פרק 1
גיל 8
חונכנו להיות אדיבים לאחרים, תמיד לחייך כשאנחנו נוהגים בנימוס. הרי נימוסים ללא חיוך הם פשוט לא כנים. כלומר... אינם כנים. אני כל הזמן שוכחת לדבר כמו שצריך. סבתא שלי, מימו שלי, לא אוהבת שאני לא מדברת כמו שצריך. במיוחד עכשיו, כשאני הופכת לגברת קטנה.
גברת קטנה – המשמעות היא שחונכתי לא לריב. לכן כשילד חדש מהעיר מפיל את אחי מהאופניים, וכתוצאה מהנפילה הוא מעקם את רגלו והחור בג'ינס הקרוע בברך מתרחב – אני לא יודעת מה עליי לעשות.
אני פשוט עומדת ללא מעש ומתבוננת בו בועט באחי שלוש פעמים ופוגע בו בצלעות, גורם לו להתנשף ולהיחנק מחוסר אוויר. אני לא יודעת למה הוא עושה את זה. אחי לא עשה לילד הזה שום דבר, אחרת הייתי יודעת מזה. אני החברה הכי טובה של אחי ואנחנו תמיד יחד. הוא לא עושה כלום לאף אחד, אף פעם.
"כוסית." הילד נוהם ויורק. הרוק הלבן והנוזלי פוגע בצווארו של אחי הבוכה, מחבק את צלעותיו.
פעורת עיניים אני בוהה כמו ארנב שקפא מול אור פנסי רכב, לא יכולה לזוז. אני רוצה לעזור לאחי, התאום שלי, אבל אפילו לא מסוגלת להביא את עצמי להשמיע קול.
הילד מעיף מפניו את שערו החום הארוך והסורר. השיער שלו אסוף בקוקו מבולגן אך עדיין נראה רך ומבריק. גווני שמש שזורים בו כמו חוטי זהב, כמו חול המפוזר על אפר.
"על מה את מסתכלת?" הוא נוהם לעברי, מרים את האופניים של אחי מהקרקע ומתיישב עליהם.
אני כועסת, מרגישה זעם שמעולם לא הכרתי בוער עמוק בתוכי. אני יכולה להרגיש את הכעס מתפתל בחזי, מרתיח את החומצה בבטני, אבל לא יכולה לעשות דבר. מימו תתעצבן אם אקים מהומה בציבור. אני גדולה מדי בשביל זה, אני גברת צעירה.
אבל אח שלי... הוא פגוע. אני צריכה לפגוע בילד הזה גם.
"האופניים שלי..." מת'יו אחי לוחש בקול צרוד.
"תגיד לאימא שלך שתמכור את הציצי מפלסטיק שלה ותקנה לך אופניים חדשים." הילד משיב ומחייך כשהוא מסובב את ידית הגומי שעל האופניים עד שפרקי אצבעותיו מלבינים. הוא מעמיד פנים שהוא רוכב על אופנוע? אני מבחינה בציפורניים שלו ומרגישה את הבעת הגועל עולה על פניי. הוא כוסס ציפורניים, זה הרגל מגעיל כל־כך. מימו הייתה מכה אותי עם מקל על היד אם רק הייתי חושבת לקרב את האצבעות שלי לפי.
"אני אלשין!" אני סוף־סוף מוצאת את קולי. הוא חלש ומעט מצפצף ואני נשמעת מגוחך.
"אם תעזי להלשין עליי למישהו, אימוֹג'ן הארדי, אני אספר לסבא שלך שהראית לי את התחתונים."
הלסת שלי נשמטת לרצפה ודמעות צורבות ממלאות את עיניי.
הוא צוחק מהתגובה שלי ורוכב משם, מדווש באופניים של אחי כאילו הוא רוכב עליהם כבר שנים, לא שניות ספורות בלבד. אנחנו מביטים בו רוכב בדרך העפר, ענן אבק עולה מהגלגל האחורי, מותיר שובל של רוע מאחוריו.
"איך הוא יודע איך קוראים לך, איימי?" אחי שואל כשאני עוזרת לו לקום.
"אני לא יודעת." אני בודקת את צלעותיו כשהוא מרים את חולצתו הצהובה. נפיחות סגולה מכוערת מתפשטת בצד גופו. "בוא נחזיר אותך הביתה."
"אל תספרי למימו."
"היא תשאל איפה האופניים שלך."
"נגרום לה לחשוב שהם נגנבו מהמחסן."
"אבל..."
