מים שקטים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מים שקטים
מכר
אלפי
עותקים
מים שקטים
מכר
אלפי
עותקים

מים שקטים

4.5 כוכבים (163 דירוגים)
ספר דיגיטלי
35
ספר מודפס
78.4 מחיר מוטבע על הספר 98
ספר קולי
35
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

  • שם במקור: The Silent Waters
  • תרגום: ג׳ני להב־אלעזרי
  • הוצאה: מלודי
  • תאריך הוצאה: יוני 2022
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 358 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 58 דק'
  • קריינות: יעל אהרונוב
  • זמן האזנה: 10 שעות ו 13 דק'

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

רגעים. 
החיים שלנו בנויים מאוסף של רגעים. 
חלקם מכאיבים ומלאים בטראומות העבר. חלקם מלאי תקווה וגדושים בהבטחות לעתיד. 
היו הרבה רגעים בחיי ששינו אותי ורגעים שאתגרו אותי. רגעים שהפחידו אותי ורגעים שהטביעו אותי. 
אבל את הרגעים המשמעותיים באמת – שוברי הלב אך גם עוצרי הנשימה – תמיד חלקתי איתו. 
הייתי בת עשר כשפיסה מנשמתי נגזלה ואיבדתי את הקול שלי. מאותו הרגע, האדם היחיד שהצליח לשמוע אותי, על אף השתיקה שלי, היה ברוקס גריפין. 
הוא היה האור שהאיר את ימיי החשוכים ביותר. 
הוא היה ההבטחה שלי למחר, עד שנקלע בעצמו לטרגדיה וטבע בים של זיכרונות. 
זהו סיפור על ילד וילדה שמאז ומתמיד אהבו זה את זה, אבל שנאו את עצמם. 
זה סיפור על חיים ומוות והבטחות שלעולם כבר לא ימומשו.
סיפורם של רגעים. 

בריטני ס׳ צ׳רי רוקמת סיפורים מלאי רגש ושוברי לב. היא מנפצת את לב הקוראים למיליוני רסיסים קטנים ואז במלאכת מחשבת אוספת אותם מתוך ההריסות ומרכיבה בחזרה.
סיפורם הטרגי אך מלא התקווה של מגי וברוקס יסחף ויטלטל אתכם ללא הרף עד לסופו המרגש.
ספריה הקודמים של בריטני ס' צ'רי - כנפי מלאכים, האוויר שהוא נושם והאש שבוערת ביניהם - תורגמו אף הם לעברית, כבשו את לב הקוראים ונמכרו באלפי עותקים.

פרק ראשון

רגעים.

אנשים תמיד זוכרים רגעים.

אנחנו זוכרים את הצעדים שהובילו אותנו למקום שבו נועדנו להיות. המילים שעוררו בנו השראה או הרסו אותנו. התקריות שצילקו אותנו ובלעו אותנו חיים. לאורך חיי רגעים רבים שינו אותי, אתגרו אותי, הפחידו אותי והטביעו אותי. עם זאת, הרגעים המשמעותיים ביותר - עוצרי הנשימה ושוברי הלב - היו כולם קשורים בו.

הכול התחיל עם מנורת לילה בצורת ספינת חלל וילד שלא הכיר אותי.

 
 פרולוג
מגי
8 ביולי 2004 - בת שש

"מגי, הפעם זה יהיה שונה, אני נשבע. הפעם זה לנצח," הבטיח אבא, כשהוא נכנס לחנייה השייכת לבית האבנים הצהובות, בפינת רחוב ג'קובסון. קייטי, מי שבקרוב תהיה אשתו של אבא, עמדה על המרפסת הקדמית והתבוננה במכונית הישנה שלנו מגיעה.

קסם.

כאשר התקרבנו לבית הרגשתי תחושה של קסם באוויר. עברתי מבית קטן לארמון. לאורך כל חיינו אבא ואני גרנו בדירת שלושה חדרים קטנטנה, ועכשיו עברנו לגור בבית בן שתי קומות עם חמישה חדרי שינה, סלון, מטבח בגודל של מדינת פלורידה, שניים וחצי חדרי אמבטיה וחדר אוכל אמיתי - לא סלון, שבו אבא הגיש מדי יום, בשעה חמש אחר הצהריים, ארוחות ערב קפואות מהסופר, שאותן אכלנו על מגש מול הטלוויזיה. אבא סיפר לי שיש להם אפילו בריכה בחצר הבית. בריכה! בחצר הבית שלהם!

תמיד חייתי עם עוד אדם אחד בלבד, ועכשיו אני חלק ממשפחה.

עם זאת, עניין המשפחה לא היה חדש עבורי. מאז שזכרתי את עצמי, אבא ואני הצטרפנו להרבה משפחות. את המשפחה הראשונה שלי לא ממש הכרתי כי אימא שלי עזבה את אבא ואותי עוד לפני שאמרתי את המילה הראשונה שלי. על אף שהיה לי קשה להאמין בכך, היא מצאה מישהו אחר שגרם לה להרגיש נאהבת יותר מאשר אבא. אבא הקדיש את כל כולו לאהבה, ללא קשר למחיר שזה גבה ממנו. לאחר שהיא עזבה, הוא נתן לי קופסה עם תמונות שלה כדי שאוכל לזכור אותה, אבל אני חשבתי שזה ממש משונה. איך אני יכולה לזכור אישה שמעולם לא נכחה בחיי? אחרי שהיא הלכה, הוא הצטיין בלהתאהב בנשים, ולעיתים קרובות גם הן התאהבו בו ועברו לתוך העולם הקטנטן שלנו עם כל הרכוש שלהן. אבא תמיד טען שזה לנצח, רק שהנצח הזה התגלה כזמני בהחלט, למרות תקוותיו.

הפעם הזאת הייתה שונה.

הוא פגש את אהבת חייו באתר היכרויות. לאחר שאימא שלי עזבה אותנו, אבא ניהל כמה מערכות יחסים לא מוצלחות, ולכן חשב שכדאי להכיר מישהי דרך האינטרנט. וזה הצליח. קייטי התאלמנה מבעלה כמה שנים לפני כן ולא יצאה לדייטים, עד שהיא נרשמה לאתר הכרויות ופגשה את אבא.

ובניגוד לכל הפעמים הקודמות, הפעם אבא ואני עברנו לגור עם קייטי וילדיה, ולא ההפך.

"הפעם זה יהיה לנצח," לחשתי חזרה לאבא.

קייטי הייתה יפהפייה. היא נראתה כמו הנשים בטלוויזיה. כשאבא ואני צפינו בטלוויזיה בזמן שאכלנו את ארוחות הערב שלנו יחד, תמיד הבחנתי כמה האנשים על המסך נראו יפים. קייטי נראתה בדיוק כמוהם. היה לה שיער בלונדיני ארוך ועיני בדולח כחולות, דומות לשלי. ציפורניה היו צבועות באדום בוהק, בהתאמה מושלמת לאודם שלה, וריסיה היו עבים, כהים וארוכים. כשאבא ואני נכנסנו לשביל החנייה שלה - שלנו - היא המתינה שם בשמלה לבנה יפה ונעלי עקב צהובות.

"אה, מגי." היא קראה ומיהרה לעברי, פותחת את הדלת של המכונית לרווחה כדי לחבק אותי. ״כל־כך נחמד לפגוש אותך סוף סוף."

הרמתי גבה. לא הייתי בטוחה אם אני אמורה להחזיר חיבוק לקייטי, על אף שהיא הריחה מקוקוס ותות שדה. מעולם לא ידעתי ששילוב של קוקוס ותותים מריח טוב כל־כך עד שפגשתי את קייטי.

הסתכלתי לעבר אבא, שחייך לכיווני, והוא הנהן פעם אחת, מאשר לי לחבק בחזרה את האישה הזאת.

היא הרימה אותי מהמכונית וחיבקה אותי חזק כל־כך, עד שהרגשתי שהיא שואבת את כל האוויר מריאותיי, אבל לא התלוננתי. עבר זמן רב מאז זכיתי לחיבוק עז כל־כך. הפעם האחרונה הייתה, כנראה, כשסבא הגיע לבקר וחיבק אותי.

