סטורי טיים

הקדמה

המטפלת שלי המליצה לי להביט במראה בכל פעם שאני חווה חרדה. אני מקפיד על מראה נקייה בבית, כזאת שתראה לי אותי כפי שאני; הרציני, המשוגע, העצוב, הצוחק. צדדים שיש בכולנו. אני מתבונן עמוק בעיניים הירוקות שלי והמוח נרגע, החרדות שוקטות ואני מרגיש נוכח.

באחת ההפסקות בכיתה ב' החלטתי לשתף את חברי הטוב לכיתה במה שהיה אחד הסודות הכי שמורים שלי. שמו שמור במערכת. כמה חודשים לפני כן צפיתי ברקדני בלט בטלוויזיה, וזה נראה לי כמו הדבר היפה בעולם. מייד רצתי לאימא שלי ואמרתי לה שזה מה שאני רוצה לעשות. אפילו שהיו קשיים כלכליים בבית אימא שלי לא ויתרה. היא הייתה מהאימהות האלה שכשהבן שלהן מבקש משהו הן הופכות בשבילו את העולם. ככה נרשמתי לריקודי בלט ב'בת דור' בתל אביב.

דמיינו ילד בן שבע שעולה שלוש פעמים בשבוע לאוטובוס, לבד, ונוסע לעיר הגדולה. בתל אביב הייתי פוגש את אבא שלי, שאסף אותי מתחנת האוטובוס וליווה אותי באופניים עד לונדון מיניסטור, המקום שבו התקיימו הלימודים.

למרות התמיכה והעידוד מבית, ידעתי שזה לא משהו שמספרים לכל אחד. זה לא משהו שבנים עשו ועדיף כנראה שכל עניין הריקוד יישאר בגדר סוד. התרגשתי כשסיפרתי לאותו חבר את הסוד הזה. רציתי לספר לו על הצעדים שלמדתי מול המראה בזמן שאני מחזיק בבר, רציתי שהוא יתעניין ולהראות לו שזה יפה, לפחות כמו משחקי הכדורגל שהחבר'ה סיפרו עליהם. לצערי, זה לא קרה.

השיעור התחיל ופתאום, בלי שום הכנה מראש, הוא סיפר. ככה פשוט הניח את סודי מול כולם. כשהילדים בכיתה נעמדו, הצביעו וצחקו עליי, אני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב בושה, והבנתי שלשוני יש מחיר ואת המחיר הזה לא אהבתי לשלם.

האם זה עצר אותי? לא.

בעולם שלי בבית, בין הוריי ואחיי, קיבלו אותי, אהבו אותי, תמכו בי ועודדו אותי בדרכי. בעיניהם, דמותי במראת הבית הייתה יפה, הייתה כישרונית, הייתה כל מה שחלמתי להיות. כשיש תמיכה מבית, המחיר החברתי שמשלמים בחוץ גבוה קצת פחות. בית זו הגנה. בית זו אהבה ללא תנאי.

אני מזמין אתכם ואתכן לקרוא על המסע שלי להיות מה שאני, לקבל אותי בדיוק כפי שאני ולאהוב את מה שיש. בעיקר, אני מזמין אתכם לאהוב את עצמכם כמו שנולדתם להיות.

לפניכם מבחר סיפורים ולצידם תובנות. בסוף כל פרק תקבלו משהו לדרך, משהו לשים בכיס, שילווה אתכם מעשית בבית, עם חברים ובשיטוטים ברשת.

שלכם באהבה,

לאון

פרק ראשון / דמיינתי את עצמי בגולסטאר

פורים זה החג האהוב עליכם. כמה חודשים אתם מתכננים את התחפושת. אוספים אביזרים, סוחבים את החברים לכל מיני מקומות כדי למצוא עוד רעיונות. בסוף יש לכם אאוטפיט מושלם. בבית הספר מתכננים מסיבה לכל השכבה. אתם מחכים לאירוע כל השבוע. מצטלמים לפני, מעלים סטורי וסוף סוף אתם שם. ואז אתם מגלים שחצי מהילדים בכלל לא התחפשו ולא השקיעו כמו פעם. איזה באסה, אתם חושבים לעצמכם.

