רסיסים

הזמן הוא מורה עיוור.

כמו ילד-ביצה עליתי אל פני רחובותיה המרופשים של העיר הטבועה. במשך יותר מאלף שנים שוטטו רק דגים לאורך מדרכות העץ של ביסקופין. בתים אשר נועדו להיות שטופי שמש הוצפו בקדרותו העכורה של נהר גסאווקה. גנים עלו כפורחים בדומייה תת-מימית; חבצלות, צמחי מים, עשבים באושים.

איש אינו נולד רק פעם אחת. אם אתה בר מזל, תיוולד שנית בזרועותיו של מישהו; אם חסר מזל, תתעורר כשזנבה הארוך של האימה מחכך את פנים גולגולתך.

הזדחלתי ממעמקי הרפש כמו איש טולונד איש גרובייל, כמו הילד שהם עקרו מהאדמה באמצע רחוב פראנץ יוזף בשעה שתיקנו את הכביש, שש מאות חרוזי צדפה סביב צווארו, קסדה של בוץ. נוטף מיצי ביצה זבת כבול שצבעם כעין השזיף. שליית האדמה.

ראיתי איש כורע על ברכיו באדמה החומצית. הוא חפר. הופעתי הפתאומית החרידה אותו. לרגע היה נדמה לו שאני אחת הנשמות האבודות של ביסקופין או אותו ילד מהסיפור, זה החופר בור עמוק כל כך עד שהוא מגיח מצדו האחר של העולם.

ביסקופין נחפרה בזהירות במשך עשור כמעט. ארכיאולוגים הוסיפו להסיר בעדינות שרידים מתקופות האבן והברזל מתוך כיסי כבול רכים וחומים. גשר האלון אשר חיבר בעבר את ביסקופין אל היבשת שוחזר, וכמו כן שוחזרו בתי העץ המשוכללים שנבנו ללא שימוש במסמרים, הביצורים ושערי העיר הנישאים. רחובות עץ, אשר אלפיים וחמש מאות שנה קודם לכן שקקו סוחרים ובעלי מלאכה, נמשו מקרקעית האגם הבוצי. כשהחיילים הגיעו, הם בחנו את קערות החומר השמורות להפליא; הם החזיקו את חרוזי הזכוכית ואת צמידי הארד והענבר בטרם הטיחו אותם בכוח אל הארץ. בצעד קל ובוטח שוטטו בעיירת העץ המרהיבה, שבעבר היתה בית למאות משפחות. אחר כך קברו החיילים את ביסקופין בחול.

זה מכבר נעשה מקום המסתור קטן מכפי מידותיה של אחותי.