"נו, בואו. אני רוצה להכיר לך את הילדים שלי. קודם נלך לחדר של קלווין. אתם שניכם באותו הגיל, אז תלכו יחד לבית הספר. הוא בחדר שלו עם חבר."

קייטי לא טרחה להוריד אותי לקרקע, ובמקום זאת נשאה אותי במדרגות, בעוד אבא הביא חלק מהמזוודות שלנו. כשנכנסנו בדלת הראשית, עיניי התרחבו. וואו. המקום היה יפה כל־כך, עד שהייתי משוכנעת שהוא נלקח היישר מהארמון של סינדרלה. היא לקחה אותי למעלה, לחדר האחרון משמאל ופתחה את הדלת. בחדר היו שני ילדים ששיחקו בנינטנדו וצעקו זה על זה. קייטי הניחה אותי על רגליי.

"בנים, לעצור," אמרה קייטי.

הם לא הקשיבו.

הם המשיכו להתווכח.

"בנים," קייטי חזרה על דבריה בטון קשוח יותר. "לעצור."

כלום.

היא התנשפה והניחה את ידיה על ירכיה.

אני התנשפתי וחיקיתי את העמידה שלה.

"בנים!" היא צעקה, והוציאה מהשקע את משחק הווידאו שלהם.

"אימא!"

"גברת פרנקס!"

צחקקתי. הבנים הסתובבו לעברנו בארשת פנים המומה לחלוטין, וקייטי חייכה. "עכשיו, כשזכיתי לתשומת הלב שלכם, אני רוצה שתגידו שלום למגי. קלווין, היא ואבא שלה יחיו איתנו. אתה זוכר שאמרתי לך שתהיה לך אחות חדשה?"

הבנים בהו בי במבט אטום. קלווין היה בבירור הילד הבלונדיני, שדמה כמו שתי טיפות מים לקייטי. לידו ישב ילד עם עיניים חומות, שיער כהה ומבולגן, חולצת טריקו בצבע צהוב חיוור שעליה התנוסס חור ופירורי צ'יפס היו מפוזרים על הג'ינס שלו.

"לא ידעתי שיש לך עוד אחות, קל," אמר הילד, שבהה לכיווני. ככל שהוא בהה יותר, הבטן שלי כאבה יותר. הסתתרתי מאחורי הרגל של קייטי כשלחיי בוערות.

"גם אני לא," ענה קלווין.

"ומגי, זה ברוקס. הוא גר ממול, אבל הלילה הוא ישן פה."

הצצתי מאחורי הירך של קייטי אל ברוקס, שחייך לעברי חיוך קטן ואז אכל את הפירורים ממכנסיו.

"אפשר לחזור לשחק במשחק?" שאל ברוקס וחזר להתעסק בשלט, ולבהות במסך הטלוויזיה הריק.

קייטי גיחכה ונענעה בראשה. "בנים תמיד יישארו בנים," היא לחשה לי בזמן שהחזירה את הנינטנדו לשקע.

גם אני נענעתי בראשי וצחקקתי, בדיוק כמו קייטי. "כן. בנים תמיד יישארו בנים."

המשכנו לחדר הבא. החדר הכי ורוד שראיתי מעודי. ילדה לבושה בשמלת נסיכה ואוזני ארנב פרוותיות ישבה על הרצפה, היא ציירה ואכלה דוריטוס מקערת פלסטיק ורודה.

"שריל," אמרה קייטי כשנכנסנו לחדר. התחבאתי מאחורי רגלה. "זאת מגי. היא ואבא שלה יגורו אצלנו. זוכרת שסיפרתי לך על זה?"

שריל הרימה את מבטה, חייכה ותחבה לפיה עוד דוריטוס. "אוקיי, אימא." היא חזרה לצייר ותלתליה האדומים ריקדו קדימה ואחורה בזמן שהיא זמזמה לעצמה שיר. ואז היא נעצרה והרימה שוב את מבטה. "היי, בת כמה את?"

"שש," עניתי.

היא חייכה. "אני בת חמש! את אוהבת לשחק עם בובות?"

הנהנתי.

היא חייכה שוב וחזרה לצייר. "טוב. ביי."

קייטי צחקה והובילה אותי החוצה מהחדר, בעודה לוחשת, "אני חושבת ששתיכן הולכות להיות חברות ממש טובות."

היא המשיכה לעבר החדר שלי, שם אבא הניח את התיקים שלי. עיניי התרחבו למראה הגודל של החדר - וכולו היה רק שלי. "וואו..." נשמתי עמוק. "זה שלי?"

"זה שלך."

וואו.

"שניכם בטח עייפים מהנסיעה הארוכה, אז אתן לך לארגן את מגי לשינה." קייטי חייכה אל אבא ונישקה את לחיו.

כשאבא הוציא את הפיג'מה שלי, שאלתי, "קייטי יכולה להשכיב אותי לישון?"

היא לא הביעה התנגדות.

בזמן שקייטי השכיבה אותי לישון חייכתי אליה והיא חייכה אליי. הרבה חיוכים הוחלפו בינינו וגם לא מעט דיבורים. "את יודעת, תמיד רציתי עוד בת," היא אמרה בזמן שהברישה את שערי.

לא אמרתי את זה, אבל אני תמיד רציתי אימא.

"אנחנו נעשה כיף יחד, מגי. את, שריל ואני. אנחנו יכולות לעשות מניקור, לשבת ליד הבריכה, לשתות לימונדה ולקרוא במגזינים. אנחנו יכולות ליהנות מכל הדברים שבנים שונאים לעשות."

היא חיבקה אותי חיבוק לילה טוב ואז עזבה וכיבתה את האור.

לא הצלחתי להירדם.

במשך זמן רב הסתובבתי במיטה מצד לצד ובכיתי, אבל אבא לא יכול היה לשמוע אותי כי הוא נמצא הרחק בקומה הראשונה, ישן בחדר השינה שלו עם קייטי. גם אם רציתי למצוא אותו, לא יכולתי כי המסדרון היה חשוך ויותר מכל שנאתי מקומות חשוכים. משכתי קצת באפי והשתדלתי לספור כבשים, אבל שום דבר לא עבד.

"מה לא בסדר איתך?" צללית עמדה בכניסה לחדר.

השתנקתי והזדקפתי במיטה, כשאני מחבקת את הכרית שלי.

הצללית התקרבה אליי ואנחה קטנה נפלטה מפי כשראיתי שזה ברוקס. השיער שלו הזדקר על ראשו בצורה פראית וקמטי שינה עיטרו את לחיו. "את צריכה להפסיק לבכות. את מעירה אותי."

משכתי באפי. "סליחה."

"מה קרה? את מתגעגעת הביתה או משהו?"

"לא."

"אז מה הבעיה?"

מובכת, השפלתי את ראשי. "אני פוחדת מהחושך."

"אהה." עיניו הוצרו לשנייה ואז הוא עזב את החדר.

המשכתי לחבק את הכרית, והייתי ממש מופתעת כאשר ברוקס חזר לחדר. הוא החזיק בידו משהו והלך לעבר הקיר ודחף אותו לשקע. "אימא של קלווין שמה מנורת לילה בחדר שלו, אבל הוא לא צריך אותה.״ הוא זקר גבה. "יותר טוב עכשיו?"

הנהנתי. יותר טוב.

הוא פיהק. "טוב, אז, לילה טוב... תגידי את השם שלך עוד פעם."

"מגי."

"לילה טוב, מגי. ורק שתדעי אין לך ממה לדאוג כאן בעיר שלנו. תמיד בטוח פה. את בטוחה כאן. ואם זה לא ישפר את המצב, את יכולה לבוא לישון על הרצפה בחדר של קלווין. לא יהיה לו אכפת." הוא יצא מהחדר, מגרד את שערו הפרוע ומפהק.

