היבטים כלכליים של איכות סביבה

פרק ראשון

מבוא וסקירה היסטורית

 

 

כלכלה וסביבה מהווים שני תחומי דעת שהקשר ביניהם אינו מובן מאליו. הסיבה העיקרית היא שכלכלה נתפסת בתודעה בדרך כלל כדיסציפלינה אשר אחת ממטרותיה היא להצביע על דרכים לצמיחה כלכלית שבין היתר מתקשרת גם להרס סביבתי. בכדי להבין טוב יותר מה זאת "כלכלה סביבתית", עניינו של ספר זה, ניגש תחילה לתיאור התפתחותה של הכלכלה כמו גם חקר האקולוגיה והסביבה. כל תחום ייסקר בפני עצמו.

 

1.1 התפתחות מדע הכלכלה

את המונח "אקונומיה" או "אקונומיקה", שפירושו "כלכלה", טבע הפילוסוף היווני אריסטו1 (384-322 לפנה"ס) בבואו לתאר מדע העוסק בחקר חוקי משקי הבית. מושגים כמו "כלכלה מדינית", "כלכלה פוליטית", "כלכלה חברתית" או "כלכלה לאומית" אמנם שימשו את בני האדם כבר במאה ה-17, אולם השימוש ב"כלכלה" (economics) כשלעצמו הפך שגור רק במאה ה-19 עם פרסום הספר "עקרונות הכלכלה" של אלפרד מרשל2 (1842-1924) בשנת 1890.

 

למושג כלכלה ישנן מספר הגדרות שהנפוצה שבהן נכתבה על ידי אדם סמית3 (1723-1790), פילוסוף וכלכלן סקוטי שעסק רבות בפילוסופיה של המוסר ונחשב לאבי הכלכלה המודרנית. לפי סמית, הכלכלה היא "מדע החוקר את העושר" ולחלופין, "חקר הייצור, ההפצה והחליפין של העושר". ספרו משנת 1776, "מחקר בדבר טבעו וסיבותיו של עושר האומות" ("עושר העמים"), כולל את רעיונותיו החשובים והמשפיעים ביותר בתחום.

 

ג'ון סטיוארט מיל (1806-1873), פילוסוף וכלכלן פוליטי אנגלי, ומההוגים הליברלים המשפיעים ביותר במאה ה-19, פיתח את תורת התועלתנות בתחום הפילוסופיה של המוסר ועסק בלוגיקה ובפילוסופיה מדינית. מיל סיפק הגדרה דומה לזו של סמית כשכתב כי כלכלה היא "המדע המעשי של ייצור והפצת עושר". בקונטקסט של תיאור זה, העושר הוא "מלאי הדברים השימושיים".

 

לימים הגיע אלפרד מרשל, שהסיט את ההגדרה מ"עושר" ל"רווחה" מתוך רצון לתת ביטוי לפעילות כלכלית שלא בהכרח קשורה לכסף או למתכות יקרות. אם כן, הכלכלה לפי הגדרתו עוסקת במכלול ההיבטים החומריים של החיים והפעילות החברתית, המשפיעים על רווחתו של האדם ועל תועלתו.

 

ליונל רובינס (1898-1984) ניסח הגדרה חדשנית כשקבע כי כלכלה היא חקר השימוש במשאבים המצויים בצמצום ומשמשים למטרות שונות. במילים אחרות, מבחינת רובינס הכלכלה עוסקת בחקר המחסור או בחקר השימוש האנושי באמצעים הנתונים במחסור.

 

ב"מחסור" אין הכוונה לבצורת או למחסור ביבול וכדומה כי אם לכך שהעולם בתצורתו הנוכחית לא מסוגל לספק את רצונו של כל פרט ופרט בשלמות. אם כן, רוב המוצרים והמשאבים המצויים בעולם נמצאים "במחסור" ביחס להשלמת רצון כל הפרטים ורווחתם המלאה, ועל בני האדם להפנות את ה"משאבים שבצמצום" אל המקומות שבהם יש להם הכי הרבה ביקוש.