"לא, איימי. אל תספרי. בסדר?"
אני מהנהנת בפנים זועפות, צעירה מכדי להבין למה מת'יו לא רוצה לספר למישהו שיכול להעניש את קיין. זה נראה כל־כך לא הוגן.
"זה קוד בין גברים. אנחנו לא מלשינים וגם את לא צריכה לעשות את זה."
"איך אתה בגילי אבל חכם הרבה יותר ממני?" אני שואלת ומשרבבת את שפתיי. "גם אמיץ יותר."
הוא מנענע בראשו ומשפשף את צלעותיו. אני יכולה לראות כמה כואב לו בכל צעד כשאנחנו הולכים. "אני לא אמיץ, איימי."
בעיניי הוא הילד האמיץ ביותר בעולם כולו.
גיל 26
עבר זמן רב מאז ראיתי את ענני האבק על הכביש היבש הזה מתעופפים מאחוריי. כשהייתי נערה רכבתי על סקייטבורד ונאחזתי בחלק האחורי של מכוניות נוסעות בעוד פי התמלא לכלוך ואבק. שברתי את רגלי בשני מקומות כי הייתי טיפשה כל־כך, כי חשבתי שאני אחת מהחבר'ה והזנחתי את משפחתי כדי להילחם על תשומת הלב שלו.
ההוא עם הפה המרושע.
ההוא שפעם אהבתי לשנוא... עכשיו אני רק שונאת אותו ואני לא מרוצה מזה כלל. אין שום דבר טוב בשנאה שאני חשה כלפי הגבר הזה. היא לא מסיבה לי עונג, או כאב, או כל סוג אחר של רגש. אפילו לא זעם. הדבר היחיד שאני מרגישה כלפיו הוא שנאה, וכך זה יישאר לנצח.
אני חולפת על פני החנויות הצפופות והעמוסות למראית עין ברחוב ניו־הופ, וחושבת שהמקום הזה היה צריך להיקרא 'תקוות שווא', או 'חור תקוות שווא המזוין והמקולל ביותר באזור'. במקום הזה ליבי מתוכנת לברירת המחדל שלו – ייאוש. המקום שפעם היה הילדות המדהימה שלי, הפך במהירות לתפאורה עבור כל הדברים הרעים שקרו לי אי פעם.
אני רואה אנשים מסתכלים על כיוון הנסיעה שלי, ילד מצביע על המכונית שלי. היא נוצצת, יקרה בצורה מגוחכת, ולא נועדה לנהיגה בכבישים המאובקים האלה. היא תזדקק לשטיפה לפני שאגיע לקצה הרחוב, למרות שכבר נשטפה הבוקר בדרכי לעיר. תירוץ נוסף לעכב את הבלתי נמנע.
הטלפון שלי מצלצל, זה ובר. אני לא עונה. אני לא רוצה לדבר עכשיו, עדיף שהוא יחשוב שאני כבר שם למרות שאני לא.
אני מאחרת.
אני לא מאחרת אף פעם אבל כמעט לא באתי, למרות שאני חייבת. אני לא יכולה להיעדר. אני צריכה להיות כאן.
אני צריכה להיפרד.
החניון מלא בכלי רכב, מכוניות חונות בצפיפות זו לצד זו על שביל החצץ. הכנסייה והצריחים שלה מטילים צל מבשר רעות על מקום החנייה היחיד שנותר. אני מוותרת עליו. אני מחנה בקצה חלקת הדשא, קרוב לכנסייה ככל האפשר. סביר להניח שאקבל דוח אם פקח התנועה היחיד בעיר לא נמצא בפנים כדי להיפרד ממנה.
אני יוצאת מהמכונית, העקבים המחודדים של נעליי גורסים את אבני החצץ בשביל המוביל אל דלתות הכנסייה הסגורות. נראה שאף אחד לא יחמיץ את הכניסה שלי.