עיניי בחנו את מנורת הלילה, שעוצבה בצורה של ספינת חלל, רגע לפני שהן עמדו להיעצם. הייתי עייפה. הרגשתי בטוחה. מוגנת על ידי ספינת החלל, שנתן לי ילד שבקושי הכרתי.

לפני כן לא הייתי בטוחה, אבל עכשיו ידעתי.

אבא צדק.

"לנצח," לחשתי לעצמי, כשאני שוקעת עמוק יותר ויותר לתוך החלומות שלי. "הפעם זה יהיה לנצח."

 
  חלק ראשון
 
 1
מגי
25 ביולי, 2008 - בת עשר

 פתק לילד שמאוהב בי

מאת: מגי מיי ריילי

ברוקס טיילור היקר,

הייתי ממש מעוצבנת עליך אחרי שקראת לי בשמות לא יפים ודחפת אותי לשלולית. הרסת את השמלה שאני הכי אוהבת ואת הסנדלים הוורודים־צהובים שלי. ממש כאסתי כעסתי שדחפת אותי.

אח שלך ג'יימי אמר לי שאתה רע אליי כי אתה אוהב אותי. אתה קורא לי בשמות כי זה מה שבנים עושים כשהם מאוהבים. דחפת אותי רק כי רצית להיות קרוב אליי. אני חושבת שזה תיפשי טיפשי, אבל אני גם יודעת שאימא שלי אומרת שכל הגברים טיפשים, אז זו לא אשמתך. זה בדי־אנ־איי שלך.

אז, אני מקבלת את האהבה שלך, ברוקס. אני מרשה לך לאהוב אותי לנצח נצחים.

התחלתי לתכנן את החתונה.

זה יקרה עוד כמה ימים, ביער, איפה שאתה והבנים תמיד הולכים לדוג. תמיד רציתי להתחתן ליד המים, כמו שעשו אימא ואבא שלי.

כדאי שתלבש עניבה, ולא את זו המכוערת בצבע בוץ, שלבשת לכנסייה ביום ראשון שעבר. תיקח לאבא שלך גם קצת מהאפטר שייב שלו. אני יודעת שאתה בן, אבל אתה לא חייב להריח ככה.

אני אוהבת אותך, ברוקס טיילור גריפין.

לנצח נצחים.

אשתך לעתיד,

מגי מיי

 נ.ב. אני מקבלת את ההתנצלות שמעולם לא נתת לי. ג'יימי אמר שאתה מצטער אז אתה לא צריך לפחד שאני כועסת.

 * * *

 פתק לילדה המשוגעת

מאת: ברוקס טיילור גריפין

 

מגי מיי,

אני. לא. אוהב. אותך! לכי מפה לנצח נצחים.

לא! בעלך לעתיד,

ברוקס טיילור

 * * *

 פתק לילד המצחיק

מאת: מגי מיי ריילי

ברוקס טיילור שלי,

אתה מצחיק אותי. ג'יימי אמר שזו תהיה התגובה שלך.

מה דעתך על הצבעים ורוד וסגול לטקס? נראה לי שכדאי שנעבור לגור יחד, אבל אני צעירה מכדי לקחת משכנתה. אולי נגור אצל ההורים שלך עד שתשיג עבודה יציווה יציבה כדי לפרנס אותי ואת חיות המחמד שלנו.

יהיו לנו כלב שיקראו לו בוטן וחתול בשם ג'לי1.

 שלך מגי מיי

 * * *

 פתק לילדה שעדיין ממשיכה להיות משוגעת

מאת: ברוקס טיילור גריפין

 מגי,

אנחנו לא מתחתנים. לא יהיו לנו שום חיות מחמד. אנחנו אפילו לא חברים. אני שונא אותך, מגי מיי! אם אח שלך לא היה החבר הכי טוב שלי, לא הייתי מדבר איתך יותר לנצח! אני חושב שאת משוגעת על כל הראש.

בוטן וג'לי? זה מטומטם. זה הדבר הכי מטומטם ששמעתי עליו בחיים שלי. חוץ מזה, כל אחד יודע שחמאת בוטנים וריבה זה אוכל טעים, שאוכלים - לא מלטפים!

 לא שלך

ברוקס

* * *

פתק לילד שיש לו טעם גרוע

מאת: מגי מיי ריילי

ברוקס טיילור,

אימא תמיד אומרת שבשביל זוגיות נהדרת צריך שני דברים: לאהוב את התחונות הטחונות התכונוות הדמיון שבין בני הזוג אבל גם לכבד את השוני ביניהם.

אני אוהבת את זה ששנינו אוהבים לאכול חמאת בוטנים וריבה, ואני מכבדת את הדעה שלך, למרות שהדעה שלך לא נכונה.

 תמיד,

מגי מיי

נ.ב. מצאת עניבה?

* * *

פתק לילדה שממשיכה להשתגע

מאת: ברוקס טיילור גריפין

מגי מיי,

אני לא צריך עניבה כי אנחנו לא נתחתן לעולם.

ומאייתים את זה 'תכונות', יא אידיוטית.

ברוקס

* * *

פתק לילד שגרם לי לבכות

מאת: מגי מיי ריילי

ברוקס,

זה היה מרושע.

מגי

* * *

פתק לילדה המשוגעת על כל הראש, אבל שלא צריכה לבכות

מאת: ברוקס טיילור גריפין

מגי מיי,

אני מצטער. לפעמים אני ממש דפוק.

ברוקס

 * * *

 פתק לילד שגרם לי לחייך

מאת: מגי מיי ריילי

 ברוקס טיילור גריפין,

אני סולחת לך.

תלבש עניבה בצבע בוץ אם אתה רוצה. לא משנה כמה גרוע תתלבש, אני עדיין ארצה להיות אשתך.

נתראה בסוף השבוע הבא בשעה חמש בין שני העצים העקומים.

לנצח נצחים

מגי מיי ריילי

 

עוד על הספר

  • שם במקור: The Silent Waters
  • תרגום: ג׳ני להב־אלעזרי
  • הוצאה: מלודי
  • תאריך הוצאה: יוני 2022
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 358 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 58 דק'
  • קריינות: יעל אהרונוב
  • זמן האזנה: 10 שעות ו 13 דק'

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
163 דירוגים
121 דירוגים
22 דירוגים
11 דירוגים
4 דירוגים
5 דירוגים
30/11/2024

וואו איזה ספר מדהים!! סוחף ונכנס ללב ומרגש בטירוף, אהבתי!

1
20/6/2025

אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי

11/5/2025

מרגש ומיוחד מאוד ממליצה על כל הסדרה

24/11/2024

ספר מקסים

5/5/2024

מרגש מאוד, מעניין. מדבר על שתיקה ואומר כל כך הרבה 💜

3/4/2024

ספר מרתק. נושא חשוב. ממש אהבתי.

6/12/2023

ספר מרגש. מותיר אותך עם תובנות. מומלץ ...

28/8/2023

ספר מקסים, מרתק, מרגש! הזלתי לא מעט דמעות. דבר הסופרת בסוף ריגש אותי גם כן. מטורף כמה שטראומה יכולה להשפיע על אדם, עד כדי אובדן הקול. מדהים כמה אהבה אמיתית יכולה עזור להתגבר על הקושי והכאב, ולהחזיר את הקול שאבד. אומנם הטראומה עדיין קיימת, אך אפשר לחיות בשלום, לצידה.

25/8/2023

כתוב טוב

24/8/2023

סיפור מרגש (בכיתי!!!), כואב, שובר ומרפא.. חובהה לקרואאא מושלם מושלם מושלם. ואל תדלגו על הסיפור האישי של הסופרת בסוף הספר. שמעתי כספר קולי ונהנתי כל כך מהקריינית. מושלםםםםם

12/8/2023

דפנטלי אחד הספרים הכי טובים שקראתי בחיים! רגיש, סוחף, חכם, כתוב קולח ומרתק

5/8/2023

סיימתי את הספר תוך שעתיים וחצי ללא מנוחה לא יכולתי לעזוב את הספר לשניה ואוי אלוהים רק חיכיתי לרגע שהבום בעלילה יקרה וכמות הפעמיים שהיה תפנית בעלילה/ פיצוץ פשוט היה מדהים כל רגע חשבתי שהולך להיגמר הספר ושאני לא אקבל את הסיפוק שציפיתי מהספר אבל כשהגיע פרק 41 הבנתי שזהו זה בדויק מה שהייתי צריכה... בקיצור מה אני חופרת ספר מדהים לכו לקנות

14/7/2023

ספר מרגש,אהבתי מאוד, מומלץ.