 

בכך למעשה עוסקת תורת הכלכלה, כלומר בהפניית אותם משאבים אל המקומות שבהם בני האדם זקוקים להם יותר מכול — והכול למען רווחתה של החברה האנושית וביסוס רמת חיים גבוהה יותר בקרב פרטיה.

 

1.2 התפתחות מדעי הסביבה

האקולוגיה נחשבת למדע צעיר יחסית ושמה קיים רק משנת 1866, זמן שבו תחומי ביולוגיה רבים כבר היו בתהליכי מחקר. המונח נטבע על ידי ארנסט הקל4 (1834-1919), שקבע כי מדובר ב"תחום מדע העוסק ביחסי גומלין בין יצורים לסביבתם" ובכך למעשה הגדיר לראשונה את חקר הסביבה, הרמה הכוללנית ביותר של הביולוגיה, כמדע.

 

אקולוגים שונים הגדירו את גבולות התחום באופנים שונים, שבכולם הושם דגש על הבנת התפקוד הכולל של מערכות ותהליכים בטבע. ואולם, חלפו שנים עד שמדע זה הוכר כתחום מחקרי בפני עצמו וכאחד ממדעי הסביבה.

 

מדעי הסביבה הם מערך אינטרדיסציפלינרי של מדעים העוסקים ביחסים המורכבים שבין האדם לסביבתו והעוסקים בהם, ממש כמו האקולוגים, ממוקדים בהבנה כוללת של המערכות הטבעיות. עם זאת, עיקר העניין מבחינתם הוא השפעת פעילות האדם על הטבע, בדגש על בעיות סביבתיות אשר נגרמות כתוצאה מפעילות זאת, והשפעתן על בריאות האדם ורווחתו. הצורך בהגברת העיסוק בבעיות סביבתיות נובע מכך שהשפעת האדם על הטבע התעצמה מאז המהפכה התעשייתית במאה ה-19, אשר גרמה לעלייה ברמת החיים ולגידול האוכלוסייה האנושית.

 

תומאס מלתוס5 (1766-1834), ממייסדי תורת הדמוגרפיה, היה הראשון שראה בבעיית ריבוי האוכלוסייה עניין מדעי. הוא אף היה מהראשונים שהפנו את תשומת הלב לבעיות הרעב והתזונה בעולם ולתלותן בקרקע ובאוצרותיה. בשנת 1798 פרסם מלתוס את ספרו הנודע "מסה על עקרון האוכלוסייה" שטענתו המרכזית היא כי שעה שאוכלוסיית העולם מכפילה את עצמה מדי תקופה, קצב ייצור המזון נחלש עקב הלחץ ההולך וגובר על משאבי הטבע, וכך אפוא נגרם צמצום משמעותי בכמות המזון הזמינה לכל אדם. אדרבה, לדבריו אין תורה חברתית או מהפכה שבכוחן למגר את העוני מהחברה האנושית. משמעות הדבר לדבריו היא קטסטרופה ורעב כבד שבסופו של דבר יובילו לצמצום האוכלוסייה.

 

בזמנו, התיאוריה של מלתוס ספגה ביקורת רבה כיוון שלא חזתה את ההתפתחות הטכנולוגית, כמו גם בשל הפסימיות הרבה שבה. עם זאת, ישנם ניאו־מלתוסיאנים שטוענים גם היום כי למרות ההתקדמות הטכנולוגית יש עדיין רעב גדול בעולם, במיוחד בארצות המתפתחות; זאת בעיקר מכיוון שחוסר השוויון בחלוקת המזון עדיין נשאר משמעותי.

