המדריך לקריירה בעולם משתנה

בעבר, מסלול הקריירה התחלק לשלוש תקופות:

לימודים והכשרה | עד סוף שנות העשרים לחיינו, רובנו רכשנו מקצוע - עם השכלה רלוונטית או בלעדיה. ההכשרה הזו סיפקה לנו את בסיס הידע שנזקקנו לו כדי לקיים שלושים-ארבעים שנות קריירה. בתקופה הזו בחרנו מקצוע, כזה שאִפשר לנו להגדיר את הזהות המקצועית שלנו, וגם סלל לנו את הדרך קדימה. הבחירה הזו גם הגדירה עבורנו את אפשרויות התעסוקה, את צורות העבודה, ואת המשך דרכנו לשלב הבא, לתקופה השנייה של הקריירה.

עבודה | נכנסנו אל שוק העבודה, בין אם כשכירים, כבעלי מקצועות חופשיים, כבעלי עסקים או כעצמאים. מהנקודה הזו התפתחנו בסולם מובנה וידוע יחסית, דומה מאוד לזה שעליו טיפסו אלה שהיו שם לפנינו.

כשכירים למשל, שבחרו לעבוד במה שהוגדר "חברה טובה", ידענו שאנחנו יכולים לסמוך על יציבות תעסוקתית מהמעסיק. הקריירה נפרסה לפנינו כשנכנסנו בשערי הארגון והבטנו למעלה, אל הדרגים שמעלינו. המסלול הזה קבע לנו איך ייראו קידום, התמקצעות, צבירת ניסיון וצורכי פיתוח. ידענו שיגיע השלב שנהיה בתפקיד בכיר מספיק, בעלי ניסיון רב - אז נוכל לשייט בנוחות עד לתקופה השלישית, אל הפנסיה.

פנסיה ופנאי | התקופה השלישית של הקריירה. פרק הזמן שבמהלכו היינו עתידים לחיות מהחסכונות שצברנו, לא לעבוד, ולעשות כל מה שחלמנו, תכננו ודחינו ליום הזה, כשנהיה בפנסיה.

החלוקה הזו של הקריירה לשלוש תקופות:

לימודים-עבודה-פנסיה, אינה תקפה עוד, והשינוי הזה משנה לגמרי את הדרך שעלינו לנהל בה את הקריירה.

לימודים והכשרה | היום כבר אי אפשר לתחום את ההכשרה המקצועית לשלב הראשון של מהלך הקריירה. השינויים הרבים בעולם העבודה מקצרים מהותית את אורך חיי המדף של הידע, ולכן אי אפשר להניח שמה שנלמד בשנים הראשונות ישמש אותנו לאורך קריירה שלמה. בעולם שבו הידע מתיישן, מתעדכן ונוצר בקצב הולך וגובר, הטכנולוגיה משנה את המקצועות עצמם, מייתרת את חלקם ויוצרת חדשים. לכן הזהות המקצועית שלנו כבר לא תוכל להתבסס רק על הכשרוֹת בתקופה הראשונה, ואלה לא יגדירו את המקצוע שלנו לכל שנות העבודה.

במהלך חיי הקריירה שלנו נצטרך ללמוד, ללמוד לשכוח וללמוד מחדש, לעדכן את עצמנו כדי להישאר רלוונטיים לשוק התעסוקה.

עבודה | השינוי הזה משליך גם על שנות העבודה. ההבטחה של העבר, שאם נלמד "מקצוע טוב" ואז נצטרף ל"חברה טובה" תהיה לנו יציבות תעסוקתית – אינה תקפה עוד. הטכנולוגיה, כבר אמרנו, מבטלת משרות מסוימות ומייצרת אפשרויות חדשות. אנחנו רואים חברות ותעשיות נוצרות, משתנות ונעלמות בקצב מהיר, וסביר מאוד להניח שגם המקצוע והתעשייה שלנו לא יספקו לנו קריירה יציבה לאורך כל השנים. זה נכון גם לעצמאים, שאינם יכולים עוד לצאת מנקודת הנחה שהעיסוק או העסק שלהם יהיה יציב לאורך כל שנות העבודה.

פנסיה ופנאי | השלב השלישי במהלך הקריירה הישן לא יהיה כפי שהיה. כי אין מודל כלכלי שמאפשר לנו לחסוך שלושים שנות עבודה על מנת לקיים שלושים שנות פרישה. ייתכן שביום הולדת מסוים נתחיל לקבל סכום מסוים מחסכונות פנסיוניים או מהמדינה, אבל זה כנראה לא יאפשר לנו את מה שפעם קראו לו "לצאת לפנסיה". ומעבר לסיבות כלכליות, אנחנו חיים יותר שנים עם איכות חיים טובה יותר. ולכן אנשים רבים בוחרים להמשיך לעבוד בהיקפים כאלה ואחרים מעבר לגיל שהוגדר כגיל פרישה, מתוך הבנה שיש להם עוד מה לתרום והם אינם מעוניינים להפסיק לעבוד בגיל שישים ומשהו, לעבור בבת אחת ממאה לאפס.