7/7/2023

ספר עוצם נשימה, קשה להפסיק לקרוא אותו ובעיקר מרגש עד דמעות. היו קטעים שצחקתי,בכיתי, כעסתי אבל הכי הכי הייתי כל הזמן דרוכה ורציתי לדעת עוד ועוד ..

2/7/2023

אהבתי מאד ! ספר מרגש לעיתים עד דמעות. קצת צפוי מידי במבנה שלו. ללא הפתעות אך עם הרבה רגישות ואהבה. תודה על ספר נהדר !!

14/6/2023

וואוו! ספר מדהים, מסעיר ומרגש. מומלץ בחום למי שרוצה להתחיל ספר ולא להניחו מהיד.

12/6/2023

ספר נפלא! מומלץ!

11/5/2023

ספר על אהבה, שתיקה, ריפוי, ותקווה שמבעבעת מבין השורות. דרמה רומנטית עם עומק — מומלץ בחום.

22/4/2023

וואו ספר מדהים. כמה רגישות אהבה והחלמה מופלאה יש כאן. לא יכולתי לעזוב אותו מהיד.

3/2/2023

אם יש ספר שצריך לקרוא זה הספר "מים שקטים" נתחיל בדמויות - כל דמות מעניינת ורציתי ספרי המשך על האחים החורגים של מגי .העלילה ממש מעניינת והטוויסט לקראת הסוף היה וואוו .מגי היא דמות מאוד מורכבת וכל כך אהבתי שהראו את הדרכי התמודדות שלה לאורך הספר אחרי הטראומה שחוותה .ברוקס היה בדיוק הבן זוג שמגי הייתה צריכה הוא כל כך מכיל ואוהב אותה ותמיד שם בשבילה .אהבתי שמגי נתנה לעצמה תקווה וידעה שהיא מתישהו תתגבר על הטראומה שלה ,היא הזכירה לי שגם עם דברים נוראים קורים בסוף אנחנו מתגברים עליהם .לספר יש מסר מדהים. נקודות בונוס: # אם יש משהו שאני אוהבת בספרים זה ספרים שיש בהם שירים ,השירים בספרים כל כך יפים ,וזאת נחשבת נקודת בונוס בשבילי . #ברוקס קורא למגי "מגנט " ,שזה נקודת בונוס שגברים בספרים נותנים לנשים שלהם שמות חיבה . # אהה, וכבר הזכרתי שמגי קוראת ספרים ומסדרת אותם לפי צבעים? מקווה שהצלחתי לעזור למי שקרא/ה 🥰

31/1/2023

וואו וואו וואו. לא יכולתי להפסיק לקרוא. ספר שמדבר על ילדה-נערה-אישה עם מוגבלות אבל יותר מהכל מדבר על חברות, נאמנות, משפחה וכוח רצון מטורף שמנצח את הפחדים הכי גדולים. קריאה חובה.

28/1/2023

וואווו ...אחד הספרים קראתי אותו בלי נשימה ... בדמעות ... נשבר לי הלב ... עד שהצלחתי לקחת אוויר ... הוא נעצר ... דימם .... שוב איזה מזל שאהבה מרפאת את הכאב אוי ברוקס ומגי איזה חיבור

27/1/2023

ו ו א ו. ספר מטריף ועצוב ומרגש ויפה. ממליצה בחום

24/12/2022

זה הספר המרגש ביותר שקראתי בחיי. בכיתי , צחקתי . קיוויתי , אהבתי , יחד עם הדמויות . אין לי מילים לתאר איזה מסע חוויתי ומטלטל עברתי עם הספר הזה . מדהים ומרגש.

16/12/2022

ספר מדהים. אין בו קול, אך יש בו הכל. אהבה, ללא תנאי. חמלה. כעס. יאוש , הרבה תקווה ושמחה.

15/12/2022

מרגש, נוגע ללב

10/12/2022

ספר מדהיםםםם! מרגש ומלא תובנות לחיים. אומנם בוכים בו הרבה, אהל הוא כתוב נהדר, וגורם הנאה רבה לקורא. ממליצה בחום רב!

28/11/2022

ספר מושלםםםםם מעניין נוגע ללב עצב שמחה דמעות צחוק והפתעות חובה לקרוא !

21/11/2022

סיפור מיוחד מרגש (טישו חובה).

21/11/2022

ספר פשוט מדהים. הדמויות ככ עמוקות ומשמעותיות, וכל דמות בספר עוברת תהליך התבגרות. התרגשתי עד דמעות. ממליצה מאוד מאוד!

19/11/2022

אהבתי מאוד ספר מאוד רגיש ומרגש שורה תחתונה: לקרוא ולהתרגש

5/11/2022

נקרא בנשימה עצורה. לא יכולתי להניח את הספר, עד לסוף המרגש. ספר מושלם.

26/10/2022

נהדר!!!! מרגש עד דמעות

18/10/2022

ספר מרגש ושווה כל דקה של קריאה. נשברתי והתחברתי עשרים פעם

14/10/2022

וואו אחד הספרים המרתקים והמעניינים שקראתי אי פעם. יש בו הכל גם צחוק, גם עצב, גם שמחה גם אהבה וגם המון תקווה שבסוף הכל יסתדר. לא יכולתי להניח את הספר לשניה בצד. הרגשתי שגם כשאני לא קוראת בו אני חושבת על הדמויות של הספר ועל מה שהתרחש בו. בהחלט שווה לקרוא.

12/10/2022

סיפור מרגש שקשה להניח בצד. קצת ארוך אך נהניתי ממנו מאוד

3/10/2022

עפתי על הספר הזה!! מרגש מאוד מאוד. טיפה צפוי וקצר מידי לטעמי (אני חושבת שהיו חלקים בספר שהיו חייבים להיות מפורטים וארוכים יותר) אבל הוא לגמרי ספר לקריאה אחת רציפה

28/9/2022

ספר מקסים,עוצמתי,מרגש וסוחף כתיבה מעולה ממליצה ספר שחבל לפספס המון תובנות ועומק על החיים אהבה פשוט מתוקה

23/9/2022

ספר מקסים, מרגש, רגיש, ושונה. כבר הרבה זמן לא נתתי לספר חמישה כוכבים, אך לך, ברטני ס׳ צ׳ירי, מגיע! כתבתך עמוקה, מתוך ידע איך ועם מה מתמודדת מגי מיי. ספר זה, נותן לאותם אנשים שמתמודדים עם קשיים תקווה. מומלץ מאד!!!

17/9/2022

ספר פשוט מהמם, חובה לכל אחד! אני די המומה כדי לכתוב משהו, הרבה זמן לא קראתי ספר כזה טוב ומרגש!

10/9/2022

ואווו ספר חובה !! מושלם מושלם מושלם

31/8/2022

בהתחלה הייתי מרותקת אחכ זה נהיה קצת קיטש אבל מה שניצח זה שלא עזבתי את הספר ודמעתי מספר פעמים.ספר וואו

27/8/2022

מומלץ בחום. ספר יפה רגיש עם המון תובנות על החיים

26/8/2022

מקסים מקסים ושונה😍 ספר עם הרבה עומק ועלילה לא סטנדרטית💯

14/8/2022

יש ספרים שמגיע להם הרבה יותר מ5 כוכבים זה אחד מהם!! פשוט לכו לקרא ותפנו לכם זמן כי אי אפשר להפסיק באמצע

12/8/2022

ספר נפלא. יש בספר משפטים שריגשו אותי כך כך, שלא יכולתי להמשיך לקרוא וכיביתי את הטבלאט מעוצמת הרגש. אחד הספרים המרגשים שקראתי.