 

רעיונות מלתוסיאניים החלו להופיע שוב במאה ה-20. הוגים חברתיים חזרו אל רעיון הסכנה שבגידול אוכלוסייה, אך הפעם לא בחברה המערבית המבוססת אלא בארצות העולם השלישי. מסיבה זו, הדוגלים בדעות אלו שבו אל רעיונות של הגבלת ילודה באמצעות עיקור המוני (כמו בהודו בזמנו) ובאמצעות חוקי ענישה כלכלית לאנשים מרובי ילדים (כמו בסין בזמנו). בפרק החמישה־עשר בספר, אשר מוקדש לנושא האוכלוסייה, ננסה להתייחס לנושא כאל בעיה כלכלית ולהציג את החלופות העומדות בפני משפחה ביחס למספר הילדים שהיא רוצה להביא לעולם.

 

כלכלה ואקולוגיה או כלכלה ונושאי סביבה אחרים נראים במבט ראשון כמו שתי דיסציפלינות חסרות כל קשר. עם זאת, לאחר שתסיימו לקרוא ספר זה סביר להניח שתתקשו להפריד בין כל נושא סביבתי שהוא לבין המרכיב הכלכלי שבו. מכל מקום, כלכלת סביבה דנה בתפר שבין נושאים סביבתיים למיניהם ובין השיקולים הכלכליים הטמונים בהם.

 

כל בני האדם רוצים לחיות בסביבה נקייה יותר, אך גם משתמשים רבות במוצרים דוגמת חשמל שייצורם מזהם את הסביבה. באופן דומה, רוב האנשים רוצים לראות טבע ונוף אבל לא כולם יהיו מוכנים להצטופף לשם כך בבניין רב קומות. אלו הן דוגמאות לבעיות שכלכלת הסביבה מנסה להתמודד איתן, ובמילים אחרות — בעיות הבחירה שתיארנו זה עתה.

 

אם ניקח לדוגמה אדם שקם בבוקר ומתחיל בסדר יומו נוכל לחשוב על פעולות כגון צחצוח שיניים, נסיעה לעבודה, שימוש בחשמל לצורכי תאורה ואחסון מוצרי מזון ועוד ועוד. מה שמקשר פעולות אלו לכלכלת סביבה הוא שלכל פעולה כזאת ישנה עלות שאותה האדם משלם, אבל ישנה גם עלות נוספת של מה שנקרא "השפעה חיצונית", אשר באה לידי ביטוי בשימוש במשאבים אשר מזהמים את הסביבה בתום השימוש בהם.

 

יש מן המשותף למשאבי האוויר בערים, אשר מספקים מצע לשימוש היום־יומי שלנו בהם, ליערות הגשם המושמדים באינדונזיה וגם לדבורים ולחרקים ההולכים ונעלמים: אלה וגם אלה מהווים ספקים של "שירותי חינם", שהטבע נותן והכלכלה האנושית צורכת.

 

מדובר אפוא בשירותים בעלי ערך כלכלי עצום שאיש לא טורח לחשבם או להכיר בערכם עד שהם אוזלים, כאשר כבר מאוחר מדי.6

 

למרות שאנו תופסים את השירותים האלה כמובנים מאליהם, הם המצע הבלתי נראה שעליו נבנות חברות וכלכלות. הם תמיד שם, חופשיים לכל דורש, ולפיכך ציפיותינו כמו גם כלכלת העולם בכללותה מבוססות על ההנחה שכך תמיד יהיה.

 

באופן אירוני, על ידי מתן ערך נמוך מדי לשירותי הטבע, הכלכלות למיניהן מאפשרות ניצול לרעה ואפילו הרס של המערכות שמספקות שירותים אלו. כך למעשה, במקום להגן על נכסיהן הן בוזזות אותם. בד בבד עם מתן התמריץ להרס, יכולתו של הטבע לספק את השירותים פוחתת בהדרגה, וזאת למרות שהאוכלוסייה והכלכלה הצומחות תדיר זקוקות למגוון רחב שלהם. "אין זו הגזמה לטעון כי המשך השחיקה של מערכות טבעיות מסכנת לא רק את קיומו של אורח החיים המודרני אלא בסופו של דבר גם את עצם קיומנו" (Abramovitz, 1998).

