שקשוקה ושוד הלימונים הגדול
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שקשוקה ושוד הלימונים הגדול
מכר
מאות
עותקים
שקשוקה ושוד הלימונים הגדול
מכר
מאות
עותקים

שקשוקה ושוד הלימונים הגדול

4.7 כוכבים (13 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2839מקורי
ספר מודפס
59.2 מחיר מוטבע על הספר 74
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025

עוד על הספר

גליה עוז

גליה עוז (נולדה ב-8 ביוני 1964) היא סופרת ילדים ונוער, תסריטאית ובמאית סרטים תיעודיים ישראלית. זוכת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2012. נולדה ב-1964 בקיבוץ חולדה. היא בתם של נילי ועמוס עוז. למדה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. ספרי "שקשוקה" שכתבה לילדים היו לרבי מכר בישראל וזכו במעמד זהב ופלטינה. הספרים ראו אור גם בארצות הברית, צרפת, ספרד וברזיל. על סדרת "שקשוקה" זכתה עוז בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים בתשע"ב. ספרה "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא" זכה בעיטור "הפנקס" לספר ראשית-קריאה מצטיין לשנת 2011. ספרה "מתי כבר החתול שלנו יאהב אותנו?" זכה בעיטור "הפנקס" לספר ילדים מצטיין לשנת 2018. ספרה "אני מייקי" זכה בפרס דבורה עומר לשנת 2018.

ההצגה "שקשוקה ושוד הלימונים הגדול" על פי סדרת ספריה מוצגת בתיאטרון אורנה פורת (במאית - שירילי דשא).

בערוץ "כאן חינוכית", משודרת מאז 2021 הסדרה "שקשוקה" המבוססת על ספריה "שקשוקה" ו"אני מייקי". 

בין הסרטים שביימה ״למרוד במלכות״ (2007), ״קולף הסברס״ (2008), ״יהודים עכשיו״ (2010) ו״שקופים״ (2013). 

בפברואר 2021 ראה אור ספרה הראשון למבוגרים "דבר שמתחפש לאהבה".

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/5n7sy4ey

תקציר

חֲבוּרַת שׁוֹדְדִים מִסְתּוֹרִית תּוֹקֶפֶת אֶת עֵץ הַלִּימוֹן בַּבִּנְיָן שֶׁבּוֹ גָּרָה יוּלִי, וְתוֹלֶשֶׁת גַּם אֶת הַנַּעְנַע שֶׁצּוֹמַחַת בַּאֲדָנִית. יוּלִי וַחֲבֵרֶיהָ יוֹצְאִים לְמִרְדָּף אַחֵר הַשּׁוֹדְדִים, וּבַדֶּרֶךְ נִּתְקָלִים בְּפָנִים מֻכָּרוֹת וְחוֹוִים הַרְפַּתְקָאוֹת חֲדָשׁוֹת.

מִי אַחֲרַאי לַשְּׁרִיקָה הַמּוּזָרָה, שֶׁדּוֹמָה לִילָלָה שֶׁל חָתוּל, שֶׁנִּשְׁמְעָה מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר מִתַּחַת לַחַלּוֹן שֶׁל יוּלִי? הַאִם בֶּאֱמֶת יֵשׁ יֶלֶד שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ מַיְקִי, שֶׁבְּאֹזֶן יָמִין הוּא שׁוֹמֵעַ כְּמוֹ כֻּלָּם אֲבָל בְּאֹזֶן שְׂמֹאל הוּא קוֹלֵט רַק תַּחֲנַת רַדְיוֹ שֶׁמְּשַׁדֶּרֶת בִּשְׁוֶדִית? וּמִי הֵם הַשֵּׁדִים שֶׁמִּתְחַבְּאִים בַּתְּרִיסִים וּבָאֲרוֹנוֹת הַגְּבוֹהִים, וַאֲפִלּוּ הַמִּשְׁטָרָה לֹא מַצְלִיחָה לִתְפֹּס אוֹתָם?

"שַׁקְשׁוּקָה נֶעֱלֶמֶת", "שַׁקְשׁוּקָה שְׁתַּיִם", "שַׁקְשׁוּקָה מְאַמֶּצֶת חָתוּל אָיֹם וְנוֹרָא" ו"שקשוקה והמלחמה העולמית בין הטובים לרעים" הם הספרים שקדמו ל-"שַׁקְשׁוּקָה ושוד הלימונים הגדול", הסֵּפֶר הַחֲמִישִׁי וְהָאַחֲרוֹן בְּסִדְרַת שַׁקְשׁוּקָה, שחוֹגֵג אֶת הַיָּמִים הָאֲרֻכִּים שֶׁל הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל, אֶת מִשְׂחֲקֵי הַדִּמְיוֹן וְאֶת הַכַּדּוּרֶגֶל בֶּחָצֵר, אֶת הָאַהֲבָה לַכַּלְבָּה הַחֲכָמָה שַׁקְשׁוּקָה וְלֶחָתוּל הָאָיֹם וְהַנּוֹרָא, וּבְעִקָּר אֶת הַחֲבֵרוּת בֵּין הַיְּלָדִים, עַל רְגָעֶיהָ הַיָּפִים, הַמַּצְחִיקִים וְהָעֲצוּבִים.

