הביקורות של מושך

חמשת אלפים שקל הצטברו בקופה – ויש לי שבעים אחוז סיכוי לזכות בהם. אסור לי שיבוא אס. נשמתי עמוק ועצמתי עיניים.
"מה אתה בלחץ? אתה מוביל עלי בפער," היריב שלי אמר ברוגז.
עדיין בעיניים עצומות, חיפשתי את התדר שאלוהי הפוקר קולט. רק לא אס, רק לא אס, התפללתי, אף על פי שהרגשתי שגורלי כבר נחרץ. ברור שיבוא אס.

אף אחד לא האמין שכך ייראה יום עבודה שגרתי של אופק סביר. מי שכולם חשבו שיבלה את חייו מול מחשב במשרד מהודר של חברת הייטק, מגשים את עצמו דווקא בחלל אפלולי ומתפורר המכונה "פארטייה", מועדון פוקר מחתרתי. 

במסע על רכבת ההרים המסחררת של הפוקר, אופק מתחכך בטיפוסים שמעולם לא חלם שיפגוש, נוגע בשמיים ומתרסק על האדמה כמעט מדי יום, מנסה להציל את אביו המהמר השקוע בחובות כבדים ולומד על בשרו מדוע פוקר הוא הדרך הכי קשה להרוויח כסף קל. ברור שיבוא אס הוא סיפור על חיפוש עצמי ועל הצורך המסתתר אצל רובנו לסטות ממסלול החיים שאחרים שרטטו עבורנו. 

בכתיבה מאופקת ומדויקת אליסף דעואל שרטט יקום תת-קרקעי עשיר בפרטים ומורכבויות — כזה שפועם בעוצמה ממש מתחת לפני השטח של המציאות הישראלית. זהו רומן ביכורים מעמיק ואנושי, שמאיר באור חדש את עולמם של מהמרים, שחקנים וחולמים.

אליסף דעואל הוא עיתונאי ב"ידיעות אחרונות" ו-ynet. אחרי שנים שניפץ סטיגמות על פוקר מעל דפי העיתון והאינטרנט, כעת הוא מנסה לעשות זאת גם בספר הביכורים שלו. 

המהומה בחצר הייתה גדולה, אך בתוך כל חוסר הוודאות שאפף את כולם מצאתי הזדמנות. ידעתי שגם זמני לעזוב הגיע!
אימי הופתעה עד מאוד מכוונותיי, ועמדה קפואה במקומה, מתבוננת בי כאילו ממתינה שמישהו יראה את מצוקתה ויציל אותה. אחר כך החלו מבטיה נעים בין פניי המתחננות לכפות רגליי היחפות, שוב ושוב, כמנסה לומר משהו אך שותקת. הבנתי כיצד אוכל ללכת יחפה במדבר הלוהט. 

בדחף רגעי וברגע של משובת נעורים מחליטה למלם, נערה צעירה מכפר קטן באתיופיה, להצטרף אל אחיה וגיסתה למסע. איש מהם אינו יודע כמה זמן יארך, אילו קשיים עומדים בדרכם וכיצד יצלחו את הדרך הארוכה והקשה המפרידה בינם ובין יעדם – ארץ ישראל. תלאות הדרך והגעגועים למשפחה, ובפרט לאימה, קשים מנשוא. מצוידת אך בעוצמתה הפנימית, בנחישות ובתקווה.

דבר המחברת: "הספר נכתב במשך תקופה ארוכה, בעצם כמרפא עבורי. באמצעות הכתיבה יכולתי להתייחס לנושאים שעד אז לא יכולתי לדבר עליהם, לשתף את המסע שלי ושל אנשים אחרים שאינם יכולים לעשות זאת בעצמם, ולהעביר את המסר החשוב ביותר מבחינתי – לעולם אל תוותרו על החלום שלכם.״ 

נתן מתגעגע לניו יורק; רבקה חולמת על טיול לשפת הים; יחד הם מגדלים שישה ילדים, שמתבגרים מהר: רֶנָה מתאהבת בגבר נשוי, רוּדֶק לומד פילולוגיה קלאסית, הֶשְיוֹ וסָלֶק נשבים בחלום הקומוניסטי, ואילו וֶלָה ונוּסֶק רוצים, יותר מכול, להיות כבר גדולים. עם החרפת הקונפליקטים הלאומיים מתגנב לעולמם של השַׂטְרַמֶרים משהו בלתי־מוכר אך מוחשי. וכך כתב אדם זגייבסקי (Adam Zagajewski): 

ניתן היה לחשוב שהסיפור הזה, שסופו ידוע מראש, על קורות המשפחה היהודית הענייה, המתגוררת בעיר טַרנוֹב שבפולין בין שתי המלחמות, מוכרח להיות קודר עד אין־קץ. ובכל זאת, הסופר מיקולאי לוז'ינסקי מצליח למחוק מזיכרונו את חשכת הימים ההם. אנחנו יודעים, ואפילו היטב, מה מצפה לדמויות שבספר, אבל הן אינן יודעות זאת. הן טועות ומועדות. המחבר מעניק להן חיים – לעיתים טריוויאליים, לפעמים מלאֵי משמעות, ולא אחת גרוטסקיים, טרגיים ומאושרים. 
 
מיקולאי לוז'ינסקי (Mikołaj Łoziński), יליד 1989 הוא אחד הסופרים החשובים ביותר בפולין היום. יצירותיו תורגמו לשפות רבות והוא זכה בפרסים חשובים. 

"התחלות חדשות תמיד קשות, אבל הדרך מלאה בנופים ובחוויות. וכך, מכל שלב יצאתי בנויה, הבנתי בפנים, במודעות מלאה – שגם אם עכשיו קצת קשה, מי אמר שנקודת הסיום אינה שווה את זה?"

הספר מילים מדמעות הוא מסע אישי המשלב קטעי פרוזה ושירה, המגוללים חוויות, מחשבות ורגשות, שעברו על הכותבת לאורך החיים. דרך טקסטים חשופים ומלאי כנות, הספר פורס התבוננות פנימית עמוקה לצד הזמנה פתוחה לקוראים לקחת חלק במסע, דרך כתיבה אישית משלהם.

הקטעים נוגעים בנושאים כמו התחלות חדשות, אהבה, חוויות אישיות, אובדן, זהות עצמית ומסע התבגרות. הפרק האחרון עוסק באירועי ה־7 באוקטובר ומשמש כעדות אישית לתקופה טראומטית שעיצבה כה רבים מאיתנו.