 

ככלל, קשה לפתוח עיתון מדי בוקר ולא למצוא בעיה שניתן לשייך להיבט הכלכלי של איכות הסביבה. להלן מספר דוגמאות המכילות שאלות שממחישות את הסוגיה:

 

• אנחנו דור מטריאליסטי שקונה הרבה מאוד. עולה השאלה מה עלינו לעשות עם כל הפסולת הנשארת מהצריכה לאחר שלב השימוש; האם יש לעודד צריכה מופחתת ולהיפטר ממנה, אולי באמצעים זולים יותר? אם כך, באיזו צורה? האם לשרוף? להטמין? אם להטמין אז איפה? ואולי כדאי בכלל להשקיע משאבים נוספים במחזור למטרת שימוש חוזר?

 

• השקעות גדולות בנושאי סביבה נושאות מחיר שנופל בעיקר על כתפי הדור הנוכחי אך גם תורמות לאלה שיבואו אחריו. לפיכך, כיצד אם בכלל עלינו לקחת אותן בחשבון במסגרת קבלת החלטות כמו בניית כבישים, שמירת עתודות קרקע ונושאים אחרים שמעסיקים את המדינה מדי שנה?

 

• האם עלינו להשקיע משאבים כדי לשמר מינים בסכנת הכחדה דוגמת נשרים, זאבים וכו'? האם עלינו לשמר שטחים פתוחים בשעה שצורכי הבנייה הולכים וגדלים? אלו נושאים שעולים תדיר, ולמותר לציין כי ישנו קשר הדוק בין מציאת ערך כלכלי למינים הנכחדים לסוג המדיניות הנדרש.

 

• מהו ערכו של זיהום האוויר באזורים עירוניים צפופים? האם אנחנו משקיעים מספיק במשאבי אנרגיה מתחדשים? לצורך כך יש לתמחר את ערך הזיהום ואת ערך ייצור האנרגיה באמצעים השונים שבנמצא.

 

מדובר במספר מצומצם של דוגמאות אך הוא מצביע על הפוטנציאל הרב שטמון בגישה הכלכלית לניתוח בעיות סביבתיות. היות שהכלכלה הסביבתית היא תחום צעיר למדי, נפנה קודם כול לסקירת ציוני הדרך משנות השישים של המאה ה-20, ראשית תקופת התהוותו של התחום.

 

1.3 אבני דרך בהתפתחות המחקר הכלכלי־סביבתי במאה ה-20

כלכלת סביבה מהווה תת־תחום חדש במדע הכלכלה ומנסה ליישם את העקרונות אשר בבסיס הכלכלה בכדי לדעת ולהבין כיצד החברה שאנו חיים בה אמורה להקצות ולהשתמש במשאבי הטבע והסביבה המקיפים אותנו. הדבר נכון לבעיות מקומיות, לאומיות וכלל עולמיות.

 

כלכלת הסביבה החלה להתפתח במהלך שנות ה-60 של המאה הקודמת, שמסמנות גם את ראשית התנועה הסביבתית בארה"ב (Environmental movement).

 

אחד המאמרים הקלאסיים בתחום פורסם על ידי Boulding (1966). במאמר זה טען Boulding כי עלינו לחדול מלהתייחס לכדור הארץ כמו אל "כלכלת בוקרים" (Cowboy-economics), היות שמדובר בכלכלה שלא מתייחסת למגבלת המשאבים ולפיכך לא יכולה להחזיק מעמד לאורך זמן. במקום זאת, כתב, עלינו להתייחס לכדור הארץ כאל ספינת חלל; כשם שבספינת חלל יש לדאוג לאיזון בין המשאבים הנצרכים לבין אלו הקיימים, כך בדיוק צריך להתייחס לכדור הארץ אם ברצוננו להמשיך לחיות כאן.

