בשבח הצללים

כיום, כשחובב בנייה מבקש לבנות לו בית מגורים בסגנון היפני הטהור, עליו להקדיש תשומת לב מרובה לאופן התקנתם של החשמל, הגז, המים וכן הלאה, ולְתַכֵּן תוכניותיו כך שכל התקני הנוחיות הללו ישתלבו באופן הרמוני, למרות הכל, בחדר היפני המסורתי, ואפילו מי שלא התנסה בהקמת בית לעצמו מן הסתם ישים לב לכך כל פעם שייכנס לבית תה, מסעדה או מלון מסורתי. שונה הדבר אצל אמני התה וכיוצא בהם, טיפוסים יוצאי דופן שדי להם בחברת עצמם, והם בוחרים להתעלם מיתרונות הציביליזציה המדעית ולפרוש לבקתה מחופת קש שהקימו להם במחוזות הכפר הנידחים, אבל כל תושב עיר המטופל במשפחה מסדר גודל משמעותי, עד כמה שלא יתאמץ לדבוק בסגנון היפני, לא יוכל לוותר על אמצעי החימום, התאורה והסניטציה החיוניים לחיים המודרניים. וכך, משוגע לדבר יענה את מוחו בשאלה היכן להתקין מכשיר טלפון: מתחת למדרגות? בפינת המסדרון? העיקר למצוא מקום שבו לא יבלוט לעין. מלבד זאת, את הכבלים שחוצים את הגינה הוא יקבור באדמה, את מתגי החשמל בחדרים יחביא בארון הקיר או בשידה, יסתיר כבלים מאחורי מסך נייד וכן הלאה, ואחרי שחשב על כל אלה, התוצאה נראית עצבנית ומלאכותית מדי, ובמקרים מסוימים מבוימת עד כדי הגזמה. שהרי למען האמת עינינו כבר הסתגלו כל כך לנורות החשמל, עד שבמקום להסתפק בתוצאה לא מושלמת, טבעי ופשוט יותר להותיר את הנורה עירומה, מוברגת לתוך אהיל פשוט ורדוד של זכוכית חלבית. בשעת בין ערביים, כשאתה צופה מבעד לחלון הרכבת בנוף כפרי, מראה של נורה בודדת באהיל מיושן, שאורה משתקף מבעד לשׁוֹגִ’י1 בבית איכרים מחופה גג קש, מותיר אפילו רושם אלגנטי. אבל את המאוורר, לעומת זאת, הן ברעש שהוא מקים והן בצורתו, עדיין קשה להתאים לחדר היפני. בבית רגיל, מי שלא אוהב אותו יכול להסתדר בלעדיו, אבל בית עסק שמארח לקוחות בחודשי הקיץ לא יוכל להרשות לעצמו להיכנע להעדפותיו הפרטיות של בעל הבית. ידיד שלי, בעליה של מסעדת קַיְרַקוּאֶן,2 הוא חובב עיצוב נלהב, וכיוון שהוא מתעב מאווררים, סירב להתקינם במשך תקופה ארוכה, אך בשל תלונותיהם של הלקוחות בחודשי הקיץ שנה אחר שנה, בסופו של דבר נכנע והתחיל להשתמש בהם. ובאשר לי עצמי, כשבזבזתי לפני שנים אחדות סכומים לא ראויים של כסף כדי לבנות לי בית, חוויתי גם אני חוויה דומה: הקדשתי תשומת לב רבה עד בלי די לכל פרט קטן, אבל התוצאה הסבה לי עוגמת נפש. לדוגמה, השׁוֹגִ’י; לפי העדפתי האישית לא רציתי להשתמש בזכוכית, אבל אם משתמשים אך ורק בנייר, מתעוררים קשיים מבחינת התאורה ואפשרות הנעילה. בלית ברירה החלטתי להדביק נייר מהצד הפנימי, ולקבוע זגוגיות בצד החיצוני. לשם כך נדרשה מסגרת כפולה, מה שייקר את המחיר, ואחרי כל המאמץ, כשמסתכלים מבחוץ זו נראית סתם דלת זכוכית, ומבפנים, כיוון שמאחורי הנייר יש זגוגיות, חסרה הרכות הנעימה של שׁוֹגִ’י אמיתי, ונותרתי עם טעם תפל. מוטב היה להסתפק בדלת זכוכית, חשבתי אז והתחרטתי כבר על כל העניין, אבל גם אם אפשר לצחוק כשזה קורה אצל מישהו אחר, כשזה נוגע לעצמנו קשה לוותר לפני שניסינו בכל דרך אפשרית. לאחרונה התחילו למכור מנורות חשמל למיניהן שאמורות להתאים לחדר היפני, ושמחקות עיצובים מסורתיים כגון מנורה עומדת מחופה נייר, פנסי נייר או פמוטים ארוכים, אבל בעינַי אין כל אלה מוצאים חן, ואני מעדיף לחפש בחנויות לדברי עתיקות מנורות נפט, מנורות לילה או מנורות קריאה מסורתיות ולהתקין בהן נורות חשמל. יותר מכל הסב לי קושי תכנונם של אמצעי החימום. אין לך דבר שמשתלב פחות טוב בחדר יפני מתנור מודרני. האש בתנור הגז בוערת בקול גדול ואם אין מתקינים לו ארובה כאב הראש בוא יבוא עד מהרה, ואילו תנור החשמל, שנחשב מופתי מהבחינות הללו, בצורתו מכוער הוא באותה המידה. חשבתי על הרעיון להתקין בשידה נמוכה מפזרי חום מהסוג המשמש בחשמליות, אבל כשאין רואים אש אדומה חסרה תחושה אמיתית של חורף, ומתקלקלת כל ההנאה מהצוותא המשפחתית. לאחר שאימצתי את מוחי ברעיונות כאלה ואחרים, בניתי אח גדולה כדוגמת זו שבבתי האיכרים,3 ובתוכה התקנתי מַחְתָּה חשמלית שטובה הן להרתחת מים והן לחימום החדר, מה שאמנם ייקר מאוד את המחיר, אבל מבחינת הסגנון אני יכול למנות אותה עם הצלחותַי. אולם לאחר ששאלת החימום נפתרה פחות או יותר, התעוררה שאלת חדר הרחצה ובית השימוש. לבעלים של קַיְרַקוּאֶן ציפוי האמבטיה ופינת הרחצה באריחי חרסינה נדמה בלתי נסבל, ובאמבטיה לאורחים הוא השתמש בעץ בלבד, אך אין ספק שכלכלית ומעשית אריחי חרסינה עדיפים בהרבה. אבל אם משתמשים בעץ יפני מהמעלה הראשונה לתקרה, לעמודים ולקירות, התמונה תיהרס לחלוטין אם חלק אחד יצופה באותם אריחים צעקניים. כשהכל חדש המראה עדיין סביר, אבל ככל שחולפות והולכות השנים, ויופיים של סיבי העץ בלוחות הצד והעמודים הולך ומתעצם, מוסיפים האריחים לנצנץ להם בלובן בוהק, והרי לכם עירוב של מין בשאינו מינו. אמנם כשמדובר בחדר הרחצה אפשר להקריב משהו מהיעילות לטובת הטעם הטוב, אבל כשמגיעים לבניית בית השימוש מתעוררות בעיות מטרידות פי כמה.