הזכות לאהוב
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הזכות לאהוב
מכר
אלפי
עותקים
הזכות לאהוב
מכר
אלפי
עותקים

הזכות לאהוב

4.6 כוכבים (227 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2644מקורי
ספר מודפס
68.6 מחיר מוטבע על הספר 98
ספר קולי
44
תאריך לסיום המבצע 01/04/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

לורי נלסון ספילמן

לורי נלסון ספילמן היא מורה ממישיגן, ארצות - הברית. "רשימת המשאלות" הוא ספר הביכורים שלה. את ההשראה לכתיבתו קיבלה כשמצאה את רשימת המשאלות שכתבה כשהיתה בתיכון, שאחת מהן היתה להיות סופרת. כמו הגיבורה של ספרה, גם ספילמן גילתה שיש חלומות שלעולם אינם מתיישנים. ספרה נמכר לתרגום ל-20 מדינות, הביקורות היללו אותו כ"ספר מהלך קסם" (Kirkus Review) וזכויות ההסרטה שלו נמכרו לחברת פוקס.

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

"נלסון ספילמן שוזרת במיומנות את העבר וההווה עם תהפוכות עלילה אמנותיות שיגרמו לכם להמשיך לקרוא. ככל שמעמיקים בסיפור והסודות נחשפים, מייחלים שחייה של אמיליה ישתנו והיא תגלה את הפוטנציאל הטמון בה. יפהפה!"

אדריאנה טריג'יאני, מחברת "אשת הסנדלר"

מאז אותו יום שבו הטילה פִילוֹמֵנה פוֹנְטָנָה קללה על אחותה לפני יותר ממאתיים שנה, כל מי שנולדה שנייה במשפחת פונטנה לא הצליחה למצוא אהבה.

חלק מהן, כמו אמיליה האופה השמחה בחלקה, טוענות שמדובר בצירוף מקרים משונה ותו לא.

אחרות, כבת דודתה החושנית והרעבה לאהבה לוסי, מתעקשות שמדובר בקללה אמיתית.

אבל שתיהן המומות כשדודתן המסתורית פופי, שאיתה נאסר עליהן להיפגש, מציעה להן הצעה מפתה: אם הן יתלוו אליה לארץ הולדתה איטליה לכבוד יום הולדתה השמונים, היא תפגוש את אהבת חייה על מדרגות קתדרלת רָווֵלוֹ והכישוף שרובץ על בנות המשפחה שנולדו שניות יוסר אחת ולתמיד.

על רקע הנופים היפהפיים של טוסקנה, התעלות הקסומות של ונציה והכפרים המכשפים של חוף אמאלפי, הרומנטיקה מלבלבת, גורלות נחרצים וסודות משפחתיים נחשפים — סודות שיכולים לאיים על המשפחה הרבה יותר מקללה עתיקה.

לורי נלסון ספילמן היא סופרת אמריקאית, מחברת רבי־המכר "רשימת המשאלות", "אבני הסליחה" ו"מחברת הלב".

פרק ראשון

הקדמה
 
 
לפני שנים רבות, בכפר טְרֶספּיָאנוֹ שבאיטליה, חייתה ילדה ששמה פִילוֹמֵנה פוֹנְטָנָה, ששנאה בכל לבה את אחותה הצעירה מריה. הטינה נבטה בלבה עוד ביום שראתה אותה לראשונה מעורסלת בזרועות אִמן. ומכיוון שמריה גדלה והיתה לילדה יפהפייה, גברה מרירותה של פילומנה, שהיתה חסרת כל חן.
 
הקנאה הלכה והתעצמה כשהשתיים הגיעו לגיל הנעורים. קוֹזימוֹ, ארוסה של פילומנה, חמד דווקא את אחותה הצעירה מריה והציק לה בלי הרף. מריה ניסתה בכל כוחה להדוף את חיזוריו הלא־רצויים, אך אחותה הבכורה האשימה אותה בכל זאת, ואף הזהירה אותה: "אם תגנבי לי את קוזימו, תדבק בך קללה: לעולם לא תדעי אהבה, וכמוך גם כל בת שנייה שתיוולד אי־פעם במשפחת פונטנה."
 
באחד הימים הצטרף קוזימו לפיקניק של משפחת פונטנה, ובשלב מסוים, כאשר חשב שאיש אינו רואה, תפס את מריה על גדת הנהר ונישק אותה בכוח. לפני שהספיקה הנערה להדוף אותו, הגיעה לשם אחותה פילומנה, ומכיוון שראתה את הנשיקה בלבד, רתחה מזעם. היא הרימה חלוק נחל והשליכה אותו בכוח על אחותה. האבן פגעה בעינה של מריה, עיוורה אותה ועיוותה את פניה לעד. מריה שוב לא נחשבה ליפהפייה, ובסופו של דבר לא נישאה מעולם.
 
היו שראו בכך צירוף מקרים, ואילו אחרים טענו שזוהי נבואה שמגשימה את עצמה, אך איש לא היה יכול לחלוק על העובדות: מיום שהטילה פילומנה את הקללה, לפני כמאתיים שנה, כל בת שנייה במשפחת פונטנה לא הצליחה למצוא אהבה שהאריכה ימים.
 
 
 
1
 
אמיליה
 
הווה
ברוקלין
 
 
חמישים גלילי קָנוֹלי מצטננים על תבנית האפייה שמונחת לפני. כדי להשלים את המילוי המתוק שבו אמלא אותם, אני סוחטת את עודפי המיץ מהדובדבנים המסוכרים החתוכים, ובבחישה זהירה מוסיפה אותם לתערובת הלבנבנה שיצרתי מגבינת ריקוטה, שמנת ואבקת סוכר. מבעד לחלון הזכוכית העכור שבין המטבח למעדנייה אני מעיפה מבט אל חלקה הקדמי של החנות. שקט שורר הבוקר במעדניית לוּקֵזי, כמו בדרך כלל בימי שלישי. סבתי, נוֹנָה רוזה פונטנה לוקזי, עומדת מאחורי הדוכן ומסדרת את המכלים העשויים פלדת אל־חלד, שמלאים בזיתים, בפלפלים קלויים ובפֵטָה. אבי נושא בידיו מגש גדוש פרוסות פְּרוֹשוּטוֹ, יוצא מהמטבח דרך דלתות המטוטלת וניגש אל תיבת הבשרים הקרים שבחנות. שם, בעזרת מלקחיים, הוא עורֵם את הפרושוטו בין הפַּנצֵ'טה לקָפּיקוֹלָה.
 
