• בכל החודש לא אומרים בתפילה את קטעי ה'תַּחֲנוּן', היות ורוב ימי חודש ניסן הם ימים מיוחדים או ימי חג. (לפירוש המונח 'תַּחֲנוּן' - ראה חוברת 'יַהֲדוּתוֹן - בית הכנסת והתפילות').

• מיד לאחר חג פורים, יש להתחיל ללמוד את הלכות חג הפסח.

• על מנת שיהיה לנו תיאבון לאכול מצות בלילה הראשון של החג ("ליל הסדר"), לא אוכלים מצה מכל סוג שהוא במהלך 30 הימים שלפני פסח.

• לאחר יציאת מצרים, כשהיו בני ישראל במדבר, הביאו נְשִׂיאֵי השבטים קורבנות מיוחדים בתחילת חודש ניסן, זה אחר זה כל אחד ביומו, מ־א' לחודש עד י"ב לחודש, לכבוד הקמת ה"מִשְׁכָּן" (מבנה עץ מפואר בו שרתה קדושתו של אלוקים ושם הקריבו לכבודו קרבנות). היות והיו אלו ימי חג, אנו מזכירים אותם גם כיום. את הפסוקים של "פָּרָשַׁת הַנְּשִׂיאִים" תמצאו בסידור.

לאחר תפילת שחרית, יש לומר בכל יום - מיומו הראשון של החודש ועד לתאריך י"ג בניסן - את פסוקי ה"נשיא" של אותו יום, בהם תיאור הקורבן שהביא איתו נשיא ביום ההוא, ולאחריהם (למעט ביום האחרון) תפילה קצרה - "יְהִי רָצוֹן", המודפסת גם היא בסידור.

 

'קִמְחָא דְּפִסְחָא'

'קִמְחָא דְּפִסְחָא' - הינו ביטוי בארמית שפירושו: 'קמח של (חג) הפסח'. בעברית מקובל לכנותו "מְעוֹת חִטִּים". מונח זה מייצג מנהג קדום לתת לנזקקים כסף או מצרכי מזון לקראת חג הפסח. לשם כך נהגו לערוך בקהילות היהודיות מגביות מיוחדות במשך החודש שבין פורים לפסח.

מנהג זה קיים עד ימינו, ובנוסף על מגביות שנערכות באופן מסורתי בבתי הכנסת, מתגייסים למבצע עמותות וארגוני מתנדבים, המכינים חבילות מזון ומחלקים אותן לנזקקים לקראת החג.

על כל אדם להשתדל לתרום "מָעוֹת חִטִּים" בעיר מגוריו. בזכותו, יחגגו העניים והנזקקים את חג הפסח כהלכתו.

ברכת האילנות

פעם אחת בשנה, במשך חודש ניסן, נוהגים לברך את אלוקים על העצים והאילנות היפים שברא בטבע. את הברכה יש לומר כשעומדים ליד עצי־פרי שהגיעו כבר לעונת הלבלוב וכבר הוציאו פרח, אך עדיין לא צמח הפרי.

נוסח הברכה: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסַּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת, וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵיהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם".