שקשוקה נעלמת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שקשוקה נעלמת
מכר
מאות
עותקים
שקשוקה נעלמת
מכר
מאות
עותקים

שקשוקה נעלמת

4.3 כוכבים (129 דירוגים)
ספר דיגיטלי
39
ספר מודפס
59.2 מחיר מוטבע על הספר 74

עוד על הספר

גליה עוז

גליה עוז (נולדה ב-8 ביוני 1964) היא סופרת ילדים ונוער, תסריטאית ובמאית סרטים תיעודיים ישראלית. זוכת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2012. נולדה ב-1964 בקיבוץ חולדה. היא בתם של נילי ועמוס עוז. למדה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. ספרי "שקשוקה" שכתבה לילדים היו לרבי מכר בישראל וזכו במעמד זהב ופלטינה. הספרים ראו אור גם בארצות הברית, צרפת, ספרד וברזיל. על סדרת "שקשוקה" זכתה עוז בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים בתשע"ב. ספרה "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא" זכה בעיטור "הפנקס" לספר ראשית-קריאה מצטיין לשנת 2011. ספרה "מתי כבר החתול שלנו יאהב אותנו?" זכה בעיטור "הפנקס" לספר ילדים מצטיין לשנת 2018. ספרה "אני מייקי" זכה בפרס דבורה עומר לשנת 2018.

ההצגה "שקשוקה ושוד הלימונים הגדול" על פי סדרת ספריה מוצגת בתיאטרון אורנה פורת (במאית - שירילי דשא).

בערוץ "כאן חינוכית", משודרת מאז 2021 הסדרה "שקשוקה" המבוססת על ספריה "שקשוקה" ו"אני מייקי". 

בין הסרטים שביימה ״למרוד במלכות״ (2007), ״קולף הסברס״ (2008), ״יהודים עכשיו״ (2010) ו״שקופים״ (2013). 

בפברואר 2021 ראה אור ספרה הראשון למבוגרים "דבר שמתחפש לאהבה".

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/5n7sy4ey

תקציר

שקשוקה, הכלבה הקטנה של יולי, נעלמה פתאום. האם יכול להיות שדותן גנב אותה כדי להתנקם ביולי? ומי בכלל מעז להסתכסך עם דותן, שילדים בכיתה א' נעשים לבנים כמו ניר טואלט כשהם פוגשים אותו במקרה בחצר של בית הספר?

אימא חושבת שאולי יש הסבר אחר, אבל יודעת שפשוט אינה רוצה לחפש אותה, כי היא עסוקה מידי בטיפול בתאומים, יויו.

מי יעזור ליולי למצוא את שקשוקה? אולי אופק, שהוא חבר אמיתי אבל תמיד מלגלג על כל דבר: אולי אפי, שהיא הבת דודה הכי חמודה שאפשר לדמיין, אבל היא גם הילדה הכי מרחפת בכיתה: ואולי אפילו אביב, שנולד על מטוס בדרך לאנטארקטיקה, או לפחות זה מה שהוא מספר לכולם ...

מי יציל את הכלבה המקושקשת, הצבעונית, המכוסה בציורים מושקעים שבזכותה היה ליולי חם גם בלילות הכי קרים?

"שַׁקְשׁוּקָה נֶעֱלֶמֶת" היא ההרפתקה הראשונה בסדרת שקשוקה. אחריה מגיעים הספרים  "שַׁקְשׁוּקָה שְׁתַּיִם", "שַׁקְשׁוּקָה מְאַמֶּצֶת חָתוּל אָיֹם וְנוֹרָא", "שקשוקה והמלחמה העולמית בין הטובים לרעים" והספר האחרון בסדרה -"שַׁקְשׁוּקָה ושוד הלימונים הגדול".

גליה עוז נולדה בשנת 1964 בקיבוץ חולדה. סופרת ילדים ובמאית סרטי תעודה. למדה קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. ביימה סרטי תעודה וכתבות לתוכנית "מבט שני". פרסמה שישה ספרי ילדים וכן רשימות ביקורת במוסף הספרותי של "ידיעות אחרונות" ובעיתונים אחרים.

סרטיה הוקרנו בטלוויזיה ובפסטיבלים בארץ ובעולם. על ספרי הילדים שלה זכתה בפרס היצירה על שם לוי אשכול לשנת 2011. ספרה "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא", שיצא בהוצאת כתר, קיבל את עיטור כתב העת המקוון "הפנקס" לספר ראשית-קריאה מצטיין לשנת 2011.

יהודה אטלס: "גליה עוז גיבשה קול ייחודי, שיש בו קשב לשפת הילדים ביחד עם יצירתיות והמצאה... ההורים לא משמשים רק כתפאורת-רקע אלא מקיימים עם ילדיהם שיחות מועילות ויודעים להעניק חום ואהבה. הכלבה שקשוקה והחתול המאומץ, ששורט לפעמים, משמשים הן כדמויות חיות והן כדימויים להתנהגות בני האדם. בכל סיפור גם תעלומה בלשית שנפתרת בסופו בדרך מקורית".

פרק ראשון

פֶּרֶק רִאשׁוֹן

 

הַגּוּרָה שֶׁלִּי שַׁקְשׁוּקָה נֶעֶלְמָה. זֶה קָרָה בְּדִיּוּק כְּשֶׁאַבָּא שֶׁלִּי לֹא הָיָה בָּאָרֶץ, וְאִמָּא שֶׁלִּי הָיְתָה בְּמַצַּב רוּחַ הֲכִי עַצְבָּנִי שֶׁלָּהּ, כִּי יוֹגֵב וְיַנַּאי קִבְּלוּ חִסּוּן, שְׁנֵיהֶם, וְהִרְגִּישׁוּ רַע וְלֹא יָשְׁנוּ בַּלַּיְלָה. יוֹגֵב וְיַנַּאי, שֶׁבְּקִצּוּר אֲנִי קוֹרֵאת לָהֶם יוֹיוֹ, הֵם קְטַנִּים, הֵם תְּאוֹמִים וְהֵם אַחִים שֶׁלִּי, וְכָל אֶחָד יַגִּיד לָכֶם שֶׁאִם יֵשׁ שְׁנֵי תִּינוֹקוֹת בַּבַּיִת אָז אַף אֶחָד לֹא יָשִׂים לֵב לַכַּלְבָּה, גַּם אִם הִיא בְּעַצְמָהּ תִּינֹקֶת.

בַּלַּיְלָה שָׁכַבְתִּי בַּמִּטָּה וְהָיָה לִי קַר, וְנִזְכַּרְתִּי שֶׁפַּעַם רָאִיתִי בַּטֶּלֶוִיזְיָה תְּמוּנוֹת שֶׁל כֶּלֶב רָעֵב וְרָזֶה נוֹרָא, שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ נָסְעָה לְחוּצְלָאָרֶץ וְהִשְׁאִירָה אוֹתוֹ קָשׁוּר לְעֵץ. אָמְרוּ שֶׁצַּעַר בַּעֲלֵי חַיִּים לֹא יָכוֹל לְטַפֵּל בְּכָל הַכְּלָבִים הָאֵלֶּה שֶׁהַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁלָּהֶם זָרְקוּ אוֹתָם. וְחָשַׁבְתִּי עַל שַׁקְשׁוּקָה, שֶׁאוּלַי קְשׁוּרָה עַכְשָׁו לְאֵיזֶה עֵץ, וְהִיא רְעֵבָה וּמִתְגַּעְגַּעַת אֵלַי.

בַּבֹּקֶר, בַּכִּתָּה, אֹפֶק אָמַר לִי שֶׁאֵין סִכּוּי שֶׁמִּישֶׁהוּ גָּנַב אוֹתָהּ. בַּחַיִּים לֹא. כְּלָבִים כָּאֵלֶּה, מְכֹעָרִים וּמְקֻשְׁקָשִׁים, אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג חָמֵשׁ בְּעֶשֶׂר שֶׁקֶל. אוֹ שֶׁאוּלַי הוּא אָמַר שֶׁאֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג עֶשֶׂר כְּלָבִים כָּאֵלֶּה בְּחָמֵשׁ שֶׁקֶל. אֹפֶק מְדַבֵּר כָּכָה לִפְעָמִים, לַמְרוֹת שֶׁבְּסַךְ הַכֹּל הוּא בְּסֵדֶר גָּמוּר. כְּשֶׁיּוֹגֵב וְיַנַּאי נוֹלְדוּ הוּא אָמַר שֶׁזֶּהוּ, יוֹתֵר לֹא יִסְתַּכְּלוּ עָלַי בַּבַּיִת; וּכְשֶׁהִסְתַּפַּרְתִּי עַד הַכְּתֵפַיִם הוּא אָמַר שֶׁזֶּה מְכֹעָר.

סוֹבַבְתִּי לְאֹפֶק אֶת הַגַּב וְעָשִׂיתִי אֶת עַצְמִי מַקְשִׁיבָה לְאָבִיב, שֶׁיּוֹשֵׁב בַּשֻּׁלְחָן לְיָדִי וְכָל הַחַיִּים שֶׁלּוֹ מְסַפֵּר סִפּוּרֵי אֶלֶף לַיְלָה וְלַיְלָה.

 

אָבִיב אָמַר: "אַבָּא שֶׁלִּי זָכָה בְּ... בְּ... חֲמִשִּׁים אֶלֶף, אַתָּה קוֹלֵט? בַּלּוֹטוֹ. הוּא הוֹ... הוֹלֵךְ לִקְנוֹת לִי פְּלֵיי... פְּלֵיי..."

לֹא תָּמִיד מַקְשִׁיבִים לְאָבִיב, כִּי הוּא מְגַמְגֵּם וְאֵין סַבְלָנוּת לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ עַד הַסּוֹף. אֲבָל הַפַּעַם אֹפֶק נִסָּה לַעֲזֹר לוֹ לִגְמֹר אֶת הַמִּשְׁפָּט.

"פְּלֵיימוֹבִּיל?"

"ל... לֹא פְּלֵיימוֹבִּיל, אִידְיוֹט. פְּלֵייס... פְּלֵייסְטֵיישְׁן."

אֹפֶק קוֹרֵא לְאָבִיב אָבִיבִיב, בִּגְלַל הַגִּמְגּוּם, וּבִכְלָל הוּא אוֹהֵב לְעַצְבֵּן. אֲבָל הוּא בְּכָל זֹאת חָבֵר שֶׁלִּי, אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת, וְיֵשׁ יוֹתֵר גְּרוּעִים מִמֶּנּוּ.

בְּהַפְסָקַת אֹכֶל בָּכִיתִי בִּגְלַל שַׁקְשׁוּקָה, וְדוֹתָן צָחַק עָלַי כִּי דּוֹתָן הוּא כָּזֶה, הוּא לֹא יָכוֹל אַחֶרֶת, וּבָרוּר שֶׁגַּם דּוּקִי צָחַק, כִּי דּוּקִי זֶה הַמִּסְפָּר שְׁתַּיִם שֶׁל דּוֹתָן. אֲבָל אָז עוֹד לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁהֵם קְשׁוּרִים לְזֶה. חָשַׁבְתִּי שֶׁהֶם סְתָם מִתְנַהֲגִים מַגְעִיל, כְּמוֹ תָּמִיד.

דּוֹתָן הַזֶּה, פָּשׁוּט חַיָּבִים לִפְחֹד מִמֶּנּוּ. הוּא זוֹכֵר כָּל מַה שֶּׁעוֹשִׂים לוֹ וְהוּא מִתְנַקֵּם. יוֹם לִפְנֵי שֶׁהַכַּלְבָּה נֶעֶלְמָה אִילָנָה שָׁאֲלָה אוֹתָנוּ בַּכִּתָּה מַה זֶּה קַדָּרוּת, וְדוֹתָן קָפַץ וְאָמַר שֶׁקַּדָּרוּת בָּאָה מֵהַמִּלָה כַּד, אֲבָל אִילָנָה אָמְרָה שֶׁזֶּה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת, כִּי קַדָּרוּת זֶה בְּקוּ"ף וְכַד כּוֹתְבִים בְּכַ"ף. וְאָז הִצְבַּעְתִּי וְאָמַרְתִּי שֶׁקַּדָּרוּת בָּאָה מִקְּדֵרָה.

דּוֹתָן, שֶׁיּוֹשֵׁב מֵאֲחוֹרַי, הִתְכּוֹפֵף פִּתְאוֹם קָדִימָה וְנָתַן לִי כָּפָה חֲזָקָה בָּרֹאשׁ. זֶה לֹא הָיָה נוֹרָא, אֲבָל אִילָנָהּ רָאֲתָה אֶת זֶה וְדוֹתָן קִבֵּל פֶּתֶק. גַּם זֶה לֹא הָיָה מֻכְרָח לִהְיוֹת נוֹרָא, אֲבָל בַּיְּצִיאָה מֵהַבֵּית סֵפֶר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הוּא תָּפַס אוֹתִי בֶּחָצֵר וְנָתַן לִי בְּעִיטָה בַּצַּד שֶׁל הָרֶגֶל, וּמֵרֹב כְּאֵב עַפְתִּי וְהִתְנַגַּשְׁתִּי בַּנַּדְנֵדָה וְחָטַפְתִּי מַכָּה גַּם בְּרֶגֶל הַשְּׁנִיָּה.

 

דּוֹתָן אָמַר: "אִם לֹא הָיִית אוֹמֶרֶת אַּי מִקֹּדֶם, בַּכִּתָּה, לֹא הָיוּ נוֹתְנִים לִי פֶּתֶק. עַכְשָׁו בִּגְלָלֵךְ אֲנִי מֻשְׁעֶה. זֶה פֶּתֶק שְׁלִישִׁי שֶׁלִּי."