"מה אנחנו עושים פה בכלל?" בר שאל אותי באחד השיטוטים שלנו.
"אתה מתכוון, פה בעולם?" 
"הלכת רחוק, התכוונתי בקטן, בעיר הזאת. אבל אני זורם איתך."
"אין לי מושג," עניתי לו, "אנחנו מונחים. כמו גל אבנים, כמו בניינים נטושים. מחכים שמשהו יקרה."
בר חשב רגע. "אבל מה כבר יקרה?" 

כל כך הרבה דברים קורים לבר, דני, עזרא, סשה והמספר נטול השם של הספר המיוחד הזה. יחד הם והן "חבורה עם מאורה", מקום מפלט אנושי וממשי מהעולם שלא מבין אותןם ושלעיתים מתנכל ואף מגיב באלימות כלפי הזהות המגדרית והנטייה המינית שלהןם על הקשת הקווירית. יחד יחוו הנערות והנערים אהבות ראשונות, אינטימיות, מאבקים פנימיים וחיצוניים, יתמודדו עם סודות משפחתיים, יגשימו חלומות, יתאכזבו, ייכשלו ויתרוממו כמו עוף החול. ויותר מכול: יגלו את עצמןם ואת האפשרויות הבלתי מוגבלות שעומדות בפני כל אלו שמעיזות ומעיזים לאהוב – במיוחד את עצמןם.

ראשים מדברים הוא סיפור התבגרות קווירי פורץ דרך בספרות הנוער הישראלית. הוא פילוסופי ומעמיק, חותר תחת הגדרות ומלא בתקווה; יש בו ריקודים ושיחות בלתי פוסקות, מצ'ואיזם ודיוות, אקטיביזם ואובססיות נעורים. ספר שנכנס ישר ללב, ונשאר שם לעד.

ברוך יעקבי הוא סופר ומנהל בית ספר בעברו. זהו ספרו הראשון לנוער, שרואה אור לאחר שני ספרים למבוגרים. ראשים מדברים הוא הספר השלושה-עשר שנבחר לסדרת פרא לספרות מקור עכשווית, המביאה לקוראות ולקוראים קולות חדשים ולא שגרתיים.

סהר לא יכול לחכות כבר לרגע שגם לו תהיה חברה. כשהוא מתחיל ללמוד בתיכון במגמת תיאטרון ופוגש שם את גלי, נראה שזה סוף־סוף הולך לקרות. אבל כשסהר וגלי מתחילים לצאת, סהר מגלה שהוא לא מרגיש את הדברים שהוא אמור להרגיש. לא עוזר גם שהחבר הכי טוב שלו מתחיל להתנהג מוזר, המורה לתיאטרון מתנכלת לו, והכי גרוע – הוא לא מבין למה הוא לא מסוגל להפסיק להסתכל על עדי, התלמיד החדש בכיתה שיש לו תסרוקת כמו של סוקה מהסדרה "אווטאר".

סהר נתקל ברגשות מבלבלים ובמצבים מוזרים שלפעמים נוחתים עליו ולפעמים הוא מכניס את עצמו לתוכם. הוא מגלה שגיל ההתבגרות שלו הולך להיות שונה מאיך שהוא דמיין אותו – אבל אולי מה שלא הולך לפי התוכנית יכול להיות הדבר הכי טוב שקרה לך?

סהר לא, סהר כן הוא ספר מלא הומור, רגישות ותובנות על אהבה, זהות והתבגרות, המציג בכנות ובחן את כל הרגעים המביכים, המרגשים והבלתי צפויים שבגיל הנעורים, ומזכיר לכולנו שהמסע למציאת עצמנו הוא ההרפתקה הכי מפתיעה שיש.

אור ענבר הוא במאי תיאטרון ומחזאי, ומורה ללשון וספרות בבית ספר תיכון. זהו ספרו הראשון.

אולי המאזין ההוא ברדיו צדק. אולי הבעיה היא שאנחנו חיים יותר מדי זמן. אחרי ארבעים שנה אתה כבר כל כך משועמם שאפילו מי שהכרזת עליו כאהבת חייך, שהקמת איתו באומץ משפחה והחלטת לבנות איתו בית, אפילו הוא מתחיל לשעמם אותך. ואז בעל כורחך אתה מתחיל לחפש תחליפים לשעמום. אתה מתחיל להכאיב לעצמך, כמו תשוש נפש שחותך חתכים בידיו כדי להרגיש חי. גם הסכנה היא תחליף ראוי כשמחפשים מוצא מהשעמום.

גבר באמצע החיים, באמצע מגיפה, באמצע רומא – לבד. אשתו והילדים נסעו לישראל. התורמים שהוא זקוק להם לפרנסתו המשונה מסוגרים בביתם מפחד המגפה, אפילו רות, המזכירה הצעירה מהמשרד, לא עונה לו. הוא מרחם על עצמו, הוא משועמם ומפנטז על חיים אחרים – אבל אז הוא מגלה שבחיים שלו, במציאות, שום דבר הוא לא כמו שהוא נראה.

זה הכול הוא רומן התבגרות או התפכחות: מפנטזיות של נעורים, מפנטזיות רומנטיות, מפנטזיות משפחתיות ובורגניות. מצד שני – אולי הוא בעצם סיפור על הגשמה של כל הפנטזיות הללו? רומן הביכורים של נוה אריאלי משרטט ביד אומן, באירוניה וברגישות את גבולות ומגבלות הגבריות המודרנית. 

“פעם הייתה נכנסת לביתה, סוגרת את הדלת, ויודעת שכל עולמה נמצא מאחורי דלת זו שחוצצת בינו ובין החוץ, והסערה נותרה בחוץ”.

שגרת חייה הרגועה של אפרת, המתגוררת בהתנחלות ציונה, מופרת בפתאומיות כשאירוע טרגי פוקד את משפחתה ומכניס לביתה סערה עזה. סוד מטריד מתגלה, ילדיה מסתגרים בעולמם, בנה הבכור מורד בה ומתרחק, וגם על כיתתה, בבית ספר לחינוך מיוחד, היא מאבדת שליטה. שירת ים, בת שירות לאומי, המובאת לכיתה כדי לעזור, מסבכת את המצב עוד יותר.

הספר עוקב, בכישרון תיאורי רב, אחר שנה בחייהן של השתיים - אפרת, אישה מופנמת ומאופקת, הנחושה להחזיר את חייה לתלם ולסדרם בחזרה בתוך מגירות חתומות; ושירת ים, אישה צעירה וחסרת גבולות שמחפשת ריגוש ועניין ומתקשה להיפרד מהילדות.

