לא התחברתי לספר, הכל קורה במהירות להגיונית אבל הכי קשה היה לי ששוב מראים את הגיבורה שהיא לא בסדר (מה שקרה בספר תחרה וצבע, טליה המעוררת שהגיעה לאח שלה אחרי פרידה והיא פוגשת את החבר/בוס של אח שלה שמתחיל איתה מערכת יחסים סודית וכשהכל מתגלה כועסים עליה כאילו היא האשמה היחידה- אם מחפשים אשמים, כאילו הבוס הוא הבסדר, דבר שמאוד הכעיס אותו למרות שהספר עצמו היה מעולה וקיבל ממני חמישה כוכבים) כאן בסיפור של אלונה וינאי, הסופרת מתארת שאלונה בורחת שוב לבית הוריה בחיפה לאחר שראתה את ינאי פותח את דלת חדרו שבו נמצאת האקסית (מישהו יכול להאשים אותה?, גם אני הייתי עושה את אותו הדבר) ואז הקטע שהאמא מדברת איתה והיא אומרת לה את לא נותנת לו היזדמנות להסביר את עצמו ו"את פעם שנייה בורחת לו" , הלו מי לא הייתה בורחת אחרי שאת תופסת את בן זוגך יוצא כמו גנב מהחדר שבו נמצאת האקסית, וכל זה אחרי שקיימו יחסי מין ללא אמצעי הגנה (שזאת רמה יותר גבוהה מסקס מזדמן, כי את בוטחת בו) אפשר להבין את תחושת המושפלות שהיא הרגישה, שהמילים היפות שלו גרמו לה לעשות משהו שהוא רצה להשיג והוא בכלל לא היה רציני כלפיה. ושוב היא חוזרת אליו ומתקנת את המצב?! הלו אם המצב היה הפוך והיא הייתה יוצאת מהחדר שתומר נמצא? ... מרגישה שבדמות של ינאי לא הייתה שום רגישות בעניין, הוא דמות לא מתאמצת, אם אתה אוהב וגם אם אתה צודק שלא קרה כלום היית צריך להגיע עד להורים שלה בחיפה ולהסביר את עצמך, להראות לה שהיא חשובה לך ושאתה לא מתכוון לתת לה ללכת, אבל ינאי לא עשה כלום, ינאי רגיל שעושים בשבילו את העבודה וככה קרה, פעמיים אלונה לקחה רכב והגיע מחיפה לתל אביב (דיברו על מובן מאליו). כל פעם שהם רבים הוא מתקרבן, בחרת לעזוב ברגע שהבנת שאני עקר, לא היית בחדר אחרי שחזרתי מהמקלחת כי אני טעות.