יֵשׁ אֶצְלֵנוּ בַּבֵּית סֵפֶר שִׁיטָה כָּזֹאת, שֶׁעַל כָּל שָׁלוֹשׁ הַרְבָּצוֹת מַזְמִינִים אֶת הַהוֹרִים לַבֵּית סֵפֶר וְגַם שׁוֹלְחִים אֶת מִי שֶׁמַּרְבִּיץ הַבַּיְתָה לְיוֹם אֶחָד. אִמָּא שֶׁלִּי אוֹמֶרֶת שֶׁזֶּה עֹנֶשׁ בְּעִקָּר לַהוֹרִים, שֶׁצְּרִיכִים לְהַפְסִיד יוֹם עֲבוֹדָה וְלָבוֹא לַבֵּית סֵפֶר.

יָכֹלְתִּי לְהַגִּיד אוֹתוֹ גַּם עַל הַבְּעִיטָה הַזֹּאת בֶּחָצֵר. הַתִּיק שֶׁלִּי עָף שְׁנֵי מֶטֶר וְנָחַת בְּתוֹךְ שְׁלוּלִית, וּבַבַּית אִמָּא כָּעֲסָה עָלַי כִּי הָיָה צָרִיךְ לְהוֹצִיא אֶת כָּל הַסְּפָרִים וּלְסַדֵּר אוֹתָם בְּשׁוּרָה בַּשֶּׁמֶשׁ וְלִשְׁטֹף אֶת הַתִּיק. בֶּאֱמֶת יָכֹלְתִּי לְהַגִּיד אוֹתוֹ. אֲבָל אִם הָיִיתִי אוֹמֶרֶת אוֹתוֹ, מֶה הָיָה יוֹצֵא לִי מִזֶּה? עוֹד פֶּתֶק לְדוֹתָן וְעוֹד מַכּוֹת לִי. תּוֹדָה רַבָּה.

בָּעֶרֶב, כְּשֶׁיּוֹיוֹ הָלְכוּ לִישֹׁן, אִמָּא הִסְתַּכְּלָה עָלַי מִכָּל הַכִּוּוּנִים וְהִתְחִילָה לִצְחֹק, וְאָמְרָה שֶׁהַלְּוַאי שֶׁהָיוּ מוֹצִיאִים לַחֲנֻיּוֹת בֻּבָּה שְׁהָיְתָה נִרְאֵית בְּדִיּוּק כָּמוֹנִי, עִם שְׂרִיטוֹת בְּבֶרֶךְ יָמִין וְעִם שָׁחֹר מִתַּחַת לַצִּפָּרְנַיִם וַעֲקִיצָה שֶׁל יַתּוּשָׁה בַּלֶּחִי.

"זֹאת לֹא עֲקִיצָה, זֹאת מַכָּה," אָמַרְתִּי לָהּ. "וְחוּץ מִזֶּה, מִי הָיָה קוֹנֵה בֻּבָּה כָּזֹאת?"

"אֲנִי הָיִיתִי קוֹנָה אוֹתָהּ," אָמְרָה אִמָּא. "מָה אִתָּךְ, תַּגִּידִי. תִּסְתַּכְּלִי עַל הָרַגְלַיִם שֶׁלָּךְ."

"אַי. אַל תִּגְעִי."

"אַתְּ נִרְאֵית כְּאִלּוּ הִסְתַּכְסַכְתְּ עִם טִיגְרִיס."

זֶה הָיָה כָּל כָּךְ נָכוֹן עַד שֶׁלֹּא הִתְאַפַּקְתִּי וְסִפַּרְתִּי לָהּ מַה קָּרָה עִם דּוֹתָן. וַחֲבָל מְאוֹד שֶׁעָשִׂיתִי אֶת זֶה, כִּי אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁבִּגְלַל זֶה שַׁקְשׁוּקָה נֶעֶלְמָה לִי. אִמָּא דִּבְּרָה עִם אִילָנָה, הַמְּחַנֶּכֶת שֶׁלִּי, וְכַנִּרְאֶה אָמְרָה לָהּ שֶׁמֵהַדְּחִיפוֹת שֶׁל דּוֹתָן יָצָאתִי עִם שְׂרִיטוֹת וְסִימָנִים כְּחֻלִּים בָּרַגְלַיִם, כִּי לְמָחֳרָת אִילָנָה לָקְחָה אוֹתִי לְשִׂיחָה וְאָמְרָה לִי שֶׁאֲנִי חַיֶּבֶת לְהִתְלוֹנֵן כָּל פַּעַם שֶׁקּוֹרֶה דָּבָר כָּזֶה, כִּי אַחֶרֶת הוּא יַמְשִׁיךְ לְהַרְבִּיץ לִי וּלְכָל מִינֵי יְלָדִים אֲחֵרִים, וְצָרִיךְ לָשִׂים לְזֶה סוֹף.

אַחַר כָּךְ, בְּסוֹף הַיּוֹם, דּוֹתָן עוֹד פַּעַם תָּפַס אוֹתִי, הַפַּעַם מַמָּשׁ לְיַד הַשַּׁעַר. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמִּישֶׁהוּ רָאָה אוֹתִי מְדַבֶּרֶת עִם אִילָנָה וְהִלְשִׁין. פִּתְאוֹם שָׁכַבְתִּי עִם הַפַּרְצוּף בָּאֲדָמָה. כַּנִּרְאֶה צָעַקְתִּי, כִּי דּוֹתָן אָמַר לִי לִסְתֹּם. וְאָז הוּא אָמַר, "תַּגִּידִי לִי מָה אָמַרְתְּ לְאִילָנָה."

"תֵּן לִי לָקוּם," צָעֲקְתִּי.

"קֹדֶם תַּגִּידִי מָה אָמַרְתָּ לָהּ."

"תֵּן לִי לָקוּם." הַצַּוָּאר שֶׁלִּי הָיָה מְעֻקָּם לְגַמְרֵי, וּבְכָל זֹאת הִצְלַחְתִּי לְסוֹבֵב אוֹתוֹ וְלִרְאוֹת שְׁנֵי יְלָדִים מִכִּתָּה א' יוֹצְאִים מֵהַבִּנְיָן וְהוֹלְכִים לְכִוּוּן הַשַּׁעַר.

כַּנִּרְאֶה גַּם דוֹתָן רָאָה אוֹתָם, כִּי פִּתְאוֹם הוּא קָם. גַּם אֲנִי קַמְתִּי, וּכְשֶּׁדוֹתָן רָאָה אוֹתִי הוּא הִתְחִיל לִצְחֹק, אוּלַי בִּגְלַל הַבֹּץ עַל הַפַּרְצוּף שֶׁלִּי, וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁנִּמְאַס לִי מֵהַדָּפוּק הַזֶּה, וּפִתְאוֹם נִהְיָה לִי שָׁחֹר בָּעֵינַיִם, לְאָן שֶׁלֹּא הִסְתַּכַּלְתִּי רָאִיתִי חשֶׁךְ, וּבְלִי לַחֲשֹׁב עַל כָּל הַשְּׁטֻיּוֹת שֶׁתָּמִיד אוֹמְרִים לָנוּ - שֶׁלֹּא נַחֲזִיר מַכּוֹת, כִּי מִי שֶׁיַּחֲזִיר יַעֲנִישׁוּ אוֹתוֹ בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁמַּעֲנִישִׁים אֶת זֶה שֶׁהִתְחִיל - זָרַקְתִּי עָלָיו עָצִיץ.

בַּכְּנִיסָה לַבֵּית סֵפֶר יֵשׁ מִין עָצִיץ עֲנָקִי כָּזֶה, שֶׁכָּל הַשָּׁנָה צוֹמְחוֹת בּוֹ רַקָּפוֹת כּוֹלֵל בַּקַּיִץ, וְהַמּוֹרֶה לְחַקְלָאוּת אָמַר לָנוּ פַּעַם שֶׁזֶּה בִּגְלַל שֶׁכָּל הַטִּפְטוּף מֵהַמַּזְגָנִים יוֹרֵד לְשָׁם, וְגַם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא מַגִּיעָה לְשָׁם. כָּל הַזְּמַן צֵל. זֶה מַה שֶּׁרַקָּפוֹת אוֹהֲבוֹת.

 

לֹא חֲבָל עַל הָרַקָּפוֹת? חֲבָל. אֲפִלּוּ לֹא פָּגַעְתִּי. הֶעָצִיץ עָף וְהִתְרַסֵּק בְּדִיּוּק בָּאֶמְצַע, בֵּין שְׁנֵינוּ. וְאָז אִילָנָה בָּאָה. יָשָׁר, בְּלִי לַחֲשֹׁב הַרְבֵּה, אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁדּוֹתָן הִפִּיל אוֹתִי בַּבֹּץ וְאַחַר כָּךְ זָרַק עָלַי עָצִיץ.

"אֲבָל הוּא לֹא פָּגַע," אָמַרְתִּי וְהִסְתַּכַּלְתִּי יָשָׁר בָּעֵינַיִם שֶׁל דּוֹתָן, לִרְאוֹת מַה הוּא יַּגִּיד.

דּוֹתָן אָמַר שֶׁאֲנִי שַׁקְרָנִית, אֲבָל אִילָנָה הִסְתַּכְּלָה עַל הַבְּגָדִים שֶׁלִּי, שֶׁהָיוּ מְכֻסִּים בְּבֹץ, וְהֶאֱמִינָה לִי. בִּגְלָלִי הוּא הִסְתַּבֵּךְ בֶּאֱמֶת, כִּי לֹא רַק שֶׁהִזְמִינוּ אֶת הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ וְהִשְׁעוּ אוֹתוֹ לְיוֹם - אַחֲרֵי הַסִּפּוּר עִם הֶעָצִיץ גַּם הוֹדִיעוּ לוֹ שֶׁמֵּעַכְשָׁו הוּא מַתְחִיל לָלֶכֶת בִּימֵי רְבִיעִי לְאֵיזֶה פְּסִיכוֹלוֹג מַמָּשׁ מַגְעִיל, שֶׁיְּלָדִים שֶׁמַּכִּירִים אוֹתוֹ אוֹמְרִים עָלָיו שֶׁכָּל הַמִּשְׂרָד שֶׁלּוֹ מַסְרִיחַ מִסִּיגַרְיוֹת, וְגַם מַמָּשׁ מְשַׁעֲמֵם לָשֶׁבֶת אֶצְלוֹ.

בִּגְלַל זֶה הוּא מָצָא דֶּרֶךְ לְהַחֲזִיר לִי. הוּא גַּם אָמַר לִי, "חַכִּי חַכִּי." כָּכָה בְּדִיּוּק הוּא אָמַר לִי: "חַכִּי חַכִּי." אֲנִי בֶּאֱמֶת חִכִּיתִי, כִּי אֲנִי מַכִּירָה אוֹתוֹ. רַק שַׁקְשׁוּקָה לֹא חִכְּתָה וְלֹא יָדְעָה אֵיךְ לְחַכּוֹת לְמָה שֶׁקָּרָה לָהּ.

גליה עוז

גליה עוז (נולדה ב-8 ביוני 1964) היא סופרת ילדים ונוער, תסריטאית ובמאית סרטים תיעודיים ישראלית. זוכת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2012. נולדה ב-1964 בקיבוץ חולדה. היא בתם של נילי ועמוס עוז. למדה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. ספרי "שקשוקה" שכתבה לילדים היו לרבי מכר בישראל וזכו במעמד זהב ופלטינה. הספרים ראו אור גם בארצות הברית, צרפת, ספרד וברזיל. על סדרת "שקשוקה" זכתה עוז בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים בתשע"ב. ספרה "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא" זכה בעיטור "הפנקס" לספר ראשית-קריאה מצטיין לשנת 2011. ספרה "מתי כבר החתול שלנו יאהב אותנו?" זכה בעיטור "הפנקס" לספר ילדים מצטיין לשנת 2018. ספרה "אני מייקי" זכה בפרס דבורה עומר לשנת 2018.

ההצגה "שקשוקה ושוד הלימונים הגדול" על פי סדרת ספריה מוצגת בתיאטרון אורנה פורת (במאית - שירילי דשא).

בערוץ "כאן חינוכית", משודרת מאז 2021 הסדרה "שקשוקה" המבוססת על ספריה "שקשוקה" ו"אני מייקי". 

בין הסרטים שביימה ״למרוד במלכות״ (2007), ״קולף הסברס״ (2008), ״יהודים עכשיו״ (2010) ו״שקופים״ (2013). 

בפברואר 2021 ראה אור ספרה הראשון למבוגרים "דבר שמתחפש לאהבה".

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/5n7sy4ey

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
129 דירוגים
78 דירוגים
32 דירוגים
10 דירוגים
3 דירוגים
6 דירוגים
26/2/2025

נחמד ונעים לקרוא

12/8/2024

היה מצחיק ומותח!

9/8/2024

הסיפור הזה מקסים, ממש יפה, ממש אהבתי בו את הכל והוא הכי מקסים בעולם.

8/7/2024

גליה עוז החזירה אותי אחורה בזמן לעולם הילדים ולחוויות חברתיוית. כתוב יפה הקריאה זורמת .האיורים בספר מעניינים ומיוחדים!מומלץ

7/7/2024

נהננו מאוד מקריאה משותפת.

