ג'אגהֶד
ריברדייל ידועה בתור ״עיר עם שמחת חיים!״ אבל כשנשארים בה די זמן, מתחילים להבין עד כמה החיוכים המזויפים האלה רק מסווים קופת שרצים ענקית. כמובן, כל עיר קטנה והסודות שלה, אבל אפילו אלה מאיתנו שגדלו כאן, שחיו כמוני את כל חייהם בריברדייל, מזדעזעים ממה שיוצא מתוך תיבת הפנדורה הזאת.
תסמכו עליי, מי כמוני יודע. לאחרונה אני מבין שכל מי שחשוב לי בחיי מסובך במלודרמה כזו או אחרת בסגנון דיוויד לינץ'.
ריברדייל היא גם עיר במסורת ציוריו של רוקוול: הילולת הפנקייקים של חצות בסוף החורף, כשכפור מכסה את חלונות בית העירייה ואדים מסתלסלים מפינו אם וכאשר אנחנו מעיזים לצאת החוצה. או סוף השבוע של סיום הלימודים בתיכון ריברדייל, פולחן של התגלמות האמריקנה, שכמו צולם לתוכנית טלוויזיה: פוטבול, ריקודים וגאווה של עיר קטנה.
אבל הכי חביב עליי באופן אישי — באמת, הדבר היחיד שאי־פעם היה משמעותי לי — הוא פסטיבל הקיץ השנתי של 4 ביולי. בדרך כלל בטי, ארצ'י ואני היינו מגיעים יחד לפסטיבל, זוללים נקניקיות וצמר גפן מתוק ובודקים את המיומנות שלנו במְכל ההטבעה (בטי תמיד הייתה הכי טובה בזה). בערב, ארצ'י ואני היינו נוסעים לראות את הזיקוקים בסֶנטֶרוויל, בטי הייתה נשארת לראות את המופע של ריברדייל עם אחותה פולי (לא היה אכפת לה להיות הגלגל החמישי לפולי וג'ייסון, החבר של פולי שלאחרונה צמוד לה לתחת יותר ויותר). פסטיבל הקיץ הוא ממש הקטע שלנו, וככה היה תמיד. ארצ'י ואני בילינו שם עוד לפני שידענו ללכת, בזכות ההורים שלנו. בטי התחילה להצטרף אלינו בסביבות כיתה א', וזה הקטע שלנו מאז.
או, נכון יותר לומר: זה היה הקטע שלנו.
כי בקיץ הזה הכול השתנה. בטי נסעה ללוס אנג'לס, להשחיז את כישורי הכתיבה שלה בהתמחות במגזין 'הלו גיגלֶס' (שלא לדבר על זה שפולי וג'ייסון נפרדו פרידה אפית שהותירה אדמה חרוכה, עיֵין 'מלחמת רוז ברוז'). וארצ'י היה עסוק בקבלנות בניין עם אבא שלו...
האמת, לא ראיתי אותו הרבה בזמן האחרון. אני לא יודע. אל תשאלו אותי על זה.
ואני? עד עכשיו קיץ רגיל. אני עובד בלילות בדרייב־אין טוַויילַייט, מנסה להרוויח קצת כסף, להישאר מחוץ לבית, ומחוץ להישג היד של אבא שלי...
להימצא מחוץ להישג יד של אנשים זאת המומחיות שלי. אני מסתכל על דברים מרחוק, וכותב אותם.
בינתיים, אם כי אף אחד מאיתנו לא ידע את זה אז, הרחק בניו יורק חייתה אשת חברה צעירה שאננה בשם וֶרוֹניקה לוֹדג' את הגרסה האישית שלה ל'אחת שיודעת', באדיבות חשבון הבנק ללא תחתית של אביה, איש עסקים בשם היירם לודג'. להורים של ורוניקה היה חשבון לא סגור עם ריברדייל, אבל היי — לא היה לזה שום קשר אלינו.
טוב, ככה חשבנו לפחות.
על פי תיאוריית אפקט הפרפר, לגורמים פעוטים יכולות להיות השפעות קטסטרופליות בלתי צפויות. פעולה אחת. גלים של אדוות. תוצאה שאיש לא יכול לחזות.
זה מה שקרה לנו באותו קיץ. לארצ'י, בטי, ורוניקה ולי. ב-3 ביולי. החג רבץ לפתחנו כמו הבטחה שהופרה. היינו נפרדים זה מזה אבל שזורים זה בזה בדרכים שלא יכולנו לצפות. פרפרים קטנים וטיפשים, מנפנפים בעיוורון בכנפינו.
.jpg)
