המדריך לכתיבת דוקטורט

הקדמה
מדוע צריך מדריך לכתיבת דוקטורט?

מסע לכתיבת דוקטורט הוא ארוך, בודד ומפרך. לרגעים נראה שהסוף רחוק ובלתי מושג ולעיתים כשכבר נגיע לפסגת ההר נגלה שיש עוד שורת הרים שעלינו לטפס. לפעמים, כל מה שצריך כדי לצלוח את הדרך היא מישהי או מישהו לדבר איתה או אתו, לחלוק מחשבות וחששות ולשמוע שהכול הוא חלק מהמסע ומותר גם ליהנות...

הספר הזה נכתב עבור ההולכות במסע הדוקטורט. אלו שיושבות שעות מול המסך, כותבות ומוחקות, מחפשות את המילים הנכונות לתאר את התובנות הנגלות מאלפי דפי תוכן; אלו שמרגישות לרגע שגילו גילוי חדשני וברגע שאחרי חושבות שהכול בנאלי ואינו ראוי לפרסום. הספר הזה נכתב עבור מי שהסכימו לעצור את החיים ולצלול אל עומקו של האוקיינוס כדי ליצור ידע חדש שיתווסף לזה הקיים ולעמוד בשורה ארוכה של חוקרות וחוקרים הנמצאים בתהליך הסיזיפי של מחקר וכתיבה. ועוד משהו: הספר נכתב מתוך המסע המאוד אישי שלנו, מניסיוננו, מכאבי הגב והלב, משעות הייאוש ומרגעי השמחה ומהמקומות שבהם נפגשנו וגילינו את הנחמה שבשותפות ובתמיכה ההדדית.

הספר מלווה את תהליך כתיבת הדוקטורט החל משלב החשיבה על האפשרות לכתוב תזה או דוקטורט, דרך בחירת המוסד האקדמי, בחירת המנחה, ההתארגנות הפיזית והרגשית, כתיבת ההצעה ועד ליום שאחרי קבלת התואר הנכסף. הידע מונגש לכן בפשטות ובישירות, בגובה העיניים ובלי כיסויים, מביא את הניסיון והידע שלנו לטובת המסע האישי שלכן ומשלב בין מידע פורמלי הנחוץ לכתיבה בגבולות הסוגה האקדמית, יחד עם התבוננות פקוחת־עיניים על המכשולים והכאבים שבדרך. זהו כלי עזר לאיסוף חומרים ולכתיבה וגם מציג סימני אזהרה ודגלים אדומים, המזהים מצבים העלולים להיות מורכבים ופוגעניים ומזמינים עצירה ובדיקה. כל זאת, כדי שתוכלו לצעוד במהלך הדרך בבטחה ובהצלחה, להכיר צומתי החלטה ולהרגיש פחות לבד.

הספר עוסק בכתיבת דוקטורט במתודה איכותנית במדעי החברה באקדמיה הישראלית. עם זאת, הוא יכול להיות שימושי גם לתחומים אחרים ולמדינות אחרות, אולם יידרשו התאמות של תחום הדעת, התרבות, דרישות המוסד והפקולטה.

הספר בנוי כמו מסע רגלי שבו נעבור מבסיס לבסיס (באנלוגיה ל־ ,Base Campשבו נחים במהלך טיפוס על הר גבוה). בכל אחד מהבסיסים נתייחס לפעילויות המרכזיות הנדרשות, נציע טיפים לייעול הדרך ונשתף בניסיון שלנו באמצעות ציטוטים בגוף ראשון. בכל אחד מהפרקים אפשר למצוא גם הפניות לידע נוסף אשר עשוי להיות שימושי. אנו ממליצות לקרוא בספר פעם אחת באופן רציף ולאחר מכן לחזור לפרקים אשר מתייחסים לשלב שבו אתן נמצאות. ייתכן שתמצאו שקריאה לפני כל שלב תהיה מועילה ולעיתים תרצו להמתין לנקודות בזמן, שבהן השאלות יתעוררו. מבחינתנו, כל דרך שבה הספר יהיה מועיל עבורכן היא הדרך הנכונה.

