצעות כזבים אבל עושה זאת באופן אינסטינקטיבי. מבלי דעת. הם כולם מסודרים על פני רצף שבקצהו האחד נמצאים בעלי המודעות ובקצה האחר בעלי חיים וצמחים שהמדע מכנה אותם "חקיינים", ושהולכת השולל שלהם אינה נמצאת כלל בשליטתם. הקופים התחמנים יודעים שהם כאלה. הם מודעים למעשיהם הרבה יותר מהזיקית שמשנה את צבעה ומוליכה שולל את טורפיה, אבל כלל לא ברור אם היא מבינה את זה. אולי זה השקר ששולט בה, יותר מאשר היא שולטת בו.

אחת הדרכים למקם את בעלי החיים על פני אותו רצף היא לעקוב אחרי רמת המורכבות של הפייק ניוז שיצרו, ולהסיק ממנה את רמת המודעות. כך, לדוגמה, במקום טוב לצד הקופים אפשר למצוא את העורבנים.

מדובר בעופות בעלי תכונות קוגניטיביות כה מרשימות, עד שהם לימדו את עצמם אפילו לתכנן את הולכת השולל. סוג מסוים של עורבני נוהג להסתיר במקומות שונים את המזון שאגר ויש לו יכולות לזכור את המיקומים ולחזור אליהם כשהוא רעב. חוקרים הבחינו כי כאשר העורבני הזה מזהה שהוא אינו לבד בשטח בזמן שהוא מסליק מזון, התנהגותו מגיעה לרמת מורכבות שמעידה על יכולות קוגניטיביות גבוהות מאוד. העורבני, שחושד כי מישהו עלול לגלות את המטמון שלו, ימשיך במלאכת ההטמנה כאילו כלום, אבל אחר כך, כשהעדים שצפו בו יעופו לדרכם ויהיה ברור לו שהוא אינו תחת מעקב, הוא יחזור למחבוא ויעביר את המזון למסתור חדש.

בדרגת מודעות קצת יותר נחותה מהעורבני אפשר למצוא את החופמאי. מדובר במשפחה של ציפורים שחלקן לימדו את עצמן לפברק פציעה לא פחות טוב מאותו כדורגלן תחמן. כאשר נקבת החופמאי מזהה טורף שמתקרב באופן מאיים לקן שבו נמצאים גוזליה, היא יודעת להתרחק מהקן ולמשוך בכוונה את תשומת לבו של הטורף. בשלב מסוים, לאחר שתפסה מרחק סביר מהגוזלים, היא נתקעת במקום ומתחילה לנוע באופן שנראה כאילו כנף אחת שלה שבורה ולא מאפשרת לה להתרומם.

זה מדהים - החופמאית פשוט מייצרת מצג שווא של פציעה ומזייפת ניסיונות כושלים להתעופף. הטורף מבין מיד שיש לו כאן פוטנציאל לארוחה מפוארת, זונח את הקן ומשנה כיוון לעבר הציפור הפצועה. ברגע המתאים, כשיהיה מספיק רחוק מגוזליה, יגלה הטורף שהוא קורבן לפייק ניוז ושהסצנה כולה כוזבת. הארוחה שלו תתעופף ללא קושי.

תחמני הסקס

השקרים המשעשעים ביותר שזימן לנו הטבע הם הונאות הסקס. מפתיע לגלות עד כמה רחוק מצליחים בעלי חיים להגיע ברמת התחכום שלהם כדי לבנות סצנת הולכת שולל שבמרכזה יחסי מין.

הזֵרוֹן, למשל, הוא עוף דורס - תת־מין של נץ - שנקבותיו לימדו את עצמן לתעתע בזכרים תאבי סקס. זה מתחיל תמיד בחיזור של הזרון הזכר, שיודע לשדר לנקבה שהוא מעוניין ביחסי מין. העניין הוא שחלק מהנקבות למדו להתפרנס מזה. במקרים כאלה הנקבה תשתף פעולה ותשדר לזכר שהיא לגמרי בעניין. הוא מצדו ימהר לעבור לשלב הבא לקראת ההזדווגות ויביא לה אוכל במתנה. זה האות המקובל.

הנקבה תקבל את המתנה, אלא שבשלב הזה יופתע הזכר לגלות שבניגוד לתוכניות שלו, ברגע שהאוכל יעבור ממנו אליה, היא תפרוס כנפיים ותמריא - מותירה אותו בלי התקרובת שהביא ובלי שיממש את תאוותו.

נקבות דגי הפורל הרחיקו לכת בעניין: בקרב חלק מזני הפורל מתרחשת תופעה מדהימה שהמדע העניק לה את השם "האורגזמה המזויפת של הפורלים". זמן קצר לפני ההשרצה מבצעת נקבת הפורל כמה גלים של רעידות גוף. הרעידות האלה מושכות לקרבתה זכרים שרואים ברטט גופה שלב בתהליך הרבייה. תצפיות גילו כי חלק מהם מתחילים לפלוט זרע כשגוף הפורלית רוטט, אבל במקום פעולת ההשרצה היא תמשיך באקט הזיוף, תמשוך למקום עוד ועוד זכרים, ורק כשהם יהיו רבים מספיק, היא תשריץ את ביציה. מבחינתה, ה"פייק אורגזמה" היא פשוט דרך להגדיל את הסיכויים לכך שביצים רבות ככל האפשר יזכו להפריה.

