אורלי - מתוך סקס... דמיונות מודחקים, זמנים אבודים

היא האישה הכי יפה שראיתי בחיים. ואני צריך לפטר אותה.

היא נעמדה על קצות האצבעות, מעקלת את הקשת של כף הרגל עד שעקֵבהּ השמאלי נשאר באוויר. גרב לבן בצבץ מבין האולסטאר השחורות, עטף את הקרסול ואז נעלם מתחת לג'ינס סקיני כחול. צווארה נמתח מעט לאחור, מחליק את קצה הקוקו בלונד אל מתחת לווסט, ומפרקיה התכופפו ונצמדו לחזה כשהטתה את קופסת כדורי הטניס ושפכה אותם לתוך הסל שהוצב מעט גבוה ממנה.

״אלי!״

לעזאזל עם המדפסת, שלפני חמש שנים לא הצליחה להכניס את כל השם אליהו לתוך התגית. אבל כוח לתקן כבר אין. ״כן, קפטן?״

היא נעמדה לידי, הביטה לתוך המעבר והרימה במעט את המשקפיים מעל אפה.

״שמת לב שהיא שמה את 560 בסל של ה־590?״

לא.

״כן, תיכף אגיד לה.״

״בכל מקרה אני לוקחת את מתן שיעזור לי עם הקרטונים במחסן, אז שים לב שחסר לך אחד במחלקה.״

״אני כאן.״

היא נגעה שוב במסגרת המשקפיים בקצה הציפורן שלה, ועקפה אותי בדרך אל המחסן.