 

למרות גילו הצעיר של תחום כלכלת הסביבה, כשישים שנים, מהירות צמחתו המדעית היא בין הגבוהות ביותר במסגרת לימודי הכלכלה על היבטיה השונים. להלן רשימה חלקית ולא מייצגת של הנושאים שהתחום מכסה:

 

• סיבות כלכליות להידרדרות במצב הסביבה

 

• הבנת הקשרים בין אקולוגיה וכלכלה

 

• זכויות קניין על משאבי טבע וסביבה

 

• הזיקה ההדדית שבין צמיחה כלכלית לאיכות הסביבה

 

• הסיכון בשווקים ללא אסדרה סביבתית מתאימה

 

• כימות מוניטרי של נזקים לטבע ולסביבה

 

• כלים במדיניות ציבורית לשיפור מצב הסביבה

 

• ההשפעות המקרו־כלכליות של אסדרה סביבתית

 

• בעיות סביבה "חוצות גבולות" ושיתוף פעולה בינלאומי

 

• אי ודאות וסיכון, והשפעתם על קבלת החלטות במדיניות סביבתית

 

• נושאים אתיים בשימור טבע וסביבה: זכויות של מיני בעלי חיים, זכויות של דורות עתידיים

 

• הקשר שבין גודל האוכלוסייה לעוני ולהידרדרות במצב הסביבה

 

• פיתוח בר קיימא

 

נושא חשוב שילווה אותנו לאורך הספר הוא תמרוץ ומוטיבציה בתחום הסביבתי — מהם הגורמים המשפיעים על המוטיבציה של בני האדם לפעול בהקשר זה או להימנע מפעולה בהקשר הסביבתי. להלן מספר ציטוטים מריאיון שנערך עם חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' ישראל אומן, בגיליון אוקטובר 2010 של כתב העת אקולוגיה וסביבה:7

 

"...אנשים מכלכלים את צעדיהם לפי התמריצים שהם צופים לקבל כתוצאה מהפעולות שהם מחליטים לנקוט...

 

היעדר מנגנונים מתאימים למתן תמריצים הוא ההסבר לדיסוננס בין המישור ההצהרתי שבו הציבור ברובו המוחלט מתבטא בדבר רצונו לחיות בסביבה נקייה ובריאה, בסמוך לאזורים ירוקים, והרחק ממפעלים מזהמים, לבין תרבות האיומים — אקולוגיים וסביבתיים — על איכות החיים בפועל...

 

הפנייה אל הרצון הטוב איננה יעילה. החוכמה בעיצוב מדיניות סביבתית היא לספק תמריצים שיביאו את הציבור לפעול למימוש מטרותיה של המדיניות."

 

כפי שנראה, המוטיבציה קשורה קשר הדוק עם זכויות הקניין ועם העובדה שהחלטה לפעול נוגעת לפרט עצמו או לחברה כולה. ההבדל בין שני אלו יוצר בעיה בתפקוד הרגיל של השוק ולכן הוא נקרא "כשל שוק". כפי שנלמד בהמשך לממשלה ישנו תפקיד חשוב בעניין והוא לתמרץ את אזרחיה להתנהגות חברתית ולהפנמת המחיר האמיתי של התנהגותם.

 

בכל הדוגמאות שהובאו לעיל בעולם, וכמובן גם בישראל, ניתן לחשוב על הבעיה מחד גיסא ועל התמריץ לפתור אותה מאידך גיסא. למשל, עידוד מחזור באמצעות סובסידיות, או לחלופין מסי הטמנה שגורמים לרשויות מקומיות לחשוב על פתרונות כמו מחזור. תרחישים נוספים הם קבלת החלטות ממשלתית ומיסוי הדור הנוכחי במטרה להעביר לדור הבא עולם במצב טוב לפחות כפי שאנו קיבלנו; השקעות כספים או איסור כניסה לאזורים מוגנים לשם שמירה על מינים בסכנת הכחדה; מיסוי כלי רכב ומפעלים מזהמים, שיעודדו פיתוח אלטרנטיבות או סבסוד אנרגיות מזהמות פחות כמו אנרגיה סולרית ואנרגיית רוח.

