לכתוב ולהוציא לאור

ברוכים הבאים, כותבות וכותבים יקרים

אתם חולמים לכתוב ספר. הדחף הזה בוער בכם. אתם יודעים שהאנושות זקוקה לסיפורים ושמילים הן הכוח החזק ביותר. אתם מרגישים שאם רק תמצאו את המילים הנכונות ותצליחו לאחוז בסיפור שאת צילו אתם רואים בדמיונכם תוכלו לנגוע באנשים במקום העמוק ביותר בליבם. אתם משתוקקים לרתק את הקוראים, לרגש ולטלטל אותם, לפתוח לפניהם עולמות חדשים, להציע להם את הרעיונות שלכם ואולי אפילו לשנות את חייהם. כשהקוראים יסיימו את ספרכם ויסגרו אותו באנחה, אתם רוצים שהם יהיו מלאים השראה. אתם מרגישים שאתם חייבים להפוך את הזרע היצירתי שלכם לסיפור — אבל המילים חומקות מכם, כמו המים והפירות מידיו של טנטלוס הצמא והרעב.
ואולי כבר הצלחתם ללכוד את הרעיון שלכם ולכתוב אותו, ויש לכם כתב יד חלקי או שלם, אולי אפילו של מאות עמודים, אבל כשקראתם אותו התמלאתם ספקות. האם הסיפור שלכם באמת טוב? האם הצלחתם לכתוב אותו כפי שדמיינתם? האם מישהו ירצה בכלל לקרוא אותו?
אז איך תדעו את האמת? כיצד תהפכו את המחשבות ואת הרגשות שלכם לסיפורים בלתי נשכחים שייגעו באנשים ויגרמו להם לצחוק או לבכות? איך תהפכו לסופרים בעלי קול ייחודי משלכם?
הספר הזה נכתב כדי לשמש גשר אל החלום שלכם.

ספרים וסיפורים הם התשוקה הגדולה שלי, ואני שמחה להעמיד לרשותכם את הידע שצברתי במשך יותר מעשרים שנות כתיבה, עריכה ספרותית, הוראת כתיבה יוצרת וכתיבת ביקורת ספרות. היום אני יכולה לומר בביטחון שאני מכירה את שוק הספרים הישראלי מכל הזוויות הנחוצות לכם כדי לעבור בהצלחה ובביטחון את התהליך שמתחיל במוחו של הכותב, נמשך בחישול ובליטוש היצירה בשלב העריכה ומסתיים בחנות הספרים, בידיו של הקורא.
אני מתייחסת לכתיבה ביראת קודש. בעבורי, תהליך היצירה הוא פלא שנובע ממעיינות נסתרים. כתיבת ספר אינה תהליך טכני שאפשר ללמוד בעזרת נוסחאות, אלא מסע פנימי עמוק לגילוי עצמי ולהתפתחות אישית. המסע הזה משקף את הנפש שלכם בדרך שאינכם יכולים לשער, ואולי תבינו רק בדיעבד.
ובכל זאת, לצד האמונה שלי במסתורין של היצירה, אני מאמינה גם בשכלול הטכניקות הספרותיות וברכישת כלים שיסייעו לכם להביע את עצמכם ולהגיע לתוצאה הרצויה. סופרים טובים הם גם אנשי מקצוע מעולים. הם שולטים בטכניקות סיפוריות ומבינים שהספרים שלהם זקוקים לשכתוב, לעריכה ולליטוש. לכן בספר זה אציע לכם מבחר שיטות מעשיות שתוכלו להשתמש בהן בתבונה כדי להגשים את החזון היצירתי שלכם.
ראיונות עם סופרים — מלבד הדרכה וידע שובצו בספר גם ראיונות קצרים עם יותר מארבעים סופרות וסופרים ישראלים, ובהם דויד גרוסמן, אברהם ב. יהושע, צרויה שלו, אתגר קרת, נורית זרחי, אלי עמיר, אורלי קסטל־בלום, דורית רביניאן, חיים באר, גיל הראבן ויהודית קציר. היוצרים יספרו לכם על חוויית הכתיבה שלהם, ישתפו אתכם בסודות מחדר המלאכה שלהם ויחלקו איתכם עצות מעשיות וטיפים מועילים. בנושאים מסוימים, סופרים שונים מציגים כאן נקודות מבט שונות, ואפילו סותרות. מגוון מחשבתי הוא חשוב כדי לעזור לכם למצוא את העמדה האישית המיוחדת שלכם.
תרגילים יצירתיים — תמצאו בספר תרגילים רבים שנוסו בסדנאות הכתיבה שלי ויסייעו לכם לתרגל את נושא הפרק ולשכלל את מיומנות הכתיבה. במקומות מסוימים מופיעים תרגילים למתחילים ותרגילים אחרים למתקדמים, כלומר אלה שכבר אוחזים בכתב יד שלם. השתמשו בתרגילים המתאימים לכם ואל תהססו לאלתר ולשנות את נושא התרגיל לפי הצרכים שלכם. המטרה היא ללמוד אגב התנסות ויצירה, ואין דרך נכונה אחת.
אני מקווה שהספר יעורר בכם השראה וגם ייתן לכם את הכלים המעשיים לממש אותה. בעבורי, אין דבר מספק יותר מאשר לראות ספר שהעבודה עליו נמשכה שנים יוצא לאור ומתקבל בהתלהבות.
האם אתם מוכנים לצאת להרפתקה ולהגשים את החלום?

