מעבר לקופה

ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון10
ה”פ לאבקרפט: נגד העולם, נגד החיים
מישל וולבק

תקציר

ספר קצר זה, המוקדש לסופר האימה האמריקאי הווארד פיליפס לאבקרפט וליקום המוזר והמסויט שברא, הינו ספרו הראשון בהחלט של מישל וולבק. הספר ראה אור לראשונה ב-1991, קודם לפרסומם של הרומנים וספרי השירה שלו.

זהו ספק רומן דוקומנטרי, ספק מניפסט ספרותי המשלב, כדרכו של וולבק, קטעי הגות וביקורת. וולבק הצעיר כותב כאן בפראות, עדיין בלי לדעת כלל שהוא מישל וולבק; הוא כותב על לאבקרפט, אחת הדמויות הכי חריגות בספרות המודרנית, אבל אולי גם על עצמו.

למהדורה זו נוספו שתי הקדמות מאוחרות, מאת מישל וולבק ומאת הסופר האמריקאי סטיבן קינג.

להציג הכל...
לקריאת הפרק הראשון
גן עדן למיזנתרופים / רן בן-נון
כשוולבק כותב על לאבקראפט, התוצאה היא קסם ספרותי טהור
לקריאת הפרק הראשון
גן עדן למיזנתרופים / רן בן-נון
כשוולבק כותב על לאבקראפט, התוצאה היא קסם ספרותי טהור
  • תקציר מנהלים

  • תקציר מנהלים

  • וולבק. לאבקראפט. שני שמות שמעבירים צמרמורת של הערצה ויראת כבוד בגבו של כל חובב ספרות אמיתי. ב-91' שני הענקים האלה נפגשו, לפחות רוחנית: וולבק הקדיש ללאבקראפט את ספר הביכורים שלו: ה”פ לאבקרפט: נגד העולם, נגד החיים. בהקדמה שכתב לספר ב-98', וולבק מתאר אותו כרומן ביכורים שיש לו רק גיבור אחד, הווארד פיליפס לאבקראפט. אז איך נברא מאסטר אימה מיתולוגי שכזה? קודם כל, מסביר וולבק, בין גיל 18 ל-23 לאבקראפט לא עשה כלום, אבל ממש שום כלום, ואז כתב: הבגרות היא גיהינום. היעדר מוחלט של כל שאיפה אנושית. לפי וולבק, אצל לאבקראפט העולם הוא רק שלב בדרך לכאוס המוחלט. לחיים אין משמעות, זה ברור, אבל גם למוות אין. האנושות היא בקושי הערת שוליים חולפת בדברי ימי היקום. מתחת למרקם המציאות הדקיק שוכן עולם שלם של אלים קדמונים, של רוע טהור, וכשנוצר סדק צר במרקם שבין העולמות, הם חוזרים, מרושעים ואכזרים מתמיד. זו ספרות שמיועדת לכל מי שחש סלידה מהחיים. כלומר, שני הגאונים שלפנינו.
  • כמו מה זה

  • כמו מה זה

  • הרשת הספרותית/ נועה מנהיים
  • קל/כבד?

  • קל/כבד?

  • לא קל. אז מה.
  • למה כן?

  • למה כן?

  • אז איך נוצר מיתוס לאבקראפט? אלפי מכתבים, כמה סיפורים ושירים, ובעיקר שמונה ספרים המכונים הטקסטים הגדולים. ומעבר לכל אלה, דמות חידתית, איש שונא אדם ואוהב אנשים. ג'נטלמן אמיתי, שמרן, גזען, עונה לכל מכתב, נענה לכל בקשת עריכה, לא יודע לבקש כסף ולעמוד על שלו. אדם בודד, שכונה "הפרוש מפרובידנס". את הספרות של לאבקראפט מתאר וולבק כמכונת חלומות אדירה שהולמת בנו בעוצמה ויוצרת יקום מבעית משל עצמה, שהשפעתו ניכרת עד היום, ובמקומות לא צפויים, ממוזיקת רוק ועד אדריכלות, בין השאר. בעיניו זהו הסופר האולטימטיבי, שמתעלם מכל מה שלא קשור ליצירה. מין, כסף, מוסר, הכל מיותר, קשקושים ויקטוריאניים, שעשועים פרוידיאניים ילדותיים. עזוב הכל והתמסר כולך אל הכאוס, אל התוהו; תבין אותו ותגיע אל המהות העמוקה, הגולמית, החשופה והכואבת ביותר של היצירה הספרותית. כסופר, כקורא, כאדם.
  • למה גם כן?