מבנה הספר

בסיס היציאה: רגע לפני שאתן יוצאות לדרך.

בסיס ראשון: הצעת המחקר.

בסיס שני: ביצוע המחקר.

בסיס שלישי: כתיבת הדוקטורט.

בסיס רביעי: הגשה.

הערה בנוגע לשפה

לאורך הספר אנחנו פונות אלייך ואליך, הקוראת או הקורא, בלשון נקבה. בחרנו בלשון פנייה זו משתי סיבות: האחת, מבחינה סטטיסטית, כיום, רוב כותבי הדוקטורט במדעי החברה בארץ הן נשים; השנייה — משום שאנחנו יודעות כי שפה מייצרת מציאות, והשפה העברית משוועת ללשון כתיבה פמיניסטית ולהנכחה של הקול הנשי. לקוראינו הגברים נאמר: בואו, התנסו יחד איתנו בקריאת טקסטים שפונים אליכם באופן עקיף, וראו זאת כעוד הזדמנות ללמידה ולהפנמה של אי השוויון המגדרי כפי שהוא קיים כיום. כמובן שתוכני הספר פונים ונכונים לקוראות ולקוראים בכל המגדרים.

שנצא לדרך?

אנחנו מקוות שתמצאי את הדרך מהנה ומשמעותית ואת הספר מועיל ותומך.

ניתן לפנות אלינו בכל שאלה או התלבטות גם בדוא"ל:

ד"ר עדי מורנו: adimoreno@gmail.com

ד"ר חגית שחר־פרירא: Hagit.c.shachar@gmail.com

בסיס היציאה
רגע לפני שאתן יוצאות לדרך

מהו דוקטורט?

דוקטורט הוא התואר המתקדם ביותר שהאקדמיה מעניקה והוא מהווה פתח כניסה ונקודת מעבר מהיותך סטודנטית למרצה. ככזה, הוא נתפס כפסגת שאיפות וכפרויקט חיים, ובהחלט עבור רבות יש בדוקטורט איכויות כאלה. אך במקביל, כבר בתחילת הדרך ראוי לזכור, שדוקטורט הוא למעשה סוג מסוים מאוד של דוח מחקרי, סיכום של עבודה אקדמית שנעשתה, בהיקף מוסכם מראש, המעיד כי האישה שכתבה אותו מסוגלת לבצע עבודה באופן עצמאי, מתמצאת במידה מספקת בשדה המחקר שבו היא פועלת ובעלת יכולות לכתוב על כך טקסט מעניין, אשר מפגין ידע עדכני בשדה התאורטי ותורם לו. לרוב, אין מדובר ביצירת מופת ספרותית או בפריצת דרך מדעית (אם כי כבר היו בעבר עבודות דוקטורט שהיו פורצות דרך). במקרים מסוימים, הדוקטורט יהיה אבן פינה ראשונה בקריירת מחקר משמעותית. עבור אחרות, עבודת הדוקטורט מהווה מעין "תו תקן" ליכולת ולאיכות שהן יישאו איתן לקריירות ולנתיבי השפעה מחוץ לעולם האקדמיה ויש גם פעמים, שהדוקטורט הוא שלב בסיפור אישי או דרך לספר סיפור של קבוצה וקהילה שאנחנו מרגישות שהקול שלה לא נשמע מספיק. בכל מקרה, הדוקטורט עצמו חייב לעמוד בכללים אחידים וידועים מראש, אשר מושפעים בעיקר מהדיסציפלינה שאליה בחרנו להשתייך, ממוסד הלימודים שבו אנחנו רשומות ומן הדרישות הייחודיות של צוות ההנחיה שלנו. למרות כל האמור לעיל, אין בכוונתנו לומר, שדוקטורט הוא בהכרח טקסט משמים ובלתי קריא. במסגרת דרישות הסוגה שהאקדמיה מציבה לנו, נצטרך למצוא את הקול הייחודי שלנו ולפתח שפה אישית לצד ההסתגלות לשפה האקדמית המתאימה לדיסציפלינה שבה אנו כותבות.

