ארבעים ושבע- מתוך סקס... דמיונות מודחקים, זמנים אבודים

קֶנְדְלֶר הפסיק לכתוב והרים את עיניו הכחולות מהמחברת.

"זו הפעם הראשונה שאתה מספר לי חלום שבו אתה עושה סקס עם אוֹרית," הוא אמר. "אבל איך עושים ארבעים ושבע?"

"זה היה בחלום. גם אני לא מבין איך. ארבע ושבע אינן ספרות עגולות, יש בהן המון חודים נראה שזו תנוחה לקיפודים ולא לבני אדם," אמרתי.

"זה מה שאומר החלום על הסקס שלך עם אוֹרית. הרי סקס אמור להיות ביטוי של אהבה," אמר קנדלר.

"זה מרגיש שהיא עושה לי טובה," אמרתי. "אני אומר לה שאני אוהב אותה. מה עוד צריך?"

"לדבר איתה," אמר קנדלר.

הוא ישב ללא תנועה והביט בי. אור המנורה הצהבהב השתקף בזגוגית מנדלה תלויה על הקיר מאחוריו. שילבתי ידיים ורגליים.

"תגיד שארוחת הערב היתה טעימה, שהחולצה שלה מוצאת חן בעיניך, שהבת שלכם רקדה נהדר בחוג ריקוד, תתעניין בעבודה שלה," אמר קנדלר.

"היא תמיד עושה אותה חביתה בלי מלח, לא קונה בגדים, ומה מעניין בהנהלת חשבונות?" שאלתי.

"עצם הדיבור חשוב יותר מהנושא, בכל דבר יש משהו מופלא," אמר קנדלר. "תוכל לפתוח שיחה עם החלום שלך, חלומות תמיד מעניינים ומעוררים דברים לא צפויים."

"איך אסביר לה את ארבעים ושבע?"

"אמרתי חלום, לאו דווקא החלום הזה," הוא אמר וקם ממקומו, סימָן שהפגישה הסתיימה.

מאז שהכרתי את קנדלר עשיתי מה שהוא אמר. רשמתי את החלומות שלי וניהלתי יומן.

בערב, אחרי שהילדים הלכו לישון, התיישבתי במטבח. אורית רחצה כלים.

"הלילה היה לי חלום," אמרתי וסיפרתי את החלום.