  • למה גם כן?

  • ובינינו בשביל התובנות העמוקות והמדהימות האלה של וולבק לא צריך להכיר את לאבקראפט, רק להבין, לשאוף, להכיל. ההתפעמות הפשוטה, החוויה שאין דומה לה, של מפגש עם יצירה ספרותית מושלמת - שזה בעצם מה שקורה לנו עם וולבק עצמו, שוב ושוב. כל סופר חולם על קורא מושלם כמו וולבק, אך רק לאבקראפט ראוי לכך. מדהים לקרוא את וולבק מעריץ מישהו. ברגיל הוא הרי כזה ניהיליסט, שבז לכל מי שזז. אבל כשמבינים מי היה לאבקראפט, מבינים גם מה וולבק מצא בו - ניהיליסט שונא אדם גדול יותר אפילו ממנו. כמו כן, ברור גם שסופר צריך להיות מת מאה שנה לפחות כדי שוולבק יעריץ אותו. בין לבין, הוא לא מחמיץ הזדמנות לעקוץ את הביקורת הספרותית האדישה שלא הבינה את לאבקראפט בזמן אמת, אלא רק מאוחר מדי, שנים אחרי שהקהל הנאמן שלו התאהב בו לחלוטין. המבקרים השמרנים והמקובעים הם תמיד האחרונים לזהות גאונות אמיתית.
  • למה לא?

  • למה לא?

  • ואל תחמיצו את ההקדמה המקסימה והמשעשעת של סטיבן קינג, מעריץ של שני הסופרים הגדולים, שבכל זאת תוהה איך וולבק יכול לטעון שאצל לאבקראפט אין מין ולהתעכב על הזלזול שלו בפרויד. שהרי כל קורא סביר קולט מיד שקת'ולהו, המפלצת הכי מבעיתה שיצר לאבקראפט, הוא בעצם ואגינה ענקית שרודפת אחריך עד שהיא בולעת אותך חי. או במילים אחרות: יש לך את זה ביותר חרדת סירוס פרוידיאנית שכתב מיזוגן הומו עמוק בארון? כי בכל זאת, למאסטר האימה הגדול בכל הזמנים, סטיבן קינג, יש את מה שלרב האמן לאבקראפט היה קצת חסר: חוש הומור מעולה.
  • דמות לקחת

  • דמות לקחת

  • סוניה, אשתו של לאבקראפט לכמה שנים קצרות, קצרות מדי, התקופה המאושרת היחידה בחייו. היא הייתה האור מול האפלה הגדולה שבנפשו. הם חיו יחד בניו יורק ואחרי שהיא עזבה, לאבקראפט חזר מובס לפרובידנס, וכתב את יצירותיו הגדולות ביותר.
  • משפט לקחת

  • משפט לקחת

  • "אולי לאבקרפט באמת לא היה מסוגל להתבגר; מה שבטוח, הוא גם לא רצה. לאור הערכים המושלים בעולם המבוגרים, קשה להאשים אותו".
  • איפה קוראים?

  • איפה קוראים?

  • פרובידנס, ניו אינגלנד, איזה מקום מקסים ומשובב נפש. קשה להאמין שדווקא משם יצאו יצירות מופת קודרות כל כך.
  • נחזור לעוד?

  • נחזור לעוד?

  • בהחלט הגיע הזמן לפרוזה חדשה של וולבק ולעוד תרגומים של לאבקראפט.
  • השורה האחרונה

  • השורה האחרונה

  • לאבקראפט היה גאון נזירי שחי בצמצום מקסימלי ומת חסר כל, מקטין למינימום את מגעו עם המציאות; גזען קיצוני, נטול יכולת השתכרות. וולבק יוצר חיבור מופלא בין הביוגרפיה ליצירתו: השנתיים האיומות שבהן חי בניו יורק ונכשל בכל, כולל נישואיו, נגעל מהשחורים והמהגרים למיניהם, ואז חוזר בודד לפרובידנס, וכותב את יצירותיו היפות ביותר על מפלצות המעמקים, פסגה אמנותית שאין שני לה, שנולדת מתוך החוויה האנושית האיומה ביותר. המובן העילאי, הטהור, של גאולה דרך הביבים.
עוד ביקורות לספרים