7/8/2022

ספר מרגש מאוד ושונה.

23/7/2022

כתוב ברגישות מדהימה. נהניתי מכל עמוד ומכל מילה. ממליצה בחום

23/7/2022

הכתיבה של בריטני כל כך נוגעת ומרגשת

21/7/2022

סיפור מרגש, רומנטי ונוגע ללב. אהבתי מאוד וממליצה באהבה ❤

21/7/2022

ספר נהדר, ממליצה בחום

20/7/2022

במילה אחת וואוו! ספר מרגש ומצחיק

17/7/2022

ספר פשוט מעולה ומרגששששששששש חובת קריאה!!!

15/7/2022

אהבתי

14/7/2022

ספר must. הסיפור מרגש, עד דמעות. זה לא "עוד" סיפור אהבה של צעירה וזמר. פחד, אומץ שנאה ואהבה שזורים זה בזה.

12/7/2022

מדהים. מרגש,

9/7/2022

מקסים

8/7/2022

ספר מצוין

7/7/2022

אוווו איזה ספר מדהים!!! מלא בתובנות על החיים על מי שאנחנו. מרגש פשוט נפלא. ספר לחיים רוצו לקרוא. תודה על התרגום!

6/7/2022

מקסים!

6/7/2022

אני צחקתי,התרגשתי, גיששתי באפלה והיו לי פרפרים בבטן בכל שלב בספר, קראתי הרבה ספרים במהלך חיי אבל אני יכולה לומר חד וחלק שזה היה משהו מיוחד. נ.ב. אם היה אפשר לתת יותר מחמישה כוכבים הייתי נותנת עשרה ביליון!

4/7/2022

מדהים! לא הפסקתי לקרוא מהרגע שהתחלתי

4/7/2022

מרגש, מטלטל, מיוחד, בעל גוון קול שונה מהרגיל. סיפור אהבה שנפרש על גבי שנים רבות עם כל כך הרבה רגעי שפל וגאות. נהניתי, צחקתי, בכיתי ולא רציתי שייסתיים. מומלץ

1/7/2022

נהדר. ספר מקסים עם מסר חשוב.

30/6/2022

ספר מרגש

28/6/2022

מושלם מושלם מושלם

27/6/2022

אחד הספרים הכי טובים שקראתי השנה! מלא מסרים על אהבב והחיים מי שאהבה את קולו של ארצ׳ר תאהב את הספר הזה. זה ארצ׳ר רק בבת. ספר מושלם שבכיתי כל הקריאה עם סוף טוב שממלא אותך באהבה ואור!

27/6/2022

ואווו ספר מדהים!!

27/6/2022

ספר סוחף כתיבה מצוינת אהבתי מאוד המלצה חמה!

25/6/2022

מחמם, מכווץ, מרחיב, מרגיש! ספר שכולו לב! אהבתי! ממליצה מכל הלב!

25/6/2022

וואווו כמו שאר הספרים שלה. ספר מרגש ומלא תובנות

24/6/2022

ספר יפהפה על מציאת הקול הפנימי, אהבתי,מומלץ!

22/6/2022

הספר הכי טוב שקראתי לאחרונה

19/6/2022

מרגש ומרתק

19/6/2022

מדהים, מרגש.. נהנתי מכל רגע

18/6/2022

מעולה!

18/6/2022

ואוו … איזה ספר מקסים ומרגש ❣️ הדמויות שעוברות דרך , כולל המשניות העלילה המיוחדת הנוגעת והמרגשת והכתיבה המעולה !! אחד הספרים היפים שקראתי ❤️

18/6/2022

ספר נוגע ללב ובלב, מסוג הספרים שאני אוהבת, התאהבתי כבר בשורות הראשונות וידעתי שבחירת הספר לא תאכזב אותי, מומלץ

18/6/2022

יפה כואב ומיוחד

18/6/2022

מרגש מאוד

18/6/2022

נפלא, פלייליסט מעולה שמתלווה לספר. מרגש. מומלץ!

18/6/2022

וואווו איזה סיפור רגיש . כתיבה מעולה . סיפור שנוגע בלב מומלץ ביותר !!!!

17/6/2022

בלי ספק אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי! פשוט וואו. מרתק. נוגע ללב. סיפור אהבה יפייפה. יש לי שני כללים בספרים - לא לבחור ספרים שיגרמו לי לבכות ובלי לילות לבנים בשביל קריאה. הפעם חרגתי משני הכללים. בכיתי ושמחתי, התרגשתי ונהניתי וקראתי בנשימה עצורה. התאהבתי בדמויות וידעתי מההתחלה שיהיה סוף טוב למרות הכל. אז קראתי בלי חשש, כי הכלל השלישי שלי הוא לא לקרוא ספרים בלי סוף טוב. ממליצה גם לקרוא את הערות המחברת בסוף הספר.

17/6/2022

ספר מושלם!! מהספרים שנכנסים לנשמה . ♥️♥️♥️

17/6/2022

מקסים, מרגש. נוגע ללב ובלב. 💕

17/6/2022

ספר מקסים

17/6/2022

כמו שאר הספרים של הסופרת המהימה הזאת- רגיש. נוגע ללב. עוצמתי. גדול מהחיים...

16/6/2022

טוב, היא יודעת לכתוב בהחלט! מקסים מרגש

16/6/2022

סיפור עצוב וגם מרגש אפילו הזלתי כמה דמעות

15/6/2022

מכמיר לב

15/6/2022

מומלץ

15/6/2022

מיוחד ונפלא.

15/6/2022

מרגש מאוש

15/6/2022

נפלא

15/6/2022

לא חשבתי שהספר הזה יהיה כזה טוב, אבל היו קטעים שלמים שלא הצלחתי להפסיק לבכות. ממליצה

14/6/2022

אימאלה איזה ספר! קראתי אותו בלי הפסקה רק עצירות קטנות להתייחס לילדים... כל כך מרגש

19/7/2025

.

12/4/2025

ספר מרגש

2/2/2025

ספר נחמד. ההתחלה הייתה ממש מעניינת וגם האמצע הסוף היה קיטשי לטעמי הכל הסתדר פתאום בבת אחת. בגדול חביב

14/11/2023

ספר טוב. לא התרגשתי ממנו ברמות של בכי כמו שחלק מהתגובות כאן אמרו, וברגעים מסויימים מגי כבר התחילה לעצבן אותי.. אבל בסהכ נהניתי

10/9/2023

מרגש, בעיקר הסוף, אבל פחות הסגנון שאני אוהבת לקרוא- לא רוצה לעשות ספוילר אבל פחות אהבתי בעיקר כי זה הרגיש לי מעבר חד של מאפס למאה.

25/10/2022

התחיל טוב ובאמצע נתקע.הסוף נארז בחיפזון

24/10/2022

סיפור מדהים, מעט מאוד מאריך בחלק קטן, ממליץ לא לוותר ולקרוא עד הסוף, אבל ממש עד לדף האחרון בו מחברת הספר מספרת את סיפורה האישי, זו השראה וחיזור לכל מי שחווה מצוקה בילדות, חרדות, דחיה וכדו'. קיראו ותהנו!

15/10/2022

העלילה מתפתחת לאט. אם זאת, מעורר מגוון רחב של תחושות ורגשות.

4/10/2022

מרגש שווה לקרוא

24/9/2022

סיפור טוב ומעניין שהיה יכול להיות מצויין אבל אין פה מספיק עומק של הדמויות והרעיון. לא ברור עד הסוף ואין מספיק עומק ותאור של המצבים כדי לגלות אמפטיה לדמויות. לכן הסיפור נחמד אבל לא יותר מזה.

30/8/2022

התחיל טוב ואז קצת שיעמם, נמשך יותר מדי...