גליה עוז ילידת קיבוץ חולדה, נשואה ואם לשני ילדים. מגדלת כלב וחתול. גליה היא זוכת פרס היצירה ע"ש לוי אשכול 2011-2012 וכלת "פרס ראש הממשלה" תשע"ב (2012) על סידרת "שקשוקה" לילדים. ספרי "שקשוקה" היו לרבי מכר בישראל (הסידרה נמכרה ביותר מ-110,000 עותקים), וראו אור בכמה שפות.

פרק ראשון

פֶּרֶק רִאשׁוֹן

 

 

 

כָּכָה גִּלִּיתִי אֶת שׁוֹד הַלִּימוֹנִים הַגָּדוֹל: מִתּוֹךְ שֵׁנָה שָׁמַעְתִּי רַעַשׁ שֶׁל גֶּשֶׁם מִבַּחוּץ וְיָדַעְתִּי שֶׁזֶּה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת, כִּי קַיִץ עַכְשָׁו וְחַמְסִין, אֲבָל בְּכָל זֹאת הָיְתָה רוּחַ חֲזָקָה וְטִפּוֹת נָגְעוּ בָּעֵצִים, וּדְבָרִים נָפְלוּ עַל הָאֲדָמָה אוֹ שֶׁמִּישֶׁהוּ זָרַק אֲבָנִים, וּמַשֶּׁהוּ נִגֵּן, אֲבָל לֹא מַמָּשׁ מוּזִיקָה אֶלָּא רַק שְׁרִיקָה חַלָּשָׁה אֲרֻכָּה, צְלִיל מוּזָר שֶׁדָּמָה לִילָלָה שֶׁל חָתוּל: שׁוּוּוּ, וְאָז נִהְיָה שֶׁקֶט. הָעֵינַיִם שֶׁלִּי נֶעֶצְמוּ בַּחֲזָרָה וְהֶחְלַטְתִּי שֶׁזֶּה סְתָם חֲלוֹם, אֲבָל אָז בָּא עוֹד שׁוּוּוּוּוּ אָרֹךְ, חַלָּשׁ. זָרַקְתִּי אֶת הַשְּׂמִיכָה הַצִּדָּה וְלֹא יָדַעְתִּי מָה הַשָּׁעָה. בַּחוּץ הָיָה אוֹר אֲבָל רָאִיתִי שֶׁעֲדַיִן מֻקְדָּם, כִּי בָּרְחוֹב עָבַר הָאוֹפַנּוֹעַ שֶׁל הַהוּא שֶׁמְּחַלֵּק עִתּוֹנִים לִפְנֵי שֶׁכֻּלָּם קָמִים.

אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁעָבַר עוֹד קְצָת זְמַן, נִסִּיתִי לְהִזָּכֵר מָה קָרָה בַּיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי הַשּׁוֹד, אֲבָל זֶה הָיָה קָשֶׁה, כִּי בַּחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל הַיָּמִים מִתְעַרְבְּבִים אֶחָד בַּשֵּׁנִי. זָכַרְתִּי שֶׁמִּישֶׁהוּ סִפֵּר לָנוּ שֶׁדּוֹתָן עוֹזֵב, נוֹסֵעַ עִם הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ לְחוּץ לָאָרֶץ לְשָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם, וְשָׂמַחְתִּי שֶׁהוּא מִסְתַּלֵּק מִכָּאן, הַיֶּלֶד הַמְּעַצְבֵּן הַזֶּה שֶׁתָּמִיד מַפְרִיעַ אוֹ מַרְבִּיץ, וַאֲפִלּוּ אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁהַלְוַאי שֶׁהוּא לֹא יַחֲזֹר אַף פַּעַם. בְּכַוָּנָה אָמַרְתִּי אֶת זֶה בְּקוֹל רָם, לְיַד כֻּלָּם, אֲבָל דּוֹתָן עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ לֹא שׁוֹמֵעַ.