 

כחמישים שנים של התפתחות התחום הביאו אותנו לנקודת זמן שבה כבר ניתן לעשות סיכום ביניים ולבחון אלו נושאים מהווים בסיס לאופטימיות ואילו — לפסימיות . נתחיל מהקבוצה הראשונה.

 

1.4 סיבות לאופטימיות בנוגע לאיכות הסביבה והטבע

במהלך העשורים האחרונים ניתן לזהות מגמה של ירידת כמויות הזיהום במספר רב של מזהמים. הדבר נכון בעיקר במדינות המפותחות אבל באחרונה מורגש גם במדינות מתפתחות. ישראל איננה יוצאת דופן בעניין זה.8

 

מדיניות של תמרוצים כלכליים הביאה להפחתת הזיהום במגוון רחב של מדינות ובאמצעים זולים יותר. זה תקף בעיקר למשאבי מים ואוויר.

 

נושא הידלדלות משאבי הטבע המתכלים היה בסיס לוויכוח ער בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת כשאחת הדוגמאות הבולטות לפרסומים מאותה תקופה הוא הספר "גבולות הצמיחה" (Limits to growth) של Meadows et al (1972). מסקנת המחקר הייתה כי משאבי טבע כגון נחושת, זהב, עופרת, גז טבעי, נפט וכסף, עתידים להיעלם כליל עד שנת 2000. עם זאת, היות שהחוקרים לא לקחו בחשבון היבטים שונים ובעיקר את נושא הירידה החדה בעלות גילוי מרבצים חדשים, בפועל אף לא אחת מהתחזיות התממשה. לדוגמה, רזרבות הנפט המוכחות הוכפלו בין שנת כתיבת הדו"ח לשנת 1994 (Campbell, 1995). כפי שצוין, הסיבה המרכזית לכך הייתה שיפור טכנולוגי גדול שחל בטכנולוגיות חיפוש המינרלים השונים. סיבה נוספת הייתה היכולת לעבור למשאבים חלופיים, שהלכה והתפתחה.

 

נושא נוסף הוא תיאוריית "מקלט לזיהום". על פי התיאוריה, תעשיות עתירות זיהום אמורות לעבור ממדינות שלהן מדיניות סביבה מחמירה לאלה שיותר מקלות בהקשר זה. בדרך כלל מדובר במעבר של תעשיות אל מדינות מתפתחות ממדינות מפותחות

 

ואולם Copeland & Taylor (1994) הוכיחו כי הנתונים אינם תומכים בהשערה שבבסיס התיאוריה. הציטוט הבא לקוח ממאמרם:

 

 

 

There is little convincing evidence to support the pollution-haven hypothesis. While there is evidence of a pollution-haven effect, it is only one of many factors that determine trade patterns, and there is no evidence that it is the dominant factor.

 

משמעות הדבר היא כי ייתכן שיש אפקט כלשהו אך גם אם כן, הרי שהוא נבלע בין גורמים נוספים ולכן השפעתו מוגבלת.

 

לבסוף, אין הוכחה חד משמעית לכך שמדיניות של שמירת טבע וסביבה גורמת לעלייה במספר הבלתי מועסקים. זאת ועוד, מחקרים שונים הראו זה מכבר כי שמירת טבע משולה להשקעה שיכולה להביא לידי יצירת מקומות עבודה חלופיים.

 

הגורם המשמעותי ביותר שמספק בסיס לאופטימיות הוא שמדינות שבהן ההכנסה לנפש גבוהה משקיעות יותר בהגנה על הסביבה. הכנסה גבוהה לנפש היא תוצאה של צמיחה כלכלית שלפחות בחלקה מקושרת לזיהום. לכן, האבחנה שקיים קשר ישיר בין תוצר לנפש ובין איכות הסביבה אינה טריוויאלית ונדון בה בפרק 19. ניתן כעת לומר שהגידול בהכנסה לנפש מספק לאנשים אפשרות לממש צרכים שהם מעל ומעבר להישרדות אישית, מה שמביא לתוצאה שתיארנו זה עתה.