הוראות שימוש בספר

לנוחותכם, הספר מחולק לארבעה שערים.
החלק הראשון מיועד לאלו שעושים את צעדיהם הראשונים בתחום הכתיבה, ובו נדון בחוויות הכתיבה, בהשראה ובאתגרים שסופרים מתמודדים איתם. הכלי החשוב ביותר שעומד לרשותכם הוא אתם עצמכם; סופרים טובים ממשיכים לחקור את עצמם ולהתחדש עד סוף הקריירה שלהם.
החלק השני מיועד לכותבים מתקדמים יותר, שנמצאים בשלבים שונים של פיתוח כתב יד וזקוקים להנחיה מקצועית. תמצאו בו מושגים מתחום הכתיבה, כלים ספרותיים והדרכה מעשית שיאפשרו לכם לפתח את כתיבתכם ולשכלל אותה.
החלק השלישי מתייחס לשלב השכתוב והעריכה של כתב היד — שלב חיוני בעיניי. חלק זה מיועד לכותבים שכבר השלימו את כתב היד שלהם ומציע כלים נוספים לליטושו.
החלק הרביעי עוסק בתהליך ההוצאה לאור, על מגוון היבטיו. חלק זה יכין אתכם למפגש עם הקוראים, ישרטט בעבורכם מפה מעשית של תהליך ההוצאה לאור ושל שוק הספרים הישראלי וידריך אתכם כיצד לבחור בתבונה מבין האפשרויות העומדות לפניכם.
אני ממליצה שתתמקדו בסיפור שלכם ללא הפרעה, ותסיימו לעבוד על ההיבטים היצירתיים של הספר לפני שתתחילו לחשוב על עריכה והוצאה לאור.
מניסיוני, יצירתיות וביקורת הן כוחות נפרדים. לכל אחד מהם יש מקום חשוב בתהליך השלם של לידת ספר, אבל אסור להם להפריע זה לזה. תהליך הכתיבה דורש מכם אנרגייה חיונית של דמיון, ביטחון ואמונה בעצמכם — ואילו תהליך העריכה דורש לבחון בזהירות ובביקורתיות כל מילה שכתבתם; להיות שקולים, מרוחקים ובמידה מסוימת אפילו מנותקים. אם תקטעו את תהליך היצירה שלכם מוקדם מדי ותתחילו לערוך, כלומר לבחון את הטקסט בביקורת, אתם עלולים לערבב את הכוח היוצר של הכתיבה בכוח הביקורתי של העריכה — ודבר זה עלול לגרום לכם להיתקע, כלומר לחוות מחסום כתיבה.
ומה בדבר ההוצאה לאור של ספרכם? כשמתקרבים אל היעד הנחשק מתעצמות בדרך כלל המחשבות על ההיבטים המעשיים והמסחריים. מתעורר החשש שמא השקעתם את זמנכם ואת מרצכם ביצירה שלא תפגוש את הקוראים ולא תעורר עניין. אלו חרדות טבעיות שמלוות כמעט כל סופר, בכל שלב של הקריירה שלו. אני ממליצה להתעלם מהן בשלבים היצירתיים המוקדמים. אל תכתבו בשביל להצליח או לפחות לא רק בשביל להצליח. איש אינו יכול לנבא את גורלו של ספר וכיצד יפגוש את השוק. חשיבה מסחרית תפריע לכם להתחבר לכוחות העמוקים שלכם כיוצרים.
אני מאמינה שכתיבה טובה, איכותית, אמיתית, נובעת ממקור פנימי עמוק ומחייבת אתכם להיות קשובים ללב ולאינטואיציה שלכם. אם תחפשו את התשובות לאתגרי היצירה במעגל החיצוני של התהליך, אם תנסו להפיק "מוצר" שיתאים לצרכים המסחריים של השוק — הסיכוי שתכתבו ספרות של ממש יקטן מאוד.
הטכניקות הספרותיות שתלמדו לאורך הקריאה יבטיחו לכם שליטה טובה יותר ביצירה שלכם ויכולת טובה יותר לתקשר עם הקוראים. לכן הן גם יגדילו את סיכויי ההצלחה, הספרותית והמסחרית. אבל המקור האמיתי לכל זה הוא הגרעין היצירתי שלכם, הקול האישי שלכם. ואותו איש אינו יכול להעניק לכם. הוא כבר קיים עמוק בתוככם, ותפקידכם לגלות אותו ולהשתמש בו. אם תעזו לספר את הסיפור שלכם ותלמדו להביע אותו באמצעים הנכונים, תמצאו את הקוראים שלכם.
אילו הייתי צריכה לבחור עצה אחת בלבד שבה אצייד אתכם בתחילת הדרך, הייתי מציעה לכם להתמסר ליצירה שלכם בלי חשש. נסו לכתוב מהר וברצף ואל תתעכבו להסס ולהתלבט. אל דאגה, יהיה לכם שפע של זמן לבחון ולתקן את כתב היד שלכם עם סיום הכתיבה. כעורכת, אני מבטיחה לכם שבתהליך העריכה אפשר לחולל נפלאות.
זכרו שאתם מיוחדים במינכם. לאיש אין קול שדומה לקולכם.