עוֹד שְׁבוּעַיִם וּמַשֶּׁהוּ יִגָּמֵר הַחֹפֶשׁ. חֲבָל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲצֹר אֶת הַזְּמַן. כָּל הַיָּמִים אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים עַל הַמִּרְפֶּסֶת שֶׁל אֹפֶק וְעוֹשִׂים תַּחֲרוּת כְּדֵי לִרְאוֹת מִי יָכוֹל לְהַחֲזִיק בַּקְבּוּק קָטָן שֶׁל מַיִם מִינֶרָלִיִּים עַל הָרֹאשׁ בְּשִׁוּוּי מִשְׁקָל, אוֹ מְתַכְנְנִים כָּל מִינֵי דְּבָרִים וְאַחַר כָּךְ לֹא עוֹשִׂים אוֹתָם, וּפַעַם אַחַת גַּם הֵכַנּוּ לִימוֹנָדָה בְּקַנְקַן וּפָתַחְנוּ שֻׁלְחָן מִתְקַפֵּל עַל הַמִּדְרָכָה מִתַּחַת לְעֵץ הַפִיקוּס הַגָּדוֹל וּמָכַרְנוּ, מַמָּשׁ בְּזוֹל, בְּכוֹסוֹת קַרְטוֹן חַד-פַּעֲמִיּוֹת, וְהָיוּ כַּמָּה שְׁכֵנִים שֶׁקָּנוּ.

יֵשׁ בֶּחָצֵר שֶׁל הַבִּנְיָן שֶׁלָּנוּ עֵץ לִימוֹן גָּדוֹל וְיָפֶה, אֲבָל אִמָּא שֶׁלִּי לֹא הִסְכִּימָה שֶׁנִּקְטֹף מִמֶּנּוּ לִימוֹנִים, כִּי הֵם עֲדַיִן יְרֻקִּים וְרַק בַּסְּתָו הֵם יִהְיוּ טוֹבִים. אֲבָל הִיא קָנְתָה בִּשְׁבִילֵנוּ לִימוֹנִים אֵצֶל הַיַּרְקָן, וְאֶפִי הֵבִיאָה קַנְקַן פְּלַסְטִיק גָּדוֹל מֵהַבַּיִת שֶׁלָּהּ, וְאֶת הָעֲבוֹדָה עָשִׂינוּ עַל הַמִּרְפֶּסֶת שֶׁל אֹפֶק, כִּי בַּבַּיִת שֶׁל אֹפֶק יֵשׁ מַסְחֵטָה. אֹפֶק חָתַךְ אֶת הַלִּימוֹנִים, אֶפִי סָחֲטָה וַאֲנִי הוֹסַפְתִּי סֻכָּר וּבָחַשְׁתִּי, וְאָבִיב עָמַד וְסִפֵּר לָנוּ עַל יֶלֶד אֶחָד שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ מַיְקִי, וְזֶה סִפּוּר אֲמִתִּי, שֶׁבְּאֹזֶן יָמִין הוּא שׁוֹמֵעַ רָגִיל, אֲבָל בְּאֹזֶן שְׂמֹאל הוּא קוֹלֵט רַק שִׁדּוּרִים שֶׁל תַּחֲנַת רַדְיוֹ קְטַנָּה בִּשְׁוֶדְיָה, וְכָכָה זֶה הָיָה מֵאָז שֶׁהוּא נוֹלַד. כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַקְשִׁיב לְמָה שֶׁקּוֹרֶה סְבִיבוֹ הוּא סוֹתֵם אֶת אֹזֶן שְׂמֹאל, וְזֶה מַחְלִישׁ אֶת הַקּוֹלוֹת שֶׁמִּתְוַכְּחִים וְשָׁרִים שִׁירִים וּמַקְרִיאִים אֶת הַחֲדָשׁוֹת בְּשָׂפָה שֶׁהוּא לֹא מֵבִין.

אֲבָל כְּשֶׁצּוֹעֲקִים עָלָיו בַּבַּיִת, וְזֶה דָּבָר שֶׁקּוֹרֶה הַרְבֵּה, הוּא סוֹתֵם דַּוְקָא אֶת אֹזֶן יָמִין וּמַקְשִׁיב רַק לָרַדְיוֹ שֶׁל אֹזֶן שְׂמֹאל, וּבִגְלַל זֶה הוּא כְּבָר יוֹדֵעַ לְפַטְפֵּט קְצָת בִּשְׁוֶדִית.

אֶפִי הִקְשִׁיבָה לְאָבִיב בְּעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת, בְּלִי לְמַצְמֵץ, וְלָחֲצָה חָזָק עַל הָאָזְנַיִם שֶׁלָּהּ, קֹדֶם עַל יָמִין וְאַחַר כָּךְ עַל שְׂמֹאל. וְאָז הִיא אָמְרָה: ״בְּאֵיזֶה אֹזֶן אָמַרְתָּ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ דְּבָרִים בִּשְׁוֶדִית, הַמַּיְקִי הַזֶּה...?״

״מָה זֶה חָשׁוּב,״ אָמַר אֹפֶק. ״אֵין בֶּאֱמֶת יֶלֶד כָּזֶה שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ מַיְקִי, עִם רַדְיוֹ בָּאֹזֶן. זֶה סְתָם סִפּוּר.״