ספר מהמם, מותח במידה טובה, שפה מעט רדודה (כי טוב, אלו הדמויות) ולמי שלא מפריע כלכך הרבה קללות וזלזול באחרים - מומלץ לקרוא ! סוף מהמם, מרגש ובדיוק מה שהיה צריך לזוגיות הזו (;
מהמם! מוזמנים לקרוא מה חשבתי בדף הלב הסגול בפייסבוק או באינסטגרם
ממליצה ממליצה ממליצה!!!!!!!!!! ספר מרגש, מצחיק, חזק, אסטינסיבי, ופשוט כובש!!!!! הספר כתוב בצורה שהיא מתוזמנת באופן מושלם! הוא יודע מתי להיות מותח בחלקים הנכונים! וגם איך בדיוק להיות מותח כדי שלקורא תעלם היכולת להניח את הספר מהידיים!!!! הוא ברור מאוד לגבי התהליך שלו ולגבי איך הכל מתפתח, לא מפספס אף פרט!!! לפי דעתי אפשר ללמוד גם מהדמויות וגם מהסיפור שלהם המון ויש מסרים מאוד חזקים!!! אני באמת מחפשת ולא מוצאת על מה להעיר לספר מבחינתי הוא לגמרי הטעם שלי והסגנון שלי ולטעמי הוא כתוב באופן מושלם!!!!! הסיכום שלי הוא שאני באמת באמת ממליצה!!!!!
וואוווו. החיים שלי מתחלקים לשניים: לפני שקראתי את הספר המדהים הזה, ואחריו:) יש בו הכל מהכל, וכתוב בצורה מושלמת! דרמטי, עצוב, מכעיס, ומצחיק עד כדי דמעות. הגיבורה מדהימה, ואישה חזקה ביותר. והגיבור...הוא פשוט "ה" גבר שכל אישה רוצה (בוודאות!). תודה רבה לסופרת, שכתבה ספר כל-כך מדהים. תודה על כל רגע שלא יכולתי להוריד את הספר מידיי, וגם כשנאלצתי לעשות זאת בשביל לחזור לחיים שלי, לא הצלחתי להוציא את אימוג'ן וקיין ממחשבותיי. אין ספק שהספר הזה ילווה אותי לעוד המון המון המון זמן.
ספר שנהניתי מאוד מסיפור אהבה קשוח בלי לאבי דאבי. דמויות חזקות שאהבתי, וסיפור חזק וקשוח שריתק אותי והוציא ממני רגשות של כעס, עצב, וחמלה מה שמעיד על כתיבה עם רגש. העלילה בסיפור היתה רציפה וקולחת (בלי מלל מיותר) והתפתחה לאורך שנים , ומה שאהבתי זה שהיתה שם אחיזה למציאות בלי "חרטוטים". ספר מושלם ממליצה בחום.
WOWWW ספר חזק ביותר ואחד הטובים שקראתי לאחרונה! סיפור שכתוב מעולה עם עלילה שריתקה אותי מעמוד הראשון ועד הסוף הטוב, ובהחלט מגיע לזוג הגיבורים האלו שעברו מילדותם טלטלות לא פשוטות בכלל סוף שמח ואהבה גדולה מהחיים!!
וואוו!! מזה הספר המטורף הזה?? לא חשבתי שהוא יהיה כזה עמוק סוחף מרגש עצוב שמח עברתי את כל קשת הרגשות בספר הזה! רוצו לקרוא אותו בלי להתלבט בכלל . איזו אהבה חזקה ועוצמתית עם כל החרא שהם עברו מתחילת הדרך יחד ובנפרד . פשוט ספר מדהים!!
נתתי 5 כוכבים כי הספר מעניין ומתפתח. אבל הדמות הנשית קצת מעצבנת אבל בסהכ סיפור יפה מאוד. סמאט בדיוק במידה ואהבה גדולה ויפה
ספר מקסים ומרגש, החזרה לעבר ובניית ההווה רק מוסיפים לענין בספר. סיפור אהבה יפה וכואב שלשמחתי נגמר בסוף טוב. מאוד מרגש ללוות תהליך של זוג שחווה דברים שלא קשורים רק לקשר בינם.
ספר טוב, מעבר לסמאט החמוד פלוס - פעם ראשונה בספרים מהסוג הזה שהדרמה בנוייה מעולה - היא עדיין קצת מוגזמת כמובן אבל בנויה מצוין ובצורה שואבת ולא מעיקה. ממליצה.
ספק מהממם ומרגש. כתוב היטב, זורם. דמויות חזקות. קשה להניח את הספר מהיד. מאד ממליצה.
ספר קצת אפל וקשוח... אבל ממש ממש טוב !!! כתוב טוב, העלילה סוחפת ואי אפשר להניח את הספר מהידיים. למי שאין בעיה עם ספרים קשוחים, מומלץ בחום !!!
מ ו ש ל ם !!!לוהט עם עלילה מדהימה גיבורים שקל לאהוב ולשנוא כאחד...אין רגע דל. .
קראתי את ספר במלואו פעמים וכל פעם שאני לא מוצאת מה לקרוא חוזרת אליו. אהבתי אותו עד כדי כך.