14/4/2024

אהבתי מאוד, הקראתי את זה לבת חמש, והיא לא הבינה הכל, אבל מאוד מאוד נהנתה ורוצה שנמשיך לקרוא על הכלבה שקשוקה.

15/2/2024

ספר יפה, כתוב מעניין לילדים

11/11/2023

מציע לקרוא לפני השינה וזה מעניין מאוד

29/10/2023

שלושת הילדים שלי מאוד אוהבים את הסידרה. הספר כתוב בשפה שמדבר גם לגדול (12) גם לאמצעית (9) וגם לקטן (4.5) זה הישג שי מדהים!! כל הכבוד לגליה ואולי תכתבי עוד בסידרה?

23/10/2023

מצוינ

23/8/2023

ספר טוב ומעולה אני ממליץ לכם

21/8/2023

מתוק להפליא

19/8/2023

אהבתי אותו מאוד 🩷 כשהייתי קטנה יותר אמא שלי הקריאה לי את הסיפור זה עכשיו שיש לי טלפון אני יכולה לקרוא אותו לבד

12/8/2023

הכי אהבתי את שקשוקה, כי היא כלבה קטנה וחמודה. הסיפור מעניין ויש לו סוף טוב.

16/5/2023

זה היה מושלם😘😘ואני בכיתה א

26/3/2023

זה היה ספר יפה, למדתי שבאמת יכולים לאבד דברים ואנשים לא מדברים יפה בעולם הזה לפעמים

13/3/2023

הספר היה מצוין ויש לו כל כך הרבה תכונות טובות מצחיק מותח בקיצור זה הספר הכי טוב שאני קראתי בחיים שלי תודה!

7/4/2022

נחמד מאוד

23/9/2021

מקסים

1/8/2021

אהבתי מאד. ואני לא ילדה, אני סבתא שנזכרת שגם היא הייתה ילדה שאהבה כלבים, ועדיין אוהבת. גליה, תודה

25/7/2021

זה ספר נורא מעניין ומאוד נהנתי לקרוא אותו. אהבתי את החלק שקשוקה נעלמת ואת הנסיונות למצוא אותה.

14/6/2021

מתוק וקליל ומרגש

14/6/2021

סיפור ילדים נוגע ומקסים.

10/4/2021

היה יפה

5/4/2021

ספר חביב, מקריא לבנות לפני השינה. הן נהנות ממנו מאוד

2/4/2021

מוצלח מאוד

17/3/2021

הספר עצמו טוב אבל יש המון אלימות

1/2/2021

מדהים בריוני כזה כלבה חמודה שם יפה דמויות מקסימות

6/1/2021

סיפור יפה. נהנתי לקרוא.

4/1/2021

נכדי בן ה-8 אהב מאד. הוא נהנה בעיקר מחוש ההומור.

2/11/2020

ספר מרגש מאוד, עלילה מעניינת, כתוב בגובה עיניים וקל מאוד להתחבר לסיפור בשל כך. ריתק את הבן שלנו בן החמש וחצי שנהנה מכל רגע!

17/10/2020

ספר מעולה

16/10/2020

ספר מעניין ויוגבי

21/9/2020

ספר מעניין ומצוין. קראתי לתאומים בכיתה א, השפה ברורה והעלילה דיברה אליהם מכיוון שאימצנו כלב מקושקש 😉

11/8/2020

אלון בן חמש וחצי נהנה מאד מקריאת הספר

14/5/2020

אני לא שילמתי זה פשוט היה לי בספריה באפליקציה

9/5/2020

הספר היה מותך והסוף אני אכי איתרגשתי

12/4/2020

מותח מעניין ומיוחד. אהבתי מאד את הסיפור,ְהכתיבה, האיורים. ספר לילדים/נוער צעיר, אני בטוחה שאוהבים אותו מאד, התיאורים כל כך מדוייקים לבני נוער,כל כך לא גנריים. אבל גם כמבוגרת עניין אותי.

10/4/2020

הספר כיפי, נהניתי מאוד לקרוא אותו. אקנה בטוח גם את הספר הבא.

9/4/2020

היה די כיף לקרוא אותו

5/4/2020

נהנו מאוד

30/3/2020

מקסים. סיפרתי אותו לבתי בהנאה רבה לפני השינה (מחולק ל 2). צחקנו ונהננו ביחד והתחברנו מאד לדמויות. תודה.

26/2/2020

אני בן 11 והספר היה מעניין ומותח.

14/2/2020

אמנם זה ספר ילדים, אבל חמוד מאוד

28/11/2019

סיפור מותח, כתוב טוב, מעניין מאד. מרגיש אמיתי.

11/11/2019

"הסיפור היה מותח ומעניין"- בועז בן 7

1/2/2019

למוד עם המון חוש הומור וטוב לה

2/1/2019

הספר היה מעניין, מותח, מרתק וקצת מפחיד

9/12/2018

ספר מקסים שנותן נקודת מבט מאד חשובה מעיניים של ילדה חמודה שמתמודדת בגבורה גם עם בריונות וגם אחריות כלפי אחרים. הבת שלי הוסיפה ואמרה שהיה מותח ומרתק...

22/10/2018

מצויין. מרתק. מצחיק. דה!

16/9/2018

מתים על הסדרה כולה

1/12/2024

ספר חמוד חכו לסוף

5/5/2024

שהו קצת ילדותי אבל ממש מצחיק וטוב

6/10/2023

אני אישית חשבתי שהספר היה מאוד מעניין עם עלילה עמוקה, ממליץ בחום

5/2/2023

ספר ילדים חמוד

31/1/2023

חמוד מאוד אקריא אותו לאחיינים שלי

11/12/2021

היה מאוד כיף לקרוא. אני חושב שאם אביב היה יודע על קיומה של שקשוקה זה היה פחות מותח. הספר גרם לי לחשוב מלא מחשבות על שקשוקה והיכן היא?

18/3/2021

מאוד חמוד

12/3/2021

גליה עוז, גמגמת פעם? בטוח שלא. אז זהו. שזה לא מצחיק.

19/1/2021

זה ספר לא כל כך ארוך אבל הוא היה מעניין מאוד ומדהים לדעתי זה צריך 4 כוכבים

6/11/2019

לא ברור לי מה קורה. לא רכשתי את הספר הזה ואין לי כל עניין בו

19/7/2019

מדהים איך אצלחתם ליצור את זה?!