חלק ראשון 
שלום, מוזה, נעים להכיר

מול הדף הלבן

האם אפשר ללמוד לכתוב

האם כישרון ספרותי הוא כישרון מולד או מיומנות נרכשת? זו אחת השאלות שכותבים מרבים לשאול את עצמם, בעיקר בתחילת דרכם. האם אפשר לבחור במודע להיות סופר, כפי שבוחרים כל מקצוע אחר, או שקריירה ספרותית מוצלחת נתונה בידי הגורל?
וכך אומר אברהם ב. יהושע:
מעולם לא החלטתי להיות סופר. המילה "סופר" היא מילה גדולה, ולקח לי זמן רב להגדיר את עצמי ככזה. לפני שנים, כשהיינו טסים לחוץ־לארץ, היינו צריכים למסור בביקורת הדרכונים שאלון קטן ובו שם, מספר זהות ומקצוע. עד סביבות גיל שישים מעולם לא כתבתי שאני "סופר", אלא מורה או פרופסור באוניברסיטה. הכרתי בעצמי כסופר רק אחרי שכבר פרסמתי ספרים רבים, שחלקם תורגמו לשפות אחרות.
התחלתי לכתוב לקראת סוף השירות הצבאי שלי. אני זוכר את עצמי עולה לחדר בראש מגדל המים, שם כתבתי סיפור בשם מות הזקן, שהיה הסיפור הראשון שלי. מוזר שבדיוק יצאתי משירות צבאי, מקיבוץ, ממלחמת סיני — ושום דבר מזה לא נכנס לסיפור. זה היה סיפור בנוסח עגנוני, ריאליסטי, על זקן שחי יותר מדי, ומחליטים להמית אותו ולקבור אותו. הסיפורים שלי צמחו מתוך הפיליטונים שהייתי קורא באירועים של תנועת הנוער, כדי להצחיק את הקהל. בפיליטון האלמנט הריאליסטי פוגש את האלמנט הקומי והפנטסטי, וכך היה גם בכתיבה שלי. עד היום יש בה משהו ריאליסטי ומשהו הומוריסטי, ומבחינה זו אני חש קשור לסופרים גדולים כמו עגנון וקפקא, וברמה מסוימת אפילו לדוסטויבסקי.
מספריו של אברהם ב. יהושע, חתן פרס ישראל: המאהב (1977), מר מאני (1990), המנהרה (2018)
היכולת להשתמש בשפה במיומנות ולנוע בגמישות בעולם הסיפור משתנה מאדם לאדם. יהיה שקר לומר שכולנו ניחנו בכישרון זהה. עם זאת כישרון אינו התנאי היחיד לכתיבה טובה. צריך גם רצון ומידה רבה של נחישות שיאפשרו לכם להתחבר למאגרי הרגש וההשראה שלכם, לזהות את הקול האישי שלכם, ללמוד טכניקות ספרותיות ובעיקר להמשיך לדבוק בחזון שלכם גם כשאתם מתמודדים עם אתגרים ועם קשיים.
וכך מספר אלי עמיר:
אבא שלי, הדודים שלי, המורים שלי וגיבורי ילדותי הסתובבו במעברה בחליפות פסים, בעניבות ובפרח בדש, ולא בחאקי כאופנת הימים ההם. הם היו אנשי חוץ, עולים, מהגרים, מחוסרי עבודה וקורת גג. ליבי נחמץ — מי יזכור אותם? מי יספר את סיפורם? קיוויתי שסופרים ועיתונאים משם יכתבו על עצמם, אך גם אלה לא כתבו. עברו עשר שנים עד שהחלטתי אני לכתוב עליהם; יומרה שלא הבנתי עד כמה היא גדולה. לא ידעתי איך כותבים סיפור, שלא לדבר על רומן. נזכרתי בסבי, באבי ובאימי שהיו מספרים מלידה, והחלטתי ללכת בדרכם. השפה שעמדה לרשותי הייתה פקידותית, חסרת גמישות, נשמה וחן. שבתי וקראתי רומנים קלסיים של טובי הסופרים, וניסיתי ללמוד מהם איך עושים את זה. רשמתי במחברת גדולה משפטים יפים, מילים וביטויים שלא ידעתי מה פירושם המדויק. נהגתי לקרוא לעצמי בקול רם כל קטע שכתבתי. לעיתים הקראתי לחבריי, ובעקבות תגובותיהם כתבתי שוב ושוב אותו קטע או סיפור.
באחד הלילות התקשיתי להירדם. קמתי מהמיטה אחרי השעה אחת והתחלתי לכתוב — ומאז לא הפסקתי. למעשה, רציתי לכתוב ספר אחד בלבד, ספר על בגדאד, על אנשי הקהילה היהודית וחייהם עם המוסלמים, שליטי המקום. רציתי לכתוב את מה שנודע אחר כך כמפריח היונים, ויצא לי תרנגול כפרות. כתבתי לספר 17 טיוטות, אבל מיד עם צאתו התרנגול עשה את שלו, הפך רב־מכר ונכנס לספרי הלימוד.
מספריו של אלי עמיר: תרנגול כפרות (1983), מפריח היונים (1992), נער האופניים (2019)
אי אפשר להפוך אדם חסר כישרון לסופר מעולה, אבל כל אדם יכול להתקדם מהנקודה שהוא נמצא בה ולהגיע להישגים שידהימו אותו ואת האחרים. המציאות מוכיחה שאי אפשר להתנבא מראש מי יצליח ומי לא. כאן אולי נכנס האלמנט החמקמק המכונה מזל, או גורל, שקובע את מידת ההתאמה של התכנים הפנימיים של הסופר, של רעיונותיו ושל סגנונו לצרכים ולציפיות של בני דורו. כבר נתקלתי בכותבים שבתחילת דרכם איש לא חשד בהם שיצליחו במיוחד, ובכל זאת, במבחן השוק לפחות, הצליחו מאוד.
אז אל תשפטו את עצמכם מראש. צאו להרפתקה. הדבר היחיד שידוע בוודאות הוא שמי שלא יוצא לדרך לא מגיע לשום מקום.
מהי כתיבה טובה