וואו ספר פשוט מהמם!!! ישבתי במשך יומיים בלי הפסקה לקרוא אותו, התאהבתי בדמויות ובסיפור הטרגי שלהם. בכיתי איתם צחקתי איתם הרגשתי הכל איתם. אני ממש ממליצה על הספר
ספר מהמם ברמות הוא לא קל, יש הרבה סצנות עצובות וקשות לקריאה, יש רגעים שממש נשבר הלב אבל סוחף, מרגש ולגמרי שווה לחכות לסוף הטוב ומהמם
בהתחלה חשבתי שזה פחות זורם אבל ככל שנכנסתי עמוק יותר ויותר כך לא יכולתי לעצור נקרא בנשימה עצורה
זה לא פשוט לאהוב את הספר הזה. בדיוק כמו בספר גם אני שונאת לאהוב אותו... יש כל כך הרבה עיוות באהבה של הגיבורים, כל כך הרבה פרטים חסרים בעיקר של הסיפור, כל כך הרבה מה לא לאהוב בספר הזה ועדיין לא הצלחתי להניח את הספר. החלק הראשון לא קל לעיקול אבל תנו לו צ'אנס, זה שווה את זה!!!
ספר מעולה!! נהנתי ממש לקרוא אותו . דמויות מעניינות ולרגע העלילה לא משעממת.
לא קראתי עוד ספר כזה! כל כך לא צפוי מרגש עצוב וכל כך אמיתי אחד בספרים הטובים קראתי לאחרונה!
וואו, וואו, קראתי בנשימה אחת. דמויות מורכבות , התרגשתי יחד איתם. לכו לקרוא, מומלץץץ
וואוו ספר מטורףף!!! האמת שלא ציפתי אבל הספר הזה מדהים, עלילה מעניינת והתאהבתי בגיבורים של הסיפר ממש מומלץ
ספר מיוחד במינו, ממש היתקשתי לקרא ברצף בגלל העלילה הלא פשוטה אבל אחד הספרים המיוחדים שקראתי. ממליצה בחום
איזה ספר מטורף. סיפור קשה על נערה חזקה במיוחד ומיוחדת. סיימתי בכמה שעות בלי עצירה
טווווב!!!!! נהנתי מהדמויות המחוספסות מהסיפור המעניין והסוחף.
וואווו איזה ספררררר לא רציתי שהוא יגמר!! יש פה הכל עלילה, דמויות מרתקות ולפעמים גם מעצבנות אבל זה רק בגלל שהכתיבה שואבת אותך לתוך הסיפור רק הכריכה קצת מקלקלת
מושלם!! לא יכולתי להוריד אותו מהיד. הכימיה בין 2 הדמויות העיקריות יוצאת מין הכלל.. ממש אהבתי איך מהכאב של שניהם התפתח סיפור אהבה יפייפה.
משונאים לאוהבים הזדמנות שנייה בריונות מתח דמויות חזקות עלילה מטורפת סיפור בלתי נשכח יש פה הכל מהכל!!! חובה!!!
הספר התחיל קליל, ונחמד, ועבר תהפוכה למשהו מאוד משמעותי ועמוק. קראתי אותו בנשימה אחת.
ספר מקסים.. קולח ומעניין ממש. סיימתי תוך יומיים.. וגם זה כי בדרך צריך ללכת לעבודה😁
וואו!! ספר מטורף, לא הנחתי לרגע! קשוח, עצוב ומרגש עם סוף טוב, ממליצה בחום
לא נוטה לפרגן סתם ולא מחלקת 5 כוכבים חופשי, אבל הספר הזה, וואו מצוין! כתוב מעולה שנון אמיתי סוף סוף ספר טואווווווב. התחלתי בשבת בצהרים ו..לילה לבן.. תביאו לי עוד כאלה!!!
השילוב בין ההווה לעבר הוא חשוב מאוד להבנת הספר. אז מי שלא אוהבת את קונספט הזה בספרים שתתגבר ותקרא , בלי העבר לא יהיה ניתן להבין את הגיבורים בספר. רוצו לקרוא , סיפור אהבה עם עלילה לא פשוטה ולא קלה. אהבתי מאוד, 5 כוכבים
ספר בולי כמו שצריך. הרגשתי את יחסי השנאה-אהבה בין הדמויות וזה היה מאוד אמין לטעמי. יש גם בספר הרבה רגש. אני מאוד אהבתי וממליצה בחום. ספר שאני לא אשכח עוד הרבה זמן.