5/5/2019

ספר נחמד עם סיפור שמתאים לגילאי שש עד תשע לדעתי.
הייתי משפר את שיבושי הלשון שמופיעים בספר כמו :הבית ספר במקום בית הספר.
חוץ מזה נחמד

1/7/2023

ררר

21/9/2021

סיפור חמוד וקליל

3/5/2021

פחות אהבתי את השפה והכינויי גנאי

30/8/2018

לא סיימתי אותו ואני לא יודעת מה הסוף הפסקתי פחות או יותר באמצה כי נגמר לי זמן הקריא אבל החלק שקראתי היה יפה מאוד ומרגש

18/12/2024

לא התחברתי

13/4/2020

בינוני

27/5/2024

לא נפתח

8/8/2022

🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚾🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫☢️🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫🚫⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔⛔:'(:'(:'(:'(:'(:'(^_^^_^^_^:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(^_^:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(^_^:'(:'(:'(:'(:'(:':'(

27/7/2021

מיותר

11/11/2019

לא טוב בכלל, עשה לי סיוטים ובכללי ספר לא טוב לילדים

שקשוקה נעלמת גליה עוז

פֶּרֶק רִאשׁוֹן

 

הַגּוּרָה שֶׁלִּי שַׁקְשׁוּקָה נֶעֶלְמָה. זֶה קָרָה בְּדִיּוּק כְּשֶׁאַבָּא שֶׁלִּי לֹא הָיָה בָּאָרֶץ, וְאִמָּא שֶׁלִּי הָיְתָה בְּמַצַּב רוּחַ הֲכִי עַצְבָּנִי שֶׁלָּהּ, כִּי יוֹגֵב וְיַנַּאי קִבְּלוּ חִסּוּן, שְׁנֵיהֶם, וְהִרְגִּישׁוּ רַע וְלֹא יָשְׁנוּ בַּלַּיְלָה. יוֹגֵב וְיַנַּאי, שֶׁבְּקִצּוּר אֲנִי קוֹרֵאת לָהֶם יוֹיוֹ, הֵם קְטַנִּים, הֵם תְּאוֹמִים וְהֵם אַחִים שֶׁלִּי, וְכָל אֶחָד יַגִּיד לָכֶם שֶׁאִם יֵשׁ שְׁנֵי תִּינוֹקוֹת בַּבַּיִת אָז אַף אֶחָד לֹא יָשִׂים לֵב לַכַּלְבָּה, גַּם אִם הִיא בְּעַצְמָהּ תִּינֹקֶת.

בַּלַּיְלָה שָׁכַבְתִּי בַּמִּטָּה וְהָיָה לִי קַר, וְנִזְכַּרְתִּי שֶׁפַּעַם רָאִיתִי בַּטֶּלֶוִיזְיָה תְּמוּנוֹת שֶׁל כֶּלֶב רָעֵב וְרָזֶה נוֹרָא, שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ נָסְעָה לְחוּצְלָאָרֶץ וְהִשְׁאִירָה אוֹתוֹ קָשׁוּר לְעֵץ. אָמְרוּ שֶׁצַּעַר בַּעֲלֵי חַיִּים לֹא יָכוֹל לְטַפֵּל בְּכָל הַכְּלָבִים הָאֵלֶּה שֶׁהַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁלָּהֶם זָרְקוּ אוֹתָם. וְחָשַׁבְתִּי עַל שַׁקְשׁוּקָה, שֶׁאוּלַי קְשׁוּרָה עַכְשָׁו לְאֵיזֶה עֵץ, וְהִיא רְעֵבָה וּמִתְגַּעְגַּעַת אֵלַי.

בַּבֹּקֶר, בַּכִּתָּה, אֹפֶק אָמַר לִי שֶׁאֵין סִכּוּי שֶׁמִּישֶׁהוּ גָּנַב אוֹתָהּ. בַּחַיִּים לֹא. כְּלָבִים כָּאֵלֶּה, מְכֹעָרִים וּמְקֻשְׁקָשִׁים, אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג חָמֵשׁ בְּעֶשֶׂר שֶׁקֶל. אוֹ שֶׁאוּלַי הוּא אָמַר שֶׁאֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג עֶשֶׂר כְּלָבִים כָּאֵלֶּה בְּחָמֵשׁ שֶׁקֶל. אֹפֶק מְדַבֵּר כָּכָה לִפְעָמִים, לַמְרוֹת שֶׁבְּסַךְ הַכֹּל הוּא בְּסֵדֶר גָּמוּר. כְּשֶׁיּוֹגֵב וְיַנַּאי נוֹלְדוּ הוּא אָמַר שֶׁזֶּהוּ, יוֹתֵר לֹא יִסְתַּכְּלוּ עָלַי בַּבַּיִת; וּכְשֶׁהִסְתַּפַּרְתִּי עַד הַכְּתֵפַיִם הוּא אָמַר שֶׁזֶּה מְכֹעָר.

סוֹבַבְתִּי לְאֹפֶק אֶת הַגַּב וְעָשִׂיתִי אֶת עַצְמִי מַקְשִׁיבָה לְאָבִיב, שֶׁיּוֹשֵׁב בַּשֻּׁלְחָן לְיָדִי וְכָל הַחַיִּים שֶׁלּוֹ מְסַפֵּר סִפּוּרֵי אֶלֶף לַיְלָה וְלַיְלָה.

 

אָבִיב אָמַר: "אַבָּא שֶׁלִּי זָכָה בְּ... בְּ... חֲמִשִּׁים אֶלֶף, אַתָּה קוֹלֵט? בַּלּוֹטוֹ. הוּא הוֹ... הוֹלֵךְ לִקְנוֹת לִי פְּלֵיי... פְּלֵיי..."

לֹא תָּמִיד מַקְשִׁיבִים לְאָבִיב, כִּי הוּא מְגַמְגֵּם וְאֵין סַבְלָנוּת לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ עַד הַסּוֹף. אֲבָל הַפַּעַם אֹפֶק נִסָּה לַעֲזֹר לוֹ לִגְמֹר אֶת הַמִּשְׁפָּט.

"פְּלֵיימוֹבִּיל?"

"ל... לֹא פְּלֵיימוֹבִּיל, אִידְיוֹט. פְּלֵייס... פְּלֵייסְטֵיישְׁן."

אֹפֶק קוֹרֵא לְאָבִיב אָבִיבִיב, בִּגְלַל הַגִּמְגּוּם, וּבִכְלָל הוּא אוֹהֵב לְעַצְבֵּן. אֲבָל הוּא בְּכָל זֹאת חָבֵר שֶׁלִּי, אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת, וְיֵשׁ יוֹתֵר גְּרוּעִים מִמֶּנּוּ.

בְּהַפְסָקַת אֹכֶל בָּכִיתִי בִּגְלַל שַׁקְשׁוּקָה, וְדוֹתָן צָחַק עָלַי כִּי דּוֹתָן הוּא כָּזֶה, הוּא לֹא יָכוֹל אַחֶרֶת, וּבָרוּר שֶׁגַּם דּוּקִי צָחַק, כִּי דּוּקִי זֶה הַמִּסְפָּר שְׁתַּיִם שֶׁל דּוֹתָן. אֲבָל אָז עוֹד לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁהֵם קְשׁוּרִים לְזֶה. חָשַׁבְתִּי שֶׁהֶם סְתָם מִתְנַהֲגִים מַגְעִיל, כְּמוֹ תָּמִיד.