בחזית החנות, מאחורי הקופה הרושמת, אחותי הבכורה דאריָה משעינה את גבה על דוכן הממתקים, ואגודליה נוקשים בסלולרי שלה. כנראה היא כותבת לאחת החברות שלה ומתלוננת על בעלה דוֹני או על הבנות. ברמקולים נשמע קולו של דין מרטין בשיר "That's Amore" - "זוהי אהבה" - מזכרת אחרונה מסבי המנוח אלבֶּרטו, שהתעקש להעניק צביון איטלקי למעדנייה שלו, גם אם השיר המסוים הזה הוא שיר אמריקאי ששר זמר אמריקאי. אין לי התנגדות לטעמו המוזיקלי של סבי, אבל מבחר המוזיקה האיטלקית שלנו כולל שלושים ושלושה שירים בלבד, ואני מסוגלת לשיר אותם מילה במילה גם מתוך שינה.
 
אני מחזירה את תשומת לבי לקנולי וממלאת אותם בקרם, ותוך כדי כך אני מפליגה בדמיוני אל הסיפור שהתחלתי לכתוב במחברת שלי. המוזיקה סביבי נמוגה, ריח המאפים נגוז, ובדמיוני אני נמצאת אי־שם, בסוֹמֶרסֶט שבאנגליה:
 
 
 
היא ממתינה על מזח קְליבְדוֹן ומשקיפה על הים, על השמש השוקעת המנצנצת על אדוות המים. מישהו קורא בשמה. היא מסתובבת ומקווה לראות את אהוב לבה. אבל שם, בין הצללים...
 
 
 
צלצול חד של הפעמון שמעל הדלת מעיר אותי מהרהורי. אני מרימה את משקפי אל מרום אפי ומציצה מבעד לזכוכית. אמנם אני חולמת להיות סופרת דגולה, אבל ברגע זה מסקרן אותי לראות מי נכנס לחנות.
 
גברת פוֹרטינוֹ. היא אוחזת בידיה זר גֶרבֶּרות כתומות וצהובות. שערה הכסוף אסוף בפקעת רפויה, ומכנסי הבד הבהירים מבליטים את גזרתה הדקיקה. מאחורי דלפק הבשר, אבי מזדקף למלוא מאה ושמונים הסנטימטרים שלו ומשתדל לכווץ את בטנו שמשתפלת מעל הסינר. נונה מביטה בהתרחשות בפרצוף קפוץ, כאילו לגמה כוס חומץ.
 
"בּוֹנג'וֹרְנוֹ, רוֹזָה," מצייצת גברת פורטינו וחולפת על פני דוכן המעדנים.
 
נונה מפנה לה עורף וממלמלת, "פּוּטאנה." מופקרת.
 
גברת פורטינו עושה את דרכה אל חלון הזכוכית שלידי, שמצדו השני הוא מראָה אטומה, וסוקרת בו את בבואתה. כך היא עושה תמיד לפני שהיא ניגשת אל דוכן הבשר של אבי. ברור לי שהיא לא רואה אותי מבעד לזגוגית, ובכל זאת אני נסוגה קצת כשהיא בודקת במהירות את השפתון שלה (גוון ורוד בדיוק כמו חולצתה) ומחליקה קלות את שערה. לבסוף, כשהיא שבעת רצון, היא פונה אל אבי, שניצב מאחורי דוכן הבשר.
 
"בשבילך, לֵאוֹ." היא מחייכת ומושיטה לו את הפרחים.
 
סבתי נושפת בבוז, ממש כמו אווזה שרושפת על כל מי שמעז להביט באפרוח שלה. אלא שה"אפרוח" הזה - בעלה של בתה המנוחה - הוא גבר בן שישים ושש, שהתאלמן לפני עשרים ושבע שנים.
 
אבי המקריח לוקח את הגרברות בלחיים סמוקות. כבכל שבוע, הוא מודה לגברת פורטינו, ובכל זאת מלכסן מבט מהיר לעבר סבתי, שבוחשת את הפטריות המוחמצות ומעמידה פנים שהיא שקועה בענייניה.
 
"שיהיה לך יום נעים, לֵאוֹ," גברת פורטינו אומרת, ובנפנוף יד קל מסתובבת והולכת לדרכה.
 
"גם לך, וירג'יניה." ידו של אבי מחפשת את האגרטל מתחת לדלפק, בעוד עיניו עוקבות אחרי גברת פורטינו שמתרחקת לאורך המעבר. לבי דואב על שניהם, אבל כולנו ממהרים לחזור לשגרת יומנו.
 
כעבור כעשר דקות הפעמון מצלצל שוב, והפעם גבר גבוה נכנס לחנות. אני נזכרת שגם בשבוע שעבר הוא בא וקנה עשרה קנולי - גבר זר בלבוש מהודר, שלפי המראה שלו שייך לבוורלי הילס ולא לברוקלין. הוא מדבר עם אבי וסבתי, וכשאני ניגשת אל דלתות המטוטלת, אני שומעת קטעים מן השיחה.
 
"הקנולי הכי טובים בניו יורק, אין מה לדבר."
 
צחקוק של שמחה נפלט מגרוני, ואני מקרבת את אוזני אל המרווח הדק שבין הדלתות.
 
"בשבוע שעבר הבאתי אותם לפגישת צוות, ואנשים פשוט טרפו אותם. בזכותם אני מנהל החשבונות האהוב ביותר במוֹרגֶן סטֶנלי כרגע."
 
"כמה טוב לשמוע," אבי אומר. "מעדניית לוקזי פועלת משנת 1959. כל המאכלים הם תוצרת בית."
 