אֹפֶק גָּר קוֹמָה אַחַת מֵעָלַי, וְאֶפִי הִיא בַּת דּוֹדָה שֶׁלִּי וְגָרָה בַּבִּנְיָן מִמּוּל, וְאָבִיב הוּא יֶלֶד שֶׁאוֹהֵב לְדַבֵּר הַרְבֵּה, וְהַרְבֵּה יְלָדִים לֹא מַאֲמִינִים לַסִּפּוּרִים שֶׁלּוֹ אוֹ לֹא מְבִינִים מָה מַצְחִיק בָּהֶם, אֲבָל אֲנִי דַּוְקָא כֵּן. וְאֹפֶק אוֹמֵר: ״אֵין מָה לְהָבִין. יֶלֶד קַשְׁקְשָׁן, זֶה הַכֹּל.״ אֹפֶק מְדַבֵּר כָּכָה לִפְעָמִים, הוּא כָּזֶה וְאֵין מָה לַעֲשׂוֹת, וְאָבִיב אַף פַּעַם לֹא נֶעֱלָב.

לִפְעָמִים אֲנִי מְקַנְּאָה בַּכַּלְבָּה שֶׁלִּי שַׁקְשׁוּקָה שֶׁאֵין לָהּ עִנְיָנִים כָּאֵלֶּה וְהִיא אַף פַּעַם לֹא נֶעֱלֶבֶת וְלֹא מַעֲלִיבָה, וְכֻלָּם נִרְאִים לָהּ טוֹבִים וַחֲכָמִים, וְלֹא מְעַנְיֵן אוֹתָהּ אֵיזֶה צִיּוּנִים אֲנִי מְקַבֶּלֶת אוֹ אִם הַבְּגָדִים שֶׁלִּי מְפֻזָּרִים עַל הָרִצְפָּה, וּמָה שֶׁחָשׁוּב לָהּ זֶה לֶאֱהֹב, וְכָל מָה שֶׁהִיא רוֹצָה זֶה שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ בְּיַחַד וְלֹא יָרִיבוּ אַף פַּעַם, וּבִגְלַל זֶה הִיא שָׂמְחָה לִשְׁכַּב עַל הַמִּדְרָכָה בַּחוּץ, מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן הַמִּתְקַפֵּל, וּלְנַמְנֵם, בִּזְמַן שֶׁכָּל הָעוֹלָם בָּא לִקְנוֹת אֶצְלֵנוּ לִימוֹנָדָה.

תֵּה-עִם-נַעְנַע הָיָה הַקּוֹנֶה הָרִאשׁוֹן. הוּא אִישׁ מוּזָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַשָּׂאִית שֶׁנִּרְאֵית כְּמוֹ צַעֲצוּעַ שָׁבוּר, וּבַחֵלֶק הָאֲחוֹרִי שֶׁלָּהּ יֵשׁ עֲרֵמוֹת שֶׁל שְׁטוּיוֹת לִמְכִירָה, וּכְבִיסָה תְּלוּיָה לְיִבּוּשׁ עַל חֶבֶל, כְּאִלּוּ שֶׁהַמַּשָּׂאִית הִיא מִרְפֶּסֶת, וְעַל הַדֶּלֶת הַקִּדְמִית שֶׁלְּיַד הַנֶּהָג, זֹאת שֶׁמִּתְנַדְנֶדֶת וּמְחֻבֶּרֶת בְּחֶבֶל וְנִרְאֵית כְּאִלּוּ עוֹד רֶגַע תִּפֹּל, תָּלוּי שֶׁלֶט שֶׁכָּתוּב עָלָיו ״לִמְכִירָה בְּמַצָּב מְעֻלֶּה״.

תֵּה-עִם-נַעְנַע מִסְתּוֹבֵב תָּמִיד עִם כּוֹס קְטַנָּה שֶׁל תֵּה-עִם-נַעְנַע, וְהַתֵּה חַיָּב לִהְיוֹת רוֹתֵחַ גַּם בְּחַמְסִין, אֲבָל כְּשֶׁהוּא רָאָה אֶת הַדּוּכָן שֶׁלָּנוּ הוּא הִתְלַהֵב וְשִׁלֵּם עַל שְׁתֵּי כּוֹסוֹת לִימוֹנָדָה קְפוּאוֹת וְשָׁתָה תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה בְּמַעְגָּלִים, וְרָצָה לָדַעַת מֵאֵיפֹה הִשַּׂגְנוּ לִימוֹנִים כָּל כָּךְ טוֹבִים בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ, וְשָׁאַל לָמָּה לֹא הוֹסַפְנוּ נַעְנַע. זֶה נָכוֹן, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, בֶּאֱמֶת יָכֹלְנוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּנַּעְנַע שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי מְגַדֶּלֶת בַּאֲדָנִית בַּגִּנָּה שֶׁל הַבִּנְיָן. וְאַחַר כָּךְ נִזְכַּרְתִּי אֵיךְ אָבִיב פַּעַם סִפֵּר לָנוּ שֶׁאִם תֵּה-עִם-נַעְנַע עוֹמֵד בְּמָקוֹם אֶחָד יוֹתֵר מִדַּי זְמַן, הוּא מַצְמִיחַ שָׁרָשִׁים.