 

 

1.5 סיבות לפסימיות בנוגע לאיכות הסביבה והטבע

בד בבד עם קיומם של נושאים רבים שמוכיחים כי החברה האנושית יכולה להיות אופטימית בעניין פתרון בעיות סביבתיות, ישנם גם נושאים שמהווים מקור לדאגה:

 

• הראשון מבין כולם הוא משאבי סביבה שחוצים גבולות של מדינות ריבוניות. הדוגמה הקיצונית ביותר לנושא זה היא אפקט החממה שגורם לגזים להיפלט מכל נקודה בכדור הארץ כך שהעולם כולו מושפע מהם ולאו דווקא המדינה הפולטת. מדובר בקבוצת גזים שמכונים גזי חממה ושהמשמעותי ביניהם הוא פחמן דו חמצני. בקצב הפליטה הנוכחי גזים אלה עלולים לגרום לתופעות כמו מדבור, עליית מפלס פני הים, הרס בתי גידול ותדירות גבוהה יותר של אסונות טבע אשר השלכותיהם תהיינה משמעותיות ביותר. ואולם, השלכות אלו ישפיעו רק על חלק מהעולם ובטווח של עשרות שנים מעתה. לעומת זאת, עלות ההפחתה היא מיידית. סיבה זאת יוצרת בעיות פוליטיות של הגעה להבנה על ידי הסכמים מחייבים.

 

• נושא נוסף שמשמש בסיס לדאגה הוא הרס בתי גידול. Balmford et al. (2002), הראו שבעשור בין 1992 ל-2002 קצב איבוד הביומסה העולמי היה 1.2% לשנה בממוצע. הם העריכו שקצב האיבוד הזה עלול לגרום לאובדן מוניטרי למין האנושי ששיעורו כ-250 מיליארד דולר, כלומר כארבעים דולר לכל פרט בעולם. למעשה, המשמעות היא שהריסת בתי גידול לטובת שימושי קרקע אלטרנטיביים איננה משתלמת במבחן הכלכלי, והחוקרים אף מציינים שלוש סיבות עיקריות לכך: חוסר במידע על התועלות, עצם העובדה שרוב התועלות לא נמדדות במנגנון שוק, ולבסוף — מבנה סובסידיות מעוות שגורם לפעילויות כמו חקלאיות להיראות רווחיות יותר מאשר המצב בפועל.

 

• לבסוף, ניתן לציין, פרט לקצב ההידלדלות המהיר יחסית של משאבי הטבע, גם את חוסר השוויון בגישה לסביבה וטבע נקיים במדינות מפותחות לעומת מתפתחות. דווקא באחרונות, שבהן קיימים משאבי טבע ייחודיים, העוני וחוסר ההשכלה גורמים לכך שהשימוש בהם מהווה הלכה למעשה מתכון למשבר עתידי.

 

1.6 מבנה הספר

הספר מורכב משבעה חלקים:

 

חלק המבוא כולל את הפרק הנקרא כעת, פרק המבוא, ושני פרקים נוספים, שבהם מתוארים היסודות למדע הכלכלה (פרק 2) ומבוא ליעילות כלכלית והיבטים סביבתיים (פרק 3).

 

החלק השני מוקדש לכלים שמשמשים כלכלני סביבה בניתוחיהם. מתוכו, פרק 4 ממוקד בהבנת האלמנטים שגורמים לשווקים לפעול בצורה לקויה שעה שהמרכיב הסביבתי מתווסף לניתוח. הדבר מכונה "כשלי שוק". נסקור את אלה מתוכם שקשורים לבעיות סביבה. פרק 5 מוקדש לצורת הניתוח העיקרית של כלכלת הסביבה, קרי ניתוחי עלות־תועלת המפנימים את כשלי השוק לתוך הניתוח הכלכלי המסורתי. פרק 6 שלאחר מכן מרחיב את הדיון בניתוח כלכלי של קבלת החלטות סביבתיות בסקירת מצבים אשר בהם קיים מרכיב של סיכון ואי ודאות בנוגע לקבלת ההחלטות.