מה אנחנו מנסים ללמוד בעצם? מהי כתיבה טובה? ספרות הדרכה ענפה כבר נכתבה בנושא, חלקה משעממת להפליא וטכנית יותר ממדריך להרכבת רהיטים בייצור מסחרי. לפני שנגיע לטכניקה של הכתיבה — שנעסוק בה בהרחבה בחלקו השני של הספר — חשוב להזכיר את לב העניין.
ספרות, כמו כל צורה של אמנות, היא גשר בין הכותב לקורא. ככותבים, עליכם להגיש לקוראים נתח חי ורוטט של נפשכם. התפקיד שלכם הוא לגעת בקוראים. להעביר את עצמכם במילים. להמס את בועת הבידוד שמפרידה ביניכם לזולת. לשכנע. להקסים. לסחוף. לכבוש.
זה אינו כיבוש אלים אלא כיבוש מרצון. הקורא משתוקק שתגעו בו. זו הסיבה שהוא פותח את הספר שלכם. זו מתנה יקרת ערך, וחבל לבזבז אותה בניסיון חלקי, קלוש ומהוסס. כדי שזה יצליח, עליכם לתת את עצמכם במאה אחוזים.
כך מספר דויד גרוסמן:

מתי אני יודע שספר שאני קורא הוא ספר טוב? אם תוך כדי קריאתו מתעורר בי הדחף לכתוב.
מספריו של דויד גרוסמן, חתן פרס ישראל: ספר הדקדוק הפנימי (1991), אישה בורחת מבשורה (2008) וסוס אחד נכנס לבר (2014), זוכה פרס מאן בוקר הבין־לאומי

תרגיל האמת והשקר
כתבו על עצמכם שני סיפורים קצרים שאורכם עמוד או שניים (האורך המומלץ בכל התרגילים בספר אם לא צוין אחרת). באחד ספרו על מאורע אמיתי שקרה לכם. באחר ספרו על מאורע דמיוני לחלוטין, שהיה יכול לקרות לכם (אם יש לכם כתב יד של ספר, אתם יכולים להשתמש בקטעים קיימים מתוכו).
תנו לחברים שלכם את שני הסיפורים ובקשו מהם לזהות איזה מהם אמיתי ואיזה שקרי.
שאלו אותם איך החליטו — אילו סימנים מאפיינים בעיניהם סיפור אותנטי, אילו סימנים מאפיינים סיפור מומצא. נסו ללמוד מהתשובה וליצור לעצמכם רשימה של "סימני אמת" ו"סימני שקר". חזרו על הניסוי גם עם חברים אחרים והרחיבו את הרשימה.
העניקו לעצמכם כוכבית זהב על כל חבר שהצלחתם להטעות.
מטרת התרגיל היא להתאמן בכתיבה משכנעת. כסופרים, עליכם לשבות את תשומת הלב של הקוראים. מרביתם יאבדו עניין בסיפור אם ירגישו שאינו אותנטי. אם יחשדו שאתם מבלפים, סביר להניח שיניחו את הספר בצד ויפנו לעיסוקים חשובים יותר.
עליכם לגרום לקוראים להאמין שהסיפור שלכם אמין מבחינת הרגש, ואין זה משנה אם הוא אמיתי או דמיוני. בספר לבד על מאדים למשל כותב אנדי וייר בסגנון משכנע וחיוני להפליא על אסטרונאוט ששורד לבדו הרחק מכדור הארץ. אנחנו יודעים שהאסטרונאוט מארק וואטני הוא דמות בדיונית, אבל מכיוון שדמותו מתוארת באמינות רבה כל כך, אנחנו בכל זאת מזדהים איתה ומגלים מעורבות בסיפורה.
נסו לכתוב את האמת שלכם בצורה משכנעת עד כדי כך שתגרום לאנשים להאמין בה גם אם היא דמיונית. הכוח לתפוס את תשומת הלב של הקורא וללכוד אותו רגשית הוא אחד המאפיינים החיוניים של ספרות טובה.