בתשבע קודיש, ילידת 1975, גדלה בבאר שבע, חיה בקריית אונו. אם, רעיה ומחנכת לגיל הרך. שנת שירות הוא ספר הביכורים שלה.

"אני יודעת פתאום, זה כאב שונה ממה שאני מכירה. כאב אפל, מתקרב אל כל חלקה בתוך הגוף שלי ופתאום, בבת אחת, אני לא יכולה יותר. אני חייבת שזה יעבור, עכשיו! לא חשוב מה ואיך, אני בסכנה גדולה."

ברומן מלכת השוקולד ניצבת גיבורה שנולדה לעולם מלא אמונה, וגדלה בישראל של שנות התשעים. כשהיא בוחרת לעבור לתיכון החילוני בעיר, היא מגלה את המורכבות של החיים החברתיים, העמידה על הבמה חשופה באור הזרקורים, התנסויות מיניות ראשונות, ובעיקר - ענן האשמה בצורת עשרת הדיברות שמלווה אותה... לכל מקום.

כולם מציינים סביבה ללא הרף "אין לה כלום", אולם היא מרגישה שמשהו פגום מיסודו, בלי יכולת להצביע על מקור הכאב. היא הולכת על הקו הדק והפרוץ בין הילדות לבגרות, בין הצורך לחשוף הכל, לבין הרצון להיעלם, טליה קרובה לאסון.

זהו רומן חניכה אמיץ וחושפני ובו מבט נוקב גם אל תוך החרדה, התנהגויות מסוכנות והתנסויות של גיל הנעורים. 
מלכת השוקולד הוא ספר הביכורים של רחלי ונג בר־לוי, בוגרת בית צבי ולימודי פסיכודרמה, בעלת תואר בהצטיינות בספרות ומאסטר במחקר תרבות הילד והנוער. רחלי היא אשת תוכן בנושא עידוד הקריאה ובעלת הבלוג הדיגיטלי "הספרנית חיה בסרט".

"כבר בנוסח הראשון של כתב היד שקראתי, ולאחר מכן בעוצמה גדלה והולכת, הצליחה המחברת לשמור על אינטימיות, על מקוריות, על רעננות, על מתח פנימי ההולך ומתעצם מעמוד לעמוד. זהו ספר החתום בחותמה של אמת ספרותית ואמנותית גדולה." - חיים באר

רומן הביכורים של עדי אלבלה אלֵד הוא הישג ספרותי נדיר ומרגש, מרשים ומפתיע בעוצמתו ובבשלותו. הרומן כתוב בגוף ראשון ובמרכזו צעיר בשנות השלושים, שברירי ורגיש, המתמודד תוך כדי תהליך התבגרות איטי עם עולם פנימי לא יציב (מה שהחברה ה"מתוקנת" והלשון הקלינית יגדירו כהפרעה נפשית) שבו הגבולות בין דימיון ומציאות לא קיימים, ממש כמו בספרות או בקולנוע ובאומנות בכלל.

בעולמו של אֵלֵד הוא מפיק סרט בכיכובם של המתים במשפחתו עימם הוא מצוי בקשר קבוע, הוא משלים תסריט, מחלק תפקידים, מחפש אתרים לצילום ורודף אחרי הפרטים האחרונים הקשורים ביצירת הסרט שהופך לתכלית חייו ונוגע גם בפרקים אפלים בתולדות האנושות, שהרי המתים במשפחתו נרצחו על-ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה והדי זיכרונות והזיות מאותם מאורעות צצים בערבוביה בתודעתו של אלד ונוכחים אצלו, ממש כשם שהם קיימים ונוכחים בתודעה הויזואלית הישראלית בכלל. אולם מתברר שפרשת הפקת הסרט איננה רק פרי הדימיון ושלפחות בעבר היה ניסיון אמיתי וטראומטי למדי להפיק סרט, ניסיון כושל שהותיר באלד צלקות עמוקות בעיקר בשל קשרי ניצול רומנטיים שהסתיימו במפח נפש.

אלד מאפשר לעדי אלבלה לפרום עד דק את גבולות הריאליזם השגור ולפרוץ נתיב אמין ואותנטי אל מחוזות דקים ועדינים שמזכירים לנו עד כמה המציאות שלנו פגיעה ושברירית.    

לקראת חגיגת בת המצווה שלה, יוצאת חירות למסע קסום של לימוד משותף עם אמה במסכת ברכות, המסכת הראשונה בתלמוד הבבלי. בין דפי התלמוד העתיקים, מתגלות לפני חירות שלוש דמויות של נשים מרתקות המתמודדות, כל אחת בדרכה הייחודית, עם אתגר. המפגש עם נשים אלו ועם דרכי התמודדותן המתוארות בגמרא מוביל את הנערה הצעירה למסע של גילוי עצמי, צמיחה והתבגרות. 

אוהבות, מחלוקות טובות, שנכתב מתוך געגוע עמוק של אשת ההלכה מלכה פיוטרקובסקי לראשית חוויית לימוד הגמרא בנעוריה, מזמין את הקוראות בו לגלות את יופיו של עולם התלמוד. זהו סיפור על אהבת התורה, על החיבור המיוחד שנוצר בתהליך של לימוד משותף ועל האתגר שביצירת מחלוקת טובה המחדדת את המחשבה ומאפשרת בירור מעמיק. דרך עיניה של גיבורת הספר נפתח בפני הקוראות צוהר אל עולם עשיר ומרתק, המחבר בין מסורת בת אלפי שנים לעולמן של נערות צעירות בנות זמננו.

מלכה פיוטרקובסקי היא אשת חינוך, ציבור והלכה, רעיה, אם וסבתא, הזוכה ללמוד וללמד במשך שנים רבות את מקורות התורה שבעל פה, משנה, גמרא והלכה. נוסף על כך היא מעניקה ייעוץ הלכתי לנשים ואנשים פרטיים ולגופים ציבוריים שונים. בפעילותה הציבורית רותמת פיוטרקובסקי את תובנותיה מחוכמת המסורת היהודית להתמודדות עם אתגרי המציאות במדינה. ספרה הראשון, "מהלכת בדרכה – אתגרי החיים במבט הלכתי-ערכי" (ידיעות ספרים, 2014), היה פריצת דרך של כתיבה הלכתית נשית וזכה להצלחה רבה. 

