רסיסים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
רסיסים

רסיסים

ספר מודפס

עוד על הספר

  • שם במקור: Fugitive Pieces
  • תרגום: אורטל אריכה
  • הוצאה: כנרת זמורה דביר
  • תאריך הוצאה: 2009
  • קטגוריה: פרוזה תרגום, שואה
  • מספר עמודים: 320 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 20 דק'

אן מייקלס

ילידת 1958, טורונטו, קנדה. משוררת וסופרת הידועה בעיקר בספרה "רסיסים" שתורגם ל-17 שפות וזכה במגוון פרסים, בהם פרס רומן הביכורים של קנדה, פרס הגרדיאן לסיפורת ופרס אורנג'. הספר גם עובד לקולנוע. ב-2015 מונתה למשוררת הרשמית של טורונטו. למדה באוניברסיטת טורונטו, שם היא עובדת כמרצה מן החוץ במחלקה לאנגלית. שיריה זיכו אותה בפרס חבר העמים הבריטי, בפרס המגזין הלאומי, בפרס אגודת הסופרים הקנדית לשירה ובמועמדות לפרס המושל הכללי. ב-2011 הלחינה יצירות תיאטרליות, והשתתפה בפרויקט של תיאטרון בוש "שישים ושישה ספרים" לציון 400 שנה לגרסת המלך ג'יימס של התנ״ך, שבמסגרתו כתבה סיפור המבוסס על התנ״ך.

תקציר

"בלילה שבו אתה ואני נפגשנו, יקוב, שמעתי אותך אומר לאשתי שיש רגע שבו האהבה גורמת לנו להאמין במוות בפעם הראשונה. ברגע הזה אתה מזהה את מי שאת אובדנו, ולו אך במחשבה, תישא עמך לנצח כמו ילד ישֵן. כל יגון, יגונו של כל אדם, אמרת, משקלו כמשקל ילד ישֵן."
 
בשנת 1940 מגיח ילד מתוך הבוץ בעיירה פולנית מוכת מלחמה. שמו של הילד - יקוב בֶּר. הוא רק בן שבע. יקוב ניצל על ידי ארכיאולוג יווני שמבריח אותו לאחד מאיי יוון. שם, בביתו המבודד והמוגן, הם עוברים את תקופת הכיבוש, שקועים בעולם של שירה, אמנות ולימודים.
 
זהו סיפור על זיכרון ושכחה; על הדרך לאהוב את הנוכחים בחיינו בזמן שלבנו נותר עם המתים; על ההבדל שבין מה שמספרות לנו עובדות היסטוריות לבין הזיכרון שלנו. ויתרה מכך, על כוחה של השפה לגאול את נשמתנו ולהניח לנו למצוא את הגורל שלנו.
 
אן מייקלס עוקבת אחר יקוב בין שתי יבשות ומאפשרת לנו להיות עדים לשינוי שחל בו מקורבן לאמן המחלץ משמעות מתוך התהומות. היא משרטטת קשר שמערער את הביטחון בעולם שמאמץ כה רב הושקע בבנייתו, ומפליאה לרקום את האמונה בכוחה של האהבה לבנות עולם חדש לאחר חורבן.
 
אן מייקלס היא משוררת קנדית עתירת פרסים. זהו רומן הביכורים שלה, שכדברי אחד המבקרים, "אין לקרוא אותו אלא להיכנע לו." הספר תורגם ל־17 שפות ועובד לסרט קולנוע. 
 
"רומן שאפתני מעורר מחשבה. יצירת מופת בלתי רגילה." 
-דיילי טלגרף
 
"רסיסים הוא הספר החשוב והיפה ביותר שקראתי בארבעים השנים האחרונות."
-אובזרוור
 
"הסמכותיות השקטה והמאופקת, המחקר המעמיק, שימת הלב לפרטים והאהבה הטהורה לשפה הם תענוג אמיתי. רסיסים עוסק בנושאים רבים - ידידות, אהבה, מלחמה, היסטוריה, שפה, זמן, הגסות שבאכזריות, סבל וחסד."
-אוסטרליאן רוויו אוף בוקס
 
"חורך את המחשבה עם דימויים מאלפים ובו בזמן מפתה בכתיבה מזהירה, רומן ביכורים מבריק זה הוא סיפור על חיים שנהרסו ועל חוסנה של הרוח האנושית... הרומן ימלא את הקורא תשוקה לחלוק אותו עם אחרים, לקרוא משפטים ופסקאות שלמות בקול רם."
-פבלישרס ויקלי
 
