חקיין הקולות

הַמְסוּן

ליד אוסלו התוודענו לאיש כבן שישים, שסיפר לנו על בית האבות ההוא עוד יותר ממה שכבר ידענו מרשימותיו של המסון על שנתו האחרונה, מפני שהיה מועסק בבית האבות בדיוק באותו הזמן שגם גדול הסופרים הנורווגים חי בו. שתיקתו של האיש שישב בפונדק ליד אוסלו שבו שהינו ימים מספר — אשר היה מטבע הדברים הומה באותו ערב שישי — הסבה את תשומת ליבנו זה זמן־מה. אחרי שהתיישבנו אל שולחנו והצגנו את עצמנו, נודע לנו שהאיש היה במקור סטודנט לפילוסופיה וששהה ארבע שנים בגֵטִינְגֶן, בין השאר למטרות מחקר. אנחנו בכלל חשבנו שהוא רב חובל נורווגי, וניגשנו אל שולחנו כדי לשמוע עוד פרטים על השַיט בים, לא על פילוסופיה, שהרי ממנה נמלטנו ממרכז אירופה אל צפונה. אבל האיש לא הטריד אותנו בפילוסופיה ואמר שלאמיתו של דבר ויתר על הפילוסופיה בן לילה ושמגיל עשרים ושבע הקדיש את כל זמנו רק לטיפול בזקנים. הוא אינו מתחרט על החלטתו. מטלתו הראשונה הייתה לעזור לאיש זקן לצאת ממיטתו, להציע את המיטה, ולשוב ולהשכיב בה את האיש. הזקן הזה היה כאמור המסון. במשך חודשים רבים האיש הסיע את המסון מדי יום ביומו אל הגינה שמאחורי בית האבות וקנה בשבילו בכפר את העפרונות שבהם כתב המסון את ספרו האחרון. הוא היה הראשון שראה את המסון המת. באותם רגעים עדיין לא ידע כמובן מי היה המסון, שאת פניו המתים כיסה זה עתה בסדין.

חקיין הקולות

חקיין הקולות, שהיה אמש אורח החברה הכירורגית, הסכים אחרי הופעתו בפָּאלֶה פָּלָוִיצִ'ינִי — שנערכה בהזמנת החברה הכירורגית — ללכת איתנו אל קָלֶנְבֵּרְג, שם יש לנו תמיד בית פתוח לכל האומנים, כדי להציג את אומנותו גם שם — לא בלי תשלום, כמובן. ביקשנו מחקיין הקולות, שמוצאו מאוקספורד שבאנגליה אבל את לימודיו עשה בבית הספר בלַנְדְסְהוּט והיה במקור יצרן נשק בבֶּרְכְטֶסגָאדֶן, לא לחזור על עצמו בקלנברג, אלא להציג בפנינו משהו שונה לחלוטין ממה שהציג בחברה הכירורגית, כלומר לחקות בקלנברג קולות אחרים לחלוטין מאלה שחיקה בפאלה פלוויצ'יני, בהופעה שממנה התלהבנו מאוד, והוא הבטיח שכך יעשה. ואכן, בקלנברג חיקה בפנינו החקיין קולות אחרים לחלוטין, מפורסמים פחות או יותר מאלה שחיקה בחברה הכירורגית. הוזמנו גם להציג לו בקשות, וחקיין הקולות מילא אותן ברצון. אולם כשהצענו לו בסוף לחקות את קולו שלו, אמר כי את זה אין בכוחו לעשות.

רצח אופי

שני פילוסופים, שמספר החיבורים שפורסמו עליהם היה גדול ממספר החיבורים שפרסמו בעצמם, ושיום אחד, אחרי שלא התראו עשרות שנים, שבו ונפגשו דווקא בבית המגורים של גֵתֶה בוַימָר, שאליו נסעו — כל אחד מיוזמתו שלו, מטבע הדברים, ומן הכיוון ההפוך — אך ורק כדי להיטיב להכיר את אורחות חייו של גתה, נסיעה שהערימה על השניים קשיים רבים לאין ערוך מאחר שהיה חורף ולפיכך קר ממש, אותם שניים השמיעו אפוא זה באוזני זה במהלך ההִתראוּת הלא־צפויה, שהייתה לאמיתו של דבר מביכה בשביל שניהם, מילות הערכה והערצה הדדיות, ואף הכריזו מייד שעם שובם הביתה יתעמקו זה בחיבוריו של זה במלוא העיון הראוי להם. אולם כאשר אמר האחד שידווח על המפגש בבית גתה בוַימר בצורת רשימה פילוסופית בעיתון שלדעתו הוא העיתון הטוב ביותר, התרעם מייד האחר, מטבע הדברים, וכינה את כוונת עמיתו רצח אופי.