"באמת? אולי אני יכול להודות אישית למי שהכין את הקנולי?"
 
אני מזדקפת בגאווה. בעשר השנים האחרונות לא קרה מעולם שמישהו ביקש להכיר אותי, ובוודאי לא להודות לי.
 
"רוזה," אבי אומר לסבתי. "אולי תוכלי לקרוא לאמיליה?"
 
"אוי, אלוהים," אני לוחשת. בתנועה מהירה אני תולשת מעל ראשי את רשת השיער, משחררת מהגומייה את שערי החום העבות ומצטערת שלא חפפתי אותו הבוקר. אני בקושי שולטת באצבעותי כשאני מתירה את הסינר ומיישרת את משקפי. בהיסח הדעת אני מניחה אצבע על שפתי התחתונה.
 
הצלקת הדקיקה כבר נעשתה חלקה וכמעט שקופה בעשרים השנים שעברו מאז. ובכל זאת היא שם, קצת מתחת לשפה. אני יודעת שהיא שם.
 
דלתות המטוטלת נפתחות בדחיפה, ונונה רוזה מגיחה מביניהן, גופה הנמוך והמוצק תוקפני ומאיים. "קופסת קנולי," היא אומרת בשפתיים קפוצות. "פְּרֶסטוֹ." מהר.
 
"כן, נונה. צודקת." אני שמה בקופסה שלושה קנולי טריים, שמילאתי זה עתה, אבל כשאני פונה אל דלתות המטוטלת, היא חוטפת את הקופסה מידי.
 
"תחזרי לעבודה. יש לך הרבה עבודה."
 
"אבל נונה, הלקוח אמר..."
 
"הלקוח הוא בן אדם עסוק," היא אומרת. "אין סיבה לבזבז לו את הזמן." והיא יוצאת מהמטבח עם הקופסה.
 
אני מביטה אחריה בפה פעור, עד שדלתות המטוטלת מאטות את נדנודן ונעצרות. "סליחה," אני שומעת אותה אומרת בקול נמרץ, "האופה יצאה מוקדם היום."
 
אני נרתעת בתדהמה. מה זה צריך להיות? אמנם לא ציפיתי לסיפור אהבה - אני לא עד כדי כך טיפשה - אבל בהחלט התחשק לי לשמוע מישהו מתפעל מהמאפים שלי! איך נונה מעזה לגזול ממני את זה?
 
מבעד לזגוגית אני רואה שהאיש מפטפט עם דאריה כשהוא משלם תמורת בקבוק משקה קל מתוצרת בְּרָוָואצי. הוא מרים לרגע את הקופסה הלבנה שאני הכנתי לו - ונונה נתנה לו - ויש לי הרגשה שהוא משבח שוב את הקנולי שלי.
 
די! לא אכפת לי מה נונה תגיד, או עד כמה זה נראה אנוכי. אני יוצאת לשם.
 
בדיוק כשאני מסירה את הסינר, עיניה של אחותי מופנות לרגע אל הזכוכית. היא לא יכולה לראות אותי דרך המראה, אבל היא בוודאי יודעת שאני מסתכלת. אני מביטה בעיניה. באטיות, בתנועה כמעט בלתי נראית, היא מנידה את ראשה לשלילה.
 
אני נסוגה ונשימתי נעתקת לרגע, כאילו חטפתי מהלומה. אני נשענת על הקיר ועוצמת את עיני. היא בסך הכול מנסה להגן עלי מפני הכעס של נונה. הרי אני בת שנייה במשפחת פונטנה. סבתי לא תיתן לגבר המהוגן הזה, חובב הקנולי, לבזבז את זמנו עלי - על אישה שלעולם לא תמצא אהבה.
 

לורי נלסון ספילמן היא מורה ממישיגן, ארצות - הברית. "רשימת המשאלות" הוא ספר הביכורים שלה. את ההשראה לכתיבתו קיבלה כשמצאה את רשימת המשאלות שכתבה כשהיתה בתיכון, שאחת מהן היתה להיות סופרת. כמו הגיבורה של ספרה, גם ספילמן גילתה שיש חלומות שלעולם אינם מתיישנים. ספרה נמכר לתרגום ל-20 מדינות, הביקורות היללו אותו כ"ספר מהלך קסם" (Kirkus Review) וזכויות ההסרטה שלו נמכרו לחברת פוקס.

עוד על הספר

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
227 דירוגים
154 דירוגים
52 דירוגים
15 דירוגים
4 דירוגים
2 דירוגים
12/9/2024

סיפור עשיר מלא חיים. מאוד מושפע מאירעוי מלחמת העולם השניה בלי להזכיר אותה יותר מדי. סיפור עם דעות קדומות וֹבכל זאות מוכיח שאהבה-כל סוג של אהבה-חזקה מעל לכול.

2
5/9/2022

מעניין, סוחף, מרגש עד דמעות! כל רגע של קריאה היה כייפי וקשה היה להתנתק.

2
31/10/2020

ספר מרתק, מרגש, נוגע ללב עם הרבה תובנות על החיים. נסחפתי ונהנתי מכל רגע ♥️

2
18/7/2024

הספר ריגש אותי מאוד,היו מקומות שדמעתי,התרגשתי, בעיניי כך נבחן ספר טוב. אהבתי לקרא על המסע והשינוי שעברה הגיבורה. יפה כלכך אהבתי.

1
13/3/2025

הגירסה הקולית. היתה מופלאה. הספר מדהים. לא יכולתי להפסיק לשמוע אותו. ספר מרגש. הרגשתי שאני נמצאת באיטליה. ח.מ.

13/2/2025

סיפור על אהבה אמיתית ועל תובנות החיים

25/1/2025

אהבתי . נסחפתי עם הסיפור .

18/1/2025

מעניין וסוחף

2/1/2025

מדהים! חד וחלק.

25/12/2024

מעולה! זורם ואפילו מותח. נשאבתי לתוך הסיפור של פופי ואמיליה וכל כך רציתי בשבילהן סוף טוב...