 

החלק השלישי של הספר עוסק רובו ככולו בשיטות השונות לכימות כלכלי של שינויי סביבה לטוב ולרע. פרק 7, שפותח חלק זה, דן בהערכה כלכלית אשר מתבססת על שיטות עקיפות. הכוונה לשימוש בשיטות אשר בעיקרן מנסות לכמת ערכים של אזורים טבעיים מחוץ למרקם העירוני, דוגמת יערות, חופים ושמורות טבע. השיטות העקיפות נקראות כך מכיוון שהן מתבססות על קישור השוק שחסר (נניח יער) לשוק שקיים (נניח, עלות ההגעה אליו). פרק 8 מוקדש לשיטות ישירות. כלומר, שיטות אשר בהן מסתמכים על נכונות האוכלוסייה הרלוונטית לשלם מחיר על שינוי סביבתי מסוים. לבסוף, פרק 9, שמשלב בין שתי השיטות, מוקדש לנושא החשוב של הערכה כלכלית של תחלואה ותמותה.

 

החלק הרביעי של הספר עוסק במדיניות סביבתית המהווה יישום של כלי הניתוח שמתוארים בחלק השני עבור הממד הציבורי. יתרה מכך, הכלים שמפורטים בחלק השלישי מאפשרים לנו לבחון כלי מדיניות שונים ולהשוות את היתרונות היחסיים של כל אחד מהם בתנאים שונים. פרק 10 הנמצא בו דן במדיניות סביבתית בתנאי ודאות, ופרק 11 — במדיניות סביבתית וקבלת החלטות במציאות של מידע חסר.

 

חלקו החמישי של הספר פורש בפנינו נושאים נבחרים של משאבי טבע. פרק 12 מתוכו סוקר תיאוריה של ניצול יעיל של משאבי טבע מתכלים. פרק 13 שלאחר מכן מוקדש לדיון במשאבי אנרגיה במציאות שבה רוב האנרגיה מגיעה ממקורות מתכלים (למרות קיומן של חלופות בדמות אנרגיות מתחדשות). בהמשך, פרק 14 בוחן את כלכלת משאבי המים, שבדיוק כמו אוויר נחשב גורם במחסור עם בעיות ייחודיות.

 

החלק השישי של הספר סוקר מגוון נושאים עולמיים. פרק 15 מתעכב על משאב האוכלוסייה. דרך פרק זה ננסה להבין כיצד האוכלוסייה משפיעה על הסביבה ולהפך, וכיצד נושאי סביבה משפיעים על מדיניות של אוכלוסייה מסוימת. פרק 16 סוקר את התחום החדש יחסית של שירותי המערכת האקולוגית כמו גם דרכים שונות להפנמתם במדיניות סביבתית. פרק 17 עוסק בבסיס הכלכלי לניתוח בעיות בעלות ממד של חציית גבולות במדינות ריבוניות. פרק 18 דן בבעיה העולמית הקיצונית ביותר שעמה מתמודד המין האנושי — שינויי האקלים. פרק 19 דן בנושא של פיתוח בר קיימא ובשימוש בשיקולים סביבתיים במדיניות שתכליתה צמיחה כלכלית ורווחה. פרק 20 מהווה כעין יישום של העקרונות הכלולים בפרק 19 במערכת החשבונאות הלאומית.

 

לבסוף, החלק השביעי של הספר מורכב רק משני פרקים. פרק 21 סוקר את הנושאים הסביבתיים בישראל ומתאר את הניסיון לחקור וליישם כלים בכלכלת סביבה בכדי לטפל, לנהל ולפתור נושאים אלו. פרק 22, "אחרון חביב" וקצר, מסכם את הספר.