רולטה רוסית

1

במהרה התברר שנקלע למצב מוטרף מלכתחילה. הצמא הבלתי נשלט להרגיש תשוקה, השתוקקות, כזו שתגיע בדרך פלא משום מקום ותלהיב אותו כמו פעם, סיבכה אותו שוב. כתמיד, במקום התלהבות פערה התשוקה בור אפל בנפשו. הוא זכר לילות ארוכים שבהם היה משוטט ברחובות ערים זרות, לילות שהסתיימו באורח בלתי נמנע בקהות חושים ליד שולחן מרוחק בבר אפלולי. בקצרה, סמי סמוכה, קדמי — שחזר לתפקד כסוכן חשאי — השתוקק להימצא אלפי קילומטרים מהמקום שבו נמצא. בפעם המי יודע כמה שאל את עצמו מה הוא עושה במקום הזה ושוב העלה לנגד עיניו את פרשות הדרכים של חייו ונזכר בבחירות המוטעות שעשה. במאמץ עליון עלה בידו לחזור לעצמו. הייתה לו עבודה לבצע. באוזנו הייתה תחובה אוזנייה והוא עקב אחר השיחה ששידר אליו העגיל הנעוץ בתנוך אוזנה של ג’וליאנה - עגיל כסף שהיה למעשה משדר שנשאה עליה, שאותו העניק לה במתנה בחור שהכירה בשם ״האיראני״. ברגע זה ישבה בחברת גבר בצידו המרוחק של הדלפק בבר אירופה ברחוב מאל פלוריאנו שבעיר פוז דה איגוואסו בברזיל, במשולש הגבולות עם ארגנטינה ופרגוואי. הגבר היה איימן, לוחם חיזבאללה, שנשלח לחופשה של מספר שבועות במימון איראני לאחר שכמה מחבריו נהרגו במהלך הפצצה על הבסיס האווירי 4-T שבסוריה, שבו שירת. ג’וליאנה — יפהפייה מקומית — אירחה גברים מזדמנים ופִרנסה בת ואם זקנה שגידלה עבורה את בת השנתיים שילדה, היא לא ידעה למי. היו לג’וליאנה עיניים כחולות עמוקות, שבאור עמום החליפו את צבען לסגולות, מגפי עור שחורים בגובה ברכיה וחולצת בטן אדומה קשורה מעל טבורה. עכשיו לגמה טקילה סנרייז - עשרה ריאל למשקה - ושלחה חיוך עייף לאיימן שישב לצידה בפנים עגומות.

ג’וליאנה סייעה למוסד הישראלי על בסיס תשלום אד־הוק, במחשבה שהיא עוזרת לקרטל סמים קולומביאני לפתוח ערוץ הפצה נוסף למזרח התיכון. תפקידה הסתכם בסיבוך קליינטים נבחרים בחובות בעקבות ההוצאות הניכרות שהוטלו עליהם לאחר שהתמכרו לשירותיה. את הקליינטים המתאימים מתוך לוחמי החיזבאללה הנופשים בעיר סימן בדרך כלל אוסקר, סוכן המוסד. לאחר שעלה לוחם החיזבאללה המתאים בחכה, היה נכנס לפעולה המפעיל שלו, לכאורה איראני, משחרר את המסכן מחובותיו מתוך כספי ארגון צדקה מוסלמי כביכול ורושם לזכותו סוכן בפוטנציה. זו הייתה אופרציה חדשה יחסית, שכבר החלה מניבה פירות בסיכול העברות של סכומי כסף גדולים במזומן לידי החיזבאללה בביירות - כספים שמקורם בעסקאות סמים נרחבות של הארגון, שהולבנו בקזינו של העיר.

הפעם היה זה איימן הלבנוני שהעלתה ג’וליאנה בחכתה לפי הוראותיו של אוסקר. לאחר שבועיים של שיכרון חושים במלון בלמונד שליד מפלי האיגוואסו, מצא עצמו איימן שקוע כצפוי בחובות ומאוים על ידי נושים אלימים שהחזיקו בדרכון שלו כעירבון. ג’וליאנה הציעה להציג אותו לאדם שיוכל לדבריה לפתור את בעיותיו.

בערב שבו חזרו השניים העירה מאותם שבועיים של בילוי חלומי במלון בלמונד, בסיומה של ארוחת ערב מוקדמת, עת ישבו לשתות בבר אירופה, התבונן איימן ארוכות בפרופיל המלאך של ג’וליאנה. היא בחנה את הכוס שבידה הענוגה בעיניים מזוגגות.

״אני חושבת שאמשיך עם דריי מרטיני,״ הרהרה לעצמה בקול רם. היא העיפה מבט בתפריט המשקאות והוסיפה, ״זה רק 12 ריאל.״

״זה המשקה הרביעי שלך הערב,״ אמר איימן. הוא חשש שתגלוש לקהות חושים וכך תימנע ממנו הנחמה שבחברתה. לפני שנשלח להילחם בסוריה אהב איימן לצפות בטלנובלות טורקיות ועתה פנטז על כך שיציל את ג’וליאנה מחיים של אומללות, יישא אותה לאישה ויהגר לברזיל.