19/12/2024

מעולה. סוף סוף ספר טוב ועמוק. עם תובנות על מה שחשוב בחיים

17/12/2024

ספר מרגש, סיפור חיים מצמרר, גרסה קולית טובה. נהניתי, תודה.

11/12/2024

ספר מעולה. לא יכולתי להניח אותו לרגע. עלילה סוחפת. מסקרנת. מומלץ מאד

10/12/2024

מרגש

9/12/2024

אהבתי את הקריינות מאד ספר מרגש

9/11/2024

סיפור אהבה מרתק ומרגש !

22/10/2024

נפלא,מרגש מאוד, אחד הטובים שקראתי.

28/9/2024

כתיבה קולחת וסוחפת, נהניתי מאוד

7/4/2024

ספר מתוק לקריאה קלילה... נקי ועדין חלק מהאירועים צפויים ויחד עם זאת טוב הלב והתמימות שובים לב

23/12/2023

ספר קריא וכייפי. מאוד נהניתי

24/9/2023

ספר מעולה

4/8/2023

מלטף את הלב, כתוב נפלא. נהנתי מכל רגע. ממליצה מאד

1/7/2023

למרות שהסוף ידוע מראש, כתיבה קולחת וספר מהנה

14/3/2023

ספר נהדר. קולח. הנופים היפים היוו עבורי השראה בחופשתי הנעימה ואני מאוד ממליצה.

14/12/2022

רומן נהדר מומלץ בחום

19/11/2022

ספר מהמם

26/9/2022

כמו כל אחד ואחד מספריה, גם זה ממתק אמיתי. מעורר תובנות על כמה האמונות המגבילות שלנו והמחשבות המעכבות, בולמות אותנו כשהן נדמות למציאות.

10/9/2022

מקסים

13/8/2022

ספר נהדר , עלילה פנטסטית שהצליחה לחבר בין כל הדמויות לבין איטליה המדהימה

19/7/2022

ספר מושלם על אהבה סליחה והתגברות

14/7/2022

ספר מדהים.אני מושלם

26/6/2022

ספר מקסים, לא צפוי , מרתק ומעניין

8/6/2022

Wow ספר מדהים, מרגש, רומנטי, סיפור משפחתי מורכב, מאתגר שטומן בחובה הרבה סיפורי משפחה לא פשוטים, סודות… אהבה ושנאה.

6/6/2022

מקסים ומרגש. מומלץ מאוד

30/5/2022

ספר קסום ומרתק הפותח דלתות אל איטליה המקסימה, אל סודות במשפחה ואל יחסים מורכבים והדרך בה נפתרים סיבוכים בקשר. אילו היה לי כל הזמן שבעולם הייתי קוראת בלי הפסקה עד תומו, כמו שרציתי. מאד ממליצה!!!

26/5/2022

נפלא!!!!

25/5/2022

יפה מאוד. אקרא אותו שוב

10/4/2022

התאהבתי בדמויות והתאהבתי באיטליה … ספר נפלא לא רציתי שיייגמר … ממליצה בחום !!!

4/4/2022

מושלם. לא יכולתי להניח מהיד עד לסיומו.

30/3/2022

רומן קליל שמתרחש באיטליה ומספר על הקשיים והלחץ שחוות הנשים במשפחה מהסבים וההורים עם

15/3/2022

וואוו ספר נהדר. אהבתי את הדמויות ואת ההתפתחות שלהן לאורך הספר. כל כך התרגשתי איתן, בכיתי איתן וצחקתי איתן. ממליצה על הספר בחום. התיאורים של איטליה הם עוד בונוס לספר

1/3/2022

סיפור מרגש שמחזיר אמונה בזכות לאהוב.

16/1/2022

זהו לא רומן רומנטי רגיל, אבל ווואאווו, מרגש בטירוף. ספר עמוק, ממליצה בחום.

11/12/2021

מקסים, מקסים. הנאה לאורך כל הספר. מומלץ, מיוחד.......

2/12/2021

מרתק

20/11/2021

יפה, רומנטי, חכמת חיים, כתוב היטב וביקור וירטואלי באיטליה. מומלץ!

10/10/2021

נפלא!! סוחף ועלילה משגעת!

28/9/2021

ספר מדהים מעניין וסוחף נהניתי מאוד

24/9/2021

אהבתי!

13/9/2021

עוד סיפור מעולה של סופרת נפלאה. הספר זורם, מרתק, מספר סיפור נפלא של כמה דורות שאהבה ענקית מחברת בניהם ומאירה את הסיפור המשפחתי. מומלץ בחום. ובכלל, סופרת מעולה, קראתי את כל ספריה ונהניתי ממש

30/8/2021

אהבתי מאוד, בכיתי, התרגשתי ואפילו התעורר בי כעס וחמלה… ביחד. ממליצה בחום

28/8/2021

מצוין

19/8/2021

ספר נפלא. בלעתי אותו ונהניתי מתחילתו ועד סופו

2/8/2021

מרתק. אין מילים

5/5/2021

ספר מעניין ומעמיק על אחדות משפחה סודות וגילוי העצמי ושבירת גבולות. פשוט מדהים

3/5/2021

מקסים. מרגש. סוחף. קשה להניח מהיד. מומלץ בחום לסוף שבוע.

27/4/2021

מקסים , מרגש , קראתי בנשימה אחת .

20/3/2021

ספר נפלא קולח שקשה להפסיקו. הנאה צרופה מובטחת.

15/3/2021

ספר מקסים, מרגש, מפתיע..

14/3/2021

רומנטי ומתוק מלא איטליה על ריחותייה וטעמייה .ספר כייפי

6/3/2021

סוחף אי אפשר להפסיק לקרוא

6/3/2021

קסום!

28/2/2021

ספר מרגש ורגיש כמו כל הספרים של לורי נלסון ספילמן. ממולץ בחום!

22/2/2021

ספר מדהים ומרגש!

20/2/2021

מקסים ומרגש, לא ניתן להפסיק לקרוא. סופרת מצויינת, גם הספרים האחרים שלה מקסימים

17/2/2021

מקסים ושובה לב כאחד!!!