23/7/2022

ספר מתוק ויפה עם זוגיות יפה ומכבדת גיבורים שמחזקים זה את זו כתוב נעים וזורם, נהניתי לקרוא תודה

16/7/2022

תענוג של ספר ❤️

9/7/2022

בגדול ספר טוב אם כי קצת סוריאליסטי אבל היה טוב יחסי

5/7/2022

מרגש

29/6/2022

הספר ממד טוב אבל... חבל.... יש המון פוטנציאל! מתחיל ממש טוב... ממשיך מצויין... ואז... לאחר 20 שנות שתיקה פתאום פורצת בקול גדול.... לא ברור למה הסופרת לא השקיעה עוד רגע בכתיבת החלק האחרון... נראה כאילו נגמרה לה הסבלנות והוחלט לסיים פתאום ומיד את הספר... חבל...

24/6/2022

הסיפור טוב ויש בו הרבה רגישות, אבל לפעמים לא זרם לי או אולי קצת נמרח. הערות המחברת בסוף נגעו ללב והקפיצו אותו עוד קצת.

17/6/2022

תכינו טישו ותהנו.

7/9/2024

מצד אחד מחזיק, קראתי ברצף, מצד שני עלילה די שטחית, מרגיש כמו קיטש אמריקאי, ספר שנכתב כדי שיעשו ממנו סרט להולמרק.

7/11/2023

נתתי 3 כוכבים בלב קצת כבד. החצי הראשון של הספר מבטיח. סיפור מעולה ומרגש וקראתי בשקיקה. בחצי השני מרגיש שהלך קצת לאיבוד. מאריכה בפרטים על התפל ומקצרת מדי בעיקר. ובעיקר קצת התבאסתי על הכיוון שהספר תפס, והרגשתי שאפשר היה להוציא ממנו יותר, כי שוב, הרעיון מדהים ומרגש. יכול להיות שבתקופה אחרת בחיי הייתי עפה עליו. עם זאת, קראו. כדאי.

10/2/2023

הספר התחיל בסדר. סיפור מעניין דמויות ברורות. בהמשך הפך למייגע וטרחני, חוזר שוב ושוב על עצמו, בקושי מתקדם עם העלילה. נאלצתי לדלג על עמודים רבים ועל שיעמום רב.

22/10/2022

ספר קולח וקל לקריאה עם דמויות שקל לחבב, אבל משהו בכתיבה הרגיש לי ''שטוח'' ולא אמין לאורך כל הדרך, כולל העלילה עצמה ובעיקר בתיאור היחסים בין הדמויות. הגיבור אהב את הגיבורה וזהו זה. שנים חי את חייו הרחק ממנה ואין שום התייחסות לכך, כאילו חי בוואקום... נשמע כאילו הושמט חלק ניכר מהעומק והחיים שמסביב. דמויות המשנה דווקא חיממו את הלב

18/7/2022

מצד אחד נדבקתי לספר ולא עזבתי עד לסיום. מצד שני כמות הסוכר שצרכתי גבוהה מהמותר בהרבה.... הסיפור מעניין אבל נופל לעיתים קרובות לקלישאות ולהגזמה לפעמים עד כדי חוסר אמינות. הסיום צפוי ביותר ומובן כבר מאמצע הספר. מה שכן, לרגעים, האהבה הזאת המשוגעת, הכמעט בלתי הגיונית ואמיתית, נראית כמו הדבר הכי אמיתי שיש... וזה לא מעט.

14/7/2022

חייבת לציין שאותי הספר בעיקר שיעמם...נמתח כמו מסטיק לא משכנע ולא מסופר טוב בעיניי. הספרים שלה לא מספיק מבושלים וקצת ילדותיים

26/6/2022

ציפיתי ליותר מהסופרת הזו. הספר מתיש לעתים קרובות, החלק הראשון על העבר ארוך ומייגע והחלק השני קצר מידי, יותר מידי פירוט של מחשבות והגיגים.

19/6/2022

לגמרי לא עפתי על הספר.כתיבה שמתאימה לספרי נוער. חפירה במקום ונסיון לרגש בכח. ממש נמאס לי מהספר הזה עוד הרבה לפני שהוא נגמר.

11/9/2023

התחיל מבטיח ומהר מאוד הפך לקיטשי

26/7/2022

לא ברורה לי ההתלהבות. הספר נמרח. הכתיבה לא משובחת. למעשה החלק הכי יפה בספר הוא בסוף כשהסופרת כותבת כמה מילים על עצמה.

24/2/2023

לא מוצלח

20/10/2022

מאכזב ברמות. ילדותי והעלילה איטית כל כך. התייאשתי והפסקתי באמצע

10/8/2022

אז דילגתי לעמודים האחרונים, כדי לא להאריך את הסבל . גם של גיבורי הספר וגם שלי. והסוף טוב.

1/8/2022

ההתחלה היתה מבטיחה, אבל ההמשך מתיש. לא זורם. הנושא חשוב, אילמות ריגשית. אבל הספר הציג את זה באופן מאולץ.

28/7/2022

לדעתי מתאים יותר לנוער בוגר. פחות התחברתי לסגנון הכתיבה.

מים שקטים בריטני ס' צ'רי

רגעים.

אנשים תמיד זוכרים רגעים.

אנחנו זוכרים את הצעדים שהובילו אותנו למקום שבו נועדנו להיות. המילים שעוררו בנו השראה או הרסו אותנו. התקריות שצילקו אותנו ובלעו אותנו חיים. לאורך חיי רגעים רבים שינו אותי, אתגרו אותי, הפחידו אותי והטביעו אותי. עם זאת, הרגעים המשמעותיים ביותר - עוצרי הנשימה ושוברי הלב - היו כולם קשורים בו.

הכול התחיל עם מנורת לילה בצורת ספינת חלל וילד שלא הכיר אותי.

 
 פרולוג
מגי
8 ביולי 2004 - בת שש

"מגי, הפעם זה יהיה שונה, אני נשבע. הפעם זה לנצח," הבטיח אבא, כשהוא נכנס לחנייה השייכת לבית האבנים הצהובות, בפינת רחוב ג'קובסון. קייטי, מי שבקרוב תהיה אשתו של אבא, עמדה על המרפסת הקדמית והתבוננה במכונית הישנה שלנו מגיעה.

קסם.

כאשר התקרבנו לבית הרגשתי תחושה של קסם באוויר. עברתי מבית קטן לארמון. לאורך כל חיינו אבא ואני גרנו בדירת שלושה חדרים קטנטנה, ועכשיו עברנו לגור בבית בן שתי קומות עם חמישה חדרי שינה, סלון, מטבח בגודל של מדינת פלורידה, שניים וחצי חדרי אמבטיה וחדר אוכל אמיתי - לא סלון, שבו אבא הגיש מדי יום, בשעה חמש אחר הצהריים, ארוחות ערב קפואות מהסופר, שאותן אכלנו על מגש מול הטלוויזיה. אבא סיפר לי שיש להם אפילו בריכה בחצר הבית. בריכה! בחצר הבית שלהם!

תמיד חייתי עם עוד אדם אחד בלבד, ועכשיו אני חלק ממשפחה.

עם זאת, עניין המשפחה לא היה חדש עבורי. מאז שזכרתי את עצמי, אבא ואני הצטרפנו להרבה משפחות. את המשפחה הראשונה שלי לא ממש הכרתי כי אימא שלי עזבה את אבא ואותי עוד לפני שאמרתי את המילה הראשונה שלי. על אף שהיה לי קשה להאמין בכך, היא מצאה מישהו אחר שגרם לה להרגיש נאהבת יותר מאשר אבא. אבא הקדיש את כל כולו לאהבה, ללא קשר למחיר שזה גבה ממנו. לאחר שהיא עזבה, הוא נתן לי קופסה עם תמונות שלה כדי שאוכל לזכור אותה, אבל אני חשבתי שזה ממש משונה. איך אני יכולה לזכור אישה שמעולם לא נכחה בחיי? אחרי שהיא הלכה, הוא הצטיין בלהתאהב בנשים, ולעיתים קרובות גם הן התאהבו בו ועברו לתוך העולם הקטנטן שלנו עם כל הרכוש שלהן. אבא תמיד טען שזה לנצח, רק שהנצח הזה התגלה כזמני בהחלט, למרות תקוותיו.

הפעם הזאת הייתה שונה.