בקצרה, דוקטורט הוא טקסט כתוב, המתאר את התוצרים של עבודת מחקר עצמאית, שבוצעה על ידי דוקטורנטית או דוקטורנט, בהנחיית מרצים בכירים מתחום הידע הרלוונטי. דוקטורט טיפוסי במדעי החברה יכיל את החלקים הבאים (לא בהכרח בסדר הזה ולא בהכרח כפרקים נפרדים).

תקציר: זהו למעשה הטקסט האחרון שנכתב והוא מתאר בקצרה את עבודת הדוקטורט כולה, כולל: מה נחקר, איך בוצע המחקר, מהן המסקנות ומדוע המחקר הוא בעל חשיבות.

הקדמה: מתארת את הנושא בהרחבה ומבססת את חשיבות המחקר.

סקירה תאורטית של חזית המחקר בתחום: מציגה את הידע הקיים בזירה המחקרית, מבססת את הכלים התאורטיים שהמחקר עושה בהם שימוש ומציגה את התרומה האפשרית של המחקר.

שיטה: מתארת את תפיסת העולם המחקרית (אפיסטמולוגיה), שהנחתה את החוקרת וכתוצאה ממנה את כלי המחקר שנבחרו והאופן שבו הם בוצעו. כמו כן, פרק השיטה מבסס את האתיקה המחקרית ונותן כלים להעריך את האיכות המדעית של המחקר שבוצע.

ממצאים: הפרק שבו החוקרת מציגה מה גילתה במחקר, כלומר איזה תשובות ניתן להציע לשאלות המחקר. לרוב, פרק הממצאים בנוי ממספר תתי־פרקים בהתאם למספר תתי השאלות של שאלת המחקר או בהתאם למספר התמות שהחוקרת בחרה להציג.

דיון: פרק זה כולל אינטגרציה בין ממצאי המחקר לבין הספרות המחקרית הקיימת, באופן שיאיר תשובות תאורטיות אחרות מהקיימות כיום ויעשיר את הידע התאורטי על אודות הזירה החברתית או הסוגייה החברתית שלגביה בוצע המחקר.

סיכום: מציג את המסקנות העיקריות מהמחקר ואת תרומתו לידע הקיים, אך גם יעמוד על מגבלות המחקר ובהתאם לכך יציע כיוונים למחקר המשך עתידי.

רשימת מקורות: כתובה בדיוק רב לפי הכללים הנהוגים במוסד האקדמי.

המבנה המוצג כאן הוא בסיסי וסכמטי ומתייחס לדוקטורט במדעי החברה. בפרקים הרלוונטיים בספר נדון לעומק בגיוונים אפשריים ובדגשים הנחוצים לכתיבת כל פרק ופרק.

חשוב להזכיר כבר עכשיו, כי קיים מבנה נוסף, שנעשה נפוץ יותר ויותר היום ונקרא "דוקטורט מאמרים". דוקטורט כזה מורכב משלושה או ארבעה מאמרים שפורסמו בכתב־עת שפיט (כלומר, כתב־עת שהפרסומים שבו עוברים שיפוט על ידי מעריכים חיצוניים בעלי מומחיות בתחום) בדיסציפלינה הרלוונטית, שיתווספו להם הקדמה וסיכום. האפשרות להגיש דוקטורט מאמרים משתנה ממחלקה למחלקה, כמו גם הגדרות כתבי העת שניתן לפרסם בהם ושפת הפרסום. לפני הבחירה במבנה כזה של עבודת דוקטורט, אנו ממליצות לבדוק היטב את הדרישות הפורמליות ולשוחח עם דוקטורנטים שסיימו דוקטורט או שנמצאים לקראת סיום דוקטורט מסוג זה.

למה לכתוב דוקטורט?