וואו. עבר זמן מאז קראתי ספר ששאב אותי. סוף סוף דמויות שלא מספרות את אותו הסיפור.
קראתי תוך יום אחד את הספר כי הקריאה זורמת והספר מעניין. בדרך כלל אני לא אוהבת סיפורים שקופצים בזמן בין הווה לילדות וגם לא סיפורים שנכתבים רק מנקודת מבט של הגיבורה, אבל במקרה הזה שני הדברים לא הפריעו לי. לא הכי אהבתי את הדמות של איימי הגיבורה. היא לא כבשה אותי ולדעתי הסופרת לא גיבשה אותה עד הסוף, אבל הספר עדיין טוב לז'אנר וכן נהניתי לקרוא.
האם בארה״ב של היום עדיין המערכת לא מזהה סבל של ילדים? התעללות בילדים? מעניין לבחון את הספר מהזווית הזאת ולא כמה הוא חתיך או הזיונים כאלה או אחרים. כיצד הילדות משפיעה על מהלך חיינו. עצוב…(כמובן שהסוף טוב, ובכל זאת…) עלילה זורמת, כדאי.
ספר מטורף, לא רק מדובר על שונאים ואוהבים, יש כאן סיפור של כתות, חטיפות וכל הטירוף שיש בעולם, אתן לא תוכלו להניח את הספר מהיד
וואו! התחלתי בהיסוס אבל הספר התפתח והשתנה מדף לדף... סיימתי בנשימה אחת בכמה שעות מומלץ מאוד
טוב סיימתי את הספר בכמה שעות כך כל אוהבת בריונים שלאט לאט מתבגרים ומאוהבים בטירוף! הכתיבה סוחפתת לא עצרתי עד שסיימתי
אחלה ספר:) ההתחלה תפסה אותי חזק מהאמצע קצת ריחפתי אבל כי אני פשוט נהנת יותר כשיש אקשן , סך הכל מומלץ
יפה מרגש אבל היה קשה לי עם המעברים וכמובן ההתנהגות המתעללת שהיא חוותה
אני אוהבת את הספרים של איי איי מרפי אבל ויש אבל הם מרגישים לי ממש עצובים ותמיד יש בהם קפיצות זמן גדולות, כאילו הכל ממש מסובך שזה יכול לא להיות אם רק הייתה תקשורת בין הדמויות שזה משהו שחסר בספרים שלה חוץ מזה הספר ממש טוב למרות בעיות העצבים של הדמויות לגמרי לא מתחרטת שקניתי אותו
עפתי על הספר, באמצע הרגשתי קצת עצבים כאלו יש קטעים שאפשר בקלות להוריד וזה סתם כתוב כדי למלא את הספר. אבל בתכלס, ספר מדהים. סוף מטורף, הייתי עם דמעות בעיניים.
ספר קשה מבחינת מה שהיא עוברת. אבל העלילה מתפתחת ממש יפה והדמויות סופר אנושיות ואמיתיות... סה''כ ספר יפה ועמוק. נהניתי
עלילה מעניינת.. היה לי קשה עם השפה והקללות.. באמצע קצת איבדתי את זה אבל הסוף מרגש..
טוב! היה ממש מעניין ונחמד ומתוק למרות אכזריות הדברים. יש בדמויות הראשיות כל כך הרבה שכבות! הצילו! היה נפלא לקלף ולגלות ולהתקדם עם הספר. היו כמה דברים צפויים אבל העריכה והמלל הפתיעו כל פעם מחדש!
ספר מטורף...יש בו מהכל וכל...הקטע של האכזריות והקללות המרובות דיי מתכוונן לכל הספרים שקשורים בקבוצות אופנוענים (למרות שלא מדובר פה על קבוצת אופנוענים...) ודאי חבל שהיה דימיון להתנהגות של כנופיית אופנוענים... אני חושבת שהספר יכול היה להיות מוצלח יותר...בכל מקרה, הספר זורם - הרבה רגש, כאב וגם אהבה... דיי התלבטתי לגבי מספר הכוכבים...אם היה, הייתי נותנת 3.5 כוכבים🤷
ספר מוזר. ממש שנאתי אותו עד האמצע. כמעט הפסקתי לקרוא כמה פעמים. החצי השני פתאום נהיה מעולה. בסוף אפילו העלה לי דמעות של התרגשות.