דּוֹתָן הַזֶּה, פָּשׁוּט חַיָּבִים לִפְחֹד מִמֶּנּוּ. הוּא זוֹכֵר כָּל מַה שֶּׁעוֹשִׂים לוֹ וְהוּא מִתְנַקֵּם. יוֹם לִפְנֵי שֶׁהַכַּלְבָּה נֶעֶלְמָה אִילָנָה שָׁאֲלָה אוֹתָנוּ בַּכִּתָּה מַה זֶּה קַדָּרוּת, וְדוֹתָן קָפַץ וְאָמַר שֶׁקַּדָּרוּת בָּאָה מֵהַמִּלָה כַּד, אֲבָל אִילָנָה אָמְרָה שֶׁזֶּה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת, כִּי קַדָּרוּת זֶה בְּקוּ"ף וְכַד כּוֹתְבִים בְּכַ"ף. וְאָז הִצְבַּעְתִּי וְאָמַרְתִּי שֶׁקַּדָּרוּת בָּאָה מִקְּדֵרָה.

דּוֹתָן, שֶׁיּוֹשֵׁב מֵאֲחוֹרַי, הִתְכּוֹפֵף פִּתְאוֹם קָדִימָה וְנָתַן לִי כָּפָה חֲזָקָה בָּרֹאשׁ. זֶה לֹא הָיָה נוֹרָא, אֲבָל אִילָנָהּ רָאֲתָה אֶת זֶה וְדוֹתָן קִבֵּל פֶּתֶק. גַּם זֶה לֹא הָיָה מֻכְרָח לִהְיוֹת נוֹרָא, אֲבָל בַּיְּצִיאָה מֵהַבֵּית סֵפֶר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הוּא תָּפַס אוֹתִי בֶּחָצֵר וְנָתַן לִי בְּעִיטָה בַּצַּד שֶׁל הָרֶגֶל, וּמֵרֹב כְּאֵב עַפְתִּי וְהִתְנַגַּשְׁתִּי בַּנַּדְנֵדָה וְחָטַפְתִּי מַכָּה גַּם בְּרֶגֶל הַשְּׁנִיָּה.

 

דּוֹתָן אָמַר: "אִם לֹא הָיִית אוֹמֶרֶת אַּי מִקֹּדֶם, בַּכִּתָּה, לֹא הָיוּ נוֹתְנִים לִי פֶּתֶק. עַכְשָׁו בִּגְלָלֵךְ אֲנִי מֻשְׁעֶה. זֶה פֶּתֶק שְׁלִישִׁי שֶׁלִּי."

יֵשׁ אֶצְלֵנוּ בַּבֵּית סֵפֶר שִׁיטָה כָּזֹאת, שֶׁעַל כָּל שָׁלוֹשׁ הַרְבָּצוֹת מַזְמִינִים אֶת הַהוֹרִים לַבֵּית סֵפֶר וְגַם שׁוֹלְחִים אֶת מִי שֶׁמַּרְבִּיץ הַבַּיְתָה לְיוֹם אֶחָד. אִמָּא שֶׁלִּי אוֹמֶרֶת שֶׁזֶּה עֹנֶשׁ בְּעִקָּר לַהוֹרִים, שֶׁצְּרִיכִים לְהַפְסִיד יוֹם עֲבוֹדָה וְלָבוֹא לַבֵּית סֵפֶר.

יָכֹלְתִּי לְהַגִּיד אוֹתוֹ גַּם עַל הַבְּעִיטָה הַזֹּאת בֶּחָצֵר. הַתִּיק שֶׁלִּי עָף שְׁנֵי מֶטֶר וְנָחַת בְּתוֹךְ שְׁלוּלִית, וּבַבַּית אִמָּא כָּעֲסָה עָלַי כִּי הָיָה צָרִיךְ לְהוֹצִיא אֶת כָּל הַסְּפָרִים וּלְסַדֵּר אוֹתָם בְּשׁוּרָה בַּשֶּׁמֶשׁ וְלִשְׁטֹף אֶת הַתִּיק. בֶּאֱמֶת יָכֹלְתִּי לְהַגִּיד אוֹתוֹ. אֲבָל אִם הָיִיתִי אוֹמֶרֶת אוֹתוֹ, מֶה הָיָה יוֹצֵא לִי מִזֶּה? עוֹד פֶּתֶק לְדוֹתָן וְעוֹד מַכּוֹת לִי. תּוֹדָה רַבָּה.

בָּעֶרֶב, כְּשֶׁיּוֹיוֹ הָלְכוּ לִישֹׁן, אִמָּא הִסְתַּכְּלָה עָלַי מִכָּל הַכִּוּוּנִים וְהִתְחִילָה לִצְחֹק, וְאָמְרָה שֶׁהַלְּוַאי שֶׁהָיוּ מוֹצִיאִים לַחֲנֻיּוֹת בֻּבָּה שְׁהָיְתָה נִרְאֵית בְּדִיּוּק כָּמוֹנִי, עִם שְׂרִיטוֹת בְּבֶרֶךְ יָמִין וְעִם שָׁחֹר מִתַּחַת לַצִּפָּרְנַיִם וַעֲקִיצָה שֶׁל יַתּוּשָׁה בַּלֶּחִי.

"זֹאת לֹא עֲקִיצָה, זֹאת מַכָּה," אָמַרְתִּי לָהּ. "וְחוּץ מִזֶּה, מִי הָיָה קוֹנֵה בֻּבָּה כָּזֹאת?"

"אֲנִי הָיִיתִי קוֹנָה אוֹתָהּ," אָמְרָה אִמָּא. "מָה אִתָּךְ, תַּגִּידִי. תִּסְתַּכְּלִי עַל הָרַגְלַיִם שֶׁלָּךְ."

"אַי. אַל תִּגְעִי."

"אַתְּ נִרְאֵית כְּאִלּוּ הִסְתַּכְסַכְתְּ עִם טִיגְרִיס."

זֶה הָיָה כָּל כָּךְ נָכוֹן עַד שֶׁלֹּא הִתְאַפַּקְתִּי וְסִפַּרְתִּי לָהּ מַה קָּרָה עִם דּוֹתָן. וַחֲבָל מְאוֹד שֶׁעָשִׂיתִי אֶת זֶה, כִּי אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁבִּגְלַל זֶה שַׁקְשׁוּקָה נֶעֶלְמָה לִי. אִמָּא דִּבְּרָה עִם אִילָנָה, הַמְּחַנֶּכֶת שֶׁלִּי, וְכַנִּרְאֶה אָמְרָה לָהּ שֶׁמֵהַדְּחִיפוֹת שֶׁל דּוֹתָן יָצָאתִי עִם שְׂרִיטוֹת וְסִימָנִים כְּחֻלִּים בָּרַגְלַיִם, כִּי לְמָחֳרָת אִילָנָה לָקְחָה אוֹתִי לְשִׂיחָה וְאָמְרָה לִי שֶׁאֲנִי חַיֶּבֶת לְהִתְלוֹנֵן כָּל פַּעַם שֶׁקּוֹרֶה דָּבָר כָּזֶה, כִּי אַחֶרֶת הוּא יַמְשִׁיךְ לְהַרְבִּיץ לִי וּלְכָל מִינֵי יְלָדִים אֲחֵרִים, וְצָרִיךְ לָשִׂים לְזֶה סוֹף.