למה אני כותב

לכל אחד יש מוטיבציה אחרת לכתוב. הסיבות מגוונות ומשתנות מאדם לאדם. זה יכול להיות רצון לתעד. לאחוז ברגע החולף. לעיתים זה הצורך לגעת, לתקשר. להביע רעיון. לשכך כאב או לזעוק בזעם. יש כאלה שרוצים להוכיח את עצמם. והסיבות עוד רבות.
כך מספר דויד גרוסמן:
כשהייתי בצבא הייתה לי חברה והיא עזבה אותי, אני לא זוכר למה. הייתי מיואש, הרוס. חשבתי שאם היא לא אוהבת אותי — אף אחד בעולם לא יאהב אותי. אני זוכר שניגשתי לשולחנון קטן בחדר השכור שגרנו בו, התיישבתי וכתבתי סיפור בשם חמורים. זה סיפור על חייל אמריקאי שבורח מהמלחמה בווייטנאם לאוסטרייה, ששם מקור החום היחיד שלו הוא קבוצת חמורים שנמצאים ליד בית ההארחה שבו הוא גר, ומקבלים ממנו מדי פעם כיכר לחם. שלחתי בדואר לחברה שלי את הסיפור, והיא חזרה אליי. למעשה, אנחנו נשואים עד עצם היום הזה. כשכתבתי את חמורים הרגשתי שאני רוצה להיות סופר.
הסיפור של גרוסמן הוא דוגמה מצוינת לכוחן של המילים לגעת. אבל לא לכל הכותבים יש מטרות דומות. באחד הקורסים שלי השתתפה אישה לא צעירה ממוצא פולני, שהגיעה תמיד לבושה בחליפות מעוצבות, שערה צבוע בקפידה, ידיה מטופחות ומקושטות בתכשיטי זהב. כששאלתי אותה למה היא כותבת, השיבה שהיא חייבת לספר לעולם על כלתה הצעירה ועל מעשיה הפסולים, הראויים לכל גנאי — בהם תבשילים שהוקדחו, איחורים לאירועים משפחתיים ובעיקר חוסר כבוד לחותנת שלה, שאותה היא מרחיקה מענייני המשפחה.
הבטתי בתלמידה שלי בהתפעלות. נכון, לא הייתי רוצה שהיא תהיה החותנת שלי, אבל בעיניי הייתה לה מוטיבציה נפלאה לכתוב. היא הייתה ברורה עם עצמה, ידעה מה היא רוצה לומר, והיה לה דחף חזק וממוקד לומר את זה.
שאלה למחשבה
למה אתם כותבים? שאלו את עצמכם מהו הדחף שעומד בבסיס הכתיבה שלכם.
שום מוטיבציה לכתיבה אינה פסולה. לא משנה למה אתם כותבים, כל סיבה שבוערת בעצמותיכם היא סיבה טובה. היו כנים עם עצמכם ונסו להבין אותה. אל תוותרו על הסיבה המקורית שלכם ואל תכריחו את עצמכם לכתוב משום סיבה אחרת, אם אינכם רוצים לחבל בגרעין היצירתי שלכם. הסיבה המקורית היא הדלק שמניע אתכם. היא אתם עצמכם.
כך אומר שמעון אדף:
אני כותב כי אני שואל את עצמי שאלות לגבי הקיום שלי. אני שואל את עצמי אם יש משמעות למה שאנחנו עוברים, ואם כן, מהי המשמעות הזאת. הכי פשוט היה אילו הייתי יוצר דמויות שמתלבטות בשאלות האלו בדיאלוגים ביניהן, אבל זה לא מספיק לי. אני רוצה ליצור גם תבניות סיפוריות שמבטאות את השאלות האלו בעיצובן הבסיסי.
מספריו של שמעון אדף: קילומטר ויומיים לפני השקיעה (2004), פנים צרובי חמה (2008) ומוקס נוקס (2011), זוכה פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס

 *המשך בספר המלא*