יש לא מעט סיבות לכתיבת דוקטורט. לרוב, כשננסה להבין את הסיבה נגלה, שהמניעים משלבים בין סקרנות אינטלקטואלית ותשוקה לגילוי וחקר לבין מרחב שלם של סיבות הקשורות לעולם האישי, הבין־אישי והחברתי. יש מי שכותבות דוקטורט כדי להוכיח למורה בבית הספר שטעתה כשאמרה שהיא "פוטנציאל לא ממומש", אחרות כותבות כדי לשמח את ההורים ולגרום להם נחת, יש הרוצות לפרוץ תקרת זכוכית חברתית ומגדרית ויש גם המרגישות שהתואר הוא מקור לכבוד ולחיזוק הביטחון האישי והמקצועי. בנוסף לאלה, יש הכותבות דוקטורט כחלק ממסלול קריירה מתוכנן, מתוך שאיפה להתפתחות כחוקרות בזירה האקדמית. במהלך כתיבת הדוקטורט השאלה הזו תישאל שוב ושוב ובכל פעם ייתכן שתינתן לה תשובה אחרת, אבל בשורה התחתונה, שאלת ה"למה" תסייע לנו להתמיד בחלקי המסע ולהסדיר נשימה בעליות הקשות.

התארגנות

התארגנות למסע הדוקטורט דורשת ממך להתבונן בעת ובעונה אחת החוצה ופנימה כדי שתגיעי אל הכתיבה מוכנה באופן מיטבי. התבוננות החוצה מתייחסת אל הדרך המצפה לך ואל האתגרים שהיא צופנת; התבוננות פנימה מתייחסת לצרכים שלך, החל מצרכים בסיסיים: פיזיים, כלכליים ורגשיים ועד לניהול התהליך. אנו רואות קשר הדוק בין ההתארגנות למסע לבין היכולת לסיים אותו בהצלחה ובלי פגיעות מיותרות. נתחיל את ההתארגנות מהיכרות עם הדרך שיש לעבור ומתכנון המסע.

מפת דרכים

דוקטורט הוא מסע ארוך ורגע לפני היציאה אנו ממליצות להתבונן בו ולהבין איפה נקודת הכניסה, מהן התחנות בדרך ומתי המסע צפוי לבוא אל סופו. מצאנו שלא מעט חוקרות אינן מתכננות את הדרך, אלא קופצות למים בתקווה שהדרך תתחוור להן תוך כדי תנועה. בישראל, בשונה ממסגרות אקדמיות בחו"ל, ברוב המקרים כותבת הדוקטורט לא תקבל מפת דרכים ברורה בתחנת היציאה ולכן אם לא תתעקשי על מפת המסע כולו, כולל לוחות זמנים, רוב הסיכויים שלא תהיה לך אחת כזו.

חשוב לזכור, מפת דרכים קיימת כדי לראות לאן הדרך מובילה וכיצד להתקדם לאורכה, אבל היא גם מאפשרת להסתכל אחורה ולבחון כמה זמן לקח לנו לעבור מתחנה לתחנה ומה אורך העצירות הנדרש לנו. התכנון מסייע לבנות ציפיות שניתן לעמוד בהן, לאפשר התארגנות כלכלית, נפשית ומשפחתית ולנהל את האתגרים האישיים והמקצועיים באופן מושכל.

התבוננות במפת הדרכים מאפשרת לנו לראות תהליך המורכב מתחנות הממוקמות זו לאחר זו בקו ישר וברור ובאותה עת תנועה לולאתית אשר מאפשרת כל הזמן חזרה לחומרי הספרות המקצועית, לשאלות המחקר ולממצאים. לעיתים החזרה אחורה בלולאה דווקא מקדמת אותנו, נשהה בה, נידרש לקריאה נוספת ולעוד חקר והעמקה ובמקרים מסוימים ייתכן שאף נשנה כיוון.

תחנות הדוקטורט

נתאר כאן את התחנות בזו אחר זו, כאשר הזמנים המופיעים לצד כל שלב הם מראה מקום ותוצר של ניסיון מצטבר. הם נועדו לסייע לך להיערך לדרך, אך הם יכולים להשתנות באופן מאוד מהותי מדוקטורט לדוקטורט.

• שלב מקדים: שלב קבלת ההחלטות: האם לכתוב דוקטורט? באיזה נושא? באיזו דיסציפלינה? איפה? מי המנחה/ים?

• שלב א': כתיבת הצעת מחקר ואישורה: בין שנה לשנתיים.

• למידה ראשונית של המסגרת התאורטית.

• ניסוח שאלת המחקר.

