הוצאת רימונים גאה להוציא לאור את ספר השירה של ויסנטה אוידוברו, אלטסור, אחת הפואמות הגדולות בספרות הלטינו-אמריקאית. הוידוברו נמנה עם המשוררים החשובים של השירה הלטינו-אמריקאית של כל הזמנים ויצירתו השפיעה במישרין ובעקיפין על השירה האוונגרדית בימינו. תפישתו את השירה והאמנות כמשחק, הפרגמטיזם, הייצוג של הסובייקט המצוי בבריחה מתמדת וסימן השאלה שמציבה השירה מול המציאות והפואטיקה הניסויית, הם מעמודי התווך של השירה המודרנית בספרדית גם במאה ה-21.
יצירת המופת של אוידוברו, אלטסור, היא שירה של צניחה לא בחזרה אל האדמה אלא אל תוך החלל בשפה חדשה החותרת לשורשיות-יתר. העלילה מתארת צניחה של הגיבור, מין חיה מטפיזית, מלאת ייסורים שנישא על מצנח ולא על כנפיים בציר הזמן, בסדרה אינסופית של התחלות ואסונות בעולם הסובב אותו ובנפשו פנימה. זה מסע חיפוש נואש למשמעות חייו.
לפניכם תרגום עברי ראשון ליצירת המופת הזו, הפותח פתח לשירה האוונגרדית של ראשית המאה ה-20, לתהליך הדינמי של התהוותה ולהיכרות עם משורר דגול, שקרא תיגר לתפישה השירית של בני-זמנו ושאף לשירה שתמצא את עצמה מחדש פעם אחר פעם.
מנחם ארגוב, מתרגם הפואמה, תרגם את ספר התלאות של פרסילס וסיחיסמונדה וחמש נובלות אקסמפלריות (עם אסף אשכנזי) מאת מיגל דה סרונטס בהוצאת "כרמל", את ספר הנסים של גברתנו הקדושה מריה, מאת גונסלו דה ברסאו שיצא בהוצאת "אח", כמו כן, תרגם את הרוזן לוקנור מאת חואן מנואל וספר האהוב הטוב מאת חואן רואיז, שראו אור בהוצאת "מאגנס"
הפואמה הגדולה אלטסור של אוידוברו הוא הניסיון השירי הרדיקלי ביותר בעידן המודרני. זו שירה שנושאה סיפור עלילה לא של גיבור אלא של משורר המצוי ברקיעים משתנים של הלשון. לאורך כל שבעת השירים אנו רואים את אלטסור משעבד את הלשון בין אלימות לאהבה. הוא נע בין שיבוש והתפלגות ועד למזיגה וקרבה אינטימית.
אוקטביו פס, זוכה פרס נובל לספרות 1990