13/2/2021

מרגש, מדהים, מטלטל ועוד ועוד... פשוט תענוג, לא הצלחתי לנתק את הספר מהידיים שלי ממליצה בחום למי שרוצים להיזכר בדברים החשובים בחיים

11/2/2021

ספר נהדר, כתוב יפה, זורם חלק, סיפור מדהים! שזור בחכמת חיים. תודה על החוויה ❤

6/2/2021

מרתק!

6/2/2021

מצוין

27/1/2021

ספר מקסים! ממש ממתק ליום סגריר, התחלתי אתמול ולא יכולתי להפסיק עד שסיימתי. סיפור על אהבה ומשפחה, הגשמה עצמית ואומץ, שזור בנופים המקסימים של איטליה.

21/1/2021

לא יכולתי להפסיק לקרוא. כתיבה מרתקת כמו תמיד

8/12/2020

מהמם! המלצה חמה מאוד

6/12/2020

ספר מרגש .לא הצלחתי להניח אותו

1/11/2020

מאוד אהבתי ספר קולח, מעבר בין תקופות מעניין מאוד. לא יכולתי להפסיק לקרוא.

3/10/2020

מרתק, כיפי, קליל ובו בעת נוגע ללב ולא ספר ששוכחים

2/10/2020

מרגש סנטימנטלי מחמם את הלב

23/9/2020

יפה ומהנה

21/9/2020

ספר נפלא... כתוב כ.כ. אותנטי כ.כ סוחף. לא הנחתי עד לסיומו.

7/9/2020

מקסים כתיבה זורמת. נופי איטליה והמאכלים מפתים ביותר. מומלץ ביותר.

6/9/2020

הספר כתוב ברגישות רבה. נפלא.

1/9/2020

ספר פשוט נפלא, רומנטיקה במיטבה, אהבתי את המסע אחורה וקדימה בשנים, תיאורים מרהיבים של איטליה שהכרתי ושאני כל כך אוהבת, היו קטעים שנונים, מצחיקים, מקבלים ים של הארות, בקיצור - מושלם וחבל שנגמר

26/8/2020

תענוג צרוף!! ספר סוחף מהנה שקשה מאוד להוריד מהידיים. העלילה מרתקת והתיאורים מחיים את הסיפור עד שהקורא מרגיש כאילו הוא עצמו בחוף באמאלפי...

25/8/2020

ספר מקסים ביופיו!! נהניתי מכל רגע בקריאה!!מומלץ למי שאוהב את איטליה הקסומה ונופיה המרהיבים!!

15/8/2020

הרבה זמן הספר חיכה לי... וכשהתחלתי לקרוא היה קשה להפסיק.

9/8/2020

24 שעות של עונג צרוף, בלי לעזוב את הדפים. צללתי לתוך סיפור חיים כתוב לתפארת. היה לי עונג צרוף

7/8/2020

ספר על אהבה מוחמצת של כמעט כל גבורי הספר, ועל השינויים שהם עוברים תוך כדי המשך הקריאה בספר. ספר מרתק

2/8/2020

אהבתי באתי בלי ציפיות והתאהבתי

2/8/2020

נהנתי , הספר מרגש וקליל

1/8/2020

מרגש

1/8/2020

מאוד נהניתי, לא יכולתי להניח אותו מהיד.

30/7/2020

ספר יפיפה, כתוב ברגישות. נקרא ביומיים בארבע שעות בהנאה מרובה

30/7/2020

ספר כייף לחופשה, לקייץ ולחיוך

27/7/2020

מומלץ מאוד! ספר מרגש!

23/7/2020

מקסים

22/7/2020

מהמם,מושלם,סוחף.מומלץ בחום!!!!

17/7/2020

מצוין

15/7/2020

ספר מקסים

15/7/2020

סיפור מרתק ומרגש

14/7/2020

סיפור מהמם ומרגש! כתוב נפלא במיוחד אהבתי את תיאורי הנוף באיטליה

12/7/2020

ספר קסום. בהחלט שווה קריאה

11/7/2020

ספר מקסים לאורך נופי איטליה הקסומים אהבתי

10/7/2020

נהניתי מכל רגע

5/7/2020

מומלץ ספר עם בשר מבאס שהוא נגמר

3/7/2020

מקסים

2/7/2020

סיפור כובש ומרתק לא יכולתי להניח מיד. כמו ספריה הקודמים הסיפור מלא במציאות ובתיאורים צבעוניים המעבירים תחושה שהקורא נמצא במקום מומלץ מאוד!

30/6/2020

ספר שהוא טיול בנופים המדהימים של איטליה היפה ובמסע לתוך הנפש. שווה קריאה

28/6/2020

מומלץ, יפה, מרגש. כתיבה נוגעת ללב, תיאורים נהדרים של איטליה. ספר מהנה ומדוייק.

27/6/2020

מדהים. מסקרן, חוויתי ומרגש מאד

26/6/2020

ספר קולח מרתק מרגש לא יכולתי לעזוב עד הסוף

24/6/2020

ספר מקסים ומרגש

24/6/2020

ספר קליל וזורם מצד אחד ומצד שני מעורר מחשבות. הזכות לאהוב, לדעת ולהבין שרצוי לא לשמור סודות בבטן.

20/6/2020

פשוט נהדר! אין מילים אחרות... נהניתי מהכל- העלילה, הדמויות, הכתיבה המשובחת. תענוג.

18/6/2020

ספר חביב ומהנה.

18/6/2020

אתרע מזלי לקרוא את הספר בזמן אישפוז בבית חולים. עפתי עם הספר לגרום איטליה האהובה עלי. נהניתי מאוד.

6/6/2020

ספר נהדר. קראתי בנשימה אחת.

5/6/2020

ספר מופלא וקסום

2/6/2020

ספר שנקרא כמעט בלי לעצור. עם מקצב איטלקי,ספר שיכול גם לעורר השראה לשינו, לרגעים קסומים, שמורידים דמעה, ומכווצים גרון. אהבתי

28/5/2020

סיפור קסום ומרגש אהבתי כמו כל הספרים של הסופרת. ממליצה בחום

23/12/2024

ספר מעולה ומרגש, הקריינית הייתה נהדרת.