• בחירת מתודולוגיה מתאימה.

• כתיבת הצעת מחקר.

• עריכה של הצעת המחקר (בעזרת המנחים).

• הגשת ההצעה וקבלת אישור.

• שלב ב': ביצוע מחקר וניתוח הממצאים: בין שנתיים לשלוש.

• הפעלת התוכנית המתודולוגית.

• רפלקציה על תהליכי המחקר.

• ניתוח התוצאות תוך כדי ביצוע.

• שלב מקביל: כניסה לעולם האקדמי.

• השתתפות בקבוצות מחקר ויצירת קבוצת שוות לתמיכה הדדית.

• הצגת הנושא בסמינר מחלקתי ובכנסים של תלמידי מחקר.

• הצגת הנושא בכנסים ארציים.

• כתיבת מאמרים.

• שלב ג': כתיבה: בין שנה וחצי לשנתיים.

• כתיבת פרקי הממצאים או מאמרים שיהוו את התשתית לדוקטורט מאמרים.

• כתיבת פרק הדיון.

• כתיבה מחודשת או עריכה של פרק סקירת הספרות.

• כתיבת מבוא.

• כתיבת הפרקים המלווים: תקציר, נספחים, פרק "תודות".

• שלב ד': הגשת הדוקטורט: מספר חודשים (+ זמן ההערכה של הבודקים).

• הגשת טיוטות סופיות למנחה וקבלת משוב מסכם.

• עריכה והגהה.

• הגשת הגרסה הסופית.

• הגנה על הדוקטורט (תלוי בדיסציפלינה ובמחלקה).

• קבלת החלטת הבוחנים אשר לעיתים דורשת תיקונים נוספים והגשה מחודשת.

• ברכותינו, את דוקטור!

הערה: האוניברסיטאות השונות אינן מפרסמות את הזמן הממוצע שדוקטורט במסגרתן אורך, אך על פי ניסיוננו, הזמן הממוצע לסיום דוקטורט במדעי החברה בישראל נע סביב שש שנים, כאשר אין זה חריג להגיע עד שמונה שנים ואפילו עשר. קיים פער משמעותי בין מספר זה לבין תוכנית הלימודים המאושרת ומודל התקצוב הקיים אשר מתייחסים לדוקטורט כתהליך שאורך ארבע שנים. יש לקחת זאת בחשבון כאשר את מתכננת כיצד תתפרנסי בתקופה זו או איך ייראה המסלול המקצועי שלך.

"כתבתי דוקטורט כדי לא לחיות בישראל. פשוט רציתי סיבה טובה לעזוב את הארץ. סיימתי תואר שני ומאוד אהבתי את התואר השני שלי, מאוד אהבתי סוציולוגיה, ודוקטורט היה סיבה לגיטימית לנסוע מכאן לכמה שנים. חייתי בסביבה של אנשים שעשו תואר שני וזה היה העיסוק העיקרי שלהם. תרגלתי, עבדתי במחלקה. חברים שלי זה מה שהם עשו, ובשנה השנייה של התואר השני כולם ניסו להתקבל לדוקטורט. לא היה מסלול אחר שמשך אותי באותה צורה. זה קצת היה המובן מאליו. מרגע שנכנסתי למסלול האקדמי, יש בו משהו שמאוד מכוון אותך תמיד להמשיך לשלב הבא, והשלב של הדוקטורט מאוד קסם לי. בהתחלה לא היה לי רעיון מאוד מגובש מה אני רוצה לעשות בדוקטורט הזה, אבל היו כמה דברים שעניינו אותי, ודי מהר הסיפור של פונדקאות של גברים הומואים בישראל מאוד עניין אותי ומאוד הכעיס אותי ברמה הפוליטית. ואז כבר נוסף עוד נדבך של למה לכתוב דוקטורט, כי רציתי שיקשיבו לי, והרגשתי שבתור מישהי שהיא דוקטור, שחקרה את הנושא הזה, אני אוכל לדבר עם הרבה יותר אוטוריטה ועם יותר יכולת השפעה מאשר כאקטיביסטית פמיניסטית לסבית, שזה מה שהייתי לפני הדוקטורט" (עדי).