"בדוי להפליא, מילותיו מדויקות כל כך, עד שאתה חש כאילו אתה ניצב לפני רקמת בָּאיֶיה, מפחד לגעת אפילו בחוט בודד שמא ייפרם הסיפור כולו." 
-טורונטו גלוב אנד מייל
 
"איכות הכתיבה, העומק והתחכום שבעלילה, המבנה הא־סימטרי המוקפד, האנושיות המוחלטת והחיונית של הרומן הזה - הנה הדבר האמיתי: ספרות." 
-אונטריו בּוּקסלר
 
"מבריק, מצמרר, עוצר נשימה כמו דקירה בלתי צפויה, שופע דימויים נפלאים השולחים את הקורא להתענג ולספוג שוב ושוב."
-אוטווה סיטיזן
 
"רומן שמזמין אותך ללכת לאיבוד בתוכו. הנח למילים לאפוף אותך, כמו גל הלוחך גרגרי חול על החוף."  
-טיימס
 
"פרט לקומץ רומנים בני התקופה, כל היתר מתגמדים נוכח העושר, החמלה, החוכמה... זהו ספר שיש לקרוא פעמים רבות. קשה לחשוב על רומן טוב יותר שפורסם השנה." 
-אינדפנדנט
 
"ביצירה רב־שכבתית כמו רובדי הסלע שחופר אתוס, ועשירה מבחינה מטאפורית כמו שירה, חוקרת מייקלס את הנושאים המרכזיים שלה: זיכרון, הבנה, העברת החוכמה מדור לדור ורגעי האימה של ההיסטוריה שבהם הזמן אוזל... סיפורים נפלאים על הרפתקה, על בריחה ועל גבורה משובצים בעלילה... רסיסים הוא ספר מענג." 
-סנדיי טיימס
 
"כבר מהשורה הראשונה ברור שמדובר בכותבת בעלת יכולת הבחנה וכישרון על־אנושיים כמעט... מייקלס בילתה כמעט עשור בזיקוק הרעיונות שלה למילים של זהב טהור... קראו אותו ותמצאו את עצמכם מבטיחים שלעולם לא תיקחו את החיים כמובנים מאליהם." 
-סקוטלנד און סנדיי
 
"מלאכת מחשבת של כתיבה ספרותית, של אנושיות מחיה ומופתית." 
ספקטטור
 
"רומן נפלא, רחב יריעה ועשיר בהארות פיוטיות, עוצר נשימה ביופיו... אן מייקלס לא רק כותבת בעין של משוררת המעידה על ערנות מעוררת קנאה לעולם הנראה, אלא גם מניעה את חוטי הרגש הנעלמים השזורים בחיי הדמויות ומקשרים אותן לעברן..."
-סנדיי טלגרף

פרק ראשון

הזמן הוא מורה עיוור.

כמו ילד-ביצה עליתי אל פני רחובותיה המרופשים של העיר הטבועה. במשך יותר מאלף שנים שוטטו רק דגים לאורך מדרכות העץ של ביסקופין. בתים אשר נועדו להיות שטופי שמש הוצפו בקדרותו העכורה של נהר גסאווקה. גנים עלו כפורחים בדומייה תת-מימית; חבצלות, צמחי מים, עשבים באושים.

איש אינו נולד רק פעם אחת. אם אתה בר מזל, תיוולד שנית בזרועותיו של מישהו; אם חסר מזל, תתעורר כשזנבה הארוך של האימה מחכך את פנים גולגולתך.

הזדחלתי ממעמקי הרפש כמו איש טולונד איש גרובייל, כמו הילד שהם עקרו מהאדמה באמצע רחוב פראנץ יוזף בשעה שתיקנו את הכביש, שש מאות חרוזי צדפה סביב צווארו, קסדה של בוץ. נוטף מיצי ביצה זבת כבול שצבעם כעין השזיף. שליית האדמה.

ראיתי איש כורע על ברכיו באדמה החומצית. הוא חפר. הופעתי הפתאומית החרידה אותו. לרגע היה נדמה לו שאני אחת הנשמות האבודות של ביסקופין או אותו ילד מהסיפור, זה החופר בור עמוק כל כך עד שהוא מגיח מצדו האחר של העולם.