12/8/2024

ספר מתוק שמשתפר יותר ויותר במהלך הקריאה עד שאי אפשר להפסיק

13/5/2024

מעולה... שונה כ"כ מהספרים שאני נוהגת לקרוא ולכן בשבילי הוא מיוחד אפילו יותר - סיפור יפייפה וכתיבה מעולה... הולכת לקרוא את יתר הספרים של הסופרת הזו ❤

26/1/2024

סיפור יפה, מרגש

5/10/2023

מקסים

31/8/2023

ספר מעניין ומרתק.

17/10/2022

נחמד נעים וקולח. מלא אופטימיות אהבה ואמונה בפוטנציאל שטמון בכל אדם. גם אם הוא לא מממש אותו במלואו. החשוב ביותר זה לנסות ולעשות את השינוי.

25/9/2022

מהנה, ספר טיסה מושלם.

10/6/2022

סיפור מקסים, שמתחיל נחמד, ומתגלגל לסיפור מעניין ימרתק. ולסוף מפתיע.

27/4/2022

ספר מקסים , עושה חשק לבקר באיטליה , אהבתי איך הדמות הראשית התקלפה לאט לאט

13/4/2022

ספר נחמד וקליל לקריאה

26/3/2022

נחמד

22/12/2021

מעניין מאד.נקרא בנשימה אחת.מבא מעניין על אמונות בחיים ומבט כיפי על איטליה.

5/11/2021

ספר מתקתק וכיף לקרוא מאד נהניתי

9/9/2021

קריא וזורם

15/3/2021

מעט קלישאתי, ועדיין מהנה וזורם, נחמד

13/2/2021

ספר חביב.

8/2/2021

ספר מקסים אבל לא ממש רומן רומנטי...

22/1/2021

ספר פשוט נהדר, כיף לקריאה.

15/12/2020

התלבטתי. הספר קריא מאד, ורומן לנשים צעירות. הרבה קלישאות וצפוי מאד. עם זאת יש בו רגישות ואולי אפילו תבונה.

5/11/2020

נחמד מאוד

24/10/2020

משעמם למדי, אפשר לוותר

18/10/2020

ספר שנכנס ללב, עם תובנות יפות על החיים. קצת ארוך אבל שובה. גרם לי להזיל כמה דמעות. מומלץ!

5/10/2020

ספר נעים ומרגש.

18/9/2020

מרגש

7/8/2020

מקסים. כמו כל ספריה

30/7/2020

יופי של רומן לימי הקיץ החמים. הייתי מקצרת קצת את פיתולי העלילה ולכן מורידה לו כוכב אחד.

17/7/2020

זורם, כיפי ועושה חשק לטייל באיטליה.

22/6/2020

ספר מאד נחמדומלטף.

9/6/2020

עוד ספר מקסים וקסום מבית היוצר של ספילמן. נקרא בנשימה אחת. קצת מתקתק, אבל מענג ומהנה וגם כולל תובנות מעצימות לחיים.

7/6/2020

כמו סרט קומדיה רומנטית שכתוב על פי כל כללי הז'אנר כך הספר הזה, המכיל אהבה, באהבה. סיפור שכביכול ידוע מראש, המצליח גם להפתיע ולרגש. כיף.

7/6/2020

קליל וקריא. אסקפיזם מושלם

5/6/2020

סיפור שחוצה דורות, ומעביר מסר שעיקרו, לא לוותר על האני העצמי, ובעיקר לחיות את החיים במלואם. סיפור על אהבה עמוקה, עצב והקרבה עצומה שמאזנת בין רוע אנושי, בגידות וקנאה לבין האופטימיות של האהבה.

6/12/2024

קצת שחוק

15/10/2024

הכתיבה קולחת והקריאה טובה. עבורי הספר היה רומן רומנטי ואני פחות אוהבת את הז׳אנר הזה.

18/9/2024

נחמד מאוד,קליל אך בו זמנית עוסק בנשק עתיק יומין של נשים מדוכאות ,מנוצלות ומושפלות - רכילות, דעות קדומות ולשון הרע . לאומתן מתגלות הנשים החופשיות, האוהבות והחומלות.

27/7/2022

סיפור נחמד.

7/6/2022

כתיבה זורמת אבל דמות ראשית מעצבנתתת גם רומנטי ומתקתק מידי לטמי דיי סאחי

9/1/2022

ספר חביב קצת ארוך..לא משהוא מיוחד..קיטיצ'י

10/11/2021

קריא ומלא חיים אך רדוד וצפוי. נחמד עבור טיסה או נופש , לא יותר.

4/10/2020

רומן רומנטי חמוד וקריא המתרחש ברחבי איטליה.

26/8/2020

לא רע, לא מבריק

14/6/2020

בימים טרופי קורונה אלה הספר נותן קצת פרספקטיבה לזמן שמחזיר אותנו לאיטליה היפה .

21/7/2024

רוב הספר הארוך הוא סיפור טרגי

28/2/2021

ספר ששוכחים דקה אחרי שסיימתם לקרוא

8/2/2024

ספר מרתק , כתיבה מעולה אהבתי

20/7/2020

משמעותית פחות טוב מהקודמים ומעט ילדותי.

הזכות לאהוב לורי נלסון ספילמן
הקדמה
 
 
לפני שנים רבות, בכפר טְרֶספּיָאנוֹ שבאיטליה, חייתה ילדה ששמה פִילוֹמֵנה פוֹנְטָנָה, ששנאה בכל לבה את אחותה הצעירה מריה. הטינה נבטה בלבה עוד ביום שראתה אותה לראשונה מעורסלת בזרועות אִמן. ומכיוון שמריה גדלה והיתה לילדה יפהפייה, גברה מרירותה של פילומנה, שהיתה חסרת כל חן.
 