משהו שם קצת לא אמין. בין האופי של הילדה עצמה ואיך שהםכה להיות. באופן כללי, סיפור אההה מקסים. קללות בכל משפט שני באופן לא קשור
קיבלתי הרבה המלצות על הספר והוא חצי חצי מבחינתי. הצורה שהוא מתייחס אליה והיא אליו והם בכלזאת מתאהבים קצת מוזרה בעיני מעט מוגזם, הסוף יפה לקראת האמצע קצת יותר מעניין. אז 3 כוכבים
אויבים לאוהבים קלאסי. ספר שהיה מקסים לכל אורכו עד שהגעתי לשליש של הסוף, הסופרת החליטה להוסיף אלמנט שנתן תפנית לעלילה (אלמנט מעולה) רק נדמה שהוסיפה אותו בשביל הדרמה הכללית. אפילו באפילוג הרגשתי שהיא רק רצתה לסגור את הסיפור, ממש מאכזב. סך הכל הספר בסדר גמור.
התקשרתי לחבב את הדמויות הראשיות. המון אלימות, בעיקר מצד הגיבורה. ובאופן כללי הדינמיקה בין הדמויות הייתה מתישה. כן ממליצה על הספר השני של הסופרת 'חנון חורג'
האמת שהספר ממש מאכזב מבחינתי, העלילה מוזרה, אין חיבור רגשי לדמויות ובגדול ספר לא נוג
ספר על שני גיבורים בעלי אופי אלים (מכל הבחינות) שלא הצלחתי להזדהות עמם. למרות זאת, הספר מרגש בחלקו הראשון למרות השפה הבוטה. החלק השני מתדרדר, העלילה הזויה לגמרי. רק חיכיתי שייגמר. קצת מופתעת מכל הביקורות הטובות…
המון קללות , סיפור הזוי באוירה דיכאונית ואלימה - אין עמוד אחד בסיפור שגרם לי לחייך . לגבי הסופרת , ספר שני שלה שקראתי, גם בספר הזה הסוף לא כתוב איכותי בכלל - בקיצור ספר שאפשר להעביר איתו המתנה בשדה תעופה , אבל ממש לא עולה חשק לקרוא שוב
הסיפור מעניין. לעיתים טרגי ועצוב הסוף טוב ,(אוהבת סופים טובים) הורדתי כוכבים כי לא אהבתי את השפה. כל מילה שניה זו קללה. חבל.
התחיל מעניין, המשיך ביזארי ואפילו אידיוטי. **ספויילרים** היא נכנסת להריון, נחטפת על ידי כת נוצרית, נכנסת לתוכנית להגנת עדים. ומערכת היחסים שלהםלא מתבגרת, נשארת רעילה ואלימה.
סורי הספר קצת אכזב אותי.. מאוד דומה לספר הקודם שלה.. מסורבל בהתחלה ופחות מובן.. קצת אבל קצת מרגש..
לא ברור על מה כל המהומה. פחות אוהבת את הקפיצות של עבר הווה. לקח לי שבוע לסיים, היה מאוד מעיק.
ממממ נתתי 2 כוכבים בגלל החצי הראשון שאהבתי. אבל החצי השני היה כ"כ הזוי אלוהים. לא יודעת מאיפה להתחיל וגם לא רוצה לשים ספוילרים. אני מתחלה לחשוב שכמו במזון עד שלא מגיעים למספר מסוים של מדרגים אי אפשר לסמוך על הדירוג כי זה מדרגים מטעם. אחרת אין לי מושג איך לספר יש 4.5 כוכבים מרוב שהוא הזוי.
ספר פשוט מזעזע!!!! מלא קללות והתנהגות מזעזעת התעללות ילדים שרוצחים וכו לא ממליצה בכלל!!!!!
מזעזע. או שהתרגום נוראי, או שהכתיבה פשוט לא טובה. אי אפשר לקרוא פסקה בלי שיהיו בה קללות. הכל חזרתי ומעייף. מערכת היחסים בין בני הזוג אלימה, מזלזלת ומשפילה. לא ברור לי איך הספר זכה להצלחה, פשוט לא ספר טוב.
לא ברור לי על מה כתבו פה כולם… לטעמי כתוב גרוע ובקושי החזקתי עד העצם. חבל על הזמן והכסף.
הספר הזה עם אחת המערכות יחסים הכי רעילות שקראתי. לא רק שלא התחברתי לסיפור עצמו הדמויות היו אלימות אחת כלפי השנייה בצורה כזו שלא הצלחתי להתחבר אליהן. למרות הכתיבה הזורמת הספר הזה היה רעיל מדי בשבילי ולא נהנתי.