בערבה, הרחק מן ההורים, בקיץ גורלי אחד נפרש סיפור התבגרות לא שגרתי. עומר רוצה להשתנות; ולא סתם שינוי, אלא אחד גדול, מהותי – כמו לעבור גלגול – אבל הדרך לשם כרוכה בקשיים ומלאה תהפוכות. רק אחרי קיץ רב־אירועים בבית הדודים במושב ונסיעה הרפתקנית לאילת היא אוזרת אומץ ומעמידה אותם בפני עובדה. כצפוי, הם מתקשים לקבל זאת, אבל היא אינה מוותרת.

זה ספר על רצונות סמויים ומימושם, על הליכה נגד הזרם, על הקרָבה ועל חברות. על אנשים שמחליטים לעבור את הקו המפריד בין עולמם המוכר ובין העתיד שהם שואפים אליו, גם אם בין השניים פעורה תהום שאין לדעת איך יצלחו אותה.

בפרוזה קולחת ועלילה סוחפת, שלפרקים נקראת כספר מתח, נבנית דמות פורצת דרך, נחושה לממש את רצונותיה בכל מחיר, וגורלה הבלתי נמנע נשזר במאורעות המציאות הישראלית.

ערן בר־גיל, חתן פרס ברנשטיין, פרס ראש הממשלה וארבעה פרסי אקו"ם ליצירות המוגשות בעילום שם, מחברם של על הדבש ועל המוות וריבועים פתוחים, מעז להפגיש שני נושאים טעונים ולסחוף איתו את קוראיו במסע האמיץ הזה.

במהלך השבעה על אביו מתמוטט זהר, גרוש ואב לשני ילדים בוגרים. אורחיו מניחים שאבלו הכבד הכריע אותו, אבל עמוק בתוכו הוא יודע שלא באבל הזה מדובר. עם חזרתו לביתו הוא מציב לנגד עיניו את תמונתו של מושיק, פעוט שלא ברור מי היו הוריו ומה עלה בגורלו, ומתחיל לספר את סיפורם המשותף – סיפור שראשיתו בקיץ שבו גילה את התמונה שהוסתרה ממנו.

הדיאלוג בין זהר הנער למספר המבוגר שמתבונן בו בדקדקנות מאלץ אותו להתמודד, לראשונה בחייו, עם סוד הזרות שלו. הוא מתחקה אחריה, נובר בגופה המאיים לבלוע אותו אל תוכה, וכמו מרצף מחדש את הקוד הגנטי שלה.

ביד בוטחת ובגוף ראשון אמיץ וחודר מעניק לנו משה עזוז סיפור בלתי נשכח על נער שהודח בלידתו. נער זר, מוחלף, שמתאמץ לרכוש את כישורי החיים הטבעיים שנשללו ממנו.

משה עזוז, יליד 1966, תושב תל אביב. פרסם את קובץ הסיפורים שברים פשוטים (2020, פרדס), שזכה במלגת פרדס של הספרייה הלאומית בירושלים, ושני ספרי שירה: מוצא אל העולם (2022, הקיבוץ המאוחד) ודיוקן עצמו (2007, צבעונים). 

"היא תרגמה עבורו את המילים שעוד לא הכיר, אך היו אלו המלודיות ומפלי הגיטרות שסחפו אותו וגרמו לו לרטוט ולשכוח. כשעצם את עיניו ראה צבעים וריחות וטעמים נפלאים וחדשים, כאילו כל גופו הופך לבלוטת עונג. לצלילים האלה כדאי לחיות ולמות ולהתעטף בהם כמו היו הבית האמיתי שלו. כשפקח את עיניו ראה שוב את מי שחשפה את כל היופי הזה בפניו".

דוּלְְדֶֶן הוא רומן היסטורי אלטרנטיבי המתרחש בפודראבה, מדינה דמיונית, אך אפשרית, באזור הבלקן של ימינו. הרומן מתאר עולם מקביל לשלנו – ממנהיגיו הפוליטיים, ההיסטוריה, הכלכלה והמלחמות ועד קבוצות הכדורגל, הסופרים והמוזיקאים המקומיים. אף שהעולם החדש והפנטסטי לא מוכר לקורא העברי, הרומן עלול להזכיר תופעות הרווחות במקומותינו ויכול להיקרא גם כסיפור התבגרות, כעלילת ריגול, כנרטיב רומנטי ואף כהרפתקה פיקרסקית. דרך סיפורו של נער רגיש ומהורהר שנלחם על חיי אימו ועל אהבת חייו ונאלץ להכריע בין להציל את כל היקר לו לבין נפשו שעלולה לאבוד, עולה ההבנה שלא משנה מהי צורת השלטון – האזרח הקטן נמעך תמיד מתחת לכל אידאולוגיה שלטת.

ארז מירנץ הוא סופר ומחזאי. מחזותיו תורגמו לאנגלית, גרמנית, פולנית, ספרדית, פורטוגזית ויפנית. המונודרמה שכתב "ריאקציה" הוצגה בפסטיבל ישראל 2014. המחזה "צמחים מטפסים" הוצג בתיאטרון "הבימה" ואף עובד לסרט האמריקאי, "רופוס". זהו ספר הפרוזה השלישי שלו לאחר אוסף הסיפורים והמכתמים: "החיים הם הרע במיעוטו – מכתביו הגנוזים של אמהי"ד" (ילדי הקומדיה, 2016). ו"סופו של ההרג הטבעי" (בית אוצר, 2020).

אני מקנא בכולם – בחבר׳ה שבאים מהמשרדים לאכול עסקית צוהריים עם תג העובד שלהם תלוי על המכנסיים, במלצרים הצעירים שעובדים כפולות כדי לחסוך כסף לטיול ויש להם עוד זמן עד שהם יבינו מה הם רוצים, בברמנים הסטודנטים שהכול זמני כרגע בחיים שלהם והם הולכים בדרך הסלולה. אני מקנא בטבחים הפשוטים על זה שהם מסוגלים לעבוד כל כך קשה ולא כדי להתקדם, אלא כי זה מה שיש. אני מקנא בחברים שלי שמאוהבים, ובאלה שהלב שלהם שבור. אני מקנא בחתיכים עם הריבועים בבטן שרצים בטיילת, ואני מקנא בשמנמנים שאוכלים שווארמה לארוחת צוהריים. אני מקנא באנשים בלי קעקועים ואני מקנא באנשים שכל הגוף שלהם מלא קעקועים.