הקנאה הלכה והתעצמה כשהשתיים הגיעו לגיל הנעורים. קוֹזימוֹ, ארוסה של פילומנה, חמד דווקא את אחותה הצעירה מריה והציק לה בלי הרף. מריה ניסתה בכל כוחה להדוף את חיזוריו הלא־רצויים, אך אחותה הבכורה האשימה אותה בכל זאת, ואף הזהירה אותה: "אם תגנבי לי את קוזימו, תדבק בך קללה: לעולם לא תדעי אהבה, וכמוך גם כל בת שנייה שתיוולד אי־פעם במשפחת פונטנה."
 
באחד הימים הצטרף קוזימו לפיקניק של משפחת פונטנה, ובשלב מסוים, כאשר חשב שאיש אינו רואה, תפס את מריה על גדת הנהר ונישק אותה בכוח. לפני שהספיקה הנערה להדוף אותו, הגיעה לשם אחותה פילומנה, ומכיוון שראתה את הנשיקה בלבד, רתחה מזעם. היא הרימה חלוק נחל והשליכה אותו בכוח על אחותה. האבן פגעה בעינה של מריה, עיוורה אותה ועיוותה את פניה לעד. מריה שוב לא נחשבה ליפהפייה, ובסופו של דבר לא נישאה מעולם.
 
היו שראו בכך צירוף מקרים, ואילו אחרים טענו שזוהי נבואה שמגשימה את עצמה, אך איש לא היה יכול לחלוק על העובדות: מיום שהטילה פילומנה את הקללה, לפני כמאתיים שנה, כל בת שנייה במשפחת פונטנה לא הצליחה למצוא אהבה שהאריכה ימים.
 
 
 
1
 
אמיליה
 
הווה
ברוקלין
 
 
חמישים גלילי קָנוֹלי מצטננים על תבנית האפייה שמונחת לפני. כדי להשלים את המילוי המתוק שבו אמלא אותם, אני סוחטת את עודפי המיץ מהדובדבנים המסוכרים החתוכים, ובבחישה זהירה מוסיפה אותם לתערובת הלבנבנה שיצרתי מגבינת ריקוטה, שמנת ואבקת סוכר. מבעד לחלון הזכוכית העכור שבין המטבח למעדנייה אני מעיפה מבט אל חלקה הקדמי של החנות. שקט שורר הבוקר במעדניית לוּקֵזי, כמו בדרך כלל בימי שלישי. סבתי, נוֹנָה רוזה פונטנה לוקזי, עומדת מאחורי הדוכן ומסדרת את המכלים העשויים פלדת אל־חלד, שמלאים בזיתים, בפלפלים קלויים ובפֵטָה. אבי נושא בידיו מגש גדוש פרוסות פְּרוֹשוּטוֹ, יוצא מהמטבח דרך דלתות המטוטלת וניגש אל תיבת הבשרים הקרים שבחנות. שם, בעזרת מלקחיים, הוא עורֵם את הפרושוטו בין הפַּנצֵ'טה לקָפּיקוֹלָה.
 
בחזית החנות, מאחורי הקופה הרושמת, אחותי הבכורה דאריָה משעינה את גבה על דוכן הממתקים, ואגודליה נוקשים בסלולרי שלה. כנראה היא כותבת לאחת החברות שלה ומתלוננת על בעלה דוֹני או על הבנות. ברמקולים נשמע קולו של דין מרטין בשיר "That's Amore" - "זוהי אהבה" - מזכרת אחרונה מסבי המנוח אלבֶּרטו, שהתעקש להעניק צביון איטלקי למעדנייה שלו, גם אם השיר המסוים הזה הוא שיר אמריקאי ששר זמר אמריקאי. אין לי התנגדות לטעמו המוזיקלי של סבי, אבל מבחר המוזיקה האיטלקית שלנו כולל שלושים ושלושה שירים בלבד, ואני מסוגלת לשיר אותם מילה במילה גם מתוך שינה.
 
אני מחזירה את תשומת לבי לקנולי וממלאת אותם בקרם, ותוך כדי כך אני מפליגה בדמיוני אל הסיפור שהתחלתי לכתוב במחברת שלי. המוזיקה סביבי נמוגה, ריח המאפים נגוז, ובדמיוני אני נמצאת אי־שם, בסוֹמֶרסֶט שבאנגליה:
 
 
 
היא ממתינה על מזח קְליבְדוֹן ומשקיפה על הים, על השמש השוקעת המנצנצת על אדוות המים. מישהו קורא בשמה. היא מסתובבת ומקווה לראות את אהוב לבה. אבל שם, בין הצללים...
 
 
 
צלצול חד של הפעמון שמעל הדלת מעיר אותי מהרהורי. אני מרימה את משקפי אל מרום אפי ומציצה מבעד לזכוכית. אמנם אני חולמת להיות סופרת דגולה, אבל ברגע זה מסקרן אותי לראות מי נכנס לחנות.
 
גברת פוֹרטינוֹ. היא אוחזת בידיה זר גֶרבֶּרות כתומות וצהובות. שערה הכסוף אסוף בפקעת רפויה, ומכנסי הבד הבהירים מבליטים את גזרתה הדקיקה. מאחורי דלפק הבשר, אבי מזדקף למלוא מאה ושמונים הסנטימטרים שלו ומשתדל לכווץ את בטנו שמשתפלת מעל הסינר. נונה מביטה בהתרחשות בפרצוף קפוץ, כאילו לגמה כוס חומץ.
 
"בּוֹנג'וֹרְנוֹ, רוֹזָה," מצייצת גברת פורטינו וחולפת על פני דוכן המעדנים.
 
נונה מפנה לה עורף וממלמלת, "פּוּטאנה." מופקרת.
 
גברת פורטינו עושה את דרכה אל חלון הזכוכית שלידי, שמצדו השני הוא מראָה אטומה, וסוקרת בו את בבואתה. כך היא עושה תמיד לפני שהיא ניגשת אל דוכן הבשר של אבי. ברור לי שהיא לא רואה אותי מבעד לזגוגית, ובכל זאת אני נסוגה קצת כשהיא בודקת במהירות את השפתון שלה (גוון ורוד בדיוק כמו חולצתה) ומחליקה קלות את שערה. לבסוף, כשהיא שבעת רצון, היא פונה אל אבי, שניצב מאחורי דוכן הבשר.
 