ספר נוראי, אכזרי. שנראה שנכתב על ידי מתבגרת עצבנית. ספר בווליום צרחני, ללא רגע חסד, ואם חשבת ששמעת הכל זה הולך ומחמיר. מאכל פיגולים -כך חשתי. כמו קול סכין צורמני על צלחת בלי שנייה אחת של שקט, של לקחת נשימה. חווייה מיותרת, צר לי.יש כל כך הרבה ספרים טובים לתרגם. חבל שבוחרים את הגרוע, והזול?
פרק 1
גיל 8
חונכנו להיות אדיבים לאחרים, תמיד לחייך כשאנחנו נוהגים בנימוס. הרי נימוסים ללא חיוך הם פשוט לא כנים. כלומר... אינם כנים. אני כל הזמן שוכחת לדבר כמו שצריך. סבתא שלי, מימו שלי, לא אוהבת שאני לא מדברת כמו שצריך. במיוחד עכשיו, כשאני הופכת לגברת קטנה.
גברת קטנה – המשמעות היא שחונכתי לא לריב. לכן כשילד חדש מהעיר מפיל את אחי מהאופניים, וכתוצאה מהנפילה הוא מעקם את רגלו והחור בג'ינס הקרוע בברך מתרחב – אני לא יודעת מה עליי לעשות.
אני פשוט עומדת ללא מעש ומתבוננת בו בועט באחי שלוש פעמים ופוגע בו בצלעות, גורם לו להתנשף ולהיחנק מחוסר אוויר. אני לא יודעת למה הוא עושה את זה. אחי לא עשה לילד הזה שום דבר, אחרת הייתי יודעת מזה. אני החברה הכי טובה של אחי ואנחנו תמיד יחד. הוא לא עושה כלום לאף אחד, אף פעם.
"כוסית." הילד נוהם ויורק. הרוק הלבן והנוזלי פוגע בצווארו של אחי הבוכה, מחבק את צלעותיו.
פעורת עיניים אני בוהה כמו ארנב שקפא מול אור פנסי רכב, לא יכולה לזוז. אני רוצה לעזור לאחי, התאום שלי, אבל אפילו לא מסוגלת להביא את עצמי להשמיע קול.
הילד מעיף מפניו את שערו החום הארוך והסורר. השיער שלו אסוף בקוקו מבולגן אך עדיין נראה רך ומבריק. גווני שמש שזורים בו כמו חוטי זהב, כמו חול המפוזר על אפר.
"על מה את מסתכלת?" הוא נוהם לעברי, מרים את האופניים של אחי מהקרקע ומתיישב עליהם.
אני כועסת, מרגישה זעם שמעולם לא הכרתי בוער עמוק בתוכי. אני יכולה להרגיש את הכעס מתפתל בחזי, מרתיח את החומצה בבטני, אבל לא יכולה לעשות דבר. מימו תתעצבן אם אקים מהומה בציבור. אני גדולה מדי בשביל זה, אני גברת צעירה.
אבל אח שלי... הוא פגוע. אני צריכה לפגוע בילד הזה גם.
"האופניים שלי..." מת'יו אחי לוחש בקול צרוד.
"תגיד לאימא שלך שתמכור את הציצי מפלסטיק שלה ותקנה לך אופניים חדשים." הילד משיב ומחייך כשהוא מסובב את ידית הגומי שעל האופניים עד שפרקי אצבעותיו מלבינים. הוא מעמיד פנים שהוא רוכב על אופנוע? אני מבחינה בציפורניים שלו ומרגישה את הבעת הגועל עולה על פניי. הוא כוסס ציפורניים, זה הרגל מגעיל כל־כך. מימו הייתה מכה אותי עם מקל על היד אם רק הייתי חושבת לקרב את האצבעות שלי לפי.
"אני אלשין!" אני סוף־סוף מוצאת את קולי. הוא חלש ומעט מצפצף ואני נשמעת מגוחך.
"אם תעזי להלשין עליי למישהו, אימוֹג'ן הארדי, אני אספר לסבא שלך שהראית לי את התחתונים."
הלסת שלי נשמטת לרצפה ודמעות צורבות ממלאות את עיניי.
הוא צוחק מהתגובה שלי ורוכב משם, מדווש באופניים של אחי כאילו הוא רוכב עליהם כבר שנים, לא שניות ספורות בלבד. אנחנו מביטים בו רוכב בדרך העפר, ענן אבק עולה מהגלגל האחורי, מותיר שובל של רוע מאחוריו.