כזבי הסקס של הטבע לא פסחו גם על עולם הצומח. האלופים שבהם, תחמני מין ללא מתחרים, הם פרחי הדבורנית. זהו סוג של סחלב שהפרח שלו נראה בדיוק כמו דבורה, ואף פולט ריח של נקבת דבורה. ההתחזות הזו כל כך מושלמת, עד שזכרי דבורים שנמשכים אל הצמח לא מצליחים לזהות שמדובר בפרח אפילו כשהם מגיעים לטווח של מגע איתו. לכן הם מנסים לבצע הזדווגות שבמהלכה נדבקים אליהם אבקני הדבורנית. כשיגלו לאכזבתם שלא מדובר בדבורה אמיתית, הם יֵצאו לחפש פרטנרית אמיתית לסקס, ייפלו קורבן לדבורנית אחרת שתעבוד עליהם, וכך תתבצע ההאבקה שתאפשר את הִתְרבות הפרח.

החקיינות הזו היא פעולת הכזב שדורשת את רמת המודעות הנמוכה ביותר שאנחנו מכירים, אבל גם השכיחה ביותר. היא השקר הנפוץ בטבע. אם שאלתם את עצמכם איך הפך הנחש למותג של תחמנות ועורמה ואתם פחות מתחברים לסיפורי גן עדן, קבלו את השפיפון העכבישי (Snake tail mimics spider). מדובר בנחש ארסי ממשפחת הצפעיים שחי באיראן ומעדיף אזורים חסרי צמחייה ומדבריות. הוא זכה לשמו בגלל מבנה גופו המיוחד: בקצה הזנב שלו יש איבר שדומה באופן מדהים לעכביש, ומה שמדהים עוד יותר זה האופן שבו הוא יודע להשתמש בו.

מדי יום, לקראת שעות הערב, כאשר האפלולית מתחילה להשפיע על הראות, מתקפל הנחש בין רגבי האדמה, אבל מוציא את קצה זנבו ומתחיל להניע את האיבר המחובר אליו באופן שמחקה תנועת עכביש. בסבלנות ובהתמדה הוא ימתין לציפור שתגיע כדי לטרוף את העכביש - ויכיש אותה בַּמקום.

הפוטושופ של הטבע

לצד החקיינים שמוליכים שולל את קורבנם למטרות התקפה, ישנם רבים שעושים שימוש דומה למטרות הגנתיות. המוכרים ביותר מבין אלה הם בעלי חיים שמתחזים לבעלי חיים אחרים, וכך מגינים על עצמם מפני טורפים. פרפרים הם אומני ההתחזות הזו. הם פשוט עובדים על כולם בעיניים, תרתי משמע.

ישנם כאלה שפורשים את כנפיהם ואז מתברר שהטבע חנן אותם בציור מושלם של זוג עיניים ענקיות על הכנפיים. הפוטושופ הטבעי הזה יוצר אפקט מדהים - מי שמתבונן ממרחק בפרפר יראה שתי עיניים עצומות שנועצות בו מבט מאיים. הדבר האחרון שיעלה על דעתו זה לתקוף את היצור הזה ש"מביט" עליו.

▪▪▪

מה משותף לכל מחוללי הפייק האלה, החל מבעלי היכולות השכליות שיודעים להיות מתוחכמים, ועד לחקיינים שהאינסטינקט מנהל אותם? כולם החליטו להעדיף את השקר על פני האמת, כי זו הדרך שלהם לשרוד. בעולם שלהם לא קיימות שאלות של מוסר. אין בו מקום לשיפוט ערכי שיבדיל בין התנהגות "חיובית" ל"שלילית"; "אתית" או "בלתי אתית". לא רק שה"שקר" אינו מתויג כפסול, עשרות מיליוני שנים הוא אף מהווה חלק מהטבע. הוא מנגנון הפעלה אנושי ממש כפי שה"אמת" היא כזו.

ואז הגיע לעולם בעל חיים חדש שחשב אחרת. בני אדם החליטו לשנות את כללי המשחק ואימצו ערכים שצבעו את השקר בשחור ואת האמת בלבן. הגדירו עולם שבו יש "רע" ו"טוב", "מותר" ו"אסור", והם מקבילים ל"ישר" ול"כוזב".

אבל למרות הכול הם ממשיכים להשתמש בכזבים ללא הרף, בהבדל אחד מבעלי החיים: אבותינו, קופי האדם, עשו בשקר שימוש כדי לשרוד; אנחנו התמכרנו לפייק ניוז בשביל הרבה פחות - כדי לשלוט.