"בשבילך, לֵאוֹ." היא מחייכת ומושיטה לו את הפרחים.
 
סבתי נושפת בבוז, ממש כמו אווזה שרושפת על כל מי שמעז להביט באפרוח שלה. אלא שה"אפרוח" הזה - בעלה של בתה המנוחה - הוא גבר בן שישים ושש, שהתאלמן לפני עשרים ושבע שנים.
 
אבי המקריח לוקח את הגרברות בלחיים סמוקות. כבכל שבוע, הוא מודה לגברת פורטינו, ובכל זאת מלכסן מבט מהיר לעבר סבתי, שבוחשת את הפטריות המוחמצות ומעמידה פנים שהיא שקועה בענייניה.
 
"שיהיה לך יום נעים, לֵאוֹ," גברת פורטינו אומרת, ובנפנוף יד קל מסתובבת והולכת לדרכה.
 
"גם לך, וירג'יניה." ידו של אבי מחפשת את האגרטל מתחת לדלפק, בעוד עיניו עוקבות אחרי גברת פורטינו שמתרחקת לאורך המעבר. לבי דואב על שניהם, אבל כולנו ממהרים לחזור לשגרת יומנו.
 
כעבור כעשר דקות הפעמון מצלצל שוב, והפעם גבר גבוה נכנס לחנות. אני נזכרת שגם בשבוע שעבר הוא בא וקנה עשרה קנולי - גבר זר בלבוש מהודר, שלפי המראה שלו שייך לבוורלי הילס ולא לברוקלין. הוא מדבר עם אבי וסבתי, וכשאני ניגשת אל דלתות המטוטלת, אני שומעת קטעים מן השיחה.
 
"הקנולי הכי טובים בניו יורק, אין מה לדבר."
 
צחקוק של שמחה נפלט מגרוני, ואני מקרבת את אוזני אל המרווח הדק שבין הדלתות.
 
"בשבוע שעבר הבאתי אותם לפגישת צוות, ואנשים פשוט טרפו אותם. בזכותם אני מנהל החשבונות האהוב ביותר במוֹרגֶן סטֶנלי כרגע."
 
"כמה טוב לשמוע," אבי אומר. "מעדניית לוקזי פועלת משנת 1959. כל המאכלים הם תוצרת בית."
 
"באמת? אולי אני יכול להודות אישית למי שהכין את הקנולי?"
 
אני מזדקפת בגאווה. בעשר השנים האחרונות לא קרה מעולם שמישהו ביקש להכיר אותי, ובוודאי לא להודות לי.
 
"רוזה," אבי אומר לסבתי. "אולי תוכלי לקרוא לאמיליה?"
 
"אוי, אלוהים," אני לוחשת. בתנועה מהירה אני תולשת מעל ראשי את רשת השיער, משחררת מהגומייה את שערי החום העבות ומצטערת שלא חפפתי אותו הבוקר. אני בקושי שולטת באצבעותי כשאני מתירה את הסינר ומיישרת את משקפי. בהיסח הדעת אני מניחה אצבע על שפתי התחתונה.
 
הצלקת הדקיקה כבר נעשתה חלקה וכמעט שקופה בעשרים השנים שעברו מאז. ובכל זאת היא שם, קצת מתחת לשפה. אני יודעת שהיא שם.
 
דלתות המטוטלת נפתחות בדחיפה, ונונה רוזה מגיחה מביניהן, גופה הנמוך והמוצק תוקפני ומאיים. "קופסת קנולי," היא אומרת בשפתיים קפוצות. "פְּרֶסטוֹ." מהר.
 
"כן, נונה. צודקת." אני שמה בקופסה שלושה קנולי טריים, שמילאתי זה עתה, אבל כשאני פונה אל דלתות המטוטלת, היא חוטפת את הקופסה מידי.
 
"תחזרי לעבודה. יש לך הרבה עבודה."
 
"אבל נונה, הלקוח אמר..."
 
"הלקוח הוא בן אדם עסוק," היא אומרת. "אין סיבה לבזבז לו את הזמן." והיא יוצאת מהמטבח עם הקופסה.
 
אני מביטה אחריה בפה פעור, עד שדלתות המטוטלת מאטות את נדנודן ונעצרות. "סליחה," אני שומעת אותה אומרת בקול נמרץ, "האופה יצאה מוקדם היום."
 
אני נרתעת בתדהמה. מה זה צריך להיות? אמנם לא ציפיתי לסיפור אהבה - אני לא עד כדי כך טיפשה - אבל בהחלט התחשק לי לשמוע מישהו מתפעל מהמאפים שלי! איך נונה מעזה לגזול ממני את זה?
 
מבעד לזגוגית אני רואה שהאיש מפטפט עם דאריה כשהוא משלם תמורת בקבוק משקה קל מתוצרת בְּרָוָואצי. הוא מרים לרגע את הקופסה הלבנה שאני הכנתי לו - ונונה נתנה לו - ויש לי הרגשה שהוא משבח שוב את הקנולי שלי.
 
די! לא אכפת לי מה נונה תגיד, או עד כמה זה נראה אנוכי. אני יוצאת לשם.
 
בדיוק כשאני מסירה את הסינר, עיניה של אחותי מופנות לרגע אל הזכוכית. היא לא יכולה לראות אותי דרך המראה, אבל היא בוודאי יודעת שאני מסתכלת. אני מביטה בעיניה. באטיות, בתנועה כמעט בלתי נראית, היא מנידה את ראשה לשלילה.
 
אני נסוגה ונשימתי נעתקת לרגע, כאילו חטפתי מהלומה. אני נשענת על הקיר ועוצמת את עיני. היא בסך הכול מנסה להגן עלי מפני הכעס של נונה. הרי אני בת שנייה במשפחת פונטנה. סבתי לא תיתן לגבר המהוגן הזה, חובב הקנולי, לבזבז את זמנו עלי - על אישה שלעולם לא תמצא אהבה.