וְאָז רָאִינוּ שְׁתֵּי יְלָדוֹת מִכִּתָּה א׳ שֶׁקּוֹרְאִים לָהֶן צִיקִי וְנוּנִי, שֶׁמֵּרָחוֹק נִרְאוֹת כְּמוֹ יַלְדָּה אַחַת עִם הַרְבֵּה יָדַיִם וְרַגְלַיִם, וְגַם מִקָּרוֹב הֵן נִרְאוֹת כָּכָה, כָּתֵף נוֹגַעַת בְּכָתֵף וְיָדַיִם מְעֻרְבָּבוֹת. וְגַם הַשֵּׁמוֹת מִתְעַרְבְּבִים: צִיקִינוּנִי. כְּשֶׁצִּיקִי רָאֲתָה אוֹתָנוּ הִיא גָּרְרָה אֶת נוּנִי אַחֲרֶיהָ כְּדֵי לִרְאוֹת מָה אֲנַחְנוּ מוֹכְרִים, וְאָמְרָה: ״יוּ, לִימוֹנָדָה! אֲנִי הֲכִי אוֹהֶבֶת לִימוֹנָדָה בָּעוֹלָם.״

״אֲנַחְנוּ לֹא מוֹכְרִים לִימוֹנָדָה לִילָדוֹת בְּכִתָּה א׳,״ אָמַר אֹפֶק בִּרְצִינוּת. ״זֶה אָסוּר לְפִי הַחֹק.״..,

גליה עוז

גליה עוז (נולדה ב-8 ביוני 1964) היא סופרת ילדים ונוער, תסריטאית ובמאית סרטים תיעודיים ישראלית. זוכת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2012. נולדה ב-1964 בקיבוץ חולדה. היא בתם של נילי ועמוס עוז. למדה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. ספרי "שקשוקה" שכתבה לילדים היו לרבי מכר בישראל וזכו במעמד זהב ופלטינה. הספרים ראו אור גם בארצות הברית, צרפת, ספרד וברזיל. על סדרת "שקשוקה" זכתה עוז בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים בתשע"ב. ספרה "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא" זכה בעיטור "הפנקס" לספר ראשית-קריאה מצטיין לשנת 2011. ספרה "מתי כבר החתול שלנו יאהב אותנו?" זכה בעיטור "הפנקס" לספר ילדים מצטיין לשנת 2018. ספרה "אני מייקי" זכה בפרס דבורה עומר לשנת 2018.

ההצגה "שקשוקה ושוד הלימונים הגדול" על פי סדרת ספריה מוצגת בתיאטרון אורנה פורת (במאית - שירילי דשא).

בערוץ "כאן חינוכית", משודרת מאז 2021 הסדרה "שקשוקה" המבוססת על ספריה "שקשוקה" ו"אני מייקי". 

בין הסרטים שביימה ״למרוד במלכות״ (2007), ״קולף הסברס״ (2008), ״יהודים עכשיו״ (2010) ו״שקופים״ (2013). 

בפברואר 2021 ראה אור ספרה הראשון למבוגרים "דבר שמתחפש לאהבה".

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/5n7sy4ey

עוד על הספר

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
13 דירוגים
11 דירוגים
1 דירוגים
0 דירוגים
1 דירוגים
0 דירוגים
24/9/2024

ספר שהכי נהנתי בסדרה

30/9/2021

ספר מצוין. אהבתי.

28/8/2021

מדהים ומעולה ממש ממש טוב

30/3/2021

סדרת שקשוקה נהדרת כולה. אמינה, סוחפת, מותחת. תענוג.

1/12/2020

אהבתי את הספר מאוד.השם שקשוקה ממש מצחיק

19/10/2020

ספר מקסים! מאוד נהנתי לקרוא עם בת השמונה שלי

15/4/2020

הספר היה ממש מותח. וגם ממש ממש אהבתי אותו

24/3/2020

ספר ממש טוב, מעניין ומגניב. נהננו מאוד לקרוא אותו. היינו במתח מה יהיה הסוף, וחיכינו מדי יום לפרק הבא.

2/7/2019

הספר הכי טוב שלך גליה!!!!!!!!!!😍

9/8/2024

אחלה

שקשוקה ושוד הלימונים הגדול גליה עוז

פֶּרֶק רִאשׁוֹן

 

 

 