"צמחתי כאשת שטח. סיימתי תואר שני בגיל 30, ובעצם מאז עשיתי רק עבודת שטח, נעתי בין המון תפקידים ובין המון חצרות. הייתי נורא סקרנית לעבור בין חצרות וראיתי את עצמי כמישהי שלוקחת את הידע ומעבירה אותו מצד לצד, מתפתחת ומפתחת. מגיל צעיר יחסית לימדתי גם תאוריה וגם פרקטיקה. הייתי באקדמיה בלי להיות באקדמיה ממש. כשהייתי בת 40 עשיתי חשיבה אסטרטגית עם החברות שלי וחשבתי איפה אני רוצה להיות בגיל 60. אחד הדברים הראשונים שאמרתי זה, שבגיל 60 אהיה דוקטור, אז בגיל 48 פשוט התחלתי" (חגית).

"אני בעצם דור אחד וחצי להשכלה גבוהה. ההורים שלי חסרי תואר, את אימא שלי זה תמיד עצבן שלדודה שלי יש תואר דוקטור ולה אין אפילו תואר ראשון, למרות שהיא לא פחות חכמה. זה הרגיש לי משהו שישמח אותה. רציתי תואר דוקטור ליד השם שלי, שיהיה בכרטיסי ביקור ועל השלט בדלת... היום, חמש שנים אחרי, עדיין אין לי תואר דוקטור על הדלת" (עדי).

"כתבתי דוקטורט כי אני לא אוהבת להפסיק את מה שהתחלתי. כי ברגע שזה נהיה משהו שעושים, אז אני מאוד תחרותית ורציתי להצליח ולסיים. ולא רק להצליח לסיים, אלא לסיים טוב, לסיים... לעשות את זה מהר, לעשות את זה טוב, להרגיש שעשיתי משהו מוצלח" (עדי).

"עשיתי דוקטורט כי רציתי לצלול לעומק ולהוכיח לעצמי שאני יכולה ללכת את המסע הזה. זה היה מין אתגר שלי לעצמי, כדי להרגיש שאני יכולה... רציתי להוכיח לעולם שאני יכולה. רציתי את התואר ואת הכבוד שמתלווה אליו. לא הייתי מודה בזה, אבל זה היה חשוב לי" (חגית).

"להיות דוקטור זו פוזיציה שאפשר להשפיע בה. יש לך יותר הכרה, מתייחסים לדברים שלך כדברים שהם יותר ברי־סמכא מאשר אם את באה רק כאשת מקצוע. כשאת דוקטור יש לך יותר הכרה והערכה בשטח... חשבתי שזה יפתח לי הזדמנויות. אני עדיין חושבת שזה יפתח לי הזדמנויות, אבל יכול להיות שזה הזדמנויות בתוכי, לא בטוח שזה רק הזדמנויות בחוץ" (חגית).

תכנון הדרך

מסע הדוקטורט הוא בעת ובעונה אחת מסע מחושב, מתוכנן, הנובע מתהליך בחירה מושכל ומעורבים בו לא מעט חששות ורגשות חיוביים ושליליים. השאלה "האם אסיים"? נוכחת לכל אורך הדרך, כבר מנקודת ההתחלה. מצאנו שלכל אחת יש את הדרך שלה לחבר בין החלקים הרציונליים והרגשיים וכך גם לגבי תכנון הדרך. לכן אנו מציעות שתי שיטות מקבילות לתכנון הדרך אשר מאפשרות להתמודד עם החששות ולנהל את התהליך. השיטות הן: מהסוף להתחלה ו־צעד אחר צעד.

מהסוף להתחלה: שיטה זו מאפשרת לראות את התמונה הגדולה על כל שלביה, תוך ניהול מיטבי של זמני העבודה, המשימות והחששות. השיטה מתאפיינת בתכנון מדוקדק של התהליך כולו, כולל לוחות זמנים משוערים לכל שלב. אחד הכלים השימושיים לעבודה על פי שיטה זו הוא תרשים גאנט, המאפשר להכניס את כל הנתונים לציר זמן ולעקוב אחר תהליך ההתקדמות. הדגש בשיטה זו הוא בהסתכלות אל האופק, תוך סימון נקודת סיום משוערת. כלומר, כבר בשלבים הראשונים אנחנו יודעות מתי נסיים לכתוב את הדוקטורט. זהו כמובן תאריך יעד רחוק ומשוער, אך הסימון שלו מאפשר לנו לחוש בוודאות את רגע ההגעה אל היעד.