אני פשוט מקנא בכל אדם שיש לו ודאות. איך, איך הם יודעים מי הם? איך הם הצליחו לבחור? איך הם הצליחו להחליט? מה עושה אותך מי שאתה? אז יש את אלה שתפסו בחורה, תפסו עבודה, תפסו כיוון ורצים על זה. אבל. 
אותי מעניינים מי שהיו בצומת. איך הם יצאו ממנו? איך מקבלים את ההחלטה הנכונה? הרי יש מיליון משתנים, יש בלגן שלם. יש שיקולים של כסף ויש שיקולי עתיד ושיקולי הורים ושיקולים רוחניים, ו״אתה חי רק פעם אחת״. אבל אף אחד לא משלים את המשפט ואומר – אתה חי פעם אחת, אבל בכל יום. איזה עולם קשה זה! אני עוד שנייה בן עשרים ותשע ואין לי מושג. פשוט אין לי מושג.

על חשבון הבית הוא ספרו הרביעי של נמרוד סופרין, מחבר עשן שחור, מסע מדומה ו – עירוניה.

"ברומן הראשון שלי, בצילו של אורן, תיארתי את החיים בקיבוץ השוכן כחמישה ק"מ מעזה, ואף צפיתי את חדירתם של מחבלי החמאס לקיבוץ. בצעירותי, לפני כחמישים שנה, חייתי בקיבוץ בעוטף עזה, והשאלות מתי ייפול עליי הפצמ"ר ומתי ייכנסו מחבלים למשק, היו רק שאלות של זמן. בכל מאודי אני מבקש להיות אופטימי. הלוואי שחששותיי יתבדו."

בספרו הראשון של הרצל חמוש, צילו של אורן, שיצא לאור ב-2021 (הוצאת כרמל), חשה מרי, אשתו האנגלייה של אורן, בהלמות מוזרה הרוחשת מתחת לפני האדמה בקיבוץ מגוריה בדרום הארץ, וליבה נמלא חששות. בספר ההמשך נקודת אור, מתפתחת העלילה עד לנקודה שבה מתממשים פחדיה הנבואיים ואף היא נסחפת לתוך מעגל האימה.

לפנינו עלילת ריגול מסעירה, אכזרית ושוברת לב, סיפור אהבה של קיבוצניק צעיר, אור, בנם של אורן ומרי, הנועד לגדולות ונערה־אישה יפהפייה ורבת כישורים ממוצא רוסי, שחותם של טרגדיה טבוע בה. זהו סיפור התבגרותם של שני הצעירים שהגורל הפגיש והפריד ביניהם ללא רחם. גם כאן האהבה מתעתעת, אבל הדרך אליה רבת תהפוכות ורוויית יגון מר.

הרצל חמוש גדל ברמת אביב וחי כשנה בקיבוץ כיסופים. הוא איש עסקים שפעל בתחומי העיתונות, הדפוס והבנייה. הוא נשוי לקורין, אב למאיה ודנה, וסב לשבעה נכדים. זהו ספרו השלישי.  

"נקודת אור הוא ספר נועז בתכניו הארוטיים, אמיץ ונחוש בעמדותיו הפוליטיות. ביקורתו של הסופר על הפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות גלויה ונוקבת והוא מביע אותה ללא מורא. בד בבד, זהו ספר שכולו אהבה וכל מילה בו צרובה ברגשות של חמלה והזדהות עם גורלו של העם השסוע והמדמם החי על אדמתו."  - י.ר

אל תיכון בקצה המדבר מגיעה נעמי, תלמידה חדשה ולא שגרתית, ופורעת את הסדר בחבורת הנערים והנערות. דרך עיניה נפרשת תקופת ההתבגרות בפריפריה הכי רחוקה בישראל, בין נופי מדבר וחלומות גדולים. סיפור אהבה נרקם בתוך כך בין נעמי לאמיל, והוא עז ומרעיד כפי שרק התאהבות בגיל הזה יכולה להיות.

בשפה עשירה ומדויקת, מאיה בנבנישתי נותנת קול למקום, לנעורים הסוערים שאין כמותם, ולאהבה חד פעמית.

מאיה בנבנישתי היא מורה בשנתה השמינית למקצוע ומתגוררת בירושלים. פעילה חברתית בשדות הפמיניזם, חינוך מיני, זכויות נשים, זכויות פליטים וזכויות אדם. סיימה תואר בספרות כללית והשוואתית באוניברסיטת תל אביב.  

אתה לומד כל כך הרבה בחיים האלה, אבל נדמה שהחומר לא מופיע במבחן. אם יתפוצץ כאן טיל נ"ט, זה לא ישנה שיוני הרצברג יודע עברית ואנגלית, ולהקפיץ כדור עשרות פעמים עד שנמאס לו, את ההיסטוריה הכללית של יוון העתיקה, רומא, עם ישראל, מלחמות נפוליאון ומלחמות העולם הראשונה והשנייה, לנגן את האקורדים לשירי הרוק הפופולריים, איך להצחיק את נויה ומה רק יעצבן אותה עוד יותר, קרא את כל ספרי הארי פוטר, אלוף החבר'ה ויריב מקוון מסוכן בפיפ"א, ראה את רוב הסרטים של היצ'קוק ויכול למצוא סיסמה מעולה לדוכן מזון מהיר שאחר כך הבעלים יבחר לא להשתמש בה. טיל נ"ט לא שואל שאלות על קולנוע.

יוני הרצברג נתפס בהפתעה גמורה בפרוץ המלחמה, כמו כולם. בת הזוג שלו, נויה, כבר נמצאת במילואים בצפון, והוא לבד בגבעתיים עובר בין הדירה למקלט. אבל במהרה הרצברג מחליט שהמלחמה לא תנצח אותו. להפך, הוא הולך לנצל את הזמן הפנוי שנוצר לו ולהשלים את כל הדברים שלא עשה מאז היה רווק: בעיקר לשחק בפלייסטיישן, אבל גם לראות יותר טלוויזיה ואולי להקליט פודקאסט. ובכל זאת, משהו מציק לו. הוא לא מצליח להבין בדיוק מה. אז הוא יוצא לגלות.

הרצברג הוא רומן מתעתע. מצחיק עד דמעות, שמח למרות העצב, קולח לכל אורכו, אך בעומקו צופן משמעויות. גיבורו מנווט דרך נפתולי המציאות והזמן, מתמודד עם אזעקות אמת ושווא ועם מחסומים בעולם ובנפש, ממשיך וחושף נדבכים של התבגרות, של התחברות, של אהבה, ושל ישראל, ובשוגג גם של עצמו, לבוש רק תחתונים אדומים צמודים.

