זה בסדר
את יכולה תמיד להכחיש, זה בסדר.
אבל בתוך תוכך את יודעת שאת מתגעגעת אליו.
את מתגעגעת לאיך שהוא גרם לך להרגיש,
את יודעת שרק הוא יכול לגרום לך להרגיש ככה.
זה בסדר, אני יודע שאת שמחה.
זה כבר לא מרגיש כמו לנסות להתרומם מהמיטה מדי בוקר, עם אבן על הלב.
זה פשוט התמונה שלכם בראש, זו שאת מקווה שהזמן יעביר וימחק, ואם אפשר - עדיף במהרה.
את לא מתגעגעת אליו תמיד, אבל בתוכך את כן.
את לא שמה לב, וברגע אחד שבו את מאבדת ריכוז, את מוצאת את עצמך חושבת עליו.
צובטת לך את הלב ההרגשה שזה שייך לעבר, מקווה בתוכך שבקרוב תפגשי את האחד. זה שישכיח ממך לגמרי את געגועייך, ויטאטא מכל פינה בלב רגשות ישנים שאת מחביאה.
אבל את אומרת לעצמך שזה בסדר,
שהגעגוע הוא רק בגלל שאת לבד,
שאת לא מתגעגעת אליו, את מתגעגעת רק להרגשה.
האומנם?
הרי את לבד כבר תקופה ארוכה,
אינך מצליחה מחדש להתאהב, לא משנה כמה את מנסה.
אף אחד לא טוב כמוהו.
הוא עדיין חרוט לך עמוק בלב, גם בלי שאת שמה לב.
אבל זה בסדר, תשקרי לעצמך שאת לא מתגעגעת.
ממני לא תצליחי להסתיר. אני רואה עלייך.
קשה לפספס שאת מתגעגעת.
קשה לפספס שכשקראת את זה - חשבת עליו.
