בראשית

מבוא - מדוע וכיצד קוראת פמיניסטית בתורה?

מגרש המשחקים האלוהי
לשיעורים במגמת הספרות בבית הספר האורתודוכסי בו למדתי, הגניבה המורה חוברת דקה ובה כמה שירים של יהודה עמיחי. את שירי החוברת הזו אני מכירה בעל פה, הם היו עבורי מים חיים ובמילותיהם נאחזתי. רגעי המפגש עם שירת עמיחי היו רגעים של מהפך רוחני ואני מהרהרת בהם שוב ושוב. עמיחי לימד אותי שאפשר להשתמש בטקסטים העתיקים שלנו באופן חתרני. לקרוא בקפידה יצירתית כל מילה בטקסט הקנוני, לזהות את מרחבי הפרשנות שהיא מכילה, גם אלה שנראים ברגע ראשון רחוקים ומופרכים, לבחור את הפרשנות שגורמת לי באותו רגע לנשום ולהתרגש, ולתת לה קיום בעולם. 

להצמיח פירות פרשניים
חתרנות פרשנית אינה מעשה חד פעמי. כמו בפעולת דישון האדמה, הפרשנות של האתמול צריכה להפוך לקומפוסט שידשן את פרשנות המחר, כי מי שלא מוכנה להפוך אוכל לזבל תמות מזיהום או מרעב. באותם ימי גילוי ראשוניים של הרוחניות החתרנית, כשקראתי מחדש את התורה, הבנתי שהחיים הרוחניים שלי התקיימו עד כה ללא מערכת עיכול, ונשמתי לעסה מזון רוחני שהתרוקן מחומרים מזינים.

בשביל להבין את ה'פשט' של הטקסט אין צורך בהררי פירושים. הפירושים הרבים שנוצרו לטקסטים המסורתיים לאורך הדורות נועדו לחתור תחת הפשט ולהביא לעולם את החידוש. מלחמת עולם (גם אם לא מודעת) מתקיימת בין הטקסט לפירושו. אם הפרשנית עושה עבודה טובה,  היא תגבר על הטקסט אותו היא מפרשת ועל כן הפירוש שלה יתקבל בעיני הדורות כפשט החדש של הטקסט. 

למה אני מתעסקת בסיפורי העבר?

כיוון שהעבר מתערב בהווה.  התנ"ך שלי לא מונח במדף ספרי הקריאה אלא במדף ספרי הקודש. הוא משפיע על השפה שלי, על עולם הדימויים והוא משפיע עמוקות על עולם הרוח שלי. אני מאלה שחושבות שעמדת המתבוננת מהצד היא אף פעם לא מוסרית. על אחת כמה וכמה כשמדובר בבית הרוחני שלי. בשעה שאני לומדת את התרבות שלי אני מתערבת, נפגעת, שמחה, מתעודדת, צוחקת, בוכה ונאבקת. 

דרשנות פמיניסטית
המאבק הפמיניסטי מבקש לסיים אלפי שנים של יחס מפלה, מחפיץ ונצלני כלפי נשים, של הרחקת הנשים מהמרחב הציבורי, קיפוח כלכלי, אלימות מינית ופיזית ותרבות המתירה דמן של נשים. המהפכה הפמיניסטית משנה מהיסוד את מבנה המשפחה והקהילה ועל כן יכולה להיחשב למהפכה הגדולה והמשפיעה ביותר בתולדות האנושות. שינוי יסודי שכזה אינו קל לעיכול ולצד ההישגים האדירים מתבצעות תגובות נגד בכל הזירות האפשריות. אני מנהלת את המאבק הזה (גם) בזירה הלמדנית - דרשנית. אני נוברת בסיפורים פטריארכליים ומנסה לחלץ מהם קולות ודמויות של נשים, מנסה לזהות ולהבין את המנגנונים שאפשרו לדיכוי להיבנות ולהתקיים לאורך אלפי שנים, ואני מנסה להציע דרשות שיצביעו על הדיכוי וגם יחתרו תחתיו ויתקנו אותו. בחירתי לכתוב את הדברים בלשון אישה היא חלק מהמאבק בדיכוי הפטריארכלי.

להיזהר ממוסר כפול
אני קוראת את התנ"ך באופן ביקורתי לא רק כדי להגיב על הטעויות המוסריות של העבר אלא גם על מנת לפקוח לעצמי את העיניים. אני לא מסתפקת בשאלה מה גרם לדורות העבר להאמין ששעבוד עבדים ושפחות, אונס שבויות והשפלה וניצול של נשים הם מעשים ראויים. אני משתמשת בשאלה זו על מנת להבין כיצד תרבות מארגנת לעצמה אזורים של קהות מוסרית. כיצד נוצר מצב בו קהילה תומכת במעשי זוועה ועדיין רואה בעצמה קהילה טובה ומוסרית. 

השאלה הזו קריטית כיוון שהיא עוזרת לי לראות את הקהות המוסרית שלי. אם אבין את המנגנון של המוסר הכפול במקרא, אדע איך להיזהר מהמוסר הכפול שלי. 

אני מקווה שבעוד כמה שנים (מוקדם ככל האפשר) לא יבינו איך הסכמנו לראות ולעודד את הבנים שלנו להרוג אחד את השני במלחמות. זה יהיה בלתי מובן בדיוק כמו עקדת יצחק או הקרבת בנים למולך.

שבעוד כמה שנים (אני מקווה שלא רבות) יתבוננו בתרבות שלנו וישאלו איך יכולנו לגדל ולהרוג חיות באכזריות, תוך גרימת נזק אקולוגי אדיר ועדיין להאמין שאנחנו מוסריות. שבעוד כמה שנים זה יהיה לא חוקי, ואני מקווה שגם בלתי נתפס. 

בשביל להבין איך זה קורה לנו ואולי להצליח לעצור את החרפות האלה, אני צריכה להבין את המנגנון המאפשר ואף מעודד אותנו להתעלם מחטאים מוסריים המתרחשים בתוך הבית שלנו.  בשביל לעודד  צמיחה מוסרית, עלינו לקרוא באופן ביקורתי את מקורות העבר. "נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא" - אני מעדיפה להיות בצד הנאמן.