"איך הוא יודע איך קוראים לך, איימי?" אחי שואל כשאני עוזרת לו לקום.
"אני לא יודעת." אני בודקת את צלעותיו כשהוא מרים את חולצתו הצהובה. נפיחות סגולה מכוערת מתפשטת בצד גופו. "בוא נחזיר אותך הביתה."
"אל תספרי למימו."
"היא תשאל איפה האופניים שלך."
"נגרום לה לחשוב שהם נגנבו מהמחסן."
"אבל..."
"לא, איימי. אל תספרי. בסדר?"
אני מהנהנת בפנים זועפות, צעירה מכדי להבין למה מת'יו לא רוצה לספר למישהו שיכול להעניש את קיין. זה נראה כל־כך לא הוגן.
"זה קוד בין גברים. אנחנו לא מלשינים וגם את לא צריכה לעשות את זה."
"איך אתה בגילי אבל חכם הרבה יותר ממני?" אני שואלת ומשרבבת את שפתיי. "גם אמיץ יותר."
הוא מנענע בראשו ומשפשף את צלעותיו. אני יכולה לראות כמה כואב לו בכל צעד כשאנחנו הולכים. "אני לא אמיץ, איימי."
בעיניי הוא הילד האמיץ ביותר בעולם כולו.
גיל 26
עבר זמן רב מאז ראיתי את ענני האבק על הכביש היבש הזה מתעופפים מאחוריי. כשהייתי נערה רכבתי על סקייטבורד ונאחזתי בחלק האחורי של מכוניות נוסעות בעוד פי התמלא לכלוך ואבק. שברתי את רגלי בשני מקומות כי הייתי טיפשה כל־כך, כי חשבתי שאני אחת מהחבר'ה והזנחתי את משפחתי כדי להילחם על תשומת הלב שלו.
ההוא עם הפה המרושע.
ההוא שפעם אהבתי לשנוא... עכשיו אני רק שונאת אותו ואני לא מרוצה מזה כלל. אין שום דבר טוב בשנאה שאני חשה כלפי הגבר הזה. היא לא מסיבה לי עונג, או כאב, או כל סוג אחר של רגש. אפילו לא זעם. הדבר היחיד שאני מרגישה כלפיו הוא שנאה, וכך זה יישאר לנצח.
אני חולפת על פני החנויות הצפופות והעמוסות למראית עין ברחוב ניו־הופ, וחושבת שהמקום הזה היה צריך להיקרא 'תקוות שווא', או 'חור תקוות שווא המזוין והמקולל ביותר באזור'. במקום הזה ליבי מתוכנת לברירת המחדל שלו – ייאוש. המקום שפעם היה הילדות המדהימה שלי, הפך במהירות לתפאורה עבור כל הדברים הרעים שקרו לי אי פעם.
אני רואה אנשים מסתכלים על כיוון הנסיעה שלי, ילד מצביע על המכונית שלי. היא נוצצת, יקרה בצורה מגוחכת, ולא נועדה לנהיגה בכבישים המאובקים האלה. היא תזדקק לשטיפה לפני שאגיע לקצה הרחוב, למרות שכבר נשטפה הבוקר בדרכי לעיר. תירוץ נוסף לעכב את הבלתי נמנע.
הטלפון שלי מצלצל, זה ובר. אני לא עונה. אני לא רוצה לדבר עכשיו, עדיף שהוא יחשוב שאני כבר שם למרות שאני לא.
אני מאחרת.
אני לא מאחרת אף פעם אבל כמעט לא באתי, למרות שאני חייבת. אני לא יכולה להיעדר. אני צריכה להיות כאן.
אני צריכה להיפרד.
החניון מלא בכלי רכב, מכוניות חונות בצפיפות זו לצד זו על שביל החצץ. הכנסייה והצריחים שלה מטילים צל מבשר רעות על מקום החנייה היחיד שנותר. אני מוותרת עליו. אני מחנה בקצה חלקת הדשא, קרוב לכנסייה ככל האפשר. סביר להניח שאקבל דוח אם פקח התנועה היחיד בעיר לא נמצא בפנים כדי להיפרד ממנה.
אני יוצאת מהמכונית, העקבים המחודדים של נעליי גורסים את אבני החצץ בשביל המוביל אל דלתות הכנסייה הסגורות. נראה שאף אחד לא יחמיץ את הכניסה שלי.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