כָּכָה גִּלִּיתִי אֶת שׁוֹד הַלִּימוֹנִים הַגָּדוֹל: מִתּוֹךְ שֵׁנָה שָׁמַעְתִּי רַעַשׁ שֶׁל גֶּשֶׁם מִבַּחוּץ וְיָדַעְתִּי שֶׁזֶּה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת, כִּי קַיִץ עַכְשָׁו וְחַמְסִין, אֲבָל בְּכָל זֹאת הָיְתָה רוּחַ חֲזָקָה וְטִפּוֹת נָגְעוּ בָּעֵצִים, וּדְבָרִים נָפְלוּ עַל הָאֲדָמָה אוֹ שֶׁמִּישֶׁהוּ זָרַק אֲבָנִים, וּמַשֶּׁהוּ נִגֵּן, אֲבָל לֹא מַמָּשׁ מוּזִיקָה אֶלָּא רַק שְׁרִיקָה חַלָּשָׁה אֲרֻכָּה, צְלִיל מוּזָר שֶׁדָּמָה לִילָלָה שֶׁל חָתוּל: שׁוּוּוּ, וְאָז נִהְיָה שֶׁקֶט. הָעֵינַיִם שֶׁלִּי נֶעֶצְמוּ בַּחֲזָרָה וְהֶחְלַטְתִּי שֶׁזֶּה סְתָם חֲלוֹם, אֲבָל אָז בָּא עוֹד שׁוּוּוּוּוּ אָרֹךְ, חַלָּשׁ. זָרַקְתִּי אֶת הַשְּׂמִיכָה הַצִּדָּה וְלֹא יָדַעְתִּי מָה הַשָּׁעָה. בַּחוּץ הָיָה אוֹר אֲבָל רָאִיתִי שֶׁעֲדַיִן מֻקְדָּם, כִּי בָּרְחוֹב עָבַר הָאוֹפַנּוֹעַ שֶׁל הַהוּא שֶׁמְּחַלֵּק עִתּוֹנִים לִפְנֵי שֶׁכֻּלָּם קָמִים.

אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁעָבַר עוֹד קְצָת זְמַן, נִסִּיתִי לְהִזָּכֵר מָה קָרָה בַּיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי הַשּׁוֹד, אֲבָל זֶה הָיָה קָשֶׁה, כִּי בַּחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל הַיָּמִים מִתְעַרְבְּבִים אֶחָד בַּשֵּׁנִי. זָכַרְתִּי שֶׁמִּישֶׁהוּ סִפֵּר לָנוּ שֶׁדּוֹתָן עוֹזֵב, נוֹסֵעַ עִם הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ לְחוּץ לָאָרֶץ לְשָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם, וְשָׂמַחְתִּי שֶׁהוּא מִסְתַּלֵּק מִכָּאן, הַיֶּלֶד הַמְּעַצְבֵּן הַזֶּה שֶׁתָּמִיד מַפְרִיעַ אוֹ מַרְבִּיץ, וַאֲפִלּוּ אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁהַלְוַאי שֶׁהוּא לֹא יַחֲזֹר אַף פַּעַם. בְּכַוָּנָה אָמַרְתִּי אֶת זֶה בְּקוֹל רָם, לְיַד כֻּלָּם, אֲבָל דּוֹתָן עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ לֹא שׁוֹמֵעַ.

עוֹד שְׁבוּעַיִם וּמַשֶּׁהוּ יִגָּמֵר הַחֹפֶשׁ. חֲבָל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲצֹר אֶת הַזְּמַן. כָּל הַיָּמִים אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים עַל הַמִּרְפֶּסֶת שֶׁל אֹפֶק וְעוֹשִׂים תַּחֲרוּת כְּדֵי לִרְאוֹת מִי יָכוֹל לְהַחֲזִיק בַּקְבּוּק קָטָן שֶׁל מַיִם מִינֶרָלִיִּים עַל הָרֹאשׁ בְּשִׁוּוּי מִשְׁקָל, אוֹ מְתַכְנְנִים כָּל מִינֵי דְּבָרִים וְאַחַר כָּךְ לֹא עוֹשִׂים אוֹתָם, וּפַעַם אַחַת גַּם הֵכַנּוּ לִימוֹנָדָה בְּקַנְקַן וּפָתַחְנוּ שֻׁלְחָן מִתְקַפֵּל עַל הַמִּדְרָכָה מִתַּחַת לְעֵץ הַפִיקוּס הַגָּדוֹל וּמָכַרְנוּ, מַמָּשׁ בְּזוֹל, בְּכוֹסוֹת קַרְטוֹן חַד-פַּעֲמִיּוֹת, וְהָיוּ כַּמָּה שְׁכֵנִים שֶׁקָּנוּ.

