סיירת המדע 27 - תעלומת הכאב

אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כַּאֲשֶׁר רָצִינוּ לָדַעַת לָמָּה אֲנַחְנוּ סוֹבְלִים מִכְּאֵב, הֶחְלַטְנוּ לְהִכָּנֵס לְגוּף אֱנוֹשִׁי וְלִרְאוֹת מָה קוֹרֶה בּוֹ כַּאֲשֶׁר סוֹבְלִים מִכְּאֵב. בַּדֶּרֶךְ הִגַּעְנוּ לְבִצָּה, וְהָאֲדָמָה פָּעֲרָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אוֹתָנוּ (מַמָּשׁ!), הָיִינוּ בַּחֲקִירָה אֵצֶל חוֹקֶרֶת קְשׁוּחָה וְנִפְגַּשְׁנוּ עִם כֹּחוֹת הַצַּנְחָנִים. אֲנִי מְשֻׁכְנָע שֶׁלֹּא תַּאֲמִינוּ אִם אֹמַר לָכֶם שֶׁאֲנַחְנוּ כְּבָר יוֹדְעִים מָה זֶה פְּצָצוֹת לַגַּבּוֹת... בְּקִצּוּר, עַכְשָׁיו כְּשֶׁעֲדִי אוֹמֶרֶת לִי לִפְעָמִים, ״אָחִי, אַתָּה תּוֹתָח!״ שְׁנֵינוּ מִתְפּוֹצְצִים (מִצְּחוֹק).

 בְּסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מָה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה.