הביקורות של שיונה

תחום ההרדמה ברפואה. נחשב כסוג של ׳מוקצה׳ ברפואה וכאן אנחנו מקבלים הזדמנות להחשף אליו גם מבחינה מקצועית כענף שהאתגרים המקצועיים בו מורכבים לא פחות מכל תחום אחר וגם כזירה שבה הגיבורים שלנו מנסים ככל יכולתם להיות אדונים לחייהם ולגורלם.

ספר נהדר. נקרא בנשימה עצורה

חוויית קריאה מסחררת, וככל שמתקדמים בקריאה כך קשה יותר להניח את הספר מהיד. לכאורה יש כאן תיאור כרונולוגי, יבש של אירועים. אבל רק לכאורה כי הספר הזה הוא הרבה יותר מסתם כרוהולוגיה או תיעוד. הספר הזה הוא ספרות אמיתית נ.ב. - לא מתאים לכל אחד ולכן מומלץ לקרוא את מה שעברית מרשה לקרוא בחינם

אולי לא בשיא כוחו אבל עדיין וולבק. סיפור שמתעתע בקורא בסירוב העיקש שלו להיכנע לכללים של ז’אנר ושל נרטיב קלאסי. מה שבא לידי ביטוי בכך שכאשר אנחנו עוברים לעמוד הבא אנחנו לא יודעים מה נמצא שם: סיפור בלשי, דרמה ששמה במרכזה את מאבקו של הפרט בחוסר התוחלת, הטפה מוסרית על הכשלון של המערב בהתמודדות עם השד יודע מה, לא חסר. לטעמי שני החלקים של הספר טובים, אבל השני, החל מפרק ארבע או חמש, טוב יותר ונקרא בנשימה עצורה.

ספר פחות טוב לטעמי מאפשרות של אי ומחלקיקים אלמנטריים. אבל זה עדיין וולבק, אם כי קודר מאוד.

למרות שקיבל ממני שלושה כוכבים, אינני מתחרט על קריאתו והייתי קוראו שוב בשמחה. הקריאה בספר היא צלילה לתוך מציאות אלטרנטיבית, שקל מאוד לפספס מצד אחד (אם אתה לא בריטי, ואם אינך מעורה בנעשה בזירה הפוליטית בבריטניה בשנות השמונים) ומצד שני בלתי אפשרי לפספס (בינה מלאכותית ורובוטים שמחליפים בני אדם בתחילת שנות השמונים ? get out of here). ובכל מקרה כיף גדול לשחק ב-מה אם. וזה בדיוק מה שמקיואן עושה בספר הזה (למרות ואולי גם בגלל שאיננו חותר לאלטרנטיבה קיצונית כמו פיליפ ק.דיק (האיש במצודה הרמה) או קוונטין טרנטינו (היו זמנים בהוליווד). הסיפור מעניין, עם מספיק תפניות בעלילה ועם הכישרון הסיפורי של מקיואן זה אמור להספיק. וזה אכן מספיק, אלא שעל החגיגה הזו מעיב המאמץ של מקיואן לשמש מעין נביא בשער או מטיף שמדי כמה עמודים (וזה הרושם שלי) פוצח, באמצעות הגיבור שלו, באיזה נאום על המקום שאנו נמצאים בו כיום ולהיכן נגיע אם נמשיך כך. ובנוסף לזה אנחנו גם מקבלים יותר מטעימה מהאקלים הפוליטי שבבריטניה, דבר שפחות מדבר אליי לפחות. ועם כל המחשבות הפוליטיות, המוסריות, האבולוציוניות (שחלקן בהחלט מעניין) ניתן לומר שזהו בהחלט ספר של מקיואן, כלומר בהחלט ספר ששווה קריאה.