רם גלבוע פרסם כתבות, מאמרים וטורים בעיתונים ובאתרים מובילים, ביניהם "ידיעות אחרונות" על שלל מוספיו, ב"בלייזר", ב־ynet, ב־mako, ב"מעריב" וב"הארץ". הוא פרשן ענפי הזירה בערוצי ספורט1, ועבד בתקשורת הבין־לאומית בתחום. סיפור מתח קצר פרי עטו הופיע בקובץ הספרותי "מסמרים". הרצברג הוא ספרו הראשון.

אמרו שיש לה הכול - אבל בחשבון אחרון, האם זה באמת נכון?

זה סיפור שמספר אמת על התבגרות, פחד, כסף וגוף.

סיפור על משפחה, צער ואהבה.

זה סיפור על בת שהופכת מילדה ונערה לאישה צעירה בצל אביה הדומיננטי, פצוע מלחמה המרותק לכיסא גלגלים, חזק וחלש. זה גם סיפור על שלוש אחיות ועל אם שמחזיקה סיפור אחר. סיפור על התבגרות שלא נגמרת, על סודות וסליחה שמגיעה באיחור.

זה סיפור שמספרים בנסיעה על כביש מהיר אבל הוא מתגלה לאט־לאט.

יש לך הכול הוא ספרה הראשון של דפנה לוסטיג, עיתונאית ושדרנית. בכתיבה בעלת איכות כובשת היא כותבת באומץ, כנות והומור כמו מי שמסתכלת אל תוך הפנסים בלי למצמץ. 

שמיכת טלאים ראה אור לראשונה לפני כעשרים שנה – ושינה באחת את פני הרומן הגרפי. זוהי יצירת ספרותית מהפנטת ורחבת יריעה, קלאסיקה מודרנית עטורת פרסים הנוגעת בכל נימי הנפש. באמצעות איורים מלאי חיים וטקסט חשוף היא מגוללת סיפור התבגרות אוטוביוגרפי על אמונה וספק, על אהבה ראשונה ועל שברון לב.

מבעד לעיניו של קרייג תומפסון אנחנו חווים את הכאב ואת היופי השלובים בהתבגרות לבלי הפרד, ואת הנחמה הגלומה בגילוי עצמי ובנאמנות לאמת הפנימית. זהו ספר רב קסם ובלתי נשכח, שהקריאה בו עוטפת את הלב כמו שמיכה חמה ונדיבה בליל חורף קר. 

נער קטן טובע באגם בוצי, וקרמיט, שנייד וגרשון, שחוששים שמדובר בחברם טראוויס, בורחים מבית הספר לצפות בחילוץ. בעקבות הבריחה מתלקח סכסוך מר בין שניים מהחברים. חבר שלישי יוצא למסע נקמה בזקן נרגן, שאולי רצח את כלביו האהובים ואולי יותר מכלבים. והחבר הרביעי רודף אחר חלומותיו היצירתיים והופך בגיל צעיר לסנסציה לאומית. בחלוף השנים, אחד מהם ימצא את מותו הטרגי, שני יהפוך לאמן מצבות, השלישי יקים רשת פלאפליות חובקת עולם, והרביעי יוסיף להיטלטל ממקום למקום במרדף אחר אהובת נעוריו ובמנוסה ממנה ומעצמו. 

האם אינך רוצה בי מגולל עלילה אפית על ארבעה עשורים בחיי ארבעה חברים מכפר קטן ליד ירושלים. אבל זהו יותר מרומן התבגרות או חניכה. האם אינך רוצה בי הוא סיפורו של מקום וסיפור על זיכרון ועל היסטוריה הפכפכה של אלימות שזורה באהבות אובססיביות. תולדות הכפר הקטן ארוגות באלה של הציונות ושל ישראל – מביקורו הגרוטסקי של הרצל במקום עד להכרעה במלחמת העצמאות בסמוך לו, מהתנאים הקשים בימיו הראשונים של הכפר עד לגולגולת מסתורית שמתגלה בעליית הגג של בית חרב. 

הרומן השביעי של אסף גברון – ספרו העשירי – מבוסס באופן חופשי על הביוגרפיה והגיאוגרפיה האישיות שלו. ספריו של גברון תורגמו לשפות רבות, זכו בפרסים מקומיים ובינלאומיים, הומחזו ועובדו למסך. 

"סיפור התבגרות גלוי לב, מצחיק ועצוב כמו שרק גיל ההתבגרות יכול להיות. הלוואי שהיה לי את הספר הזה כשאני הייתי בי"ב, הוא בטוח היה עוזר לי" – רותו מודן

זאת השנה האחרונה בתיכון, קצת לפני החוקילדת, והחיים של גאיה מלאי תהפוכות. היא מנסה לרצות את הסובבים אותה ולהיות פחות מרוכזת בעצמה (אפילו שזה לא בא לה טבעי), אבל הלימודים מתישים, הלחץ החברתי גובר, היא מאוהבת ביוני שצוחק על הטעם המוזיקלי שלה, והיחסים עם הילה, החברה הכי טובה שלה, עומדים בפני אתגרים קשים. אם זה לא מספיק היא חווה את ההתבגרות כמו כל נערה אחרת בישראל ומתמודדת עם הטרדות מגברים, אפלייה שוביניסטית, ותהיות לגבי הגיוס לצבא. ועל כל זה היא כותבת ביומנים שלה, יומני י"ב.

ספרה הראשון של איה טלשיר בעברית הוא רומן גרפי פורץ דרך בספרות המקומית. הוא מציג את הנעורים הסוערים בתוך הקשר ישראלי מאוד, ויחד עם זאת אינטימי, מצחיק ונוגע ללב. הספר המושלם לכל נערה ונער, ולמי שהיו פעם כאלו. 

איה טלשיר היא מאיירת ואמנית קומיקס, זוכת פרס "קרטס" לקומיקס; גיימרית וחובבת אירוויזיונים. יומני י"ב הוא הספר הארבעה-עשר שנבחר לסדרת פרא לספרות מקור עכשווית, המביאה לקוראות ולקוראים קולות חדשים ולא שגרתיים.

"על מה (ועל מי) אני מסתכל כשאני מתבונן בתמונות? הדיכאון, כמו האפקט הטראומטי, כמו מלנכוליה, מדגישים את השפעת העבר, החזרתיות האין־סופית, ובו בזמן טורפים את הסדר הלינארי שאנו מתנהלים בתוכו. הזיכרונות הם גשר מעכשיו לעכשיו, מפעם לאף פעם. אני כותב על צילומים ש(כנראה) היו מציאות בנקודת זמן מסוימת, אך כבר התהוו כזיכרונות, כהזיות על עבר היסטורי שאכן היה, אבל לא אני הייתי שם. האם אוכל להיות כאן כעת?"