צעד אחר צעד: שיטה זו מתמקדת ביעדים ובמשימות לטווח הבינוני והקצר. נתמקד רק בצעד הבא, שאותו נתכנן לפרטי פרטים. השימוש בצעד המיידי מדרבן אותנו לעבודה מתמשכת, מאפשר לנו לתאם ציפיות מול המנחות ומול הסביבה שלנו ולהעריך את קצב העבודה שלנו בשלב הנוכחי. ניתן לשלב שיטה זו עם שיטת "מהסוף להתחלה" כאשר תהיה לנו מפת דרכים כללית המציגה את הנקודות המרכזיות שבדרך, בכללן תאריך סיום משוער. במקביל, נתכנן בדקדקנות רק את השלב הנוכחי, כדי לא ליצור תחושה של עומס משימות שמכביד עלינו (להרחבה בנושא תכנון הדרך ניתן לעיין ב-Bloomberg & Volpe [2018]).

טיפ: ביצוע דוקטורט דורש ממך ללמוד לנהל את הזמן העומד לרשותך. הדרך הטובה להתחיל היא ללמוד באיזה קצב את כותבת. קיים פער גדול בין התחושות שלך לגבי יכולות הכתיבה לבין הכתיבה בפועל. כדי לזהות מהו הקצב שלך, חשוב להתחיל למדוד. כלומר, לקחת משימה עם נקודת התחלה וסיום, לרשום את נקודת ההתחלה, את זמן העבודה ברוטו ואת נקודת הסיום. אם כתיבת 20 עמודים ארכה 60 יום, משמע שאת כותבת עמוד אחד בשלושה ימים, גם אם בפועל כתיבתו ארכה חצי שעה. משך זמן הכתיבה כולל את זמני הקושי מול הדף הלבן, הדחיינות ותהליכי החשיבה שמתקיימים כשאת לא יושבת מול המחשב.

ניהול זמן מאפשר לנו לתכנן טוב יותר גם מול עצמנו וגם מול המנחה וגם חוסך לא מעט תסכול. חשוב להקפיד למדוד את הזמן בפועל, כולל אירועים לא צפויים שהתרחשו במהלך הכתיבה, עיכובים, חגים וחופשות. זהו המדד הריאלי למשך הכתיבה שלנו. כאשר אנחנו מתכננות, ובעיקר כאשר אנחנו מתחייבות בפני המנחות שלנו לתאריך הגשה, חשוב לתכנן על פיו ולא על פי הערכה אופטימית מדי. תמיד עדיף לתכנן מרווחי טעות ולהקדים את תאריך היעד (הדד־ליין), מאשר לאחר וליצור רושם של סטודנטית לא רצינית שאינה עומדת בזמנים.

פינוי זמן ומקום

כתיבת דוקטורט דורשת שפע של זמן ומרחב שבו נכון ואפשרי לקרוא, לחשוב ולכתוב. אין תשובה אחת נכונה, ושאלת המפתח היא — מהם מרחב הזמן והמקום הנכונים לי כדי לחקור ולכתוב במיטבי? ניסחנו מספר שאלות אשר יכולות לסייע בתהליך החשיבה והתכנון:

• האם אני זקוקה למרחב שקט וסטרילי או להפך, למרחב הומה ומלא באנשים?

• האם אני זקוקה למסגרת חיצונית מהודקת או שאני מנהלת היטב את עצמי?

• האם אני זקוקה לזמן רב כדי "להתחמם" או שאני מיד נכנסת לכתיבה?

• האם נכון לי לייצר רצף מרתוני או שעדיף לי מעט זמן לאורך ימי השבוע?

• האם אני זקוקה לשולחן עבודה או שאני מעדיפה מרחב כתיבה אחר?

המשך הפרק בספר המלא