במקום לעקוב אחר המסלול המוכר של לימודים-עבודה-פנסיה, הרי שמסע הקריירה בעולם העבודה המשתנה כולל מעברים חדשים ותכופים בין למידה, עבודה ופנאי לאורך החיים. וכאן גם נעוץ ההבדל בין עבודה וקריירה. ניהול הקריירה בעולם משתנה דורש שננהל לא רק את העבודה, אלא גם את ההכשרות לאורך כל החיים ואפילו את האיזונים הנכונים לנו לכל תקופה בין עבודה ופנאי.

השינוי הזה מקשה עלינו להבין איך להתנהל. אלה מאיתנו הנמצאים בעיצומו של מהלך הקריירה היו אמורים להיות עכשיו אולי בשלב של "לשייט עד הפנסיה, לעשות חיים". אבל במציאות המשתנה המשך הדרך לוט בערפל ואיננו יודעים כיצד להבטיח לעצמנו יציבות תעסוקתית. או אולי מצאנו את עצמנו במפתיע מחוץ למעגל העבודה ואין לנו מושג מאיפה להתחיל, איך מחפשים עבודה בשוק העבודה שהשתנה? איננו מוצאים מודעות דרושים שמחפשות עובדים עם הגדרה מקצועית כשלנו. איננו מכירים אנשים מחוץ למערכת שעבדנו בתוכה. איננו רגילים להיות בצד של המחפשים, ואיננו יודעים היכן להתחיל.

ואם אנחנו נמצאים בתחילת הדרך, סביר להניח שקשה לנו לזהות את כל התמרורים שהכרנו מבית הורינו לְמה שהוגדר "קריירה טובה". אלה שהיו אמורים לסמן לנו שאנחנו במסלול הנכון. בהיעדרם, אנחנו מבולבלים אל מול מרחב אפשרויות לא מוכר. כך או כך, אנחנו מרגישים שחסר לנו מידע כדי לקבל החלטות. אנחנו לא יודעים אילו מקצועות יהיו, אילו תעשיות.

מה ללמוד? האם לעזוב או להישאר? איך להבטיח את הביטחון התעסוקתי והכלכלי? ואיך לחזור לעמוד על הרגליים אם מצאנו את עצמנו מחוץ למסלול המוכר מוקדם מהצפוי?

השינוי באופן ההתנהלות של הקריירות דומה למעבר מסולם לקיר טיפוס.

בעולם הקריירה הקודם, הבחירה שלנו במקצוע כאילו הניחה עבורנו סולם על גבי קיר. הסולם הזה אִפשר לנו לטפס במסלול יחסית ברור, יציב ומוכתב. התחלת הקריירה הייתה נקודת הבחירה, רכישת הזהות המקצועית. הבחירה הזו הגדירה לנו הרבה מאפיינים של המשך הדרך, כולל איך ייראו ההתפתחות, הקידום, ההצלחה וגם צורות ההעסקה, שיתופי הפעולה, העולם המקצועי שלנו. בעולם הזה של סולמות קריירה, כשנכנסנו למשל לארגון, יכולנו להסתכל למעלה, לראות את הבוס שלנו, את המנהלת שלו, את המנהלים שלהם, ולדעת שכך כנראה תיראה הקריירה שלנו. שביום מן הימים נוכל להגיע אל ראש הסולם, וגם שהוא יסתיים באחת. בפנסיה.

הדימוי של מעבר מסולם לקיר טיפוס מסביר לנו רבים מהמאפיינים של השינוי שעובר מסע הקריירה החדש. על קיר הטיפוס אנחנו אומנם בוחרים נקודת התחלה לטיפוס, אבל הנקודה הזו אינה מכתיבה לנו - לא את הדרך וגם לא את היעד. עם כל צעד אנחנו בוחרים את הצעד הבא ומעצבים את הכיוון הכללי במסע אישי, ייחודי, משתנה ומתהווה.

מהלך הקריירה בעידן הנוכחי, כמו התקדמות על קיר טיפוס, פותח לנו מרחב אפשרויות רחב וגמיש לבחירה, כולל את האפשרות להחליט במהלך השנים שאנחנו רוצים להחליף כיוון ולהמשיך בנתיב אחר מזה שהיינו עליו.

בגמישות הזו טמונה ההזדמנות, אבל היא גם מקור הקושי.

בהיעדר מפה מתאימה שתראה לנו את המסלול על גבי קיר הטיפוס במסע הקריירה החדש, אנחנו מתקשים לנווט בדרך הלא מוכרת. אנחנו מתקשים להתמודד עם האחריות שלא הורגלנו בה ושבמידה רבה אין לנו כלים להתנהל בה, לא בטוחים אם אנחנו בכיוון הנכון, אם יהיה לנו המשך לדרך, כזה שיבטיח שנישאר רלוונטיים בשוק העבודה המשתנה.