״זה רק שני ריאל יותר מהטקילה, אני אשלם,״ הטיחה בו ג’וליאנה טרוניה מובלעת.

איימן המושפל ויתר על תשובה שהייתה עלולה להחמיר את המצב. הוא השתוקק לחזור כבר למיטה הרחבה שבמלון. בעוד שבוע הוא אמור לסיים את חופשתו והדבר שנזקק לו יותר מכול היו חסדיה של ג’וליאנה. אלו שימשו מחסום יחידי בינו לבין הסיוטים שליוו את מחשבותיו על הגיהינום המצפה לו בסוריה ההרוסה, המופצצת ללא הפוגה.

״מסכן שלי,״ אמרה, ״אין לך מצב רוח.״

״הדרכון שלי נמצא אצל החבר שלך,״ אמר, ״ובעוד שבוע אני חייב לעזוב את ברזיל.״

״הוא לא חבר שלי. ברגע שתשלם לו את החוב הוא יחזיר לך את הדרכון.״

איימן שתק. היא הושיטה את ידה, העבירה את אצבעותיה הארוכות בשערו ושלחה צמרמורת של הנאה לאורך חוט שדרתו.

״הוא לא יוותר על הכסף, איימן,״ לחשה באוזנו. ״הם הורגים אנשים על הרבה פחות מזה.״

איימן שבר את ראשו על הבעיה זה כמה ימים. כשעשה איתה שורות קוק בפעם הראשונה לא עלתה כלל שאלת הכסף. אחר כך דאגה להביא לבקשתו עוד ועוד מהאבקה ורק כעבור מספר ימים העלתה בכלל את שאלת הכסף. כשאמר לה שהוא מוגבל באמצעיו הרגיעה אותו ופטרה את העניין בכך שהיא זקוקה לאבקה הלבנה כדי להרגיש משוחררת ״ולתת מעצמה״. הוא נאלץ לזרום איתה עד ליום שבו קפצו לביקור זוג בריונים קולומביאנים, הפכו את החדר, לימדו אותו דבר או שניים על טבעם החולף של החיים בעזרת כמה מכות יבשות והשאירו אותו עם אוזן חירשת למחצה ושן קדמית שבורה, שגרמה לו להימנע מחיוכים.

״אמרתי לך, איימן. אני יכולה להכיר לך מישהו שיכסה את החוב. אם תרצה, תגיד לי.״

לפני יומיים, כשהציעה לו את אותו הדבר בדיוק, סירב ללא היסוס. אבל זה היה לפני הביקור הלילי של הקולומביאנים. עדיין בנה על חבריו ליחידה ששוכנו באותו מלון בעיר ושאיתם היה בקשר. נראה לו טבעי שיעזרו לו לצאת מהסבך. אחוות לוחמים. בתגובה הם הבהירו לו מאיפה משתין הדג בים שבו הטורפים הם ארגוני פשע מקסיקנים וקרטל סמים קולומביאני. להם הייתה זו כבר החופשה השנייה בעיר ומה שהיה עליהם ללמוד בדרך הקשה הם כבר למדו. לאחר שיחה קצרה הבין שהוא לבדו בעניין.

״למה שהמישהו הזה שלך ירצה לעזור לי?״ שאל הפעם את ג’וליאנה.

״אין לי מושג,״ אמרה. ״תשאל את המישהו הזה בעצמך. אני חושבת שהוא פשוט אוהב אתכם, הלבנונים.״

סמי שהקשיב לקורבנו משולחנו המרוחק התעצב אל ליבו. במקרה זה היה הוא השושבין לחיבור בין השניים, זה היה תפקידו במשחק. משחק מלוכלך. הוא שנא את עצמו משום שחש הזדהות מלאה עם איימן. חובות, חיים שסטו ממסלולם, דרך ללא מוצא — את כל אלו הכיר מיד ראשונה. עכשיו, כשהקשיב לשיחה, חזרו אליו תמונות מחייו ואיתן האמפתיה לקורבן. הוא ישב בגבו אל השניים. כשרצה להתבונן בהם השתמש במסך המצלמה בנייד שלו. מזיהויו על ידי ג’וליאנה לא חשש, היא לא הכירה אותו. איימן לעומת זאת היה ידידו, אם אפשר להשתמש במילה הטעונה הזאת לגבי מישהו ששימש אובייקט לגיוס. סמי היה זה שסימן אותו כמתאים בפני אוסקר, איש הקשר שלו במוסד, ואוסקר שילח באיימן את הפיתוי העונה לשם ג’וליאנה, שתפקידה היה כזכור לסבך אותו בחובות. סמי היה אמור לפעול דרך מתווכים ואנשי קשר, ובשום מקרה לא לקשור את עצמו לצוות המוסד שפעל בעיר. אופי משימתו היה כזה שהקשר בינו לבין המוסד נבנה מראש כ’ניתן להכחשה’.