אדם שרוי בדיכאון ואין לו מלים. אין לו אפשרות לספר (לעצמו ולסביבתו) את העובר עליו. הוא מרגיש כמו יצור מכוכב אחר, מרחבי אין־סוף שוררים בינו ובין העולם. הוא שם ולא שם. הוא כאן ואינו כאן.

האם יוכל לספר את האלם והבידוד והבדידות, את חוסר המובנות שבחייו? האם ירצה לספר?

עופר ספיר מנסה בתמיד עוד פעם אחת לחשוב על חייו ואת חייו דרך התבוננות בתמונות מאלבומו הפרטי (ולא רק). ההתבוננות בתמונות (וההתבוננות במעשה ההתבוננות עצמו) חותרת תחת הזמן הלינארי, תחת הסיבתיות ותחת המעשה הטיפולי וההמשגה הפסיכואנליטית, אך גם משתמשת בהם כדי לשחזר (ולו לרגע, עוד פעם אחת) את המחשבות הפרטיות של יצור אנושי אחד. להדהד את המהות הסובייקטיבית הבלתי ניתנת להכחשה שבנו, יחד עם הפוטנציאל המשחקי הטמון במחשבותינו.

עופר ספיר, יליד 1969 חי בתל אביב באהבה עם בן זוגו וילדם. הוא פסיכולוג קליני וחינוכי. מטפל בקליניקה פרטית ומלמד את הגישה הטיפולית הדינמית.

טבריה, 1922. שאול חנוכה בן ה-18 נמלט מכורדיסטן רכוב על גבי חמור, ועושה את דרכו לפלשתינה. 2700 שנה אחרי שגורשו משם אבות אבותיו הוא צופה אל אגם הכנרת, מתאהב בלאה, בתו של אברהם אליהו, נושא אותה לאישה ומקים בית בישראל.

גני תקווה, 2001. אסף חנוכה בן ה-25 מסיים את לימודי הקומיקס בצרפת, חוזר לארץ, ומתמקם בבית הוריו רק עד שימצא עבודה. אבל הימים הופכים לשבועות, והעבודה ונדמה שגם העתיד חומקים מבין אצבעותיו, עד שנסיעה אקראית לטבריה מפגישה אותו עם צילום מצהיב ועם שאלה שהוא לא מצליח להשתחרר ממנה: מי רצח, בשנת 1936, את סבא-רבא שלו, אברהם אליהו. 

מי רצח את אברהם אליהו הוא רומן גרפי יוצא דופן בתחכומו, ברוחב היריעה שלו, בשאלות שהוא מעורר ובכנות כובשת הלב של התשובות שהוא מספק. בלבו ניצבת תעלומה עלומה מן ההיסטוריה המשפחתית של המחבר. אולם אל תתנו לממדיו הצנועים של הספר הזה להטעות אתכם: אסף חנוכה טווה כאן יצירה וירטואוזית שמשלבת סיפור התבגרות אוטוביוגרפי, שהוא גם סיפור על כוחה של אהבה ועל רגע הולדתו של יוצר; התבוננות בהיסטוריה המורכבת ורבת הפנים בת 3000 השנה של עם ישראל במולדתו; ופרקים מרגשים ומלאי חיים מתוך ההיסטוריה האישית של ארבעה דורות של משפחתו, הנעים בין טבריה ויפו המנדטוריות, לירושלים של שנות פיגועי האוטובוסים, לתל אביב המתלבטת עדיין בסיפור תקומתה. 

אסף חנוכה הוא מאייר וקומיקסאי בעל שם עולמי. במי רצח את אברהם אליהו, יצירתו האישית ביותר, הוא מותח את גבולותיו של הרומן הגרפי האוטוביוגרפי לגבהים חדשים. תוך שימוש בקול האיורי הייחודי לו וליהטוט מרהיב בכל כלי הז'אנר הוא מספר סיפור אישי ולאומי בלתי נשכח, שמשיב, בין היתר, גם על השאלה איך הסיפורים שאנחנו בוחרים לספר לעצמנו מאפשרים לנו לחיות בעולם מורכב ונטול ודאות. 

בפעם הראשונה בחייו מחליט בן לעשות מעשה מטורף.

בימים שלפני פרוץ האינתיפאדה השנייה, כשרוחות המלחמה מתחילות לנשב שוב ותאריך הגיוס שלו מרחף מעליו, בן טס לצידו השני של העולם במרדף אחר אהבה בלתי אפשרית. המסע לוקח את בן הרחק מהבית, והוא נזרק אל מקום שבו הוא נאלץ לבחון מחדש את מערכת הערכים והאידיאלים שעליה גדל, ולהתעמת עם פצע פנימי שעדיין מדמם.  

השנה הכי טובה הוא סיפור התבגרות העוסק בשאלת הרלוונטיות של ערכי הגיוס לצה"ל והשירות הקרבי שהיו נר לרגלם של צעירים רבים מאז קום המדינה.

"הרוב יישכח בסוף, אני יודעת. זה עדיין לא קרה אבל זה יקרה, ואני מכינה את עצמי לזה. שוב לא אזכור באיזו שעה היינו מתעוררות בחודשי החורף בחווה, מה הצמיחו השדות סביב הבקתה. שוב לא אדע אם יש משהו שהייתי יכולה לעשות אחרת. כל זה ייעלם, ייספג באדמה, ודברים אחרים יעלו. סיפורים חדשים יגיעו לסופם. יום אחד אחשוב על כל זה ולא אדע להגיד דבר. אולי אזכור רק את זה: לזמן־מה הייתה הולי הדבר החשוב בחיי."

תמר עוזבת את הבית בלי להביט לאחור. את מה שקרה במצפה בגליל היא מעדיפה לשכוח. פגישה מקרית עם הולי, נערה אנגלייה שמחפשת את עקבות אביה בקיבוץ שכן, קושרת אותן זו לזו, והחברות המתפתחת בין השתיים תשנה את חייהן.