יֵשׁ בֶּחָצֵר שֶׁל הַבִּנְיָן שֶׁלָּנוּ עֵץ לִימוֹן גָּדוֹל וְיָפֶה, אֲבָל אִמָּא שֶׁלִּי לֹא הִסְכִּימָה שֶׁנִּקְטֹף מִמֶּנּוּ לִימוֹנִים, כִּי הֵם עֲדַיִן יְרֻקִּים וְרַק בַּסְּתָו הֵם יִהְיוּ טוֹבִים. אֲבָל הִיא קָנְתָה בִּשְׁבִילֵנוּ לִימוֹנִים אֵצֶל הַיַּרְקָן, וְאֶפִי הֵבִיאָה קַנְקַן פְּלַסְטִיק גָּדוֹל מֵהַבַּיִת שֶׁלָּהּ, וְאֶת הָעֲבוֹדָה עָשִׂינוּ עַל הַמִּרְפֶּסֶת שֶׁל אֹפֶק, כִּי בַּבַּיִת שֶׁל אֹפֶק יֵשׁ מַסְחֵטָה. אֹפֶק חָתַךְ אֶת הַלִּימוֹנִים, אֶפִי סָחֲטָה וַאֲנִי הוֹסַפְתִּי סֻכָּר וּבָחַשְׁתִּי, וְאָבִיב עָמַד וְסִפֵּר לָנוּ עַל יֶלֶד אֶחָד שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ מַיְקִי, וְזֶה סִפּוּר אֲמִתִּי, שֶׁבְּאֹזֶן יָמִין הוּא שׁוֹמֵעַ רָגִיל, אֲבָל בְּאֹזֶן שְׂמֹאל הוּא קוֹלֵט רַק שִׁדּוּרִים שֶׁל תַּחֲנַת רַדְיוֹ קְטַנָּה בִּשְׁוֶדְיָה, וְכָכָה זֶה הָיָה מֵאָז שֶׁהוּא נוֹלַד. כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַקְשִׁיב לְמָה שֶׁקּוֹרֶה סְבִיבוֹ הוּא סוֹתֵם אֶת אֹזֶן שְׂמֹאל, וְזֶה מַחְלִישׁ אֶת הַקּוֹלוֹת שֶׁמִּתְוַכְּחִים וְשָׁרִים שִׁירִים וּמַקְרִיאִים אֶת הַחֲדָשׁוֹת בְּשָׂפָה שֶׁהוּא לֹא מֵבִין.

אֲבָל כְּשֶׁצּוֹעֲקִים עָלָיו בַּבַּיִת, וְזֶה דָּבָר שֶׁקּוֹרֶה הַרְבֵּה, הוּא סוֹתֵם דַּוְקָא אֶת אֹזֶן יָמִין וּמַקְשִׁיב רַק לָרַדְיוֹ שֶׁל אֹזֶן שְׂמֹאל, וּבִגְלַל זֶה הוּא כְּבָר יוֹדֵעַ לְפַטְפֵּט קְצָת בִּשְׁוֶדִית.

אֶפִי הִקְשִׁיבָה לְאָבִיב בְּעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת, בְּלִי לְמַצְמֵץ, וְלָחֲצָה חָזָק עַל הָאָזְנַיִם שֶׁלָּהּ, קֹדֶם עַל יָמִין וְאַחַר כָּךְ עַל שְׂמֹאל. וְאָז הִיא אָמְרָה: ״בְּאֵיזֶה אֹזֶן אָמַרְתָּ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ דְּבָרִים בִּשְׁוֶדִית, הַמַּיְקִי הַזֶּה...?״

״מָה זֶה חָשׁוּב,״ אָמַר אֹפֶק. ״אֵין בֶּאֱמֶת יֶלֶד כָּזֶה שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ מַיְקִי, עִם רַדְיוֹ בָּאֹזֶן. זֶה סְתָם סִפּוּר.״

אֹפֶק גָּר קוֹמָה אַחַת מֵעָלַי, וְאֶפִי הִיא בַּת דּוֹדָה שֶׁלִּי וְגָרָה בַּבִּנְיָן מִמּוּל, וְאָבִיב הוּא יֶלֶד שֶׁאוֹהֵב לְדַבֵּר הַרְבֵּה, וְהַרְבֵּה יְלָדִים לֹא מַאֲמִינִים לַסִּפּוּרִים שֶׁלּוֹ אוֹ לֹא מְבִינִים מָה מַצְחִיק בָּהֶם, אֲבָל אֲנִי דַּוְקָא כֵּן. וְאֹפֶק אוֹמֵר: ״אֵין מָה לְהָבִין. יֶלֶד קַשְׁקְשָׁן, זֶה הַכֹּל.״ אֹפֶק מְדַבֵּר כָּכָה לִפְעָמִים, הוּא כָּזֶה וְאֵין מָה לַעֲשׂוֹת, וְאָבִיב אַף פַּעַם לֹא נֶעֱלָב.

לִפְעָמִים אֲנִי מְקַנְּאָה בַּכַּלְבָּה שֶׁלִּי שַׁקְשׁוּקָה שֶׁאֵין לָהּ עִנְיָנִים כָּאֵלֶּה וְהִיא אַף פַּעַם לֹא נֶעֱלֶבֶת וְלֹא מַעֲלִיבָה, וְכֻלָּם נִרְאִים לָהּ טוֹבִים וַחֲכָמִים, וְלֹא מְעַנְיֵן אוֹתָהּ אֵיזֶה צִיּוּנִים אֲנִי מְקַבֶּלֶת אוֹ אִם הַבְּגָדִים שֶׁלִּי מְפֻזָּרִים עַל הָרִצְפָּה, וּמָה שֶׁחָשׁוּב לָהּ זֶה לֶאֱהֹב, וְכָל מָה שֶׁהִיא רוֹצָה זֶה שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ בְּיַחַד וְלֹא יָרִיבוּ אַף פַּעַם, וּבִגְלַל זֶה הִיא שָׂמְחָה לִשְׁכַּב עַל הַמִּדְרָכָה בַּחוּץ, מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן הַמִּתְקַפֵּל, וּלְנַמְנֵם, בִּזְמַן שֶׁכָּל הָעוֹלָם בָּא לִקְנוֹת אֶצְלֵנוּ לִימוֹנָדָה.