אַחַר כָּךְ, בְּסוֹף הַיּוֹם, דּוֹתָן עוֹד פַּעַם תָּפַס אוֹתִי, הַפַּעַם מַמָּשׁ לְיַד הַשַּׁעַר. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמִּישֶׁהוּ רָאָה אוֹתִי מְדַבֶּרֶת עִם אִילָנָה וְהִלְשִׁין. פִּתְאוֹם שָׁכַבְתִּי עִם הַפַּרְצוּף בָּאֲדָמָה. כַּנִּרְאֶה צָעַקְתִּי, כִּי דּוֹתָן אָמַר לִי לִסְתֹּם. וְאָז הוּא אָמַר, "תַּגִּידִי לִי מָה אָמַרְתְּ לְאִילָנָה."

"תֵּן לִי לָקוּם," צָעֲקְתִּי.

"קֹדֶם תַּגִּידִי מָה אָמַרְתָּ לָהּ."

"תֵּן לִי לָקוּם." הַצַּוָּאר שֶׁלִּי הָיָה מְעֻקָּם לְגַמְרֵי, וּבְכָל זֹאת הִצְלַחְתִּי לְסוֹבֵב אוֹתוֹ וְלִרְאוֹת שְׁנֵי יְלָדִים מִכִּתָּה א' יוֹצְאִים מֵהַבִּנְיָן וְהוֹלְכִים לְכִוּוּן הַשַּׁעַר.

כַּנִּרְאֶה גַּם דוֹתָן רָאָה אוֹתָם, כִּי פִּתְאוֹם הוּא קָם. גַּם אֲנִי קַמְתִּי, וּכְשֶּׁדוֹתָן רָאָה אוֹתִי הוּא הִתְחִיל לִצְחֹק, אוּלַי בִּגְלַל הַבֹּץ עַל הַפַּרְצוּף שֶׁלִּי, וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁנִּמְאַס לִי מֵהַדָּפוּק הַזֶּה, וּפִתְאוֹם נִהְיָה לִי שָׁחֹר בָּעֵינַיִם, לְאָן שֶׁלֹּא הִסְתַּכַּלְתִּי רָאִיתִי חשֶׁךְ, וּבְלִי לַחֲשֹׁב עַל כָּל הַשְּׁטֻיּוֹת שֶׁתָּמִיד אוֹמְרִים לָנוּ - שֶׁלֹּא נַחֲזִיר מַכּוֹת, כִּי מִי שֶׁיַּחֲזִיר יַעֲנִישׁוּ אוֹתוֹ בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁמַּעֲנִישִׁים אֶת זֶה שֶׁהִתְחִיל - זָרַקְתִּי עָלָיו עָצִיץ.

בַּכְּנִיסָה לַבֵּית סֵפֶר יֵשׁ מִין עָצִיץ עֲנָקִי כָּזֶה, שֶׁכָּל הַשָּׁנָה צוֹמְחוֹת בּוֹ רַקָּפוֹת כּוֹלֵל בַּקַּיִץ, וְהַמּוֹרֶה לְחַקְלָאוּת אָמַר לָנוּ פַּעַם שֶׁזֶּה בִּגְלַל שֶׁכָּל הַטִּפְטוּף מֵהַמַּזְגָנִים יוֹרֵד לְשָׁם, וְגַם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא מַגִּיעָה לְשָׁם. כָּל הַזְּמַן צֵל. זֶה מַה שֶּׁרַקָּפוֹת אוֹהֲבוֹת.

 

לֹא חֲבָל עַל הָרַקָּפוֹת? חֲבָל. אֲפִלּוּ לֹא פָּגַעְתִּי. הֶעָצִיץ עָף וְהִתְרַסֵּק בְּדִיּוּק בָּאֶמְצַע, בֵּין שְׁנֵינוּ. וְאָז אִילָנָה בָּאָה. יָשָׁר, בְּלִי לַחֲשֹׁב הַרְבֵּה, אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁדּוֹתָן הִפִּיל אוֹתִי בַּבֹּץ וְאַחַר כָּךְ זָרַק עָלַי עָצִיץ.

"אֲבָל הוּא לֹא פָּגַע," אָמַרְתִּי וְהִסְתַּכַּלְתִּי יָשָׁר בָּעֵינַיִם שֶׁל דּוֹתָן, לִרְאוֹת מַה הוּא יַּגִּיד.

דּוֹתָן אָמַר שֶׁאֲנִי שַׁקְרָנִית, אֲבָל אִילָנָה הִסְתַּכְּלָה עַל הַבְּגָדִים שֶׁלִּי, שֶׁהָיוּ מְכֻסִּים בְּבֹץ, וְהֶאֱמִינָה לִי. בִּגְלָלִי הוּא הִסְתַּבֵּךְ בֶּאֱמֶת, כִּי לֹא רַק שֶׁהִזְמִינוּ אֶת הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ וְהִשְׁעוּ אוֹתוֹ לְיוֹם - אַחֲרֵי הַסִּפּוּר עִם הֶעָצִיץ גַּם הוֹדִיעוּ לוֹ שֶׁמֵּעַכְשָׁו הוּא מַתְחִיל לָלֶכֶת בִּימֵי רְבִיעִי לְאֵיזֶה פְּסִיכוֹלוֹג מַמָּשׁ מַגְעִיל, שֶׁיְּלָדִים שֶׁמַּכִּירִים אוֹתוֹ אוֹמְרִים עָלָיו שֶׁכָּל הַמִּשְׂרָד שֶׁלּוֹ מַסְרִיחַ מִסִּיגַרְיוֹת, וְגַם מַמָּשׁ מְשַׁעֲמֵם לָשֶׁבֶת אֶצְלוֹ.

בִּגְלַל זֶה הוּא מָצָא דֶּרֶךְ לְהַחֲזִיר לִי. הוּא גַּם אָמַר לִי, "חַכִּי חַכִּי." כָּכָה בְּדִיּוּק הוּא אָמַר לִי: "חַכִּי חַכִּי." אֲנִי בֶּאֱמֶת חִכִּיתִי, כִּי אֲנִי מַכִּירָה אוֹתוֹ. רַק שַׁקְשׁוּקָה לֹא חִכְּתָה וְלֹא יָדְעָה אֵיךְ לְחַכּוֹת לְמָה שֶׁקָּרָה לָהּ.

עוד ספרים של גליה עוז