ביסקופין נחפרה בזהירות במשך עשור כמעט. ארכיאולוגים הוסיפו להסיר בעדינות שרידים מתקופות האבן והברזל מתוך כיסי כבול רכים וחומים. גשר האלון אשר חיבר בעבר את ביסקופין אל היבשת שוחזר, וכמו כן שוחזרו בתי העץ המשוכללים שנבנו ללא שימוש במסמרים, הביצורים ושערי העיר הנישאים. רחובות עץ, אשר אלפיים וחמש מאות שנה קודם לכן שקקו סוחרים ובעלי מלאכה, נמשו מקרקעית האגם הבוצי. כשהחיילים הגיעו, הם בחנו את קערות החומר השמורות להפליא; הם החזיקו את חרוזי הזכוכית ואת צמידי הארד והענבר בטרם הטיחו אותם בכוח אל הארץ. בצעד קל ובוטח שוטטו בעיירת העץ המרהיבה, שבעבר היתה בית למאות משפחות. אחר כך קברו החיילים את ביסקופין בחול.

זה מכבר נעשה מקום המסתור קטן מכפי מידותיה של אחותי.

אן מייקלס

ילידת 1958, טורונטו, קנדה. משוררת וסופרת הידועה בעיקר בספרה "רסיסים" שתורגם ל-17 שפות וזכה במגוון פרסים, בהם פרס רומן הביכורים של קנדה, פרס הגרדיאן לסיפורת ופרס אורנג'. הספר גם עובד לקולנוע. ב-2015 מונתה למשוררת הרשמית של טורונטו. למדה באוניברסיטת טורונטו, שם היא עובדת כמרצה מן החוץ במחלקה לאנגלית. שיריה זיכו אותה בפרס חבר העמים הבריטי, בפרס המגזין הלאומי, בפרס אגודת הסופרים הקנדית לשירה ובמועמדות לפרס המושל הכללי. ב-2011 הלחינה יצירות תיאטרליות, והשתתפה בפרויקט של תיאטרון בוש "שישים ושישה ספרים" לציון 400 שנה לגרסת המלך ג'יימס של התנ״ך, שבמסגרתו כתבה סיפור המבוסס על התנ״ך.

עוד על הספר

  • שם במקור: Fugitive Pieces
  • תרגום: אורטל אריכה
  • הוצאה: כנרת זמורה דביר
  • תאריך הוצאה: 2009
  • קטגוריה: פרוזה תרגום, שואה
  • מספר עמודים: 320 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 20 דק'
רסיסים אן מייקלס

הזמן הוא מורה עיוור.

כמו ילד-ביצה עליתי אל פני רחובותיה המרופשים של העיר הטבועה. במשך יותר מאלף שנים שוטטו רק דגים לאורך מדרכות העץ של ביסקופין. בתים אשר נועדו להיות שטופי שמש הוצפו בקדרותו העכורה של נהר גסאווקה. גנים עלו כפורחים בדומייה תת-מימית; חבצלות, צמחי מים, עשבים באושים.

איש אינו נולד רק פעם אחת. אם אתה בר מזל, תיוולד שנית בזרועותיו של מישהו; אם חסר מזל, תתעורר כשזנבה הארוך של האימה מחכך את פנים גולגולתך.

הזדחלתי ממעמקי הרפש כמו איש טולונד איש גרובייל, כמו הילד שהם עקרו מהאדמה באמצע רחוב פראנץ יוזף בשעה שתיקנו את הכביש, שש מאות חרוזי צדפה סביב צווארו, קסדה של בוץ. נוטף מיצי ביצה זבת כבול שצבעם כעין השזיף. שליית האדמה.

ראיתי איש כורע על ברכיו באדמה החומצית. הוא חפר. הופעתי הפתאומית החרידה אותו. לרגע היה נדמה לו שאני אחת הנשמות האבודות של ביסקופין או אותו ילד מהסיפור, זה החופר בור עמוק כל כך עד שהוא מגיח מצדו האחר של העולם.

ביסקופין נחפרה בזהירות במשך עשור כמעט. ארכיאולוגים הוסיפו להסיר בעדינות שרידים מתקופות האבן והברזל מתוך כיסי כבול רכים וחומים. גשר האלון אשר חיבר בעבר את ביסקופין אל היבשת שוחזר, וכמו כן שוחזרו בתי העץ המשוכללים שנבנו ללא שימוש במסמרים, הביצורים ושערי העיר הנישאים. רחובות עץ, אשר אלפיים וחמש מאות שנה קודם לכן שקקו סוחרים ובעלי מלאכה, נמשו מקרקעית האגם הבוצי. כשהחיילים הגיעו, הם בחנו את קערות החומר השמורות להפליא; הם החזיקו את חרוזי הזכוכית ואת צמידי הארד והענבר בטרם הטיחו אותם בכוח אל הארץ. בצעד קל ובוטח שוטטו בעיירת העץ המרהיבה, שבעבר היתה בית למאות משפחות. אחר כך קברו החיילים את ביסקופין בחול.

זה מכבר נעשה מקום המסתור קטן מכפי מידותיה של אחותי.