תֵּה-עִם-נַעְנַע הָיָה הַקּוֹנֶה הָרִאשׁוֹן. הוּא אִישׁ מוּזָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַשָּׂאִית שֶׁנִּרְאֵית כְּמוֹ צַעֲצוּעַ שָׁבוּר, וּבַחֵלֶק הָאֲחוֹרִי שֶׁלָּהּ יֵשׁ עֲרֵמוֹת שֶׁל שְׁטוּיוֹת לִמְכִירָה, וּכְבִיסָה תְּלוּיָה לְיִבּוּשׁ עַל חֶבֶל, כְּאִלּוּ שֶׁהַמַּשָּׂאִית הִיא מִרְפֶּסֶת, וְעַל הַדֶּלֶת הַקִּדְמִית שֶׁלְּיַד הַנֶּהָג, זֹאת שֶׁמִּתְנַדְנֶדֶת וּמְחֻבֶּרֶת בְּחֶבֶל וְנִרְאֵית כְּאִלּוּ עוֹד רֶגַע תִּפֹּל, תָּלוּי שֶׁלֶט שֶׁכָּתוּב עָלָיו ״לִמְכִירָה בְּמַצָּב מְעֻלֶּה״.

תֵּה-עִם-נַעְנַע מִסְתּוֹבֵב תָּמִיד עִם כּוֹס קְטַנָּה שֶׁל תֵּה-עִם-נַעְנַע, וְהַתֵּה חַיָּב לִהְיוֹת רוֹתֵחַ גַּם בְּחַמְסִין, אֲבָל כְּשֶׁהוּא רָאָה אֶת הַדּוּכָן שֶׁלָּנוּ הוּא הִתְלַהֵב וְשִׁלֵּם עַל שְׁתֵּי כּוֹסוֹת לִימוֹנָדָה קְפוּאוֹת וְשָׁתָה תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה בְּמַעְגָּלִים, וְרָצָה לָדַעַת מֵאֵיפֹה הִשַּׂגְנוּ לִימוֹנִים כָּל כָּךְ טוֹבִים בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ, וְשָׁאַל לָמָּה לֹא הוֹסַפְנוּ נַעְנַע. זֶה נָכוֹן, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, בֶּאֱמֶת יָכֹלְנוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּנַּעְנַע שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי מְגַדֶּלֶת בַּאֲדָנִית בַּגִּנָּה שֶׁל הַבִּנְיָן. וְאַחַר כָּךְ נִזְכַּרְתִּי אֵיךְ אָבִיב פַּעַם סִפֵּר לָנוּ שֶׁאִם תֵּה-עִם-נַעְנַע עוֹמֵד בְּמָקוֹם אֶחָד יוֹתֵר מִדַּי זְמַן, הוּא מַצְמִיחַ שָׁרָשִׁים.

וְאָז רָאִינוּ שְׁתֵּי יְלָדוֹת מִכִּתָּה א׳ שֶׁקּוֹרְאִים לָהֶן צִיקִי וְנוּנִי, שֶׁמֵּרָחוֹק נִרְאוֹת כְּמוֹ יַלְדָּה אַחַת עִם הַרְבֵּה יָדַיִם וְרַגְלַיִם, וְגַם מִקָּרוֹב הֵן נִרְאוֹת כָּכָה, כָּתֵף נוֹגַעַת בְּכָתֵף וְיָדַיִם מְעֻרְבָּבוֹת. וְגַם הַשֵּׁמוֹת מִתְעַרְבְּבִים: צִיקִינוּנִי. כְּשֶׁצִּיקִי רָאֲתָה אוֹתָנוּ הִיא גָּרְרָה אֶת נוּנִי אַחֲרֶיהָ כְּדֵי לִרְאוֹת מָה אֲנַחְנוּ מוֹכְרִים, וְאָמְרָה: ״יוּ, לִימוֹנָדָה! אֲנִי הֲכִי אוֹהֶבֶת לִימוֹנָדָה בָּעוֹלָם.״

״אֲנַחְנוּ לֹא מוֹכְרִים לִימוֹנָדָה לִילָדוֹת בְּכִתָּה א׳,״ אָמַר אֹפֶק בִּרְצִינוּת. ״זֶה אָסוּר לְפִי הַחֹק.״..,

המלצות נוספות

עוד ספרים של גליה עוז