זה רומן שכתוב ביד אמן. ספר ראשון שמגלה את כוחה של קמה ורדי ליצור עלילה כובשת, ששואבת את הקורא אל חייהן של הגיבורות שלה: הולי הסוערת, הלא צפויה, ותמר, המתבוננת בה מן הצד, מהוססת ומכונסת בעולמה הפנימי. בביטחון וברגישות נפרש סיפורן של השתיים בכל התהפוכות שהן עוברות עם אחרים ועם עצמן. זו חברות בין ניגודים עזים שמועדת לטלטלות, וקשה לדעת אם הקשר הזה יעמוד בהן – מצד אחד דרמה גדולה, חובקת ארצות וגורלות, ומצד אחר סיפור נעורים עדין וחמקמק על קורותיהן בשנה האחת הזאת, שלא היו כמוה קודם לכן ולא יהיו כמוה אחריה. 

הספר זיכה את המחברת בפרס טובה ויצחק וינר לעידוד יצירה ספרותית מקורית.

"השמיים השחורים מזכירים לי את המסתוריות שבה, והכוכבים דומים לכל הדברים הטובים שגיליתי בה, כמו הכישרון שלה לשירה והצניעות הטבועה בה. הנערה החדשה בעלת עיני השקד, הגיעה לבית ספרנו כבר בכיתה י'. ומאז, הפכה חלק מהנוף הקבוע אצל כולם ועמוק אצלי בלב."

דורון כהן הוא גאון בית הספר בכימיה, תמר שלו היא זמרת מפורסמת שהחליטה לחזור בתשובה. שניהם לומדים יחד בתיכון ממלכתי דתי ירושלמי.

דורון כבר התרגל לאהדה ולמחמאות שהוא מקבל מכולם, בשל היותו מצטיין. עד שתמר הגיעה ללמוד בתיכון שלו. מאז הגעתה, תמר כובשת את בית הספר ולמרות שדורון לא יודה בכך כל כך מהר, היא כובשת גם אותו.

בשפה קולחת ובנימה צינית, סרקסטית ודרמטית, מגולל דורון את סיפורו. ומבין השורות, צצה לה גם המציאות הישראלית של אותה התקופה. זהו סיפור על תלמידי תיכון, על תהליך התבגרות ומסע של שינוי המביא טעימה מתוך עולם החינוך הדתי, אך זהו בעיקר סיפור על אהבת נעורים תמימה.

כרמית כהן, ילידת העיר ירושלים ומתגוררת בה עד היום. בוגרת החינוך הממלכתי דתי בו עסקה גם כמורה במשך שנים רבות. בעלת תואר ראשון בחינוך ותקשורת, ותואר שני בזיכרון ומורשת ישראל. עובדת כיום במוסד של החמ"ד. ספרה הראשון, בעקבותיו, זכה לביקורות מרגשות ולאהבת קהל הקוראים. עיני השקד של תמר הוא ספרה השני.

לפתע נשמעה חבטה עזה. לולה צנחה ממעקה הוורנדה ופגעה באבן השפה המשיקה לכר הדשא, כשלושה מטרים מתחת למעקה.

לקרימה המזועזעת ואימה מיהרו למטה, ולמרבה הזוועה, ראו את ראשה של לולה, בעל פני החרסינה המושלמים ועיני השמיים ומעמקי הים היפהפיים, מנופץ למרגלות האכסדרה. "לולה מתה, לולה מתה!" צרחה לקרימה כשהיא רועדת כולה ונחשול בלתי נשלט של דמעות שוטף את פניה.

לקרימה, שרעדה בכל גופה, לא שמעה את דבריה של דודה מינה, היא רק זכרה שבגללו, בגלל מעשיו, לולה פצועה קשה, שוכבת בקליניקה של דוד ניקולאי. וגם את הקללות שקיללה אותו על מעשיו הרעים זכרה, את האיחולים שאיחלה לו בכל מאודה למות בקבר של היטלר. מזועזעת, חרדה ובוכייה נצמדה לרגלי אימה ואמרה בזעקה חנוקה, "אימא, הרגתי את דוד מיחאי, הוא מת בגלל הקללות שלי!"

הסיפור לולה, המוות מחכה לך בקצה הרחוב הוא אחד משמונה־עשר הסיפורים בחלק הראשון של הספר היה או לא היה. קובץ הסיפורים מונגש לכם כעת כספר נפרד שבו תוכלו להתוודע לסיפורים הדנים באהבה, בתשוקה ובהתפכחות ממנה, בסיפורי ילדות, התבגרות ועוד.

לולה הוא סיפור רגיש ומרגש על ההתפכחות של לקרימה מימי התום העליזים של ילדותה אל העולם חסר הרחמים המלא בטורפים מבוגרים האורבים לתמימים ומנצלים אותם לצורך סיפוק תאוותיהם המעוותות.

“הייתי צריכה את אימא והיא לא הייתה שם בשבילי. עברתי התעללות והיא סבלה ולא יכלה לסבול את הבושה. לא די במה שעברתי, הייתי צריכה עוד להתבייש באימא שניסתה להתאבד.”
אליס התקרבה עם הכיסא, ישבה מולה, החזיקה בשתי ידיה ונישקה אותם.
“לא אונס אחד עברתי. הדונובנים אנסו אותי, הרופאים אנסו אותי, בית המשפט אנס אותי והמשפחה אנסה אותי.”
“סיס… סליחה אני לעולם לא אוכל להבין מה עברת, אני יודעת שהצלקות האלה יישארו לך לעולם. אני מנסה רק לחבוש אותן,” אמרה אליס.

אליס סילבר, אשת עסקים מצליחה ומרשימה, פוגשת את אחותה קרן שנמצאת בפוסט־טראומה בעקבות אירוע קשה שעברה בנערותה, דואגת לה ומסייעת לה להתחזק ולהתמודד עם עברה. הספר בוחן בעדינות את ההשפעה של הטראומה, השיקום והריפוי. האווירה אותנטית ומשכנעת, ובאה לידי ביטוי, בין היתר, בדיאלוגים הכנים שמדגישים את המתח שבין הדמויות ואת מורכבויותיהן הנפשיות. זהו סיפור על אהבה, על סליחה ועל התגברות על טראומות מן העבר, ויש בו דרמה, מתח, ארוטיקה ועומק פסיכולוגי.

בני בביוף נולד בישראל בשנת 1952. בנסיעותיו הרבות במסגרת עבודתו ברחבי העולם ספג תרבויות ומנהגים, ואלה משתקפים בכתיבתו. ציפור שבורת כנף הוא ספרו החמישי, קדמו לו דוביינקה של משה שיצא בהוצאה פרטית ו-סודות, פרחים של אהבה ו-אבלין בפריז שיצאו בהוצאת ספרי ניב.