הוא פגש את אהבת חייו באתר היכרויות. לאחר שאימא שלי עזבה אותנו, אבא ניהל כמה מערכות יחסים לא מוצלחות, ולכן חשב שכדאי להכיר מישהי דרך האינטרנט. וזה הצליח. קייטי התאלמנה מבעלה כמה שנים לפני כן ולא יצאה לדייטים, עד שהיא נרשמה לאתר הכרויות ופגשה את אבא.

ובניגוד לכל הפעמים הקודמות, הפעם אבא ואני עברנו לגור עם קייטי וילדיה, ולא ההפך.

"הפעם זה יהיה לנצח," לחשתי חזרה לאבא.

קייטי הייתה יפהפייה. היא נראתה כמו הנשים בטלוויזיה. כשאבא ואני צפינו בטלוויזיה בזמן שאכלנו את ארוחות הערב שלנו יחד, תמיד הבחנתי כמה האנשים על המסך נראו יפים. קייטי נראתה בדיוק כמוהם. היה לה שיער בלונדיני ארוך ועיני בדולח כחולות, דומות לשלי. ציפורניה היו צבועות באדום בוהק, בהתאמה מושלמת לאודם שלה, וריסיה היו עבים, כהים וארוכים. כשאבא ואני נכנסנו לשביל החנייה שלה - שלנו - היא המתינה שם בשמלה לבנה יפה ונעלי עקב צהובות.

"אה, מגי." היא קראה ומיהרה לעברי, פותחת את הדלת של המכונית לרווחה כדי לחבק אותי. ״כל־כך נחמד לפגוש אותך סוף סוף."

הרמתי גבה. לא הייתי בטוחה אם אני אמורה להחזיר חיבוק לקייטי, על אף שהיא הריחה מקוקוס ותות שדה. מעולם לא ידעתי ששילוב של קוקוס ותותים מריח טוב כל־כך עד שפגשתי את קייטי.

הסתכלתי לעבר אבא, שחייך לכיווני, והוא הנהן פעם אחת, מאשר לי לחבק בחזרה את האישה הזאת.

היא הרימה אותי מהמכונית וחיבקה אותי חזק כל־כך, עד שהרגשתי שהיא שואבת את כל האוויר מריאותיי, אבל לא התלוננתי. עבר זמן רב מאז זכיתי לחיבוק עז כל־כך. הפעם האחרונה הייתה, כנראה, כשסבא הגיע לבקר וחיבק אותי.

"נו, בואו. אני רוצה להכיר לך את הילדים שלי. קודם נלך לחדר של קלווין. אתם שניכם באותו הגיל, אז תלכו יחד לבית הספר. הוא בחדר שלו עם חבר."

קייטי לא טרחה להוריד אותי לקרקע, ובמקום זאת נשאה אותי במדרגות, בעוד אבא הביא חלק מהמזוודות שלנו. כשנכנסנו בדלת הראשית, עיניי התרחבו. וואו. המקום היה יפה כל־כך, עד שהייתי משוכנעת שהוא נלקח היישר מהארמון של סינדרלה. היא לקחה אותי למעלה, לחדר האחרון משמאל ופתחה את הדלת. בחדר היו שני ילדים ששיחקו בנינטנדו וצעקו זה על זה. קייטי הניחה אותי על רגליי.

"בנים, לעצור," אמרה קייטי.

הם לא הקשיבו.

הם המשיכו להתווכח.

"בנים," קייטי חזרה על דבריה בטון קשוח יותר. "לעצור."

כלום.

היא התנשפה והניחה את ידיה על ירכיה.

אני התנשפתי וחיקיתי את העמידה שלה.

"בנים!" היא צעקה, והוציאה מהשקע את משחק הווידאו שלהם.

"אימא!"

"גברת פרנקס!"

צחקקתי. הבנים הסתובבו לעברנו בארשת פנים המומה לחלוטין, וקייטי חייכה. "עכשיו, כשזכיתי לתשומת הלב שלכם, אני רוצה שתגידו שלום למגי. קלווין, היא ואבא שלה יחיו איתנו. אתה זוכר שאמרתי לך שתהיה לך אחות חדשה?"

הבנים בהו בי במבט אטום. קלווין היה בבירור הילד הבלונדיני, שדמה כמו שתי טיפות מים לקייטי. לידו ישב ילד עם עיניים חומות, שיער כהה ומבולגן, חולצת טריקו בצבע צהוב חיוור שעליה התנוסס חור ופירורי צ'יפס היו מפוזרים על הג'ינס שלו.

"לא ידעתי שיש לך עוד אחות, קל," אמר הילד, שבהה לכיווני. ככל שהוא בהה יותר, הבטן שלי כאבה יותר. הסתתרתי מאחורי הרגל של קייטי כשלחיי בוערות.

"גם אני לא," ענה קלווין.

"ומגי, זה ברוקס. הוא גר ממול, אבל הלילה הוא ישן פה."

הצצתי מאחורי הירך של קייטי אל ברוקס, שחייך לעברי חיוך קטן ואז אכל את הפירורים ממכנסיו.

"אפשר לחזור לשחק במשחק?" שאל ברוקס וחזר להתעסק בשלט, ולבהות במסך הטלוויזיה הריק.

קייטי גיחכה ונענעה בראשה. "בנים תמיד יישארו בנים," היא לחשה לי בזמן שהחזירה את הנינטנדו לשקע.

גם אני נענעתי בראשי וצחקקתי, בדיוק כמו קייטי. "כן. בנים תמיד יישארו בנים."

המשכנו לחדר הבא. החדר הכי ורוד שראיתי מעודי. ילדה לבושה בשמלת נסיכה ואוזני ארנב פרוותיות ישבה על הרצפה, היא ציירה ואכלה דוריטוס מקערת פלסטיק ורודה.

"שריל," אמרה קייטי כשנכנסנו לחדר. התחבאתי מאחורי רגלה. "זאת מגי. היא ואבא שלה יגורו אצלנו. זוכרת שסיפרתי לך על זה?"

שריל הרימה את מבטה, חייכה ותחבה לפיה עוד דוריטוס. "אוקיי, אימא." היא חזרה לצייר ותלתליה האדומים ריקדו קדימה ואחורה בזמן שהיא זמזמה לעצמה שיר. ואז היא נעצרה והרימה שוב את מבטה. "היי, בת כמה את?"

"שש," עניתי.

היא חייכה. "אני בת חמש! את אוהבת לשחק עם בובות?"

הנהנתי.

היא חייכה שוב וחזרה לצייר. "טוב. ביי."

קייטי צחקה והובילה אותי החוצה מהחדר, בעודה לוחשת, "אני חושבת ששתיכן הולכות להיות חברות ממש טובות."

היא המשיכה לעבר החדר שלי, שם אבא הניח את התיקים שלי. עיניי התרחבו למראה הגודל של החדר - וכולו היה רק שלי. "וואו..." נשמתי עמוק. "זה שלי?"

"זה שלך."

וואו.

"שניכם בטח עייפים מהנסיעה הארוכה, אז אתן לך לארגן את מגי לשינה." קייטי חייכה אל אבא ונישקה את לחיו.

כשאבא הוציא את הפיג'מה שלי, שאלתי, "קייטי יכולה להשכיב אותי לישון?"

היא לא הביעה התנגדות.

בזמן שקייטי השכיבה אותי לישון חייכתי אליה והיא חייכה אליי. הרבה חיוכים הוחלפו בינינו וגם לא מעט דיבורים. "את יודעת, תמיד רציתי עוד בת," היא אמרה בזמן שהברישה את שערי.

לא אמרתי את זה, אבל אני תמיד רציתי אימא.

"אנחנו נעשה כיף יחד, מגי. את, שריל ואני. אנחנו יכולות לעשות מניקור, לשבת ליד הבריכה, לשתות לימונדה ולקרוא במגזינים. אנחנו יכולות ליהנות מכל הדברים שבנים שונאים לעשות."

היא חיבקה אותי חיבוק לילה טוב ואז עזבה וכיבתה את האור.

לא הצלחתי להירדם.

במשך זמן רב הסתובבתי במיטה מצד לצד ובכיתי, אבל אבא לא יכול היה לשמוע אותי כי הוא נמצא הרחק בקומה הראשונה, ישן בחדר השינה שלו עם קייטי. גם אם רציתי למצוא אותו, לא יכולתי כי המסדרון היה חשוך ויותר מכל שנאתי מקומות חשוכים. משכתי קצת באפי והשתדלתי לספור כבשים, אבל שום דבר לא עבד.

"מה לא בסדר איתך?" צללית עמדה בכניסה לחדר.

השתנקתי והזדקפתי במיטה, כשאני מחבקת את הכרית שלי.

הצללית התקרבה אליי ואנחה קטנה נפלטה מפי כשראיתי שזה ברוקס. השיער שלו הזדקר על ראשו בצורה פראית וקמטי שינה עיטרו את לחיו. "את צריכה להפסיק לבכות. את מעירה אותי."

משכתי באפי. "סליחה."

"מה קרה? את מתגעגעת הביתה או משהו?"

"לא."

"אז מה הבעיה?"

מובכת, השפלתי את ראשי. "אני פוחדת מהחושך."

"אהה." עיניו הוצרו לשנייה ואז הוא עזב את החדר.

המשכתי לחבק את הכרית, והייתי ממש מופתעת כאשר ברוקס חזר לחדר. הוא החזיק בידו משהו והלך לעבר הקיר ודחף אותו לשקע. "אימא של קלווין שמה מנורת לילה בחדר שלו, אבל הוא לא צריך אותה.״ הוא זקר גבה. "יותר טוב עכשיו?"

הנהנתי. יותר טוב.

הוא פיהק. "טוב, אז, לילה טוב... תגידי את השם שלך עוד פעם."

"מגי."

"לילה טוב, מגי. ורק שתדעי אין לך ממה לדאוג כאן בעיר שלנו. תמיד בטוח פה. את בטוחה כאן. ואם זה לא ישפר את המצב, את יכולה לבוא לישון על הרצפה בחדר של קלווין. לא יהיה לו אכפת." הוא יצא מהחדר, מגרד את שערו הפרוע ומפהק.

עיניי בחנו את מנורת הלילה, שעוצבה בצורה של ספינת חלל, רגע לפני שהן עמדו להיעצם. הייתי עייפה. הרגשתי בטוחה. מוגנת על ידי ספינת החלל, שנתן לי ילד שבקושי הכרתי.

לפני כן לא הייתי בטוחה, אבל עכשיו ידעתי.

אבא צדק.

"לנצח," לחשתי לעצמי, כשאני שוקעת עמוק יותר ויותר לתוך החלומות שלי. "הפעם זה יהיה לנצח."

 
  חלק ראשון
 
 1
מגי
25 ביולי, 2008 - בת עשר

 פתק לילד שמאוהב בי

מאת: מגי מיי ריילי

ברוקס טיילור היקר,

הייתי ממש מעוצבנת עליך אחרי שקראת לי בשמות לא יפים ודחפת אותי לשלולית. הרסת את השמלה שאני הכי אוהבת ואת הסנדלים הוורודים־צהובים שלי. ממש כאסתי כעסתי שדחפת אותי.

אח שלך ג'יימי אמר לי שאתה רע אליי כי אתה אוהב אותי. אתה קורא לי בשמות כי זה מה שבנים עושים כשהם מאוהבים. דחפת אותי רק כי רצית להיות קרוב אליי. אני חושבת שזה תיפשי טיפשי, אבל אני גם יודעת שאימא שלי אומרת שכל הגברים טיפשים, אז זו לא אשמתך. זה בדי־אנ־איי שלך.

אז, אני מקבלת את האהבה שלך, ברוקס. אני מרשה לך לאהוב אותי לנצח נצחים.

התחלתי לתכנן את החתונה.

זה יקרה עוד כמה ימים, ביער, איפה שאתה והבנים תמיד הולכים לדוג. תמיד רציתי להתחתן ליד המים, כמו שעשו אימא ואבא שלי.

כדאי שתלבש עניבה, ולא את זו המכוערת בצבע בוץ, שלבשת לכנסייה ביום ראשון שעבר. תיקח לאבא שלך גם קצת מהאפטר שייב שלו. אני יודעת שאתה בן, אבל אתה לא חייב להריח ככה.

אני אוהבת אותך, ברוקס טיילור גריפין.

לנצח נצחים.

אשתך לעתיד,

מגי מיי

 נ.ב. אני מקבלת את ההתנצלות שמעולם לא נתת לי. ג'יימי אמר שאתה מצטער אז אתה לא צריך לפחד שאני כועסת.

 * * *

 פתק לילדה המשוגעת

מאת: ברוקס טיילור גריפין

 

מגי מיי,

אני. לא. אוהב. אותך! לכי מפה לנצח נצחים.

לא! בעלך לעתיד,

ברוקס טיילור

 * * *

 פתק לילד המצחיק

מאת: מגי מיי ריילי

ברוקס טיילור שלי,

אתה מצחיק אותי. ג'יימי אמר שזו תהיה התגובה שלך.

מה דעתך על הצבעים ורוד וסגול לטקס? נראה לי שכדאי שנעבור לגור יחד, אבל אני צעירה מכדי לקחת משכנתה. אולי נגור אצל ההורים שלך עד שתשיג עבודה יציווה יציבה כדי לפרנס אותי ואת חיות המחמד שלנו.

יהיו לנו כלב שיקראו לו בוטן וחתול בשם ג'לי1.

 שלך מגי מיי

 * * *

 פתק לילדה שעדיין ממשיכה להיות משוגעת

מאת: ברוקס טיילור גריפין

 מגי,

אנחנו לא מתחתנים. לא יהיו לנו שום חיות מחמד. אנחנו אפילו לא חברים. אני שונא אותך, מגי מיי! אם אח שלך לא היה החבר הכי טוב שלי, לא הייתי מדבר איתך יותר לנצח! אני חושב שאת משוגעת על כל הראש.

בוטן וג'לי? זה מטומטם. זה הדבר הכי מטומטם ששמעתי עליו בחיים שלי. חוץ מזה, כל אחד יודע שחמאת בוטנים וריבה זה אוכל טעים, שאוכלים - לא מלטפים!

 לא שלך

ברוקס

* * *

פתק לילד שיש לו טעם גרוע

מאת: מגי מיי ריילי

ברוקס טיילור,

אימא תמיד אומרת שבשביל זוגיות נהדרת צריך שני דברים: לאהוב את התחונות הטחונות התכונוות הדמיון שבין בני הזוג אבל גם לכבד את השוני ביניהם.

אני אוהבת את זה ששנינו אוהבים לאכול חמאת בוטנים וריבה, ואני מכבדת את הדעה שלך, למרות שהדעה שלך לא נכונה.

 תמיד,

מגי מיי

נ.ב. מצאת עניבה?

* * *

פתק לילדה שממשיכה להשתגע

מאת: ברוקס טיילור גריפין

מגי מיי,

אני לא צריך עניבה כי אנחנו לא נתחתן לעולם.

ומאייתים את זה 'תכונות', יא אידיוטית.

ברוקס

* * *

פתק לילד שגרם לי לבכות

מאת: מגי מיי ריילי

ברוקס,

זה היה מרושע.

מגי

* * *

פתק לילדה המשוגעת על כל הראש, אבל שלא צריכה לבכות

מאת: ברוקס טיילור גריפין

מגי מיי,

אני מצטער. לפעמים אני ממש דפוק.

ברוקס

 * * *

 פתק לילד שגרם לי לחייך

מאת: מגי מיי ריילי

 ברוקס טיילור גריפין,

אני סולחת לך.

תלבש עניבה בצבע בוץ אם אתה רוצה. לא משנה כמה גרוע תתלבש, אני עדיין ארצה להיות אשתך.

נתראה בסוף השבוע הבא בשעה חמש בין שני העצים העקומים.

לנצח נצחים

מגי מיי ריילי

 

המלצות נוספות