אז מה אתם עושים מכאן? אתם נמצאים בצומת דרכים. או שתחזרו מאוכזבים הביתה ותזכרו את החוויה כמו הערב הגרוע ההוא שאסור להזכיר, או שתמצאו את החברים שלכם, תצחקו, תרקדו, תיהנו. לא משנה איך ערב פורים הזה יסתיים, כשתחזרו הביתה תזכרו את החוויה כמו הערב ההוא שבו למדתם משהו חשוב. אל תצטערו שהלכתם, שהתנסיתם. כל דבר כזה, קטן או גדול מלמד אתכם משהו על עצמכם.

הדרך למצוא מי אתם עוברת דרך התנסויות

אספר לכם על אחת ההתנסויות שלי.

רוב הזמן יש לי אומץ. זאת הסיבה שהצטרפתי לגולסטאר, המקום הכי מפחיד עבורי. גם לא היה לי מושג בכדורגל וגם תמיד פחדתי מבנים. הם סימלו עבורי את מי שמציקים לי, את מי שרעים אליי, את מי שלא מקבלים אותי כמו שאני. למילה 'הומו', שהשתמשו בה הרבה בנוגע אליי, הייתה קונוטציה שלילית, משתקת, ממש פחדתי מהמילה הזאת. כך יצא שאם הייתי רואה בנים במעבר חציה, הייתי עובר לצד השני. עם הזמן התפתח בי רצון להיכנס דווקא למקום שקשה לי. היה בי רצון להפיל חומות ולצאת לחופשי.

מצויד באומץ המתאים, דמיינתי את עצמי בגולסטאר שובר את כל הסטריאוטיפים, מסתדר יופי במשחק נוטף הטסטוסטרון הזה — הכדורגל!

למי שלא מכיר, גולסטאר היא תוכנית ריאליטי שהופקה עבור HOT ובה משודרת עונת כדורגל של נבחרת המורכבת מידוענים, כמה מהם באים מעולם הכדורגל ולכמה, כמוני, אין ולא היה לפני כן קשר למשחק. מה שבטוח — כולם בנים.

בסופו של דבר עייפתי מאוד. במהלך חודש הצילומים לתוכנית הבנתי מהר מאוד שהפרסונה הזאת של הגיי המוגזם, המוחצן, הבכיין, לא משקפת אותי. הייתי עייף לשים מסכות כל הזמן, להיות עסוק בחיצוניות. זה קשה לזייף. לזייף רגש, לזייף מישהו שאתה לא, וזה מה שהרגשתי שעשיתי בגולסטאר הרבה מאוד פעמים.

הסיפור שלי עם גולסטאר לא הסתיים בעונה אחת, אחרי כמה עונות הצטרפתי לגולסטאר אולסטאר. זה קצת כמו שאתם תחליטו לא לוותר גם בשנה שאחרי ולהשקיע שוב בתחפושת למסיבה השכבתית, לתת לה עוד הזדמנות. חשבתי שהפעם זה יהיה שונה. התאמנתי, פיתחתי שרירים והאמנתי שהסיבוב השני שלי בתוכנית הזאת יהיה תיקון לעונה הקודמת שבה השתתפתי. אולם שוב פגשתי באותם סטריאוטיפים ובאותה תוצאה. ואז למדתי שיעור חשוב. הבנתי שאם אני רוצה להציג משהו אחר ממה שמצטייר כאן על המסך, אני צריך ללכת למקום אחר. אבל אני לא יכול להצטער על ההתנסות הזאת, היא לימדה אותי כל כך הרבה על עצמי.

אומרים שבכל יום בחיינו כדאי לנסות משהו אחד חדש, קטן או גדול. אני מציע לכם לקחת שבוע שבו אתם עושים את זה. טועמים משהו שלא טעמתם אף פעם, מאזינים לזמר או ללהקה שאף פעם לא שמעתם, לובשים צבע שאף פעם לא בחרתם. כל דבר כזה מלמד אתכם משהו על עצמכם. אולי תגלו שאתם אוהבים דברים שאף פעם לא חשבתם שתאהבו. אולי תגידו — ידעתי שזה לא מתאים לי. אני בטוח שבשבוע הזה תלמדו המון על עצמכם. תביטו במראה ותגידו — זה לא אני. זה כן. תתנסו.